התובעת הגישה נגד הנתבעת תביעה למתן חשבונות וזאת בהתבסס על חוזה, אשר נקשר בין הצדדים ביום 18/6/00, לפיו תייצג התובעת באופן בלעדי את הנתבעת למשך 5 שנים מיום חתימת ההסכם (להלן: "החוזה הראשון").
הנתבעת לא השכילה להציג ראיות לגבי חוזים דומים, הנכרתים כדבר שבשגרה בתחום זה של האמנים והדוגמנים מול וכנגד סוכנויות ייצוג-בכלל ואף לא טרחה להביא חוזים שנחתמים עם סוכנות "לוק" בפרט, היא הסוכנות עמה עובדת כיום הנתבעת, ועליה יש לנתבעת אך ורק מילים טובות לומר.
ניתן להבין ללבה של הנתבעת, שבחרה להישאר בתודעת הציבור ולשנות את תדמיתה מן הקצה אל הקצה, מבחורה פרובוקטיבית ופרועה לשחקנית, זמרת, דוגמנית ומגישה איכותית בסיוע צמוד והדוק של סוכנות "לוק", ואולם בנסותה להשליך לאחור את תדמיתה הפרועה והקודמת, אין כדי להצדיק את עצימת העיניים מפני התחייבויותיה בהסכמים עליהם היא חתומה, ושאותם בחרה להשליך ככלי אין חפץ בו עוד.
סיכום מן המקובץ עולה, כי עלה בידי התובעת להרים את הנטל, המוטל עליה בשלב זה ולהוכיח, כי היא אכן זכאית לקבל חשבונות מן הנתבעת, וזאת לאחר שהוכחה קיומה של מערכת היחסים בין הצדדים, המצדיקה מתן החשבונות והוכח, ולו לכאורה, כי קמה לתובעת הזכות לתבוע את הכספים, שלגביהם היא מבקשת לקבל חשבונות.
...
על הלכה זו בעניין פולק חזר ביהמ"ש העליון בעניין בר"ע 7208/93 וייסגלס נ' וייסגלס, פ"ד מח(4) 529 וקבע, כי לו היו הצדדים מעוניינים בבטול תנאים מסוימים שנקבעו בחוזה הראשון, ניתן היה לצפות מהם שיעשו כן במפורש וביהמ"ש בדק, האם יש בנסיבות האובייקטיביות של המציאות, אשר נוצרה בעקבות ההסכם השני, כדי לחייב את המסקנה, כי מכריתתו ואילך חלים על הצדדים כללים אחרים מאלה שנקבעו ביניהם בעבר.
בתצהיר עדותה הראשית ניסתה הנתבעת להצביע על תנאים מקפחים נוספים, אשר לא בא זכרם בכתב הגנתה, וב"כ התובעת הביע במפורש היתנגדותו לכל הרחבת חזית ו/או שינויה גם בעניין זה.
כך או כך, נראה כי דין טענתה זו של הנתבעת להדחות.
לא שוכנעתי איפוא כלל ועיקר, כי יש בתנאי, הדן בייצוג בלעדי ע"י התובעת, משום תנאי מקפח, וכי יש בשל כך הצדקה לכך שביהמ"ש ישנה תנאי זה או יבטלו, ולו חלקית.
