מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

תביעה כספית בין שותפים במקרקעין לתשלום דמי שכירות

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2022 בשלום ירושלים נפסק כדקלמן:

לו היה פועל ביושר ומסדיר את זכויותיו במקרקעין מבראשית, לו היה מחזיק בכל האסמכתאות לסכומים ששילם בגין זכויות אלו, הוא לא היה תלוי ברצונו הטוב של סלומון לחתום על מסמכים נוספים בשנת 2013 או 2014, והיה יכול לידרוש את חלקו מבורקיס או לפרק השתוף במקרקעין עשר שנים לפחות קודם לתביעה זו. אבחן כעת האם הוצגו ראיות בפניי אודות גביית כספים בפועל ובאילו סכומים דמי שכירות חופשיים (השוכרים סער דגן ונילי ברון) חוזה השכירות שנערך עם הנ"ל (נספחים י"א ו-י"ב) נחתמו מול קבלן השיפוצים מוני מידן.
את הטענה כי בורקיס התרשל בכך שהסכים לחילופי דיירים מוגנים, בשעה שיכול היה לכאורה לידרוש קבלת הדירה אליו ונישולה של בלומנפלד מזכויותיה המוגנות בשל עזיבתה את הדירה, אני דוחה, כאמור התביעה אינה נזיקית בגין רשלנות הנתבע בניהול הבנין, אלא חלוקה שווה בין שותפים במקרקעין בגין הכספים שהתקבלו בפועל.
...
יישום ההלכות הפסוקות על ענייננו, מביא אותי למסקנה שיש לדחות טענת הנתבע בדבר הרחבת חזית אסורה.
הוצאות שהוציא אייזנבך אייזנבך הצהיר כי המציא בחודש אוגוסט 2012 דף חשבון (נספח כ'), ובו כל ההוצאות שהוציא וכי חלקו של בורקיס הוא 7,291.5 ₪ שעליו להחזיר לו. בורקיס דחה דרישה זו מהטעם שהיא לא הוכחה, ואכן מדובר בחישובים שעשה אייזנבך, מפורטים ככל שיהיו, דינם כדין כרטסת חשבון חוב בלתי חתומה ובלתי מאושרת של החייב, ולכן אין להסתמך עליה כראיה לקיומו של חוב ולסכום הנדרש בו. את הדרישה להחזיר מחצית מחוב ארנונה (נספח כ"ב וכ"ג, מחצית מ-2,630 ₪) אני מקבלת, נוכח האסמכתא שצורפה.
לסיכום ראש פרק זה, המתייחס לדירת בלומנפלד, אני מחייבת את בורקיס לשלם לתובע סך של 86,460 ₪.
סוף דבר קבעתי כי בורקיס חייב לאייזנבך סך של 208,430 ₪ לפי הפירוט הבא: 108,000 ₪ - דמי שכירות חופשיים שהתקבלו מדגן וברון 86,460 ₪ - דמי המפתח שהתקבלו מבלומנפלד ודמי השכירות שהתקבלו מרבינוביץ 12,550 ₪ - החזר בגין תשלום ליניב לוי 1,420 ₪ - החזר הוצ' ארנונה 208,430 ₪ בסה"כ. מנגד, קבעתי כי אייזנבך חייב לבורקיס 188,200 ₪ לפי הפירוט הבא: 63,200 - חובו בגין העסקה עם סולומון 13,000 דולר מ-21.1.09 בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מאז ועד מועד הגשת התביעה שכנגד 125,000 ₪ - החזר מחצית דמי הפינוי ששולמו לעזבון דסה – 125,000 ₪ סה"כ 188,200 ₪.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2022 בשלום ירושלים נפסק כדקלמן:

לו היה פועל ביושר ומסדיר את זכויותיו במקרקעין מבראשית, לו היה מחזיק בכל האסמכתאות לסכומים ששילם בגין זכויות אלו, הוא לא היה תלוי ברצונו הטוב של סלומון לחתום על מסמכים נוספים בשנת 2013 או 2014, והיה יכול לידרוש את חלקו מבורקיס או לפרק השתוף במקרקעין עשר שנים לפחות קודם לתביעה זו. אבחן כעת האם הוצגו ראיות בפניי אודות גביית כספים בפועל ובאילו סכומים דמי שכירות חופשיים (השוכרים סער דגן ונילי ברון) חוזה השכירות שנערך עם הנ"ל (נספחים י"א ו-י"ב) נחתמו מול קבלן השיפוצים מוני מידן.
את הטענה כי בורקיס התרשל בכך שהסכים לחילופי דיירים מוגנים, בשעה שיכול היה לכאורה לידרוש קבלת הדירה אליו ונישולה של בלומנפלד מזכויותיה המוגנות בשל עזיבתה את הדירה, אני דוחה, כאמור התביעה אינה נזיקית בגין רשלנות הנתבע בניהול הבנין, אלא חלוקה שווה בין שותפים במקרקעין בגין הכספים שהתקבלו בפועל.
...
יישום ההלכות הפסוקות על ענייננו, מביא אותי למסקנה שיש לדחות טענת הנתבע בדבר הרחבת חזית אסורה.
הוצאות שהוציא אייזנבך אייזנבך הצהיר כי המציא בחודש אוגוסט 2012 דף חשבון (נספח כ'), ובו כל ההוצאות שהוציא וכי חלקו של בורקיס הוא 7,291.5 ₪ שעליו להחזיר לו. בורקיס דחה דרישה זו מהטעם שהיא לא הוכחה, ואכן מדובר בחישובים שעשה אייזנבך, מפורטים ככל שיהיו, דינם כדין כרטסת חשבון חוב בלתי חתומה ובלתי מאושרת של החייב, ולכן אין להסתמך עליה כראיה לקיומו של חוב ולסכום הנדרש בו. את הדרישה להחזיר מחצית מחוב ארנונה (נספח כ"ב וכ"ג, מחצית מ-2,630 ₪) אני מקבלת, נוכח האסמכתא שצורפה.
לסיכום ראש פרק זה, המתייחס לדירת בלומנפלד, אני מחייבת את בורקיס לשלם לתובע סך של 86,460 ₪.
סוף דבר קבעתי כי בורקיס חייב לאייזנבך סך של 208,430 ₪ לפי הפירוט הבא: 108,000 ₪ - דמי שכירות חופשיים שהתקבלו מדגן וברון 86,460 ₪ - דמי המפתח שהתקבלו מבלומנפלד ודמי השכירות שהתקבלו מרבינוביץ 12,550 ₪ - החזר בגין תשלום ליניב לוי 1,420 ₪ - החזר הוצ' ארנונה 208,430 ₪ בסה"כ. מנגד, קבעתי כי אייזנבך חייב לבורקיס 131,320 ₪ לפי הפירוט הבא: 6,320 ₪ - חובו בגין העסקה עם סולומון 1,300 דולר מ-21.1.09 בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מאז ועד מועד הגשת התביעה שכנגד 125,000 ₪ - החזר מחצית דמי הפינוי ששולמו לעזבון דסה – 125,000 ₪ סה"כ 131,320 ₪.

בהליך תביעה קטנה (ת"ק) שהוגש בשנת 2022 בשלום תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

עוד הובהר כי גדרי סמכותו של בית המשפט לתביעות קטנות מצומצמים לתביעה כספית בלבד, וכי אינו מוסמך ליתן סעד הצהרתי בדבר החובה לשלם דמי שכירות לתובע.
(א) הסכם בין השותפים בדבר ניהול המקרקעין המשותפים והשמוש בהם ובדבר זכויותיהם וחובותיהם בכל הנוגע למקרקעין (להלן: הסכם שתוף) ניתן לרישום.
על-מנת לקבל את מחצית דמי השכירות בגין השכרת המרתף היה באפשרותו של התובע לתבוע את שותפיו.
אמנם קיימת מחלוקת בפסיקה לגבי האפשרות להשכיר חלק מסוים במקרקעין משותפים לצד שלישי כחלק מה"שימוש הסביר" על-פי חוק המקרקעין [ר' ע"א (חי') 41454-12-14 כרם עתאמלה נ' קבוץ אושה (פורסם בנבו, 10.5.2015)]; אולם במקרה דנן התובע אינו מלין על עצם העובדה שהמרתף הושכר לנתבעת, ומעלה רק דרישה כספית לקבלת מחצית דמי השכירות בגינו.
...
סיכומו של דבר, התובע לא הוכיח כי המרתף נמצא בבעלות משותפת שלו ושל אחיו או גיסתו לשעבר, וממילא לא הוכיח כי קיימת לו זכות לקבלת דמי שכירות מהנתבעת.
סוף דבר על יסוד כל האמור לעיל, הגעתי למסקנה כי התובע לא עמד בנטל להוכיח את תביעתו כלפי הנתבעת, ולפיכך התביעה נדחית.
התובע ישלם לנתבעת הוצאות בסך 400 ₪, וזאת תוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין.

בהליך תמ"ש (תמ"ש) שהוגש בשנת 2022 בבתי המשפט לענייני משפחה נפסק כדקלמן:

טענות הצדדים: לטענת התובע, יש להורות על פירוק השתוף בדירה וכן להעתר לתביעה למתן פסק דין הצהרתי ממכלול הנימוקים שלהלן; סעיף 37 (א) לחוק המקרקעין קובע באופן חד משמעי כי כל שותף זכאי לפרק את השתוף במקרקעין בכל עת. לטענת התובע, אין כימעט עילה משפטית אשר יכולה למנוע את פירוק השתוף.
בנוסף, ככל שקיימת לתובע זכות תביעה כספית אזי לנתבעים 1-2 קיימת זכות תביעה נגדית לחייב את התובע לשלם דמי שכירות ראויים בגין השמוש בדירה לאורך השנים.
בנוגע לייחודיות ההוראות לפירוק שתוף של דירת יורשים בהתאם לחוק הירושה במאובחן מפירוק השתוף בהתאם לחוק המקרקעין יפים הדברים שנאמרו בעמ"ש (י-ם) 49602-02-14 ר' א' א' נ' עזבון המנוחה ח' ס' א' א' (פורסם במאגרים ביום 9.5.2017) כדלקמן: "מהוראות אלו בחוק הירושה עולה הבדל בולט בין פירוק שתוף במקרקעין לפי חוק המקרקעין, לבין חלוקת מקרקעין הנכללים בעזבון לפי חוק הירושה: בפרוק שתוף לפי חוק המקרקעין, כאשר לא ניתן לבצע חלוקה בעין (לפי סעיף 39 לחוק) או רישום של המקרקעין כבית משותף (לפי סעיף 42), בררת המחדל היא לפרק את השתוף "בדרך של מכירת המקרקעין וחלוקת הפדיון" (סעיף 40(א)); אם כי, כאמור לעיל, עדיין מוקנה לבית המשפט שיקול דעת להורות על מכירה שאינה פומבית אלא מכירה הנעשית בדרך יעילה וצודקת אחרת, ובכלל זה היתמחרות פנימית בין השותפים (סעיף 40(ב)).
...
סוף דבר: אשר על כן, מכל הטעמים שפורטו לעיל, אני מורה כדלקמן: ניתן בזאת צו לפירוק השיתוף בדירה.
עם זאת, לנוכח משך מגורי הנתבע 3 בדירה ועל מנת לאפשר לתובע ולנתבע 3 למצוא מגורים חלופיים, אני מורה כי פירוק השיתוף יעוכב לתקופה של 4 חודשים מהיום.
התביעה למתן פסק דין הצהרתי – נדחית.

בהליך תלה"מ 8496-04-19 שהוגש בשנת 2023 בבתי המשפט לענייני משפחה נפסק כדקלמן:

התביעה לדמי שימוש - תמ"ש 8496-04-19 ביום 03.04.19 עוד בחייו, הגיש המנוח תביעה כספית לתשלום דמי השמוש בחלקו בבית הצדדים ועשיית עושר שאינו במשפט על ידי האשה, בגין השמוש שעשתה האשה בחלקו בבית בתקופה שבה לא התגורר בו, החל מהיום שעזב את הבית בחודש 03/2018 ועד למועד פינויה מהבית.
הבסיס לחיוב שותף במקרקעין בתשלום דמי שימוש ליתר השותפים קבוע בסעיפים 31(א) ו- 33 בחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969: "31(א). ... רשאי כל שותף, בלי הסכמת יתר השותפים להשתמש במקרקעין המשותפים שימוש סביר, ובילבד שלא ימנע שימוש כזה משותף אחר... 33. שותף שהשתמש במקרקעין משותפים, חייב ליתר השותפים לפי חלקיהם במקרקעין, שכר ראוי בעד השמוש". אמנם הצדדים לא הספיקו להתגרש, אולם ביום 11.06.18 ניתנה החלטה על ידי בית הדין הרבני האיזורי לאחר שהושגו הסכמות בדיון, לפיה "הצדדים יתגרשו זמ"ז כהסכמתם". בנוסף בוטל הצוו למדור ספציפי שניתן קודם לכן (נספח ה' לתצהיר אחות המנוח מיום 26.04.22).
ביום 15.05.22 הוגשה חוות הדעת השמאית, לפיה אומדן דמי השכירות הראויים לאחר בחינת מכלול הגורמים והשיקולים, הוערך כדלקמן: בשנת 2018 – 5,800 ₪; בשנת 2019 – 6,200 ₪; בשנת 2020 – 6,500 ₪; בשנת 2021 – 6,700 ₪.
...
סוף דבר מכל המקובץ לעיל נקבע כדלקמן: התביעה לדמי שימוש מתקבלת באופן חלקי.
התביעה לכתובה מן העיזבון מתקבלת באופן חלקי.
תביעת מזונות מן העיזבון מתקבלת באופן חלקי.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו