תביעה כספית בגין פגמים בסורגים ושערים

על פי הנטען בכתב האישום, בתאריך 25.6.2015, סמוך לשעה 13:55, התפרץ הנאשם לביתה של גב' תמי אברמוב (להלן: "המתלוננת") ברחוב אוהל יעקב 20 בטבריה (להלן: "הבית"), באופן שפתח את השער החשמלי וניכנס פנימה אל תוך החצר, פתח את דלת הכניסה שהייתה סגורה אך לא נעולה, ניכנס אל תוך הבית וגנב במירמה ושלא בתום לב, ללא הסכמת הבעלים, ממספר מקומות בתוך הבית, תכשיטים שונים ובהם שרשרות וטבעות זהב, אייפד, מצלמת סוני, מחשב נייד (להלן: "הרכוש").

למתלוננת לא הייתה כל הכרות קודמת עם הנאשם, ולכן לא הייתה לה כל עילה להעליל עליו עלילת שוא או להפלילו, אך כדי לזכות בתמורה כספית כלשהיא, לרבות בהחזר הפריטים שנגנבו.

בשל פגם זה, לשיטת ההגנה, אין ליתן משקל לעדות המתלוננת בכלל, ובנוגע לרכוש שנלקח בפרט מאחר והנה עדות מפי השמועה.

לדבריו, ישנם סורגים על חלונות הבית.

בהקשר זה נקבע: "אדם חף מפשע לא רק מוכן להעיד, אלא שהוא שש להזדמנות להכנס לתא עדים ולהפריך את הגרסה המרשיעה, אשר לטענתו היא כוזבת. אם מסרב הוא להעיד, הרי יש בכך כדי לתמוך בעקיפין בעדות המפלילה של עדי התביעה..." (ע"פ 2132/04 סלים נ' מדינת ישראל, פורסם בנבו; ניתן ביום 28.05.07) בנסיבות אלו, הגם כי זכות השתיקה הנה זכות המוקנית לנאשם, הרי בהליך הפלילי בכלל ובתיק זה בפרט, זכות זו מתנגשת עם חשיפת האמת.

...

הניסיון "לירות לכול הכיוונים" אף בלא שהוגשה תלונה למח"ש בהקשר זה, אינו ראוי במקרה זה. סוף דבר: במצב דברים זה – בו הנסיבות האופפות את התנהלותו של הנאשם מעלות כי נוכחותו בזירת האירוע, כפי שעולה מסרטון מצלמת האבטחה ומשלל הראיות האחרות, לא הייתה אקראית – קמה הנחה כי הנוכחות אכן מלמדת על ביצוען של העבירות המפורטות בכתב האישום (בכפוף לתיקון שעת האירוע).

לאור כל האמור, החלטתי להרשיע את הנאשם בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

מאחר והיום הרשעתי את הנאשם, מכוח סמכותי אני מורה על הארכת מעצרו עד למתן גזר הדין בתיק זה. הנאשם יובא באמצעות שב"ס. <#6#> ניתנה והודעה היום כ"ו אדר א' תשע"ו, 06/03/2016 במעמד הנוכחים.

מטעם הנתבעים/תובעים שכנגד הוגש תצהירה של הנתבעת שכנגד 1 (נ/6+נ/7), גב' ענבל קרפ (להלן: "ענבל"); תצהירו של מר דן אלון (נ/5), קבלן שיפוצים שהתבקש לפתוח סתימה ב-2010 ותיקונים נוספים ב-2011; תצהירו של מר שי שרף (נ/4); תצהיר החשמלאי, מר אסף ספיר (נ/3); תצהיר השכנה שגרה בדירה לפני הווטרינרים, גב' גלית שקד (נ/2); תצהיר ד"ר ברק כרמי (נ/1); בתצהירו של ד"ר כרמי מעיד האחרון כי לא הייתה בדירה מרפאה וטרינארית.

דרישות אסיה באותו ביקור היו להוסיף בריחים לחלונות ודלתות הדירה, להתקין סורג בחלון של החניון להתקין לוחות פח על שערי הברזל המפרידים בין הדירה לבין דירת השכן, להתקין גגון בכניסה לדירה כדי שמי גשמים שירדו לא יתנקזו ברחבת הכניסה.

גם הטענה בדבר נזקים בסך 6,146 ₪ בגין תיקון פגמים לא הוכחה בחוות דעת ולא הוכחה בכל דרך אחרת להנחת דעתי.

גם בעיניין הסורגים, נחה דעתי כי הנתבעים לא התחייבו מעולם להתקין סורג, ובעניין זה ולמעלה מן הצורך, אני מקבלת את עדות ענבל לפיה כלל לא מדובר בחלון שניכנס לתוך הדירה, אלא בחלון המוביל לחניון/חצר שמכל מקום לא ניתן, מטעמי בטיחות אש, להתקין בו סורג.

הטענה לפיה בתה של אסיה עזבה את הבית בשל הפחד, לא הוכחה בכל דרך, לא הוכחה עוגמת נפש ולא הפסד כספי אחר.

...

אשר לעילת לשון הרע – נראה כי מרכיביה לא הוכחו, הן מבחינה עובדתית והן מבחינה משפטית ולמעשה הסכומים שמתבקשים חופפים את עוגמת הנפש שבגינה מצאתי להיעתר ולהעניק פיצוי.

אשר על כן, אני דוחה את התביעה העיקרית ומקבלת את התביעה שכנגד באופן שאני מחייבת את הנתבעים שכנגד לשלם לתובעים שכנגד סך 23,475 ₪.

יובהר כי שכר טרחת עו"ד שהושת, נפסק לאחר שעיינתי בהסכם שכר הטרחה בתיק זה ואני סבורה כי ראוי ומוצדק במקרה הקשה הזה להשית הוצאות ריאליות.

בית משפט השלום בבת ים תאד"מ 8542-04-21 אליאסי ואח' נ' טרלידור סורגים מתקפלים 1991 בע"מ לפני כבוד הרשם הבכיר אדי לכנר התובעים 1. אילן אליאסי 2. אורית אליאסי הנתבעת טרלידור סורגים מתקפלים 1991 בע"מ פסק דין

תמצית התובענה ועיקרי טענות הצדדים לפניי תובענה כספית על סך 38,939 ₪ שעניינה הסכם עבודה להתקנת שער חשמלי, גדרות, שערים וכיסויים בחצר ביתם של התובעים.

כמו כן, סעיף 3 לחוק חוזה קבלנות, תשל"ד-1974 מטיל על הצד הנפגע חובה לאפשר לצד המפר היזדמנות נאותה לתקן את הפגם.

...

על אף האמור, הנתבעת לא דאגה להתייצבות העד, ועל כן הדבר יבוא כשיקול בפסיקת ההוצאות ושכ"ט עו"ד. סוף דבר דין העסקה ביטול והשבה.

בנוסף הנתבעת תשלם לידי התובעים פיצוי בסך של 2,000 ₪ בגין עוגמת נפש ואובדן ימי עבודה, ותישא בעלות תיקון בסך של 450 ₪ בגין נזקי החשמל.

הצדדים יקבעו מועד לביצוע הסרת המוצרים תוך 45 ימים (או כל מועד אחר מוסכם) כאשר עד למועד זה, הנתבעת תשלם לידי התובעים את כלל הסכומים המפורטים לעיל.

בנוסף, התחייבה התובעת לייצר ולהתקין שער נוסף וסורגים לכל חלונות הבית, למעט חלונות מסוימים שפורטו בהסכם.

כך למשל כבר ביום 17.10.2018, כותב הנתבע לחזן "תיקח את כל הדברים שלך, תחזיר לי 12,000 ₪ ששלמתי, אני לא רוצה שום מוצר שלך". בהמשך, ביום 18.12.2018 כותב הנתבע לחזן (נספח 4 לתיק ראיות הנתבע), כי "לאור העובדה כי התקנתם שער חשמלי בצורה לקויה... מצאתי לנכון לידרוש לפרק אותו להחזיר לי כסף ששולם בגין השער בסה"כ 13,000 ₪ (17,000 מינוס 4,000 ש"ח שנשאר)". בהתאם לחוק חוזה קבלנות, תשל"ד – 1974 (להלן: "חוק חוזה קבלנות"), לתובעת הייתה זכות לתקן את הליקוי ועל כן ההודעה מיום 17.10.2018 הייתה מוקדמת ובפרט בשים לב לכך שעל פי ההסכם, עמדו לרשות התובעת 45 ימי עסקים לצורך השלמת העבודה וממילא אלו חלפו אך זמן קצר קודם למשלוח ההודעה הנ"ל. עם זאת, בשים לב לכך שכאמור גם במועדים מאוחרים יותר, הסכים הנתבע לכך שהתובעת תבצע תיקונים, כפי שעולה מההודעות, אין לייחס משקל ממשי, להודעה זו לחובת הנתבע.

היות שדובר בתקלה אחרת מזו שהייתה קודם לכן, נראה כי היה מקום מצד הנתבע לאפשר לתובעת היזדמנות נוספת לתיקון הליקוי, וסעיף 3 לחוק חוזה קבלנות אף תומך בכך, בקובעו כי יש לתת היזדמנות לתקן פגם לאחר גילויו, משמע – ככל שמתגלה פגם חדש, יש לאפשר תקונו גם אם קודם לכן התגלה פגם אחר.

ככל שהתובעת עמדה על זכותה לתקן את השער, ניתן היה לצפות שתכלול במסגרת תביעתה ולמצער במסגרת כתב ההגנה בתביעה שכנגד, את דרישתה זו. ככל שהתובעת הייתה פונה לביהמ"ש בעיניין זה, בקשתה הייתה נשקלת ולא מן הנמנע, שאף הייתה מושגת הסכמה להעניק לתובעת היזדמנות נוספת.

...

מפאת האמור, אני קובע כממצא שהתפרקות העמוד, וממילא הליקוי שנגרם בהפעלת השער בזמן זה, היה באחריות התובעת.

אמנם, לא מן הנמנע, כטענת התובעת, שניתן היה לתקן את השער ולא היה צורך חיוני להחליפו, ברם משנקבע כי השער אכן היה תקול, הנטל להוכיח את הטענה כי ניתן היה לתקנו ולא היה צורך בהחלפתו – ומדובר בטענה שבמומחיות - היה על כתפי התובעת, ובהינתן האמור ביחס לחוות הדעת, "המקזזות" זו את זו, יש לקבוע שהתובעת לא עמדה בו. כתוצאה מכל האמור, אני סבור שיש לחלק את האחריות להחלפת השער בין הצדים.

סוף דבר אשר על כן אני מחייב את התובעת לשלם לנתבע, את הסך הכולל של 3,500 ₪, כשהוא משעורך כדין מיום הגשת התביעה.

בית משפט לתביעות קטנות בבית שאן ת"ק 29584-10-11 סבאג נ' טרלידור סורגים מתקפלים 1991 בע"מ בפני כב' השופטת אינעם דחלה-שרקאוי תובע עטאללה סבאג ת.ז. 025845892 נתבעת טרלידור סורגים מתקפלים 1991 בע"מ ח.פ. 511575607 פסק דין

מבוא בפניי תביעה כספית שהוגשה בבית המשפט לתביעות קטנות, במסגרתה ביקש התובע לחייב את הנתבעת, בתשלום הסך של 30,000 ₪.

יחד עם האמור, ולאור העובדה כי הנתבעת הודתה בדבר קיום פגמים בצביעה (עמ' 2 ש' 26) (עמ' 6 ש' 6-7), וכן מנעול חלוד (עמ' 6 ש' 7) אזי עליה לפצות את התובע בגין פגמים אלו, וכן בגין החלפת ברגים חלודים, כפי שניתן לראות בתמונות שצורפו לתביעה.

מנגד, אני מורה על דחיית יתר פרטי התביעה בעיניין הידית ושער החניה, מהנימוקים שציינתי בסעיף 18 שלעיל, וכן דחיית הטענה באשר לפגם לכאורה בשער הכניסה שנטען כי הוא נתקע, ושער החניה שנטען כי ניפתח לבד, וכן את הטענה באשר לשלטים, ככל והטענות הנ"ל נטענו באופן כללי, ללא כל תימוכין.

...

זאת ועוד, אין מחלוקת בין הצדדים, כי התובע שילם חלק מהתמורה בגין המוצר, בסך של 9,500 ₪ , וזאת לאור טענתו, לפגמים בו. יחד עם זאת, מעיון בכתב ההגנה עולה כי הנתבעת ביקשה לתקן הפגמים הנ"ל, על ידי צביעה מחדש של השער אשר הותקן בביתו של התובע, אולם האחרון סירב לעשות כן. איני מקבלת את טיעוניו של התובע, כי על הנתבעת לספק לו בשנית מוצר חדש, ככל ולא גילה נכונות ומיצה את ניסיונותיה של הנתבעת לתקן את המוצר שסופק לו. בעניין זה אוסיף כי התובע לא צירף בפניי כל הסכם בינו לבין הנתבעת, לפיו, במקרה של הופעת פגם כלשהו, מכל סוג שהוא, על האחרונה להחליף את המוצר.

מנגד, אני מורה על דחיית יתר פרטי התביעה בעניין הידית ושער החניה, מהנימוקים שציינתי בסעיף 18 שלעיל, וכן דחיית הטענה באשר לפגם לכאורה בשער הכניסה שנטען כי הוא נתקע, ושער החניה שנטען כי נפתח לבד, וכן את הטענה באשר לשלטים, ככל והטענות הנ"ל נטענו באופן כללי, ללא כל תימוכין.

כן אני דוחה את בקשת התובע לפצותו בגין עוגמת נפש, כשאר לא הוכיח בקשה זו. באמרת אגב אציין לעניין יתרת הסכום, שלא שולם על ידי התובע, בגין אספקת המוצר, כי לנתבעת מוקנית הזכות לפנות לערכאות לצורך גביית סכום זה. סוף דבר לאור האמור לעיל, הנני מקבלת את התביעה, באופן חלקי, ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובע הסך של 2,500 ₪.