תביעה כספית נגד רשות האכיפה והגבייה בגין תיק הוצל"פ שגוי

משלא הגישה התובעת כתב הגנה ניתן כנגדה, ביום 25.1.12, פסק-דין על מלוא סכום התביעה, בתוספת ריבית והוצאות משפט, וביום 28.2.12 ניפתח נגדה תיק הוצל"פ לבצוע פסק-הדין.

נטען, כי במועד שבו ניהל הבנק תביעה כספית כנגד התובעת, ונקט כנגדה בהליכי הוצל"פ, וגם במועד בו הגישה התובעת בקשה להכריז עליה כפושטת רגל, טרם חוקק חוק נתוני אשראי.

בתחילה, הונחו התאגידים הבנקאיים לדיווח על חובות שניתן לגביהם פסק-דין, אולם המשיכו להתקיים לגביהם הליכי גבייה בהוצל"פ כאל "חובות שבגינם ניפתח הליך משפטי". בהוראות שעודכנו מעת לעת, והחל ממאי 2020, נקבע כי הבנקים לא ידווחו על אודות קיומם של חובות שבגינם ניפתח הליך משפטי לאחר מתן פסק-דין, אלא שרשות האכיפה והגבייה היא שתהיה אחראית לדיווח מאותו מועד ואילך על הליכי הוצל"פ, שלא ייחשבו לעניין החוק כ"הליך משפטי".

כן נטען, כי דוח נתוני האשראי המאוחר המצורף לכתב התביעה, אינו כולל חיווים על נתונים המצביעים באופן מובהק על אי עמידה בפרעון התשלומים, לא בשל תיקון המועד הנ"ל, אלא משום שחלפו שלוש שנים מאז ניתן צו ההפטר.

שם, נאות בית-המשפט, מפי כב' השופטת כרמית בן אליעזר, להניח לצורך הדיון וההכרעה בהליך שבפניו, כי מקום בו מסר גורם מדווח מידע שגוי בדבר נסיבות שיש בהן להעיד באופן מובהק על אי עמידה בפרעון תשלומים, ודיווח זה גרם ללקוח לחיווי אשראי שלילי, מהוה הדיווח השגוי "פירסום" לפי חוק איסור לשון הרע, המקים ללקוח עילת תביעה כנגד הגורם המדווח.

...

התובעת טענה בכתב התביעה כי מלכתחילה לא היה מקום שהנתבע יעביר דיווח כלשהו בעניינה למאגר נתוני האשראי, שכן במועד הדיווח "ענייניה כבר טופלו ונסגרו בבית המשפט" (סעיף 29 לכתב התביעה), אולם דין טענה זו להידחות.

מן המכלול שפורט, הגעתי למסקנה כי לא נפל פגם בהתנהלות הנתבע בעניינה של התובעת, ואין לקבוע כי הנתבע עוול כלפי התובעת באופן כלשהו, או כי גרם לה לנזק כלשהו.

הערת בית-המשפט בעניין דהן לעיל, ביחס להעדר הוראה בדין המחייבת מחיקת מידע לגבי היותו של אדם בהליכי חדלות פירעון בעבר, בדומה להוראות שבחוק בדבר מחיקת מידע פלילי, מעוררת סוגיות כבדות משקל בנוגע ליחס בין הליכי חדלות פירעון ובין חוק נתוני אשראי, שאינן במרכז הדיון כאן, אך מצאתי להפנות בהקשר זה לדברים שנקבעו מפי כב' השופטת איילת הוך-טל בחדל"פ (חי') 46945-12-19 דולב נ' הממונה על הליכי חדלות פירעון ושיקום כלכלי מחוז חיפה (21.2.21): "הפטר שניתן בהליכי חדלות פירעון אין משמעו מחיקת ההיסטוריה הפיננסית של היחיד. ההפטר נועד לאפשר ליחיד לפתוח דף חדש מבלי שעול חובות העבר ימנע ממנו שיקום. עם זאת 'דף חדש' אין משמעו בהכרח 'דף חלק'. הפטר אין משמעו כי חדלות הפירעון נעלמה כלא הייתה. מדובר בנתון אשר עשוי להוות שיקול ענייני ולגיטימי לגורמי האשראי בשוק ומטעם זה, אף אם ניתן הפטר מחובות עבר וביטול הליכים מתנהלים, אין בכך לאיין את קיומו של הליך חדלות הפירעון ולהורות על מחיקתו מן העולם לאלתר. תוצאה זו חותרת תחת מטרותיו של חוק נתוני אשראי כפי שהן באות לידי ביטוי בחוק ובדברי ההסבר לו." לנוכח המפורט לעיל, אני קובעת כי דין התביעה להידחות.

לטענת התובע, הוא פנה למרפאה האורתופדית של הנתבע לקבלת טפול רפואי ביום 28.10.2010 ודאג למשלוח טופס 17 דרך מרפאת קופת חולים כללית בפקס, וזאת למחרת קבלת הטיפול, והוא נדהם לגלות שהנתבע פתח נגדו הליכי גבייה דרך רשות האכיפה והגבייה לאחר פתיחת הליך לבצוע תובענה על סכום קצוב במסגרת תיק הוצל"פ 02-19000-13-6 שניפתח ביום 14.4.2013.

עוד טוען הנתבע כי בשל טעות בגבייה בין שני הטיפולים סגר הנתבע ביום 5.10.2018 את תיק ההוצאה לפועל כנגד התובע וזאת חרף אי-העברת תשלום מטעם התובע או טופס התחייבות.

העדה התייחסה לשאלה שמא הייתה טעות בהתנהלותה וכך היא השיבה: "אין טעות בזה, הוא בא אצלנו ב- 2018 אמר שיש לו טופס התחייבות שמסר למשרד, כל הניירת אצלי כאילו לא מסר לנו שום התחייבות, אמרתי לו בסדר נבדוק את העניין, בדקתי מול קופ"ח אמרו לי שהטופס יצא שנה אחרי הטיפול, אנחנו לא יכולים לקבל את הטופס אחרי שנה כי החשבונות נסגרים עד שנה מיום הטיפול, הוא התחנן ואמר שיש לו עיקולים אמרתי לו אנחנו בית חולים שעוזר לאנשים, לקחנו ממנו את הטופס והכשרנו אותו בלי לקבל כסף מקופח וסגרנו לו את התיק". לשאלה אם סגרו את התיק עבור שני חיובים השיבה העדה "הוא היה בטיפול במרפאה ובמיון, לא ביקשנו לחייב אותו על טפול במרפאה, והטופס שהוא שלח זה למרפאה. הייתה לו ביקורת לאחר שבוע בביקורו במיון, היה בביקור חוזר במרפאת חוץ במחלקה אורתופדית והוא צריך להביא התחייבות עבור טפול זה... זה טעות שלכם, אתם שלחתם התחייבות 29.10.12 טופס של מרפאה, אבל הטיפול היה ב- 28.10.10 והטופס הזה מכסה לבדיקה במרפאה ולא למיון, טופס 17 למיון זה סוג אחר מאשר טופס למרפאת חוץ . הביקור במרפאות חוץ אנחנו לא שולחים לגבייה לעו"ד. רק של מיון ואחרי פרוצידורה מסוימת אם יש התחייבות, בגלל זה רשום על הטופס פנה על דעת עצמו". הצדדים הגישו סיכומים בכתב ובכדי לקצר בהתייחסות אפנה אליהם ואביא את עיקריהם: סיכומי התובע: התובע מסר אישור הפנייה לחדר מיון אשר משמש כהתחייבות ומסר אותו לנתבע יומיים אחרי הטיפול, הן באמצעות הפקס והן פיזית בבית החולים.

...

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובנספחיהם, בעדויות העדים ובסיכומי שני הצדדים, הגעתי למסקנה שהתובע לא הרים את הנטל המוטל עליו ,במידה הנדרשת במשפט אזרחי, להוכחת תביעתו.

אם כן, המסקנה שלי שההליך היה כשר וחוקי לחלוטין.

לפיכך החלטתי להעדיף את גרסת הנתבע על פני גרסת התובע סוף דבר לסיכום, אני דוחה את התביעה התלבטתי אם לחייב את התובע בהוצאות ההליך אך נוכח העובדה שעבר זמן מיום קבלת הטיפולים לפני כ-12 שנים ועד היום החלטתי להימנע מכך .אם כן כל צד יישא בהוצאותיו המזכירות תמציא העתק פסק דין זה לצדדים ניתן היום, ל' סיוון תשפ"ג, 19 יוני 2023, בהעדר הצדדים.

הנושה הבהיר, כי לא עלה בידו לפתוח תיק הוצאה לפועל עובר לחלוקת הכספים; נודע לו על עובדת ביטול ההליך אך ביום 4.11.21 ובהתאם ביצע את הפעולות הנדרשות (הגשת תביעה וקבלת פסק-דין), אולם על אף שפעל בשקידה ראויה, לא הספיק לעמוד בסד הזמנים הלוחץ בהתאם לנהלי הכנ"ר. צוין, כי משלא עלה בידי הנושה לפתוח תיק ההוצאה לפועל, לא היה בכוחו לפעול להטלת עיקול או עיכוב הכספים המצויים בקופה.

צוין, כי השבת כספים שנגבו בטעות בתיקים המתנהלים ברשות האכיפה והגביה אינו בלתי אפשרי ומשכך, יש להשיב את המצב לקדמותו אף במקרה דכאן.

במסגרת הליך הפש"ר, הליכי הגביה של נושים אשר פעלו לצורך גביית חובם בלשכות ההוצאה לפועל, מעוכבים.

במקרה דנן, דומה כי הנושה מבקש לקבל יתרון בכך שלא נטל פס"ד נגד החייבת ועדיין עותר לקבלת חלקו מקופת הכנוס, תוך שעותר להשבת כלל הכספים שככל הנראה חולקו לנושים אשר החזיקו בתיקי הוצאה לפועל כנגד החייבת.

...

בשאלה מושא ההכרעה ראו החלטתי בפש"ר 50361-07-17.

אשר על כן, ומשנקבע כי נהלי הכנ"ר עומדים בקנה אחד עם מטרת הליך פשיטת הרגל וכי בנסיבות, בשלב בו בוטל ההליך ממילא לא הייתה נתונה הסמכות לחלוקת הכספים למנהל המיוחד, אלא חלוקתם תתבצע במסגרת לשכות ההוצאה לפועל לנושים שפתחו בתיק הוצאה לפועל, וכן בהינתן כי הכספים חולקו זה מכבר – בקשת הנושה נדחית.

בית משפט השלום בתל אביב -יפו תאד"מ 48259-10-21 סוויסה ואח' נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ. ואח' תיק חצוני: לפני כבוד הרשמת בכירה ורדה שוורץ תובעים מוריס משה סוויסה ת.ז. 061408258 ע"י ב"כ עוה"ד אמיר רוזנברג נתבעים צד שלישי: 1. בנק דיסקונט לישראל בע"מ ע"י ב"כ עוה"ד חנה אפרת קומט 2. המוסד לביטוח לאומי ע"י ב"כ עוה"ד רונית סגל רשות האכיפה והגבייה – מנהלת מחוז תל אביב ע"י ב"כ עו"ד ליאם ויבוים פסק דין

בד בבד עם הגשת כתב ההגנה, הגיש הנתבע 1 הודעה לצד שלישי כנגד רשות האכיפה והגבייה – לישכת ההוצאה לפועל בתל אביב.

יתכן וקיימת שגגה בכך שצד שלישי שלח הודעה לנתבע 1 כי העיקול על חשבון העו"ש בוטל בהיעדר ראיה לכך שחשבון העו"ש ביתרת חובה אך עשה זאת בדרך של מתן הודעה בקוד הנשלח בין המערכות המחשוביות של השניים שספק אם שני הצדדים אכן משפרשים באותה דרך את הקוד.

כך או כך, רשאי היה התובע למשוך או לא רשאי היה למשוך את הכספים על פי הודעת צד שלישי לנתבע 1, אין ספק כי על פי החלטת רשמת ההוצאה לפועל לא היה רשאי למשוך את הכספים ולמעשה אם היה התובע מושך ומעלים את הכספים, היו הנתבע 1 וצד שלישי חשופים לתביעה דוקא מצד הנתבעת 2 כלפיה אף לא היה מקום להגיש התביעה לאחר שקבלה את הכספים על חשבון חוב שחב לה התובע כדין.

...

מסקנה נוספת היא כי רשמת ההוצאה לפועל לא ביטלה כלל את צו העיקול על חשבון העו"ש של התובע אלא בהתקיים התנאי ובכך אף הבהירה כי אין לבטל צו עיקול על נכסים אחרים של התובע כגון פיקדונות וכספי חסכון, כך שלא ניתן אפילו להסיק מתוכן ההחלטה כי כספים שנתפסו כבר בחשבון העו"ש של התובע בבנק ישוחררו שכן אלו כספים ביתרת זכות.

לפיכך, דין התביעה להידחות וכך אני מורה.

התובע ישלם לנתבעות ולצד ג' הוצאות משפט בסך 5,000 ₪ לכל אחת מהן.

פסק הדין ניתן בתביעה שהגישו המבקשים כאן בהליך נגד רשות האכיפה והגבייה (להלן: "המשיבה"), ובה עתרו לחייב את המשיבה להשיב להם סכומים שנגבו מהם במסגרת הליכי גבייה שננקטו נגדם, במסגרת הליכי הוצאה לפועל שניפתחו בחודש נובמבר 2021 בתיק 513779-11-21 (להלן: "תיק ההוצל"פ").

בהליך נתבעה המשיבה כאן להשיב למבקשים סכומים בגין הפרישי הצמדה וריבית שנגבו לטענתם שלא כדין במסגרת תיק ההוצאה לפועל, והכול על פי החלטות שיפוטיות שניתנו, ולפצות אותם בגין עוגמת נפש שנגרמה להם עקב היתנהלות המשיבה, לטענתם, וזאת בסך של 5,551.63 ₪, לפי הפרוט כדלקמן: סך של 4,037.63 ₪ בגין גביית ריבית על סכום פסק הדין בעיניין עמידר, שאין מחלוקת שניתן נגד המבקשים, והם השיגו עליו והשגותיהם נדחו, ובו הם חויבו לשלם לעמידר סך נומילי של 11,700 ₪.

לא מצאתי טעות בולטת בפסק הדין שניתן לטעמי באופן נכון, סביר ומנומק, ובמסגרת שיקול דעת הערכאה המבררת, וגם לגוף העניין אין להתערב בו. כמו כן בפסק הדין לא מתעוררת סוגיה משפטית, החורגת מגדר המחלוקות בין הצדדים, המחייבת היתייחסות, ולא מועלית בו סוגיה העולה תדיר בהתדיינויות בבית משפט לתביעות קטנות ומחייבת הכרעה.

למבקשים ניתנו הזדמנויות רבות להביא את עניינם להכרעה שיפוטית, ואין מקום להתיר גם מתן הרשות המבוקשת כאן, בהיתחשב בעובדה שמדובר בבקשה לנהל בפעם הרביעית דיון בטענות שאין בהן ממש, בקשר להחלטות שיפוטיות חלוטות, והכול במסגרת תביעה שהוגשה לבית משפט לתביעות קטנות, ומטרתה לחייב את המשיבה (להבדיל מהזוכה) להשיב כספים שנגבו באמצעותה, מכוח הליך לגביית כספים שנפסקו בפסק דין, עניין שכאמור אינו מקים עילת תביעה נגד המשיבה.

...

אני סבורה עוד, לגוף העניין, שפרשנותם של המבקשים לסעיפים השונים של חוק ההוצאה לפועל וחוק פסיקת ריבית והצמדה, שגויה.

אני סבורה שטענותיהם לעניין זכאותם לפיצוי בגין עוגמת נפש, אי המצאת אזהרה ופרשנותם לאמור בסעיף 6ב(2)(1) שגויות, וצדק בית המשפט קמא בקביעותיו לעניין זה. בעניין זה לא מצאתי פגם בעובדה שבית המשפט קמא תיאר את טענותיהם כעזות מצח, וזקף לחובתם את ריבוי ההליכים שהם מנהלים.

אשר על כן, אני מורה על דחיית הבקשה, ובשוקלי כל האמור לעיל אני מורה למבקשים לשלם הוצאות ההליך בסך כולל של 3,000 ₪.