תביעה כספית וצו מניעה למטרד רעש מנביחות כלב

בפניי תביעה כספית בסך של 33,000 ₪, וכן למתן צו להפסקת מיטרד רעש, והכוונה לנביחות כלבם של הנתבעים.

המחוקק מצא לנכון להסדיר את אחריותו של המחזיק בעלי חיים בביתו, בכל הנוגע לגרימת רעש על ידם, במסגרת תקנות למניעת מפגעים (מניעת רעש), התשנ"ג- 1992.

התרשמותי היא שההחלטה לגדל את הכלב הייתה של שני הנתבעים, ונראה שאין מחלוקת שהנתבעת שהנה חברתו לחיים של הנתבע נימצאת עמו בתדירות גבוהה בדירה, מה גם שמחילופי הודעות בין הצדדים עולה שהנתבעת הגיעה מעבודתה לדירה, בהמשך לפניית התובע לנתבע, על מנת להשקיט את נביחותיו של הכלב, ונראה לי ששני הנתבעים נושאים באחריות לגבי הכלב.

...

מהמקובץ לעיל, סבורני שיש מקום לפצות את התובע בגין עוגמת הנפש שנגרמה לו בשל הרעשים שנגרמו על ידי הכלב.

הנתבעים טענו להעדר יריבות בעניינה של הנתבעת, הגברת לנה מלקין, מהטעם שאינה מתגוררת דרך קבע בדירה, אך לאחר שבחנתי את טענות הצדדים והראיות שהוצגו בפניי סבורני שאין מקום לקבלת הטענה.

לא מצאתי לנכון לפסוק לתובע את השבת מלוא אגרת בית המשפט ששולמה על ידו, בסך של 330 ₪, מכיוון שסבורני שהסכום שנתבע על ידו, בסך של 33,000 ₪, הינו מופרז בשים לב לנסיבות העניין, ובשים לב לסכום הפיצוי שנפסק לו. החוב הפסוק הנ"ל ישולם לתובע בתוך 30 יום ממועד המצאת פסק הדין לידי הנתבעים, או מי מהם, ובחלוף המועד, וככל שחוב הפסוק לא ייפרע לתובע, ניתן לנקוט בהליכי הוצאה לפועל לצורך גבייתו.

התובע עתר למתן סעד נוסף לצורך הפסקת המטרד, אלא שלא ראיתי לנכון ליתן צו כמבוקש, מטעמים של העדר סמכות עניינית ליתן צו מסוג זה במסגרת הליך המתנהל בבית המשפט לתביעות קטנות (סעיף 60 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד- 1984), ואף מעבר לכך, גם אלמלא המגבלה הנוגעת לעניין הסמכות העניינית, סבורני שהנתבעים מצאו לנכון, החל משלב מסוים, לנקוט באמצעי פיקוח נאותים על הכלב, כך כעולה מעדותם, ובמצב דברים זה אינני סבור שהיה מקום להיעתר למתן צו שיכול ומשמעותו המעשית הינה הוצאת הכלב מהדירה.

בעודה ממתינה בסמוך לשער הכניסה לביתה, כלב עזוב החל לנבוח על אשה מבוגרת אשר עברה ברחוב.

המנוח המשיך לצעוק "זאת המשוגעת הזאת שיש לה הרבה כלבים ואוספת כלבים מהרחוב, צריכים לאשפז אותה בבית משוגעים". בנוסף, המנוח צעק לעבר, ככל הנראה, בן מישפחה של האשה, "תתבע אותה פיצויים על הנזק שניגרם לאימא שלך בגללה". לדברי התובעת, אותה אשה הגישה נגדה תביעה שנדחתה.

כמו כן, התנהלו בין הצדדים הליכי בקשות לצוי מניעת הטרדה מאיימת ותלונות המנוח על חריגות בנייה.

מישפחת רוזנברג סבלה מיטרדי רעש ולכלוך מעבודות השיפוצים בבית התובעת.

התובעת היתחמקה מלשלם לו את מלוא שכרו והוא הגיש נגדה תביעה כספית אשר מיתנהלת בבית המשפט.

...

בתגובה המנוח אמר לו "אתה עובד סתם, אתה לא תקבל כסף, יהודית לא תשלם לך. כל מי שעבד אצל יהודית היא לא שילמה לו את הכסף על העבודה". לדברי מר חכמון, הוא השיב למנוח שהוא אינו חושש וכי הוא אם יבצע עבודה טובה התובעת תשלם לו ובזאת הסתיימה השיחה.

סוף דבר התביעה נדחית.

התובעת תשלם לנתבע הוצאות משפט בסך של 15,000₪.

גואטה תמכו את בקשתם בחוות דעת אקוסטית, חתומה על ידי המהנדס מיכאל זלבה, אשר לפיה פעילות החווה יוצרת מיטרדי רעש חזקים, מעבר למותר בתקינה, אשר נובעים בעיקר מנביחות כלבים ומקריאות תרנגולים.

גואטה הבהירו, כי מבוקשים הצוים הזמניים הבאים: צו זמני האוסר על המשיבים להמשיך בניהול החווה אשר הוקמה בצורה לא חוקית; צו זמני האוסר על המשיבים להמשיך ולהפיק רעשים חריגים מהחווה; צו זמני המורה על פינוי החווה הלא חוקית מהמקום.

בצד זאת, הוסיפו גואטה וטענו, כי רוב בעלי החיים שנמצאים בחווה אינם של המשיב, אלא הם של צדדים שלישיים, המשלמים למשיב כספים בכדי שיוכלו לשכן אותם בחווה, וכי מניע כלכלי זה הוא העומד ביסוד הטרדת שלוות חייהם.

הלכה היא, כי ראוי לתת צו עשה זמני במצבים חריגים בלבד, ורק כאשר בית המשפט נוכח שהתערבותו חיונית בכדי למנוע תוצאה קשה ביותר (ראו: רע"א 9213/12 רשת נגה בע"מ נ' ישראל 10 – שידורי הערוץ החדש בע"מ (20.1.2013)).

לפיכך, הגם שלכאורה עלה בידי גואטה להניח תשתית לכאורית בדבר קיומם של מטרדים, ולא ניתן לומר שתביעתם חסרת כל סיכוי, הרי שיתר השיקולים מטים את הכף כנגד מתן סעד זמני בנסיבות המקרה.

...

בהתאם להלכה הפסוקה, ככל שהסעד הזמני המבוקש זהה לסעד העיקרי, ייטה בית המשפט שלא להיעתר לבקשת הסעד הזמני, בפרט כך כשמדובר בצו המשנה את המצב הקיים (ראו ע"א 5728/16 רשת תיכוני טומשין בע"מ נ' רשת עמל1 בע"מ (10.8.2016); ע"א 5537/12 הוט מועדון צרכנות הסתדרות ההנדסאים והטכנאים בע"מ נ' ערוצי זהב ושות'‏ (29.8.2012)).

ברע"א 1499/20 מרקעי תקשורת בע"מ נ' בר (25.5.2020) נקבע: "הדברים מקבלים משנה תוקף בכל הנוגע לבקשה למתן צווי עשה המשנים מצב קיים, וזאת בשים לב לכלל לפיו בית המשפט יפסוק סעדים כאמור אך במקרים חריגים בהם ישנו חשש ממשי מפני תוצאה בלתי הפיכה אם לא יינתן הסעד המבוקש (רע"א 2881/15 קנפלר נ' אברהם, [פורסם בנבו] פסקה 9 (11.5.2015); רע"א 2047/16 חברת אולמי אחים סעיד אל - דהאהוד בע"מ נ' אולמות ומסעדות דאוד (2001) בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה 12 (11.4.2016)). לא זה המקרה שבפנינו." גם במקרה דנן לא שוכנעתי, כי התערבות בית המשפט חיונית, בפרט כך, כאשר מדובר במצב נתון מזה כעשור.

סיכומו של דבר הבקשה לסעדים זמניים נדחית.

הבקשה למתן צו מניעה וטענות הצדדים לפני בקשה למתן סעד זמני - צו עשה זמני, בה מבקשים התובעים /המבקשים להורות למשיבים לסגור לאלתר כלבייה שפועלת בנכס שברחוב יחיא צלאח 16 בקרית אתא ולפזר את שבעת הכלבים ו/או יותר המצויים בנכס המושכר ובחצר הסמוכה וזאת בשל רעש, צחנה וזוהמה המתלווה לבית גידול כלבים הקיים במקום.

במסגרת הבקשה הוגשה חוות דעת אקוסטית בנושא מיטרדי רעש – נביחות כלבים והחתומה על ידי חברת סאונדרייז – יעוץ אקוסטי והנדסת קול.

א. גורן בספרו "סוגיות בסדר דין אזרחי" מהד' 9 בעמוד 524, מיפרט את ארבעת המבחנים למתן צו מניעה זמני: מתן הסעד הזמני הוא כה הכרחי עד כדי הצדקת התערבותו של בית המשפט בשלב מוקדם לפני בירור התביעה (שמירת המצב הקיים); התובע הוכיח לכאורה את זכותו אשר למענה דורש הוא מתן סעד והגנה עד לתום הדיונים; מאזן הנוחות – אי נוחות שתיגרם לתובע אם לא יינתן הצוו לעומת אי הנוחות שתיגרם לנתבע אם יינתן וכן אם ניזקו של התובע ניתן להשבה על ידי פיצוי כספי; קיום שקולי יושר אשר המונעים מתן הסעד כגון: העידר ניקיון כפיים, העלמת עובדות וכיו"ב. בדונו בבקשה למתן צו מניעה זמני, יבדוק בית המשפט קיומן של ראיות לכאורה, שלמבקש סיכוי טוב לזכות בדינו, וכן מידת הנזק העשוי להגרם לבעל הדין האחד או לרעהו, אם יינתן או לא יינתן הצוו המבוקש והשוואת הנזקים זה לזה (גורן לעיל בעמ' 505-506).

אכן לתחושתם של התובעים כפי שבא לידי ביטוי באמור בכתב התביעה והבקשה למתן סעד זמני והתגובות בתיק זה, הם סובלים קשות מרעש כתוצאה מנביחות הכלבים.

...

כמו כן לאור העובדה שבעבר נמצא כי המצב התברואתי במקום ירוד והדבר היווה מפגע תברואתי חמור כעולה מנ4 / 2 , אני קובעת כי אחת לחודש על המשיבה 4 לבצע ביקורת במקום ולוודא כי תנאי החזקת הכלבים מניח את הדעת ואינו מהווה מפגע תברואתי לסביבה ובמידת הצורך לנקוט באמצעים העומדים לרשות הרשות המקומית בדרישה לצמצום מספר הכלבים.

בכפוף לאמור בסעיף 26 בהחלטה זו, אני דוחה את הבקשה למתן צו עשה.

המזכירות תמציא החלטתי לצדדים.

צו עשה: להרוס את קיר הבטון החוסם את פיר האויר המוביל לדירת התובעים, לפנות את שטחי הרכוש המשותף שעליהם השתלטו הנתבעים, ובהם המחסן המשותף, פיר האיוורור וקומת המסד, לבצע בדיקת יציבות של יסודות הבנין ולבצע כל הנדרש להחזיר המצב לקדמותו, להרוס את כל תוספות הבניה שבנו הנתבעים שלא כדין תוך פלישה לרכוש המשותף, להסיר את גדר התיל והגדר החיה שבנו הנתבעים בגינה המשותפת, להסיר את הריצוף שרצפו את הגינה ולשתול במקומו דשא, לפנות את חפציהם מהגינה, לשקם את הדשא, להסיר את הסככות שבנו, להורות לנתבעים שלא להטריד את התובעים, ובין היתר לא להתקרב לדירת התובעים ולא לעבור בגינה הקדמית שמול חלונם, להפסיק את מטרד הנביחות של כלבם, לאסוף את צרכי הכלב ולמנוע ממנו להטיל צרכיו בגינה המשותפת או בתחום הבית המשותף.

בע"א 538/80 סמדר דרחי (אברהמי) נ' יהודה כורש ואח' לו (3), 498 נקבע לעניין ההסכמה הנדרשת מבעלי הדירות-"זה עתה ניתן בבית-משפט זה פסק-דין בע"א 815/81, אשר אף הוא עניינו בתוספת בנייה בחצר בניין של 4 דירות, כאשר אחד מבעלי הדירות מתנגד. באותו פסק-דין הורשתה הבנייה, בנימוק שהייתה הסכמה מפורשת לכך על-ידי אותו שכן, המבקש את צו המניעה; ולא עוד אלא שאותו מבקש העמיד תנאי, אשר קוים, וקיומו עשה את ההסכמה החלטית. המסכים נמצא מנוע מלחזור בו מהסכמתו, כי אלה אשר פעלו לפיה שינו את מצבם לרעה והשקיעו כספים וטירחה לקיום התנאי. באותו פסק-דין מדגיש הנשיא (לשעבר) לנדוי, כי בהסכמה משתמעת או בהסכמה מכללא לא סגי, אלא דרושה הסכמה מפורשת (כפי שנפסק גם בע"א 239/79).

אמנם נכון כי ביהמ"ש משתמש לעיתים בשיקול דעתו על מנת שלא להעניק צו מניעה, אולם שיקול דעת זה מצומצם הוא-"הלכה פסוקה היא, כי במתן צו-מניעה להגן על זכות קניינית אין לבית המשפט שיקול הדעת הנרחב, הנתון לו בתביעה פוססורית (ע"א 416/62; ע"א 389/64; ע"א 153/67; ע"א 188/76; ע"א 239/79 ואחרים).

הכלב: על פי התקנות למניעת מטרדים (מניעת רעש) סעיף 13 נקבע כי המחזיק בעלי חיים בביתו, בנכסו או בחצריו, יחזיקם במקום ובאופן שלא יגרום רעש חזק המפריע לשכנים.

קשה להגדיר מה הנביחות שמעבר לסביר, אך אם הכלב נובח במשך יותר משעה, זהו מיטרד שיש להפסיקו.

...

סיכום: על פי כל האמור לעיל, אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעים כדלקמן: על הנתבעים להרוס כל בנייה שבנו על חשבון פיר האיוורור שהיה קיים והיה רכוש משותף.

הנתבעים ישלמו לתובעים סך 3,000 ₪.

הנתבעים ישלמו לתובעים אגרות המשפט ועוד שכ"ט עו"ד בסך 7,500 ₪.