תביעה כספית נגד אגודה שיתופית וחברי ועד מושב

לפני תביעה כספית על סך 2,215,777 ₪ שהגיש חבר אגודה ובעל משק במושב מרגליות נגד האגודה השיתופית במושב מרגליות ונגד חברי ועד המושב.

...

סיכום: בשים לב לדחיית התביעה , נדחית ההודעה לצד שלישי וכן הודעה לצד רביעי.

כמו כן אני מורה על החזר האגרה ששולמה על ידי המודיעות בהודעה לצד שלישי ורביעי.

החזר יהיה באמצעות ב"כ. התובע ישלם לאגודה נתבעת 1 שכ"ט עו"ד בסך של 62,000 ₪ כולל.

לפני תובענה כספית שהוגשה כנגד הנתבעים, לתשלום סך- 140,000 ₪ ותובענה שכנגד מטעם הנתבע 1 כנגד התובע, בסך- 7,050 ₪.

רקע עובדתי בתמצית על פי עובדות כתב התביעה, התובע הנו בעל הזכויות במשק 49 במושב יכיני, עת בזמנים הרלוואנטיים לתובענה שימש הנתבע 1 כסגן יו"ר וועד המושב יכיני, הנתבע 2 שימש כיו"ר וועד המושב, הנתבע 3 הנו אחיו של הנתבע 1 והנתבעת 4 הנה אגודה השיתופית.

כן העיד בנוגע לנסיבות חתימת ההיתחייבות, בין היתר: "אלעזר אומר לי שאחי חייב לאבא שלו כסף ואם אח שלי לא ישלם את הכסף יש לו חברים באשדוד והוא ידאג לגבות את הכסף בדרך שהוא מכיר, אני העדפתי פחות צרות ואמרתי נבוא ונדבר יהיה בסדר. אחרי יומיים הוא בא אליי עם שגב אחיין שלו ואמר לי תחתום לי שאתה אחראי על הכסף. אני חתמתי מתוך לחץ, היו דברים מעולם במושב ולא רוצה לומר בבית המשפט. באתי וחתמתי. האבא לא בא אליי. זה היה אצלי בבית אלעזר ושגב הגיעו אליי. חתמתי לו ובאתי לאחי ושאלתי אתה חייב לשדדי כסף? הוא אמר למה, אני אמרתי לו שהוא אמר שאתה חייב כסף ואתה מאויים והרגשתי שהוא מאיים על אחי לא עליי ולכן אמרתי ושאלתי את אחי הוא אמר למה חתמת? אני לא חייב כסף, אתה בכלל לא מעורב, אם יש לו טענות שיבוא אליי למה אלייך?" (עמ' 50 ש' 10).

מכל האמור, עולה אמנם ספק של ממש בגירסת הנתבע 3, לפיה מדובר בטעות סופר ויש באמור כדי לחזק את טענת התובע כי עסקינן בתיקון מכוון של חובו למשקם, עם זאת סבורני כי אין די באמור כדי לבסס טענת התובע כנגד הנתבעים 1 ו-3 , לקנוניה כנגדו תוך ניצול תפקידם ומעמדם של הנתבעים 1 ו-3 באגודה- הנתבעת 4 ובהתאמה אין באמור די כדי לקבל את תביעתו נגד הנתבעת 4 ולפיכך אף דינה להדחות.

...

הנני קובע כי סכום ההלוואה הינו כפי שנרשם ונוסח מטעם התובע בכתב ההתחייבות ונחתם בידי הנתבע 3 , דהיינו סך -60,000 ₪, נכון למועד חתימתו כמצוין בו, דהיינו 19.05.08 , לאחר שכבר קוזז ממנו הסכום בסך- 6,658 ₪ אשר שולם לידי המשקם ע"י הנתבע 1 עבור התובע, על פי פסק המשקם מיום 17.12 01 , כאמור בנספח ב' לתצהיר התובע אשר צורף אף לתצהיר הנתבע 1 .

לאור האמור, התובענה שכנגד מטעם הנתבע 1 כנגד התובע, נדחית בזה.

לפיכך ישלמו הנתבעים 1 ו-3 לתובע , ביחד ולחוד, סך -60,000 ₪ , בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 19.05.08 ועד למועד הינתן פסק הדין, דהיינו סך-76,465 ש"ח, בצירוף הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד, בסכום כולל בסך- 10,000 ₪ .

בית משפט השלום בטבריה רע"ב 3429-12-19 סבירסקי נ' אגודת כפר זיתים- מושב עובדים תיק חצוני: לפני כבוד השופט סאמר ח'טיב המבקש: חנן סבירסקי ת.ז. 50037043 ע"י ב"כ עו"ד סיון ברדה המשיבה: כפר זיתים מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ ע"י ב"כ עו"ד גולן לוי פסק דין

ביום 13.11.17 הגישה המשיבה תביעה כספית בסך של 46,423 ₪ נגד המבקש לרשם האגודות השיתופיות, בטענה כי המבקש לא קיים את הסכם החכירה בכך שלא שילם את דמי החכירה עבור השנה השנייה על פי ההסכם.

כך לדוגמא, נכתב במכתבו מיום 22.1.17: "אבקשכם לאשר לי פריסה של 10 תשלומים שוים עבור החכירה מאחר ואין באפשרותי מבחינה כלכלית לשלם את החוב בתשלום אחד...". ובמכתבו מיום 21.3.17: "הנידון: פריסת תשלומים ופריסת חוב. בקשה נוספת... עוד אבקש מועד נוסף לפגישה עם ועדת ביקורת וועד המושב כדי ליישב את העניין ולפרוס את החוב כי אין ביכולתי לשלם ב-4 תשלומים...". נוכח האמור, הגיע הבורר למסקנה כי דין התביעה להיתקבל במלואה וכפועל יוצא מכך חויב המבקש לשלם למשיבה את סכום התביעה (46,423 ₪) וסך נוסף של 1,755 ₪ כולל מע"מ אשר שולם על ידי המשיבה בתחילת הליך הבוררות כשכ"ט הבורר.

טענה נוספת שהעלה המבקש היא, כי הבורר היתעלם מפסק בוררות שניתן על ידי בורר אחר בתביעה אחרת שהגישה המשיבה נגד חבר באגודה ובמסגרתו נדחו אותן הטענות שהועלו על ידי המשיבה בהליך דנן.

...

טענת המבקש כי היה על הבורר להגיע למסקנה שונה על סמך הראיות היא טענה שבית משפט של ערעור נדרש לה, כאשר מוגש ערעור בזכות על פסק דין ולא כאשר עסקינן בבקשת רשות לערער אשר נתחמה, באופן מפורש, בסעיף 29ב לחוק הבוררות, למקרה שבו נפלה בפסק הבורר טעות ביישום הדין אשר יש בה כדי לגרום לעיוות דין (רעב (ת"א) 47712-05-18 שמעון חזן נ' נתנאל גרופ בע"מ (24.7.18)).

"מאידך, הפרשנות החלופית המתבקשת, ככל שהיה צורך בכך, הנה כי המדובר בדמי שימוש בעבור תקופת הרשות הנקובה בחוזה (שנתיים) ולאו דווקא בעבור שנה אחת כפי שמבקשת האגודה להסיק". אלא, שבמובחן מענייננו, בעניין הרצליך, הגיע הבורר למסקנתו ולפיה אין מנוס מדחיית התביעה, מאחר שהמשיבה נמנעה מהגשת תצהירים מטעמה ומשלא הונחה לפניו כל ראיה התומכת בתביעה, אף לא הסכם חתום ומחייב.

יפים לענייננו הדברים שנאמרו ע"י כב' השופט י' דנציגר בעניין מ. אדלר (פסקה 12 לפסה"ד): "ראוי לעמוד בקצרה על השוני בין אמת המידה הננקטת ביחס לבקשות רשות ערעור המוגשות לבית המשפט המחוזי מכוח סעיף 29ב לחוק, לבין אמת המידה הננקטת ביחס לבקשות רשות ערעור המוגשות לבית משפט זה על החלטות בית המשפט המחוזי בהמשך אותו ההליך. המדובר באמות מידה שונות בתכליתן. אמת המידה בה נוקט בית המשפט המחוזי, מטרתה, כאמור, לאפשר לצדדים להליך הבוררות להשיג על טעויות שנפלו בפסק הבוררות, אף אם אין בטעויות אלה כל רובד משפטי או ציבורי עקרוני. בשונה מכך, אמת המידה הננקטת ביחס למתן רשות ערעור על-ידי בית משפט זה, מתמקדת בראש ובראשונה בשאלה האם המקרה העומד להכרעה מעורר שאלה עקרונית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים, אשר לאורה מוצדק לערוך דיון נוסף בערכאה העליונה לשם פיתוח הדין או הבהרתו... ...". וכן דבריו של כב' השופט מ' מזוז באותו עניין (פסקה 3 לפסה"ד): "אין דינה של בקשה לרשות ערעור על החלטת בורר המופנית לבית המשפט המחוזי לפי סעיף 29ב לחוק הבוררות, כדין בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי, המופנית לבית משפט זה לפי סעיף 41 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984. בעוד הראשונה נבחנת כאמור על פי אמות המידה הספציפיות הקבועות בסעיף 29ב לחוק הבוררות, הרי השניה נבחנת על פי אמות המידה הכלליות שנקבעו בפסיקה לגבי בקשת רשות לערער (הלכת חניון חיפה - רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123)". סיכום על יסוד האמור לעיל, בקשת רשות הערעור – נדחית.

בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"א 13867-12-13 קליין ואח' נ' גיאה מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ ואח' בפני כב' השופטת גאולה לוין התובע שכנגד גיאה מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ ע"י ב"כ עוה"ד אלי סלהוב הנתבעות שכנגד 1. צפור קליין .2 מיקה קליין ע"י ב"כ עוה"ד חנן שטיינר, ציון פטל פסק דין

בכתב התביעה שנגד נתבעו, כאמור, דמי שימוש בגובה 2,500 ₪, ממועד פטירת המנוחה (בסוף שנת 2009) ועד לפינוי הנכס בפועל.

נכתב כי בכוונת האגודה להגיש כתב תביעה מתוקן ולאחר תיקון כתב התביעה תוגש בקשה לפסק דין משלים ביחס למרכיב הכספי.

האגודה הגישה תצהירים של שני חברי ועד המושב וחוות דעת של השמאי ארז ישר.

בפתח הדברים יובהר כי תיקרת הסעד לאגודה עומדת על 2,500 ₪ לחודש, הסכום שנתבע בכתב התביעה-שכנגד, ולא תוקן, ועל התקופה שמפטירת המנוחה בסוף שנת 2009 ועד מועד הגשת התביעה שכנגד בינואר 2015.

...

בנסיבות העניין, אני סבורה כי יש לפטור את הנתבעת-שכנגד 2 מדמי שימוש, בכן היא הייתה קטינה במשך כל התקופה הרלוונטית.

אשר על כן, גם אם הוכנה טיוטת הסכם בסכום האמור, אין בידי לקבוע כי זו הדרישה שהוצגה בפני גב' קליין.

גם הטענה כי יש לקזז את ההשקעות בנכס, אין בידי לקבלה.

התובע 4, גיסו של התובע 2, מתגורר במשק 85 במושב פטיש, חבר באגודה השיתופית של המושב ומכהן כמנהלה הכללי של האגודה השיתופית מימי הנגב בע"מ. הנתבע מתגורר במשק 61 במושב מסלול.

הנתבע כתב כלפי התובעת 2 כי היא "מאיימת ומדליקה נרות ומתקשרת לאנשים ומאיימת עליהם שיקרו להם אסונות אם ילכו נגד בעלה". ובהמשך כתב "פוחדים מהמכשפה". הנתבע הגיש שלושה כתבי הגנה, בכל אחד מהתיקים, בהם לא הכחיש את דבר הפירסום ואת נוסחו, אלא טען כי יש "לבחון את הסוגיות המהותיות אשר עולות מן המכתב ולאו דוקא את צבעיו ולשונו. דבריו של הנתבע מעידים כי נכתבו ממצוקה גדולה וכאב רב. משך תקופה ארוכה, סבל הנתבע מהתעמרות ממושכת של התובע ואנשים קרובים לו, ומכתבו הנו ביטוי לתסכול ולמצוקה בהם הוא שרוי". הנתבע ממשיך ומפרט בכתב ההגנה, את הסיבות אשר הביאו אותו לכתוב את המכתב, כלשונו, בין היתר ציין כי הפעילות הציבורית של וועד המושב, נעדרת כל ביקורת תקשורתית או ביקורת אפקטיבית והתובעים התעמרו במשך שנים בנתבע.

תובע 3 – גם כלפי התובע 3, לא הוכחה "אמת בפירסום". כאמור, הנתבע ייחס לנתבע 3, סוג של "בריונות" כלפי חברי המושב, בהיותו בנו של יו"ר הועד, בזמנים הרלוואנטיים, שימוש במיכסת מים גדולה מזו של חברי המושב האחרים, שימוש במים הציבוריים לטובתו האישית וקבלת עבודות רבות לפיצוצי מים שארעו במושב.

מעדותה של מירי כרמל ורסנו עולה כי גם בידה אין אסמכתא לאמור בתצהירה, לפיו מימי הנגב העבירה כספים למושב מסלול לצורך קידום בחירתו של התובע 1 ליו"ר האגודה, "כל מה שכתוב כאן...הוא שפנו אלי חברים מהמושב" (עמ' 98).

...

הנני מקבל את גרסת הנתבע, לפיה הוא עצמו לא הפיץ את המכתב במספר עותקים גדול, אלא כפי שהבהיר בחקירתו ואולם נראה כי המכתב "התגלגל" מיד ליד בין אנשי המושב והמושבים הסמוכים, באמצעות מי שקיבל בפועל עותק מהנתבע ועל כן מקור התפוצה היה בנתבע.

סוף דבר נוכח כל האמור לעיל, אני קובע כי האמור במכתב מהווה "לשון הרע". כמו כן, הנני קובע כי לשון הרע בה נקט הנתבע, אינה חוסה תחת אחת ההגנות הקבועות בחוק איסור לשון הרע.

באשר לעתירת התובעים 1 ו-2 לפרסום התנצלות מטעם הנתבע, בהיעדר הסכמה, מצאתי להסתפק בסעד הכספי אשר יש בו כדי לכמת את הנזק אשר נגרם לתובעים ולפיכך נדחית עתירתם.