תביעה לאבחנות פיברומיאלגיה, מיגרנה, סחרחורת וטנטון

פתח דבר עניינה של התביעה בהחלטת הנתבע מיום 4.3.2021, במסגרתה דחה הנתבע את תביעותיה של התובעת לאבחנות בדבר פיברומיאלגיה, מגרנה, סחרחורת וטינטון.

...

טענות הצדדים לטענת התובעת דין התביעה להתקבל.

לטענת הנתבע, יש לדחות את התביעה.

ואכן, בית הדין נעתר לבקשה ומינה את ד"ר ניר.

לסיכום- לא מצאנו טעם מבורר בסיכומי הצדדים לסטות מחוות דעתם של המומחים הרפואיים שמונו על ידי בית הדין, המצדיקים קביעה הפוכה מזו המופיעה במסקנות חוות דעתם.

אשר על כן, התביעה בכל הנוגע לפיברומיאלגיה מתקבלת והתביעה בכל הנוגע לטנטון, סחרחורת וכאבי ראש נדחית.

תיסמונות שונות כגון מגרנה או סחרחורת וטנטון או תסמיני מערכת העיכול ודרכי השתן כמו "המעי הרגיז" (IBS) ו-"שלפוחית עצבנית" ועוד הפרעות זכרון והפרעות נפשיות הם ביטוים לא נדירים בפיברומיאלגיה.

וכך ציטוט מפרק המסמכים: "אצל פרופ' משה טישלר מ-24 אוגוסט 2011 (איבחנה של פיברומיאלגיה), אצל דר איתמר גולדשטיין מ-31 דצמבר 2019 (הפניה לטאי צ'יי עקב פיברומיאלגיה וגם להתחיל וויפאקס), אצל דר זיסאפל מיכאל מ-15 ינואר 2020, אצל דר אנוק מרינה מ-1 דצמבר 2020 (הפניה ל-CBT, טפול פסיכולוגי, רפואה משלימה כמו דיקור סיני, פילטיס וגם רפלקסולוגיה)". מכאן ההתרשמות לקיום מרכיב של החמרה במחלה בפרק הזמן מאז האירוע שבשנת 2019 (שאלה א).

מכל מקום, "נושא התפרצות או החמרה של פיברומיאלגיה כתוצאת תאונת עבודה הוא נושא שנוי במחלקות, אם לא לומר מאוד שביר". לבסוף חזרה התובעת על בקשתה, לבטל את החיוב הכספי בסך של 5,000 ₪ ולהורות על קבלת התביעה ולחייב את הביטוח הלאומי בהוצאותיה ובשכר טירחת עורך דין.

...

לפיכך יש לדחות את התביעה.

אשר על כן, התביעה מתקבלת במובן זה שקיים קשר סיבתי בין האירוע התאונתי לבין הליקוי של הפיברומיאלגיה, על דרך ההחמרה.

תיסמונות שונות כגון מגרנה או סחרחורת וטנטון או תסמיני מערכת העיכול ודרכי השתן כמו "המעי הרגיז" (IBS) ו-"שלפוחית עצבנית" ועוד הפרעות זיכרון והפרעות נפשיות הם ביטויים לא נדירים בפיברומיאלגיה.

אם כך, מדוע הנך סבור שדוקא עקב הארוע שבנידון שהתרחש בשנת 2018, הוא אשר הוביל לפיברומיאלגיה ודאי שעה שהאירועים הקודמים היו חמורים יותר? 11.2 התובעת אובחנה כסובלת מפיברומיאלגיה כשנה לאחר הארוע נשוא תובענה זאת, במהלך שנה זאת עלה תעוד על כאבי גב ולא כאבים מופשטים כנהוג בפיברומיאלגיה.

...

מנגד טוען הנתבע, כי יש לדחות את התביעה בכל הנוגע למחלת הפיברומיאלגיה.

גם למען היעילות הדיונית ובחלוף כ- 3.5 שנים ממועד הגשת התביעה לבית הדין וכ- 5 שנים ממועד התאונה – אין מקום להעביר את התובעת "בסבב" חדש ומתיש של הליך תביעה מול המל"ל. בסיכומו של דבר, אנו סבורים שיש לקבל את חוות דעתם של המומחים הרפואים שהתמנו בתיק שקובעים שהפגיעה בגב התחתון ומחלת הפיברומיאלגיה מהם סובלת התובעת הינה כתוצאה מתאונת העבודה מיום 28.5.2018 ועל כן יש לקבל את התביעה.

סוף דבר: התביעה מתקבלת.

אנו קובעים שקיים קשר סיבתי על דרך החמרה בין תאונת העבודה מיום 28.5.2018 לבין הפגיעה בגב וכן קיים קשר סיבתי בין מחלת הפיברומיאלגיה לבין התאונה.

לפנינו תביעת התובעת לקבוע כי הפגיעה ממנה היא סובלת (מחלת הפיברומיאלגיה) נגרמה כתוצאה מהארוע המיוחד בעבודה מיום 20.2.2018.

מן הסביר, שהתאונה הזו הביאה בעיקר לתלונות של החמרה בכאב ראש ותסמיני המגרנה ושינויי התחושה ועייפות וחולשה וגם התפרצויות של אפטות בפה, והצריכו פניות וביקורים במישור הנורולוגי (ביקור אחד) והראומטולוגי (שני ביקורים) או הפסיכולוגי/פסיכיאטרי (לא תועד ביקור).

לאור המחקרים שצוינו כמפורט– האם יש מקום להכיר בגרימה או החמרה בשים לב כי אין כל ממצא ראומטולוגי טרם התאונה? ביום 8.3.21 המומחה ענה לשאלות ההבהרה, כמצוטט: "במענה שאלות בעיניין התיק שבנדון, מדובר במקרה שלפי התעוד, של פיברומיאלגיה. מחלה זו הנה מחלה המשלבת תיסמונת כאב כרוני מפושט יחד עם שלושה מרכיבי פגימה כמו בעיות שינה, בעיות זיכרון, ובעיות אנרגיה, וגם מרכיב רביעי חשוב של שילוב תיסמונות פונקציונאליות לרבות תסמינים ממישורים שונים ברפואה ואשר אין להם פתולוגיה אורגאנית, כולל מעורבות המעי, דרכי השתן, ביטויים נוירולוגים, פסיכולוגיים וגם ממישור אאג כגון טנטון וכבדות שמיעה וסחרחורות, כלי דם ושינויים בחושים לרבות אי סבילות לריחות וטעמים ורעשים למיניהם ועוד. בתקנות המל"ל העדכניים בפרק 11, סעיף החדש, פריט 92, ניתנה איזושהי היתייחסות למרכיב הרביעי בתת הסעיף (6), והערות בדבר "פגימות נילוות לתיסמונת" כפי בהערה (2).

התובעת הגישה את סיכומיה בהם טענה כי בנגוד לעמדה המומחה לפיו מחלת הפיברומיאלגיה התפתחה עובר לארוע המיוחד, הרי שלתובעת אין תעוד רפואי בתחום הראמטולגיה עובר לארוע המיוחד וכן התובעת לא אובחנה עם המחלה עובר לארוע המיוחד ומשכך שגה המומחה עת קבע כי המחלה התפתחה עובר לארוע המיוחד.

...

ביום 23.11.2021 ניתנה החלטת בית הדין , שקבעה: "לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה, מצאתי כי דין הבקשה להתקבל למעט שאלה 4.לעניין השיקולים המנחים את בית הדין בבואו להתיר או לפסול הצגת שאלות הבהרה למומחה נקבע בפסיקה כי: "הצגת שאלה צריכה היתר של בית הדין, והיתר כזה ינתן כל אימת שהשאלה היא רלוונטית ומכוונת להבהיר את חוות הדעת או להשלימה, ואין היא מהשאלות הבאות לבחון את מומחיותו של הרופא או מקורות מדעיים למסקנתו" (ר' דב"ע לו/4-0 המוסד נ' מרדכי מחבובי, פד"ע ז' 368; דב"ע נז/186-0 שלמה אוחנה נ' המוסד (לא פורסם)).לאור האמור, אני מתירה את הפנית השאלות המבוקשות על ידי התובעת למומחה, שכן הינן רלוונטיות ויש בהן בכדי להבהיר או להשלים את חוות דעת המומחה וזאת למעט שאלה 4 שמתייחסת לחוות דעת שלא קשורה לתובעת.

בית הדין נעתר חלקית לבקשה זו לאחר קבלת תגובת הצד שכנגד.

בנסיבות המקרה דנן, ד"ר סוהיל אעמר בחן את נתוניה הרפואיים של התובעת כפי שהם עולים מהמסמכים הרפואיים שהועברו לעיונו, וכן בחן את המאמרים שב"כ התובעת הפנה במסגרת שאלות ההבהרה וכן אף בחן מסמכים רפואיים שנשלחו אליו והגיע למסקנה כי אין לקבל את התביעה.

וכך מתוך העולה בתיעוד הרפואי בפרק הרקע, ניתן ללמוד שתסמינים אופייניים של מחלה זו היו כבר במרוצת השנים וגם ציון חשיפה לגורמי סיכון וגם למשברים אישיים" וכן בהמשך ציין על סמך האמור : "על סמך החומר הרפואי שהוצג לו , נראה כי ישנם שלל סיבות וגורמי סיכון להתפתחות המחלה הזו, ואשר כנראה התפתחה לאורך השנים ובעוד שהאירוע המדובר מפברואר 2018 היה אכן טראומתי וסביר מאוד שהוסיף לתחלואתה בסבירות של מעל 50 אחוזים בין תנאי עבודה והאירוע בעבודה לבין החמרה במחלתה הראומטית, הפיברומיאלגיה על כלל ביטוייה הגופניים , תיפקודיים, סומאטיים ונפשיים. כפי שציינתי קודם, בתשובות לשאלות ההבהרה, להערכתי מידת השפעתו של האירוע הטראומטי על נכותה מפיברומיאלגיה הינה סביב 10 אחוזים לעומת שלל גורמים אחרים התורמים לתחלואתה זו ולנכותה ממנה". משכך לא שוכנענו כי אין הצדקה עובדתית או משפטית שלא לקבל את חוות הדעת.

סוף דבר לאור האמור לעיל, ובהתאם לחוות דעתו של ד"ר סוהיל אעמר , התביעה נדחית.

המל"ל הכיר בתאונה כתאונת עבודה, ונקבעו לתובעת אחוזי נכות לצמיתות, כדלקמן: 20% לפי סעיף ליקוי 37(5)(א) בגין הגבלה קלה בתנועות עמ"ש צוארי; 15% לפי סעיף ליקוי 37(7)(א) בגין הגבלה קלה בתנועות עמ"ש מותני; 15% לפי סעיף ליקוי 92(ג) בגין תיסמונת פיברומיאלגיה; 10% לפי סעיף ליקוי 29(5)(א)(I) בגין פגימות בעצבי המוח TRIGEMINOS, עצב V; 5% לפי סעיף ליקוי 31(4)(א) בגין פגיעה בעצב MEDIANUS – הפרעה תחושתית בגפה עליונה– דו צדדי, צד שמאל.

בבקשה טענה הנתבעת כי בהחלטות וועדות המל"ל נפלו פגמים מהותיים, כאשר התובעת לא גילתה את מצבה הרפואי הקודם, ממנו סבלה לפני התאונה, ובפני הועדה לא עמד מלוא התעוד הרפואי אודות מצבה עובר לתאונה, ממנו עולה כי התובעת נפגעה בתאונות קודמות, לרבות תאונות דרכים, וכן הלינה על פגיעות, ואף אובחנה עם פגיעות זהות / דומות לפגיעות שיוחסו לתאונה נשוא התביעה, ושבגינן קיבלה נכות.

עיון במסמך זה, שהנו חודש לפני התאונה מעלה כי התובעת התלוננה שם על מגרנות עם בחילות והקאה פעמיים בחודש, וכן הלינה על נימול ביד שמאל וביד ימין.

בדו"ח הועדה צוינו דבריה של התובעת כך: "יש לי לחץ בעיקר באוזן שמאל טינטון וסחרחורות". ב"כ התובעת ציין כי לתובעת: "סחרחורות ירידה בשמיעה וטינטון". בנספח פירוט המסמכים אשר עמדו בפני הועדה, צוינו מסמכים כגון: ב. רופא בקהילה – אף אוזן גרון מיום 16.06.22 וכן בדיקות שמיעה ממועדים שלאחר התאונה.

...

נרשם כי ברקע יתר לחץ דם ואי ספיקת לב. עוד נרשמה התרשמות מMRI מוח משנת 2011: "מוקדי אות חריג תת קורטיקלים פרונטליים דו"צ אופייניים לכאבי ראש מיגרנותיים כרוניים או לטראומה מוחית קלה בעבר". באשר לתחום א.א.ג, - בתחום זה, בניגוד לתחומים נוירולוגיה ואורטופדיה, עולה לכאורה שדו"ח הוועדה הרלוונטית כן מונח לפני ואין חוות דעת פנימית של המל"ל בתחום זה. יחד עם זאת לאחר שבחנתי את הבקשה בתחום זה החלטתי לדחות אותה גם כן ולהלן אפרט מדוע.

לסיכום הבקשה להבאת ראיות לסתור נדחית.

הנתבעת תשלם לתובעת הוצאות בגין בקשה זו בסך 2,925 ₪ וזאת תוך 30 יום מהיום.