תביעה כספית קטנה בגין אי התקנת שער חניה

הינה כי כן, נימצא כי הרקע לתביעה הוא בעקרו בשל אי הסכמת הנתבעים ו/או מי מהם לבניית מעלית בבניין ע"י התובעת ולא כפי שנטען על ידה בחוסר תום לב בשל מניעה ממנה לעשות שימוש ברכוש המשותף.

משפ' לוי טוענת בסיכומיה כי יש לדחות את התביעה למתן צו הריסה למחסן ולמדרגות בהסתמכה על הילכת רוקר בשים לב לשהוי קצוני בהגשת התביעה ממועד הנחת המחסן לפני כ-40 שנה ובהעדר כל הפרעה לתובעת בגין הצבתו שם. כל עניינה של התובעת להביא לכניעת לוי ויתר הדיירים לדרישתה להתקין מעלית ומבלי שמי מיתר בעלי הדירות היתנגדו למחסן ולמדרגות.

לא נסתרה גירסתה בנוגע לתכלית הצבת שער שהותקן בחצר ועל אי נעילתו: "הכלב שלנו לא בחיים אני לא צריכה את הדלת והדלת לא הייתה נעולה אף פעם" (עמ' 48 שורה 1).

(ד) נתקבלה החלטה כאמור בסעיף קטן (א), חייב בעל דירה, שדירתו ניתנת להרחבה בשיעור יחסי העולה על חלקו ברכוש המשותף והמבקש להרחיבה, לשלם במועד החלטת ההרחבה, תשלומי איזון לבעל דירה שדירתו אינה ניתנת להרחבה או שההרחבה פחותה מחלקו היחסי ברכוש המשותף.

בכתב התביעה טענה כי שטחה 40 מ"ר (סעיף 13) ובדרישה לסעד כספי טענה כי שטחה 23 מ"ר מה שמעיד כי החריגה מהיתר היא בשטח של 13.4 מ"ר. בהעדר אפשרות לשימוש במרתף כרכוש משותף "אלא בתום חייו הכלכליים של הנכס" ולאור קביעת המומחית כהן כי אפשרות העמקת המפלס "לא תיפגום באפשרות חפירת מרתף לשימוש חניה ואחסנה" (סעיף 11.1 לחוות דעתה) ובפרט לאור הסכמת רוב דיירי הבניין להרחבה והסכמה מכללא של התובעת גם אם בדיעבד , אין לחייב את דלרי בהריסת הגלריה.

...

לפיכך, אין רלוונטיות לתשובות המומחית כהן לשאלות הבהרה ששלחה לה התובעת באותן עניינים (עמ' 10 לתשובות מיום 19.3.15) ודין טענות התובעת לעניין זה להידחות, בהיותן בגדר הרחבת חזית מכתב התביעה והסעד שהתבקש בו. המומחית כהן העריכה את שווי הגלריה בסך של 40,960 ₪ (כמובא וכמובהר בעמ' 30 ו-33 לחוות דעתה) .

לאור האמור אני קובעת כי בור המים הוא רכוש משותף אשר גם לתובעת זכויות בו. לעניין השבת המצב לקדמותו ניתן כבר פסק דין ע"י בית משפט לעניינים מקומיים ואין להידרש בשנית לסעד זה שבידי הרשות להביא לאכיפתו.

אני מחייבת את הנתבעים 1-4 , בחלוקה ביניהם בחלקים שווים, בהוצאות משפט לאגרת בית משפט וכן עבור תשלומי התובעת למומחית מטעם בית משפט ובנוסף, בהוצאות לשכר טרחת עו"ד בסך של 35,000 ₪ (לאחר שעיינתי בקבלות, נספח ז' לתצהיר התובעת) ובהתחשב בתוצאה אליה הגעתי.

תביעה קטנה לפצוי כספי בגין הפרת חוזה מצד קבלן שיפוצים, וליקויי בנייה, ותביעה שכנגד להשלמת התמורה בגין השפוץ.

הנתבע המליץ לתובעת להתקין מחזיר דלת, אך אין מדובר בחלק סטנדרטי מהעבודה ולא הוסכם על כך, ועל כן אין הנתבע מחויב לבצע זאת.

אתייחס להלן לכל אחד מסעיפי העבודות שפורטו ע"י התובעת: תריס כניסה לחנייה (סעיף א'): התובעת טענה כי התריס שהותקן אינו תואם את המוסכם בין הצדדים, וכן כי הוא לקוי וקרס לאחר מספר ימי שימוש.

במיפרט נקבע כי על הנתבע לספק "תריס גלילה לחניה". השער שקיים בבית הצמוד, אשר התובעת הציגה תמונות שלו, ולבסוף התקינה שער דומה באופן עצמאי בבית, אינו תריס גלילה, כעולה גם מהצעת המחיר של חברת טרלידור, שאותה צרפה התובעת לכתב ההגנה בתביעה שכנגד, המתייחס ל"שער פאנלים".

...

עובדה זו, בצירוף עדותו של הנתבע, המקובלת עליי, כי התריע בפני התובעת שעליה לבצע ריצוף של אזור הכניסה לחניה, וכי לא ניתן לסגור את התריס עד סופו כל עוד הרצפה אינה ישרה, מובילים למסקנה שאין מדובר בליקוי בתריס עצמו, אלא בשימוש לקוי.

לאור כל האמור עד כה, זכאית התובעת לפיצוי מן הנתבע בסך כולל של 14,449 ₪.

לאחר קיזוז הסכומים, אני מחייב את התובעת לשלם לנתבע סך 24,468 ₪.

בית המשפט לתביעות קטנות בירושלים ת"ק 23928-12-19 אוחיון ואח' נ' אורון בפני כבוד השופט **** מרדכי דמביץ תובעים 1. אורלי אוחיון, ת.ז. 056521271 2. פרוספר אוחיון, ת.ז. 0565679105 נ ג ד נתבע אליהו אורון, ת.ז. 051432037 פסק דין

בימים 26.10.2011-1.2.2012 שילמו התובעים לנתבע סך של 17,000 ₪ תמורת שער חניה ופריטים נלווים שאמורים היו להיות מסופקים לביתם על ידי חברת טרלידור.

תחילה הגישו התובעים תביעה כספית ע"ס 23,108 ₪ נגד חברת טרלידור (ת"ק (י-ם) 2402-06-19).

נוכח אי התקנת השער על הנתבע להשיב לתובעים את חלקו העודף בעיסקה - מתוך תפיסה שהתובעים זכאים להשבה הואיל והעסקה לא יצאה אל הפועל.

אלא שמטעמים הכרוכים בתובעים לא ניתן היה לבצע את התקנת המוצרים בחצרם.

...

לאחר ששמעתי את הצדדים בדיון שהתקיים ביום 4.3.2021 ושקלתי את הדברים הגעתי לכלל מסקנה לפיה דין התביעה להידחות.

לפיכך דין התביעה להידחות נוכח התיישנות עילת התביעה (סעיף 5(1) לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958).

לפיכך אני מורה על דחיית התביעה.

בית משפט לתביעות קטנות בנתניה ת"ק 3593-12-21 שניידר ואח' נ' ל.ע.ר עידן השערים 2016 בע"מ ואח' תיק חצוני: בפני כבוד השופטת, סגנית הנשיאה טל אוסטפלד נאוי התובעים 1. מיכל שניידר 2. **** שניידר הנתבעים 1. ל.ע.ר עידן השערים 2016 בע"מ 2. ליאור נעים פסק דין

לפניי תביעה כספית בסך של 15,854 ₪ שעניינה ליקויים בהתקנת שער חשמלי בבית התובעים.

  רקע וכתבי הטענות על פי האמור בכתב התביעה ביום 30.5.21 הגיע לבית התובעים, לבקשתם, סוכן מטעם הנתבעים- מר יוסי בן עזרא, על מנת ליתן הצעת מחיר להתקנת שער חניה חשמלי.

הנתבעים התקינו את השער בהתאם להסכמות בין הצדדים, כאשר השער תואם למוצג בהדמיות אותן אישרו התובעים ועל כן לא ניתן לקבוע כי מתקיימת אי התאמה המצדיקה תרופה, גם לאור סעיף 12 לחוק המכר.

סוף דבר אני מקבלת את התביעה באופן חלקי ומחייבת את הנתבעים לשלם לתובעים סך של 4,000 ₪ בגין עוגמת הנפש הכוללת שנגרמה להם כתוצאה מחוסר הסימטריה והליקוי האסטטי בשער, וכן בשל אי הגעת העובדים במועד שתואם.

...

האם הפרו הנתבעים חיוביהם כלפי התובעים? אציין כי בניגוד לטענות התובעים בכתב תביעתם, לפיה הנתבעים הגיעו לביתם בכוונה לתקן את הליקויים הנטענים, אך לא תיקנו בפועל, ולאחר שעיינתי בתמונות שצורפו על ידי הצדדים, מצאתי כי בוצעה פעולת תיקון הנוגעת לכיסוי הרווח בחלקו העליון של השער, כך שלא ניתן לומר כי הנתבעים כלל לא הגיעו לתקן או כלל לא ניסו להביא את הבעיה אל פתרונה.

סוף דבר אני מקבלת את התביעה באופן חלקי ומחייבת את הנתבעים לשלם לתובעים סך של 4,000 ₪ בגין עוגמת הנפש הכוללת שנגרמה להם כתוצאה מחוסר הסימטריה והליקוי האסטטי בשער, וכן בשל אי הגעת העובדים במועד שתואם.

סה"כ ישלמו הנתבעים לתובעים סכום של 4,600 ₪.

בתאריך 29.11.2012 הגישו הנתבעים 1-4 לנתבעת 5 (הועדה המקומית לתו"ב) בקשה למתן היתר בנייה לצורך הקמת בית דו משפחתי לאחר הריסתו של בית המגורים הקודם אשר ניבנה במקום שנים רבות לפני כן. בתאריך 12.2.2013 קיבלה הנתבעת 5 את בקשת ההיתר במסגרת מסלול היתר מקוצר, כפוף לכך שהעבודות תתבצענה בהתאם להוראות תקנות התיכנון והבנייה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות), התש"ל – 1970 ולמספר תנאים שבכללם רכישת עץ צבורי, שתילת שלושה עצי פרי קטנים, הטיית קוי ביוב (במידת הצורך), התקנת משטח בטון וסגירת שערי החנייה לתוך תואי הדרך הציבורית.

התובעים טענו בסיכומיהם כי הנתבעים 5 ו – 6 לא זימנו לעדות עדים חיוניים אשר עבדו במסגרת הנתבעת 5, כאשר אף אם אותם עובדים פרשו לגימלאות, וכי לא היה מקום לזמן לעדות את מנהלת הנתבעת 5 נכון להיום, הגב' אהובי בלוך, משום שאין לה כל ידיעה מהותית בכל הנוגע לנסיבותיו של תיק זה. הנתבעים 5 ו – 6 טוענים בסעיף 4 לכתב הגנתם וכן גם בסעיף 14 לסיכומיהם כי יש לדחות את התביעה כנגד הנתבע 6 (אגף הפיקוח על הבניה) משום שאין מדובר באישיות משפטית אשר ניתן להגיש כנגדה תביעה, אלא באחד מאגפיה הרבים של עריית חיפה.

מתשובתו של מומחה בית המשפט עולה כי בעת שהוא ביקר במקום המחלוקת הוא הבחין בכך שניבנה במקום קיר בטון חשוף ללא טיח או חפוי, וכן שהנתבעת 5 לא חייבה את הנתבעים לחפות את הגדר באמצעות צבע או באמצעות אבן לקט וכן גם לכך שהתובעים מימנו את התקנת הטיח מכספם לאחר שביקר במקום המחלוקת (ראה : עמוד 22 שורות 7-28 לפרוטוקול מיום 8.5.2022).

...

סוף דבר : תביעת התובעים כנגד הנתבעים מתקבלת בחלקה בהתאם לפירוט הבא : ירידת ערך דירת התובעים – 87,000 ₪ ; תיקון נזקים – 3333 ₪ ; מערכת מים מתוך הקיר המפריד – 3000 ₪ ; תיקון שער הכניסה – 2000 ₪ ; חיפוי גדר בטון – 36,000 ₪ ; תיקוני ריצוף וקרמיקה – 34,500 ₪ שיקום דשא – 5000 ₪ ; נזק לא ממוני/עוגמת נפש – 50,000 ₪.

התביעה כנגד הנתבעים 5 ו – 6 נדחית.

התביעה כנגד הצד השלישי נדחית ללא צו להוצאות.