תביעה כספית בסדר דין מקוצר בדבר דמי שכירות

ואכן, מספר חודשים מאוחר יותר, ביום 12.8.03, הגישה מודיטרון תביעה כספית (בסדר דין מקוצר) נגד ברוש, מכוח הוראות הסכם המכר וכתב ערבותם, לקיום התחייבות ברוש תעשיות - דאז כבר בהליכי פירוק - לתשלום דמי אחזקת הנכס (להלן: התביעה הקודמת).

בכתב הגנתם לא חלקו ברוש על עקרי הרקע העובדתי של הדברים - כאמור לעיל - אלא הושם דגש על היתנהלותה של מודיטרון בדרך של מחדל: "משך כל השנים ישבה מודיטרון בחיבוק ידיים ולא עשתה דבר בקשר לנכס - למעט קבלת דמי שכירות משופרסל וכריתת הסכמים חדשים להשכרת הנכס" (סעיף 30, שם).

...

אני מחייב את הנתבעים 1 ו-2 לשלם לתובעת הוצאותיה (האגרות והוצאות ההקלטה) וכן שכ"ט עו"ד בסך 50,000 ₪.

כך גם אני מחייב את הנתבע 4 לשלם לתובעת 20% מההוצאות כפי שפורטו לעיל, באופן סולידרי עם חיובי הנתבעים 1 ו-2 ביחס להוצאות.

בנוסף ישלם הנתבע 4 שכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪.

רקע ותמצית טענות הצדדים המשיבה, חברת הבזאר הטורקי בע"מ בע"מ (להלן: "המשיבה"), הגישה כנגד המבקשים, ה"ה שמולביץ דן והורוביץ אוהד (להלן: "המבקשים") תביעה כספית בסדר דין מקוצר על סך 53,244 ₪.

יכול והמבקשים אינם חייבים מאומה למשיבה ויכול שהם לא רק פטורים מתשלום דמי שכירות נוספים עבור התקופה שהשאירו בה "דברים" במושכר, אם כי לא חייבים לשלם חשבונות חשמל ואף לא דמי שכירות עבור יחידה נוספת שאין לגביה הסכם שכירות, אולם טענות המבקשים לא בוסס דיין בקשר לפינוי המושכר מכל "אדם וחפץ" בהתאם לקבוע בסעיף 17 להסכם השכירות בין הצדדים וגם לא בקשר לחשבונות החשמל המתייחסים ליחידה שהייתה מושכרת בפועל למבקשים.

...

המבקשת טענו בבקשתם, כי המשיבה לא הציגה כל הוכחת בעלות ולא תשריט הכולל מיקום ומספרי היחידות ורק מטעם זה דין התביעה להידחות.

רק כאשר אין בפי הנתבע כל טענת הגנה הראויה להתברר, כי אז דין בקשתו להידחות.

במסגרת נטייה זו של הפסיקה להרחיב במתן הרשות להתגונן, שמירת האיזון הנדרש בין האינטרסים השונים, יכול שתיעשה במספר דרכים: דחיית בקשה המבוססת כולה על "הגנת בדים"; התנאת הרשות להתגונן במתן ערובה; או הטלת הוצאות "ככל שמתברר בסופו של דבר כי הרשות שניתנה להתגונן רשות סרק היא" (ע"א 3300/04 צול ניהול פרויקטים בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ (09.12.2009)).

סוף דבר לאור האמור לעיל, ניתנת זאת למבקשים רשות להתגונן מפני התובענה בכפוף להפקדת ערובה כספית בסך של 10,000 ₪ בקופת בית המשפט וזאת עד ליום 08.03.2018.

התביעה הוגשה במקור בסדר דין מקוצר.

היתנהלות זו של התובעת, לטענת הנתבעת, גרמה לה נזקים והפסדים בגובה ההפרש בין דמי שכירות ראליים בסך של 25,000 ₪ שהיה עליה לשלם לבין תשלומים ששילמה בתקופה של 17 חודשים מיום 1.1.2015 ועד למועד פינוי המושכר, והיא מבקשת לקזז מהתביעה את הכספים ששולמו לתובעת מעבר לתשלום זה (בסך של 340,000 ₪) וכן ואת ההשקעות שהשקיעה במושכר.

בסיס המחלוקת הוא בדרישת התובעת לחייב את הנתבעת בתשלום דמי שכירות בתקופה מושא התביעה בהתאם להסכם השכירות; וטענת הנתבעת מנגד שאין בידי התובעת לידרוש תשלומי דמי שכירות בגובה דמי השכירות שנקבעו בהסכם השכירות, משפג תוקפו של ההסכם והתובעת לא הציגה חוות דעת שמאי מקרקעין בדבר גובה דמי השכירות הראויים; את טענות הנתבעת כי אין בידי התובעת להסתמך בעיניין גובה דמי השכירות על הסכם השכירות וכי היה עליה להציג חוות דעת שמאי להוכחת דמי השכירות הראויים - אין בידי לקבל.

דמי השכירות שנקבעו בהסכם השכירות, בכלל זה. שלישית; עצם העלאת טענת הקזוז גובל בחוסר תום לב והעדר הגינות דיונית כמשמעותם בסעיף 3(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 משהתברר כי מדובר בקיזוז תאורטי בלבד אילו הנתבעת הייתה משלמת דמי שכירות בסך של 45,000 ₪ לחודש בתקופה שמחודש ינואר 2015 עד לחודש יוני 2016, שעה שהנתבעת לא הוכיחה שהיא שילמה סכום זה ולמעשה היא לא שילמה כלל דמי שכירות.

...

סוף דבר מכל האמור הנתבעת תשלם לתובעת סך של 326,909 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה (31.1.2019) ועד למועד התשלום בפועל.

עוד תשלם הנתבעת לתובעת את הוצאות אגרת בית המשפט (מחצית ראשונה ושנייה) וכן שכר טרחת עורכי דין בסך 45,000 ₪.

בנסיבות העניין, לאחר שנתתי דעתי לכל השיקולים הצריכים לעניין, לסכום התביעה ואופן ניהול ההליך אותו בחרה הנתבעת לנהל עד תום (וזו זכותה), מספר ישיבות בית המשפט וכמות העדים, וכן לאחר שבחנתי את חשבוניות שכר טרחת עורכי הדין שצורפו לסיכומי התובעת (חשבוניות לשיעורין ללא סכומים ומועדים קבוע, ששתיים מהן מועדן קדם למועד הגשת התביעה) ולכללי לשכת עורכי הדין (התעריף המינימלי המומלץ), התש"ס-2000, אני סבורה כי באיזון הראוי שכר טרחת עורכי הדין שפסקתי הוא שכר סביר ומידתי בנסיבות תיק זה. ניתן היום, כ"ה אב תשפ"ב, 22 אוגוסט 2022, בהעדר הצדדים.

לפניי תביעה כספית ע"ס 1,212,628 ₪ שעניינה הפרה נטענת ע"י הנתבע של הסכם שכירות מחודש מאי 2014 שנעשה בין הצדדים ושבו השכירה התובעת לנתבע משרדים בת"א. סכום התביעה כולל את שלושת הרכיבים הבאים: סך של 648,844 ₪ בגין דמי שכירות (בערכי קרן וללא ריבית) שלא שולמו בתקופת השכירות שמיום 1.6.2015 ועד יום 31.12.2016.

הליכים רלוואנטיים קודמים תביעה בת"א (שלום ת"א) 29068-06-15 (להלן – "התביעה הקודמת"): ביום 14.6.2015 הגישה התובעת שלפניי נגד הנתבע שלפניי וכן נגד בנו, עוה"ד חי הבר, תביעה כספית ע"ס 631,180 ₪ בסדר דין מקוצר, בגין אותו מושכר מושא התביעה שלפניי ובאופן חלקי גם בגין אותם יחסי שכירות, אך בגין תקופת וחובות שכירות קודמים.

קביעות פסה"ד שניתן בתביעה הקודמת, כפי שתוקנו ואושרו בעירעור עליו, יוצרות השתק עילה לטובת התובעת, שלפיו הנתבע עשה שימוש במושכר בתקופה מושא התביעה שלפניי מבלי לשלם דבר בגין דמי שכירות בתקופה זו. הנתבע מסר גרסה בלתי ברורה, בלתי עקבית ולכן בלתי משכנעת לגבי תשלום דמי השכירות ולגבי קיומו של החוב בגינם: בתחילת חקירתו הנתבע הכחיש את טענת התובעת כי בתקופת השנה וחצי של השכירות מושא התביעה (יולי 2015 עד סוף דצמבר 2016) הוא לא שילם דמי שכירות, וזאת למרות שהופנה לקביעת פסה"ד בתביעה הקודמת (עמ' 42 לתמליל ההוכחות).

...

ובתחילת דיון ההוכחות ולאחר שנוכחתי בקיים בתיק (שני מצהירים בלבד) מצאתי להגביל משך חקירת כל אחד מהם לשעה אחת, וסבורני, גם בדיעבד, כי מדובר בזמן שבהחלט הספיק ואמור היה להספיק.

סיכום התביעה מתקבלת, באופן חלקי.

הנתבע ישלם לתובעת את הסכומים הבאים: סך של 550,683.34 ₪ (בגין קרן דמי השכירות שלא שולמו).

חברת מבני תעשייה הגישה כנגד הנתבע וכנגד מר אריה מזיג, ערב להסכם השכירות, תביעה כספית בסדר דין מקוצר במסגרת תא"ק 21818-09-19 בבית משפט השלום בבאר-שבע, על הסך של 40,337 ₪.

האם ייתכן, איפוא, כי במסגרת ההסכם, חברת מבני תעשייה המחתה לתובעת חלק מזכותה לדמי השכירות, באופן שפוצל חיובו של הנתבע בגין דמי השכירות בין חברת מבני תעשייה ובין התובעת – כך שאחת זכאית לתבוע בגין דמי השכירות ואחרת בגין דמי השכירות הנוספים? עקרונית, הדבר אפשרי שכן סע' 1 לחוק המחאת חיובים, תשכ"ט – 1969 קובע כהאי לישנא: "זכותו של נושה, לרבות זכות מותנית או עתידה לבוא, ניתנת להמחאה ללא הסכמת החייב, זולת אם נשללה או הוגבלה עבירותה לפי דין, לפי מהות הזכות או לפי הסכם בין החייב לבין הנושה.

...

על פי פרוטוקול הדיון: "...מבלי להודות בטענה מטענות הצדדים, לסילוק סופי ומוחלט של התביעה, הגענו להסכם פשרה לפיו ישלמו הנתבעים לתובעת סך של 28,000 ₪ ב-10 תשלומים שווים ורצופים בהמחאות שיינתנו החל מיום 20.03.21 ובכל 20 לכל חודש שלאחריו.

לאור כל האמור לעיל, התביעה נדחית.

התובעת תשלם לנתבע שכ"ט עו"ד בסך של 45,500 ₪ והוצאות משפט על הסך של 7,000 ₪.