תביעה כספית בגין שיקים חוזרים וכתב ערבות

לאחר לחץ ושכנועים חוזרים ונשנים, העביר התובע לנתבע סכום נוסף של 150,000 ₪, כאשר לשם כך אף נטל הלוואה מהבנק בסך 140,000 ₪.

עוד עותר התובע לפצותו בגין עגמת הנפש שנגרמה לו. יצוין כי ביום 16.1.20, ובהיעדר כתב הגנה, ניתן פסק דין ע"י כב' הרשמת הבכירה מ' פרבר, המקבל את התביעה ומחייב את הנתבע בתשלום סכום התביעה, וכן הוצאות (לרבות שכ"ט עו"ד).

טענה זו מיתעלמת מהראיות שהובאו על ידי התובע: מהתחייבות עליה חתום הנתבע, להחזיר לתובע סך של 50,000 ₪ עד יום 1.6.19; מהעובדה כי הציע לתובע ביטחונות שונים, לרבות מיסמך הנחזה כערבות של אביו, וכן נכסים שונים (ובכלל זה העברת בעלות ברכב, אשר יוחזר לידי הנתבע לאחר שיחזיר את הכסף שקבל מאת התובע).

עדותו של התובע נתמכת בעדות רעייתו, וכן בתצלום המחאה על סך 10,000 ₪ שמסר לו הנתבע, ואשר לא כובדה על ידי הבנק ביום 26.5.19, בשל העדר כסוי מספיק.

...

אשר על כן אני מקבל את טענת התובע, לפיו הלווה לנתבע, בשתי "פעימות", סך של 200,000 ₪, תוך שהנתבע התחייב להחזיר סכומים אלו לידי התובע.

לאור האמור אני קובע, כי עלה בידי התובע להוכיח את תביעתו גם ביחס להפרת חוזה השכירות ואי תשלום דמי השכירות.

סוף דבר: אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבע בתשלום סך של 200,000 ₪ (בגין הלוואה שנטל מהתובע, אותה לא החזיר עד היום), בסך של 22,400 ₪ (בגין דמי שכירות אותם לא שילם, בניגוד להסכם השכירות) וכן בסך של 2,500 ₪ ( בגין הוצאות ועוגמת נפש).

לפני תביעה כספית, בסך של 596,196 ₪, בגין ערבות הנתבעים, בני זוג, לחוב ושיקים של חברה השייכת לבעל, חברה אשר נותרה לפי התובעת חייבת לה את הסכום הנ"ל, בגין מוצרי חשמל שסופקו לה. רקע התובעת עוסקת בייבוא מוצרי חשמל.

לאחר הידברות והבטחות שמסמכי הנהלת החשבונות יועברו, כובדו המחאות ולאחר מכן שוב בוטלו אחרות, לאחר שלא הועברו המסמכים וכך שוב חוזר חלילה.

נתחיל מכך שהתובעת צרפה כרטסת הנהלת חשבונות שהתנהלה אצלה לגבי יחסי המסחר שלה עם החברה ואשר לפיה במועד 26.11.18 היה חוב החברה לפי הכרטסת 395,696 ₪, כשסכום זה כולל יתרת חוב בסך 221,196 ₪, כרשום בס' 11 לתביעה וכן 174,500 ₪ חוב בגין שיקים שלא ניפרעו וסורבו (ראו ס' 9 לתביעה).

ערבות הנתבעים בכל הנוגע לכתב הערבות שעליו חתם הנתבע, אין הוא מכחיש את חתימתו, אלא אך מיתנגד לסעיף הקובע כי מיסמכי התובעת יהיו המסמכים שקובעים את החוב, אולם משלא פסקתי כי החוב הוכח בשל התוקף המחייב האוטומטי של מיסמכי התובעת, אלא כי הוכח לנוכח הראיות שהביאה התובעת לחוב ומנגד נוכח העידר הצגת כרטסת מצד הנתבעים ומעשים שיש בהם משום הודאה ברורה בחוב, כגון מסירת המחאות, החתימה על המסמך במ/1 והכל כמפורט לעיל, אין טענה זו של הנתבעים, כלפי אותו סעיף, משום הגנה כנגד חיוב הנתבע בחוב לפי ערבותו.

...

סוף דבר אשר על כן, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת 508,696 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל.

הנתבע ישלם לתובעת את אגרות המשפט בצירוף ה"ה וריבית כדין מיום תשלומן לגזברות ועד התשלום בפועל וכן ישלם בהתחשב בסכום התביעה, בתוצאה ובהיקף ההליכים ומשכם, שכר טרחת עו"ד בסך של 75,000 ₪.

אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת 30,500 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 1.3.19 עד התשלום בפועל.

התובעת הגישה תביעה כספית נגד הנתבע בטענה לחוב בסך של 408,212 ₪ בגין שירותי תיירות ותעופה שהתובעת סיפקה לסוכנות נסיעה שהפעיל הנתבע, באמצעות חברה בבעלותו בשם "טירה טורס בע"מ". כתב התביעה נסמך על כתב ערבות אישית מיום 21.4.2010 בחתימת הנתבע לכל חובות "טירה טורס" לתובעת וכן על הסכם פשרה מיום 26.2.2020 שנחתם בין התובעת ובין "טירה טורס ע.מ 013597156" ובין הנתבע כחייבים יחד ולחוד, בערבות אדם אחר בשם באשר עבדללה.

הנתבע טוען עוד כי טענת בא כוח התובעת בדיון לפיצול החוב כך שסך של 282,000 ₪ הוא חוב של עוסק המורשה שהוא ניהל וסך של 200,000 ₪ הוא חוב של החברה - מהוה הרחבת חזית אסורה שאינה מוצאת ביטוי בכתב התביעה וסותרת את הנטען במסגרתו, והוא חוזר על טענתו שתביעת השיקים שהיו חלק מסכום הפשרה, מהוה כפל תשלום.

...

דיון בחנתי את כתבי הטענות ואת תגובת הנתבע והגעתי לכלל מסקנה ליתן, כבר בשלב זה, פסק דין חלקי נגד הנתבע.

הנתבע אינו מעלה בכתב ההגנה טענת הגנה בגין כך. מהאמור, ניתן בזאת פסק דין חלקי נגד הנתבע ולפיו הנתבע ישלם לתובעת סך של 282,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה (19.8.2020) ועד לתשלום בפועל.

בפניי תביעה שטרית בגין שיק שמשכה הנתבעת 2 לפקודת התובעת וכתב ערבות לפרעון השיק עליו חתם הנתבע 1.

וזו לשונו של כתב הערבות: "אנו החתומים מטה ערבים בזה ביחד ולחוד, ערבות אישית מתמדת לחברת בנימין ק.מ. ושות' תעשיות בע"מ לתשלום כל סכומי כסף המגיעים ושיגיעו לחברת בנימין ק.מ. ושות' תעשיות בע"מ מאת אסטרלטק בע"מ ... הנני מתחייב לשלם לכם מלוא החוב, לרבות ריבית מסחרית והוצאות, באם לא ישולם לכם החוב הנ"ל לאחר דרישה ראשונה שלכם או בזמן קבוע מראש. הערבות היא מתמדת ומתחדשת ומוסכם במפורש כי ניפטר מערבות זו אך ורק על פי אישור בכתב החתום על-ידי בנימין ק.מ. ושות' תעשיות בע"מ הערבות היא גם עבור שיקים חוזרים! ..." לטענת יהודה, כל פעם שנזקקה החברה למימון עסקה, היתקשר אליו צויבל, ביקש העברה בנקאית בסכום הנידרש והעביר לו הזמנה של חומר גלם או מוצר.

...

בהחלטתו מיום 14.10.2020 קבע בית המשפט (כב' השופטת נ' מימון שעשוע) כי "לאחר בחינת טענות הצדדים ועיון בכתב הערבות שבו הסכימו הצדדים על חיפה כמקום שיפוט להתדיינות בנושא הערבות (ואף הוסיפו את שם העיר לכתב הערבות בכתב יד), והיות שהוצג בפני כי הערב – המשיב 1, הוא בעל המניות היחיד בחברה – המשיבה 2, ועל כן איני רואה משמעות אופרטיבית לדיון בחברה עצמה אלא עיקר ההתדיינות תעסוק בחבותו של הערב למבקשת, כפי שנטען בבקשה. לפיכך, מצאתי כי יש מקום לקיים את רצון הצדדים בעת חתימת הערבות ולהיעתר לבקשה, ואני מורה על העברת התיק לבית משפט השלום בחיפה". ביום 27.5.2021 נדונה ההתנגדות בפני כב' הרשם הבכיר ב' בן סימון.

משכך, אני דוחה את הטענה כי דין התביעה להידחות בשל כישלון תמורה.

ד.6 - חוסר תום לב אף איני מקבלת את טענת הנתבעים כי התביעה נגועה בחוסר תום לב. כפי שנקבע לא אחת, עמידה על זכות שניתנת לצד בדין אינה מהווה כשלעצמה חוסר תום לב. לעניין זה ראו דברי בית המשפט בע"א 1351/06 עו"ד מועין דאוד ח'ורי נ' חברת ארמון ההגמון (קסר אלמוטראן) בע"מ (17.9.2007), פסקה כ' לפסק דינו של כב' השופט א' רובינשטיין: "אמנם נפסק בעבר, כי העמידה על זכות מפורשת ועשיית שימוש בה, אינן מהוות כשלעצמן חוסר תום-לב (ראו ע"א 158/80 שלום נ' מוטה, פ"ד לו(4), 793, 812 (הנשיא שמגר); ע"א 524/83 קן-תור נ' אלון, פ"ד מ(2) 533, 553 (השופט ד' לוין); ע"א 18/89 חשל נ' פרידמן, פ"ד מו(5) 257, 268 (הנשיא שמגר); ע"א 467/04 יתח נ' מפעל הפיס (השופטת ארבל)). עם זאת, ישנה משמעות לאופן בו צד לחוזה עומד על אותה הזכות, ולאופן בו היא מפורשת על-ידיו." יחד עם זאת נקבע כי (שם, פסקה כ"ג): "'אבן-הבוחן להכרעה בשאלה אם צד המפעיל את זכותו החוזית פועל בחוסר תום-לב, היא אם אותו צד נהג בדרך של התחכמות, תחבולה והכשלת הצד שכנגד' (שלו, בע' 110, וראו האסמכתאות שם)". בענייננו, לא מצאתי כי התנהלות התובעת למיצוי זכויותיה לוקה בחוסר תום לב. התובעת הסכימה לדחיית פירעון השטר בשלושה חודשים (מינואר לאפריל 2020).

ה - סופו של דבר סופו של דבר כי התביעה מתקבלת.

תביעה לתשלום חוב כספי בגין סחורה שסופקה וטענת התובעת לא שולמה התמורה עבורה.

. מרח' פאר 20 פרדס חנה אחראים וערבים בזאת באופן אישי, כולנו ביחד וכל אחד לחוד, באופן בלתי חוזר בערבות בלתי מוגבלת בסכום, כלפי פ.י.טוב פלסטיקה בע"מ ח.פ. .

אוהד הבהיר לתובעת כי השיקים אותם מסרה הנתבעת 1 לתובעת לא יכובדו כל עוד הנתבעת 1 לא תסדיר מחלוקת עסקית כספית עם אחד מלקוחותיה שנקט כנגד הנתבעת 1 בהליכים משפטיים, ובקש ממנו להמתין זמן מה עם תשלום החוב; כאשר פנה מנהל התובעת לאוהד לפני הגשת התביעה, הבהיר אוהד למנהל הנתבעת שהשיקים שמסרה הנתבעת 1 לתובעת לא יכובדו, ועל כן הגישה התובעת תביעה זו; היתנהלות הנתבעים מעידה שהם רכשו את הסחורה מהתובעת מלכתחילה מתוך כוונה ברורה שלא לשלם תמורתה.

אך סבור אני שיש להעדיף את גרסת התובעת על פני גרסת הנתבע 2, מהסיבות כדלקמן: גרסת התובע נתמכת בכרטסת הנהלת החשבונות ובמסמכי הנהלת החשבונות שצורפו לתיק בית המשפט; הנתבע 2 הודה שהוא חייב סכום כסף כלשהוא לתובעת; הנתבע 2 הודה בפירוש שהנתבעת 1 אכן רכשה סחורה מאת התובעת, אך לא שילמה לה מאומה עבור סחורה זו; טענות הנתבע 2 אודות כמות הסחורה שסופקה לא נטענה לפני הגשת התביעה גם לא בשיחות הטלפון עם אוהד, וכל טענות אלו נטענו לאחר הגשת התביעה; הנתבע 2 חזר בו מטענת הזיוף של חתימתו על כתב הערבות רק לאחר שבית המשפט הבהיר בישיבת קדם המשפט שאם הנתבע 2 יעמוד על טענת הזיוף, ימנה בית המשפט מומחה מטעמו להשוואת כתבי יד; הנתבע 2 לא הזמין לעדות את מנהלת החשבונות שיעבדה בנתבעת 1 ולא הזמין לעדות את רואה החשבון של הנתבעת 1; הנתבע 2 לא פנה למפרק של הנתבעת 1 או לנאמן שמונה לה מטעם בית המשפט, על מנת לקבל העתק של הנהלת החשבונות של הנתבעת 1; בסעיף 34 לתצהיר שצרף הנתבע 2 לבקשתו מיום 16.3.20 כתב במפורש כי כמות הסחורה שסופקה לנתבעת 1 הנה בגובה סכום התביעה, כך שהנתבע 2 מודה במפורש שהתובעת סיפקה לנתבעת סחורה ששווייה מגיע לפחות לסכום התביעה.

...

לאור האמור לעיל, אני דוחה את טענת הנתבע 2 נגד התובעת בכל קשור לטענות גביית החוב תחילה מאת הנתבעת 1.

מאחר והנתבעת 2 לא הוכיח טענתו הנ"ל, אני דוחה את טענה זו. כרטסת הנהלת חשבונות של התובעת: טוען הנתבע 2 כי בכרטסת הנהלת החשבונות שצירפה התובעת עולה שיתרת חובו לתובעת עומדת על הסך 13,242 ₪.

סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, על הנתבע 2 לשלם לתובעת כדלקמן: את הסך 327,162 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית שיקלית מיום הגשת התביעה (18.9.2019) ועד ליום התשלום בפועל; את הוצאות המשפט הכוללות את אגרת המשפט במלואה בתוספת הפרשי הצמדה ורבית שקלית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל; שכ"ט עו"ד בסך 40,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית שקלית מיום מתן פסק הדין ועד יום התשלום בפועל.