תביעה כספית בין שחקן כדורסל לקבוצת הפועל תל אביב

בית דין איזורי לעבודה בתל אביב - יפו סע"ש 54470-07-17 23 מרץ 2018 לפני: כב' הרשמת רעות שמר בגס המבקשת בני יהודה תל אביב (2003) ע"י ב"כ: עו"ד יובל שדמי המשיב איוואן גרידו ע"י ב"כ: עו"ד אבנר גבאי החלטה

ביום 24/7/2017 הגיש המשיב לבית הדין לעבודה תביעה כספית בסך של 164,056 ₪ בגין רכיבי התביעה הבאים: מענק חתימה שלא שולם: 55,851 ₪ מענק עליה לגביע ארופה: 55,851 ₪ יתרת שכר ומענק נקודות: 52,354 ₪ המבקשת הגישה ביום 8/1/2018 בקשה לעיכוב ההליכים המשפטיים ולהעברת העניין למוסד לבוררות של ההתאחדות לכדורגל, וכן הגישה בקשה לסילוק על הסף של התביעה מחמת היתיישנות ושיהוי.

לטענת המבקשת תקנון המוסד לבוררות של ההתאחדות קובע כי כל סיכסוך בין שחקנים לקבוצות יש להעביר להכרעת הבוררים של ההתאחדות שהנם עורכי דין בעלי ניסיון בהכרעות בסכסוכים בתחום זה. המשיב טוען מנגד כי תביעתו הנה תביעה בעילה של יחסי עבודה, שכן הוא תובע, בין היתר, השלמות לשכר עבודה.

בהקשר זה ראוי לציין כי בפסק דין שניתן לאחרונה בבית דין זה מפי כב' השופטת זלמנוביץ גיסין בעיניין מעמדו של מוסד הבוררות שליד איגוד הכדורסל, פורטו שורה של טעמים התומכים בביסוס מעמדם הנורמאטיבי של מוסדות הבוררות של אגודות הספורט כ-"דין מיוחד" (ראו: סע"ש (ת"א) 70645-11-16 גרינבוים נ' בני רמת גן מחלקת הכדורסל (פורסם בנבו, 29/1/2017): "אי ההכרה במוסדות הבוררות של איגוד הכדורסל או ההתאחדות לכדורגל, כמוה כהבעת חוסר אימון במוסדות הבוררות של האגוד, בדיינים ובאנשים המופקדים על הוצאתן מן הכח אל הפועל של החלטות המוסד לבוררות. ענייננו מדובר בתניית בוררות סטאטוטורית אשר ההסכם בין הצדדים מאמצה ומחילה על כל הוראות ההסכם ביניהם. הוראת סעיף 3 לחוק הבוררות קובעת, כי "אין תוקף להסכם בוררות בעיניין שאינו יכול לשמש נושא להסכם בין הצדדים" ועל כן, משנקבעה הוראת הבוררות החלה על אגודות ספורט בחוק הספורט – ולא בהסכם בין שני צדדים – היא אינה מוצאת מגדרו של חוק הבוררות.

...

מכל הטעמים המפורטים לעיל הגעתי לכדי מסקנה כי אין הצדקה להמשך ניהול תובענה זו בבית הדין לעבודה, זאת משעה שהמחלוקת בין הצדדים נסובה סביב סוגיות שאין להן רלוונטיות של ממש ליחסי עבודה או לזכויות בעבודה.

אשר על כן יש להעביר את ההליך להכרעת הבוררים של ההתאחדות שהינם עורכי דין בעלי ניסיון בהכרעות בסכסוכים בתחום זה. סוף דבר נוכח כל האמור והמפורט לעיל אני מורה על עיכוב ההליכים בתובענה.

לאחר ששקלתי את שאלת ההוצאות, ובשים לב לנסיבות שהובילו לסיום ההתקשרות בין הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי כל צד יישא בהוצאותיו.

רקע כללי והמסד העובדתי עליו אין מחלוקת בין הצדדים עסקינן בתביעת תגמולים על פי פוליסת ביטוח תאונות אישיות ואובדן כושר עבודה (להלן: "הפוליסה"), שהוציאה הנתבעת עבור שחקני קבוצת כדורסל הפועל תל אביב, אשר התובע נימנה עם שחקניה במועדים הרלוונטים.

במעמד הדיון ולנוכח הצהרתו של ב"כ התובע, צומצמה ירעת המחלוקת, עת חזר בו התובע מהעילה הראשונה: תביעת הפצוי הכספי בגין הנכות הרפואית, מהטעם הפראקטי כי הפוליסה מכפיפה את הצדדים בנסיבות תיק זה לקביעת דרגת הנכות הרפואית כפי שנקבעה בוועדת המל"ל ומשזו קבעה 0%, ממילא אין לתובע זכאות לפצוי כאמור בהתאם לתנאי הפוליסה.

...

מכאן מתבקשת המסקנה כי בעת הגשת התביעה דנן, התיישנו שתי העילות גם יחד: הראשונה- תגמולי ביטוח בגין נכות מתאונה שתקופת ההתיישנות בעניינה מתחיל להימנות מיום התאונה, והשניה- תגמולי ביטוח בגין אובדן כושר עבודה מהטעם כי עילת התביעה ביחס לשבוע האחרון בתקופה המקסימלית התיישנה כפי שהצבענו לעיל.

לאור כל המקובץ דלעיל באתי למסקנה כי התביעה התיישנה על שתי עילותיה ומכאן כי דינה להידחות על הסף.

בזמנים הרלוואנטיים לפציעה היה התובע שחקן רשום ושחקן מן המניין, במועדון הכדורסל מכבי תל אביב (להלן: המועדון).

המועדון הגיש בקשה להורות על עיכוב ההליכים בתביעה (לפי ס' 5(א) לחוק הבוררות), ככל שהם נוגעים למועדון, שכן מדובר בתביעה העוסקת בהיבטים חוזיים בהסכם בין שחקן לקבוצת כדורסל.

אין מחלוקת כי סעיף 2 לתקנון האגוד, המגדיר מהם נושאי הבוררות, קובע כי "המוסד לבוררות לא ידון בתביעות לניזקי גוף." לפיכך, השאלה הראשונה בה יש לידון היא, האם התביעה היא תביעה לניזקי גוף? זו התשתית העובדתית עליה ניתנה ההלכה בפרשת כץ – כמפורט בסעיף 1 לפסק הדין: "המבקש הנו שחקן כדורסל מקצועי אשר ניפצע במפרק הירך בעת ששיחק במהלך עונת המשחקים 1999/2000 בשורות המשיבה 3 - קבוצת הפועל ירושלים... כתוצאה מפציעה זו נגרמה למבקש, כך לטענתו, נכות לצמיתות בשיעור 30% והוא נאלץ לפרוש מעיסוקו כשחקן כדורסל. המבקש, שלא בוטח על ידי מי מהמשיבים, הגיש נגדם תביעה כספית בבית משפט השלום בעילות של הפרת חובה חקוקה ורשלנות, כאשר בכתב תביעתו הוא טען כי המשיבים לא מילאו את חובתם לבטחו בהתאם להוראת סעיף 7 לחוק הספורט, התשמ"ח-1988.

...

עם זאת, מאחר שהתובע טען כי ההסכם מהווה "הסכם אחיד" ולשיטתו התנאי הקובע העברת סכסוכים לבוררות הוא תנאי מקפח, מצאתי כי לנוכח המסקנה הנ"ל, אין צורך לדון בכך.

סוף דבר המחלוקת בית התובע למועדון, באשר להפרת חובת הביטוח (אם היתה כזו) ולפיצוי המגיע לתובע כתוצאה מכך, תידון בפני המוסד לבוררות של איגוד הכדורסל.

לפיכך, אני מורה על עיכוב ההליכים בתובענה זו, ככל שהם מתייחסים לתביעה כנגד המועדון.

בית דין איזורי לעבודה בתל אביב - יפו ב"ל 55795-11-13 18 ספטמבר 2016 לפני: כב' השופט ד"ר יצחק לובוצקי - שופט בכיר נציג ציבור עובדים מר צבי רוזנצויג התובע יניב סלומון ע"י ב"כ עו"ד יוסף גייר הנתבעים 1. המוסד לביטוח לאומי ע"י ב"כ עו"ד רועי הררי 2. איגוד הכדורסל בישראל ע"י ב"כ עו"ד גושן-ברמי 3. מכבי ראשון לציון ע"י ב"כ עו"ד בן מאיר פסק דין

לפנינו תביעת התובע, כנגד החלטת הנתבע (מיום 7.8.13), אשר דחתה את תביעתו להכרה בתאונה מיום 19/6/12 כתאונת עבודה, ועקב כך לא שולמו לו "דמי פגיעה". רקע עובדתי רלוואנטי: התובע, יליד 1994, שחקן כדורסל בקבוצת מכבי ראשון לציון (להלן: "הקבוצה"), ניפצע ביום 19.6.12 במהלך אימון של נבחרת ישראל לנוער (להלן: "הנבחרת").

התשלום את דמי הביטוח בעד עובד פלוני, ולפני הרישום או אחרי מועד התשלום ולפני סילוק הפיגורים קרה לעובד מקרה המזכה לגימלה, רשאי המוסד לתבוע מהמעביד סכום השווה לגימלאות בכסף ששילם המוסד, או שהוא עתיד לשלמן, ואת השווי הכספי של הגימלאות בעין שניתנו לזכאי לגימלה, בקשר לאותו מקרה".

סעיף 1 לצוו הביטוח הלאומי (סיווג מבוטחים וקביעת מעבידים), תשל"ב-1972 (להלן: "הצוו"), קובע לעניין סיווג עובדים כי: "מבוטח העוסק בסוג עבודה המפורט בטור א' בתוספת הראשונה, והנתון בתנאי עבודה מיוחדים כמפורט לצידו בטור ב', ייחשב לעניין החוק כעובד". באשר למעסיקים, נקבע בסעיף 2 לצוו , כי "כמעבידו של עובד כאמור בסעיף 1 ייחשב מי שצוין לצידו בטור ג' לתוספת הראשונה". בפריט 14 בתוספת הראשונה נקבע, כי "ספורטאי העוסק בפעילות ספורטיבית, במסגרת אגודת ספורט או מטעמה. לעניין זה, "אגודת ספורט" - חבר-בני-אדם העוסק בענף או בענפי ספורט מסוימים בין שהוא פועל באופן עצמאי ובין אם הוא מסונף לגוף ספורט אחר".

...

לפיכך הגענו למסקנה, כי " ההקשר התעשייתי" של הענף, מחייב את התוצאה: לפיה, לא התקיימו יחסי עובד מעסיק בין התובע לאיגוד.

סוף דבר: בשים לב למכלול נסיבות המקרה הספציפי, אנו קובעים כי לא התקיימו יחסי עובד מעסיק בין התובע למי מהצדדים השלישיים.

על כן, התביעה נדחית, ובכלל זה גם הודעות צד ג'.

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים רע"א 53599-01-22 נימ - גרופ ספורט מנג'מנט בע"מ נ' שאולי לפני כבוד השופטת חדוה וינבאום וולצקי המבקשת נימ - גרופ ספורט מנג'מנט בע"מ ע"י ב"כ עוה"ד רועי רוזן ואח' המשיב אברהם שאולי ע"י ב"כ עוה"ד נועם מחלב ואח' פסק דין

המשיב הגיש כנגד המבקשת תביעה לתשלום סכומי כסף שמגיעים לו לטענתו מהמבקשת בגין תיווך שתווך בינה לבין שחקן כדורגל לצורך ייצוגו של האחרון בשנת 2015.

החלטת בית משפט קמא אינה מתיישבת עם רוח ההלכה שיצאה מבית המשפט העליון בעיניין מליקסון וגם עם דבריו של כב' השופט דנציגר ברע"א 180/07 אמיר כץ נ' איגוד הכדורסל בישראל ואח', מיום 4.10.09 (להלן: "עניין כץ").

על פי הגדרת "מייצג" בתקנון, המשיב אינו עונה לאמור שם: "כל אדם המייצג או פועל בשם שחקן כדורגל... בתמורה או שלא בתמורה לשם כריתת הסכם העסקת שחקן או הסכם להעברת/השאלת שחקן ...". בעניינינו המשיב לא ביצע כל פעולה של כריתת הסכם להעסקת שחקן או העברתו לקבוצה אחרת.

...

מכל אלה דין הבקשה לדחייה.

בתי המשפט פירשו את סמכות בוררויות אלו באופן רחב ודי אם אפנה לדבריו של כב' השופט דנציגר בעניין כץ: "גישה זו מתיישבת עם ההלכה לפיה משנדרש בית המשפט ליתן פרשנות לתניית בוררות, יבחר הוא, מבין הפרשנויות האפשריות, את הפרשנות לפיה על הסכסוך בין הצדדים להתברר במסגרת בוררות על פני פרשנות לפיה יש לברר את הסכסוך בפני בית המשפט. ... הדבר נכון מקל וחומר, כאשר בבוררות מכוח חוק הספורט עסקינן." וכן: "סמכותם של מוסדות השיפוט הפנימיים של איגודי הספורט, ומוסדות הבוררות הפנימיים בכלל זה, פורשה בפסיקתו של בית משפט זה על דרך ההרחבה. הטעם לכך הוא, שגופים אלו, לרבות המוסד לבוררות שליד איגוד הכדורסל בישראל, הינם גופים פנימיים וולונטריים שיודעים טוב יותר מכל גוף שיפוטי מה הם צורכי חבריהם וכיצד יש לנהל את ענייניהם, כאשר החברים הכפיפו עצמם מרצון לשלטונם של אלו ובכך ממילא הסכימו לקבל על עצמם את הכרעותיהם כך למשל, הבוררים במוסד לבוררות הינם משפטנים הבקיאים בתחום הספורט ובעלי הידע והכישורים המתאימים על מנת להכריע בצורה יעילה וצודקת בסכסוכים המתעוררים בתחום התמחותם, ..." אין בידי לקבל את טענת המשיב ואף לא את הנמקת בית המשפט קמא, שלא להעביר את ההליך לבוררות שכן עסקינן בסכסוך חוזי גרידא שבתי המשפט מיומנים לדון בו. העובדה שבתי המשפט מסוגלים להתמודד עם סכסוכים מסוג זה אינה מאיינת את קביעת המחוקק וכוונתו כי סכסוכים שעניינם בעולם הספורט יידונו בפני מוסדות ספציפיים שיוקמו לצורך כך. באותם מוסדות בוררות, שהוקמו מכוח חוק הספורט והתקנונים, מכהנים משפטנים שלצד הידע המשפטי יש להם גם ידע ספציפי במטריה של עולם הספורט והתנהלותו המיוחדת.

כב' השופט רובינשטיין בעניין מליקסון קובע כך: "התקנון – לטעמי באופן תמוה לכאורה – אינו מגדיר סוכני שחקנים ואינו מבחין בין סוגים שונים של סוכנים לעניין סעיף זה, הגם שיש בו קטגוריה מובהקת של סוכן מורשה, כפי שנראה להלן. אכן, כיון שחלק גדול מן התקנון עוסק בסוכנים מורשים, רישוים, חובותיהם וכיוצא בזה, ישנה עמימות בשאלה מה לגבי מי שפועל כסוכן אך אינו מורשה. ואולם, דומה כי אין מנוס מקביעה שסוכן הוא הפועל כסוכן, בחינת אין זכויות בלא חובות." על כן מקובלת עלי טענת המבקשת בהביאה מדברי כב' השופט רובינשטיין באותו עניין ולפיה "אין אדם יכול להחזיק בחבל בשני קצותיו, ברצותו - לצורך פעילות שבסיסה רווח – הריהו כסוכן, וברצותו – לעניין התדיינות – אינו כן." מכאן גם נובע כי עצם העובדה שהצדדים לא הגדירו בחוזה המאוחר ביניהם את תפקידו של המשיב כמייצג או כסוכן אינה מלמדת על טיב פעולתו שעשויה להניב לו תגמולים.

סוף דבר הערעור מתקבל.