תביעה כספית בגין עבודות אבן שלא שולמו במלואן

במהלך הדיון הגיעו הצדדים לידי הסכמה, מבלי להודות בטענות, לפיה באשר לסעד הנידרש בסעיף 11 בכתב התביעה, במידה ויקבע שמוטלת על הנתבעת האחריות לשלם לתובעת תשלום בגין עבודות חפוי האבן, אזי יועמד הסכום הנ"ל על סך של 333,000 ₪ ומע"מ. בנוסף, אין חולק כי הנתבעת שילמה לכוכב - גרנות את התמורה בעד עבודות האבן (ראה עדות צ'פאל בעמ' 20, שורות 18 - 24 ועמ' 23, שורות 1 - 3 לפרוטוקול מיום 1.3.2018).

כבר בחודש אפריל 2012 היה ברור לתובעת שהסכומים לתשלום בגין עבודות האבן אינם זניחים כלל ועיקר (ראה עדות מר צ'פאל בעמ' 18, שורות 14 - 37 ובעמ' 19, שורות 1 - 7 לפרוטוקול מיום 1.3.2018).

במהלך ישיבה זו הגיעו הצדדים להסכמה, לפיה מר רונן גרנות התפטר מתפקידו כמנכ"ל ודירקטור בתובעת ומניותיה של חברת רונן גרנות הועברו במלואן לחברת חץ בע"מ. עוד נקבע, כי לתובעת ו/או לחץ בע"מ ו/או לחברת קרניל בע"מ ו/או מי מטעמן, לא תהיה כל תביעה או דרישה כנגד מר רונן גרנות או כנגד חברת רונן גרנות בע"מ, בנוגע להפסדים שנגרמו לתובעת ו/או תשלומים שביצע רונן גרנות מחברת י.ש. נצר ואשר ייתכן ולא היו שייכים לעבודות י.ש. נצר" (ההדגשות שלי - א.ר.), למעט התביעה שהגיש מר עמאר ח'טיב נגד התובעת.

אין בכך כדי ליצור קשר חוזי בין התובעת לבין הנתבעת או להטיל על הנתבעת חובה לשלם לנתבעת כספים כלשהם בגין עבודות האבן.

...

בנוסף, בהסכם ההיפרדות התחייב מר רונן גרנות לשאת בתשלום על פי פסק הדין בתביעתו של ח'טיב ובסופו של דבר, אין חולק כי הוא או מי מהחברות שבשליטתו אכן שילמו את סכום פסק הדין, כאמור (נספח כ"ה לתצהירו של מר ישראל לוי).

לאור האמור לעיל, אני קובע כי התובעת אינה זכאית לתשלום נוסף מהנתבעת בגין עבודות האבן והפיתוח, כאמור בסעיף 11 לכתב התביעה, ואני דוחה את דרישותיה בעניין זה. סיכומו של דבר, אני קובע כדלקמן: התובעת שימשה כקבלן ראשי במהלך ביצוע עבודות הגמר בבניית המלון, כמפורט בסעיף 32 לעיל, המסכם נקודה זו. התובעת אינה זכאית לתשלום נוסף מהתובעת בגין העבודות נשוא סעיף 11 לכתב התביעה.

נוכח התוצאה אליה הגעתי, אני מחייב את התובעת (י.ש. (1999) נצר בע"מ) לשלם לנתבעת את הוצאות הליך בירור השאלות שבמחלוקת בסך של 30,000 ₪.

בין הצדדים נכרת החוזה היסודי (המכונה ביניהם "חוזה פאושלי") לבצוע עבודות אבן באתר הבנייה, בסך כולל של 3,700,000 ש"ח. סכום זה לא כלל מספר עבודות חריגות, והזמנת עבודות אלה, לרבות התשלום עבורן, הוסדרה בחלקה בחוזה ובחלקה מחוצה לו. ואכן, הוסכם כי ר. לנדסמן הזמינה מא. לוי עבודות חריגות נוספות בסכום מוסכם של 1,113,659 ש"ח. ר. לנדסמן שילמה לא. לוי סך כולל של 1,113,659 ש"ח בגין עבודות שבתוך החוזה היסודי ובגין עבודות שמחוצה לו. נציג א. לוי נהג לידרוש בעל־פה לאורך תקופת העבודה כספים בגין עבודות שבוצעו.

משהוצגה לו חשבונית אישר שקבל סכום זה ואמר: "אחרי שקבל [ר. לנדסמן] שלוש משאיות שלמות מלאות באבן זה מה שהוא רצה לשלם עשרים אלף?". אמירה זו מסכמת את היתנהלותה של א. לוי סביב החוזה: מחד גיסא, היתנהלות הכוללת דפוס ריגשי מקצועי עמוק של השקעה בעבודה ובצוע מיטבי שלה; ומאידך גיסא, העדר תשומת לב לחשבונות, מספרים, נוסח החוזה, או שלבי הבצוע המחייבים את הצדדים.

על כל אלה הוציאה ר. לנדסמן את הסכומים לפי הגרסאות הבאות: בכתב התביעה־שכנגד נאמר כי הסכומים שהוצאו לאחר נטישת א. לוי הם (הסכומים אינם כוללים מע"מ): · חומר גלם בסך של 357,250 ש"ח · סך של 140,000 ש"ח לניקוי הלכלוך ופסולת הבניין שהותירה אחריה א. לוי · נשכרו מנופי עזר בעלות של 85,500 ש"ח · כלי אצירה וחומרי עזר (באלות) בסכום של 30,000 ש"ח · תשלום בגין עבודות קבלן האבן (פתחיה) ששכרה בסך 111,250 ש"ח · הקמת פיגום והפרשים מפיגום קודם בעלות של 22,400 ש"ח · דמי ניהול לעצמה בגין ניהול העבודות בסך 111,960 ש"ח בסה"כ 858,360 ש"ח. בתצהירו נקב מר קרן בסך של 35,000 ש"ח בגין ניקיון האתר כסכום שהוצא בגין נטישת א. לוי את האתר.

...

לשיטת ר. לנדסמן, הייתה נטישת האתר יזומה, לאחר שא. לוי הגיעה למסקנה שלא כלכלה את צעדיה בצורה נבונה, וכי ביצוע גמר העבודות שלהן התחייבה במחיר החוזה היסודי עלול היה לגרום לה הפסדים.

התוצאה היא כי אין לקבל את תצהירו ועדותו של דובי קרן כהוכחה לעניין ההצדקה בהורדת סכום ניקיון של 11,340 ש"ח בחשבונות 13 ו־14.

תביעת לשון הרע של א. לוי נוכח קביעת בית־המשפט כי נטישת האתר על־ידי א. לוי היוותה הפרה בלתי־מוצדקת של החוזה בין הצדדים, יש לדחות את תביעת לשון הרע של א. לוי בהיעדר עילה.

גם גבי תביעת מזונות באלמנה שנינו כן, וכפסיקת השולחן ערוך באבן העזר סימן צ"ג סעיף י"ד וזה לשונו: "אלמנה עניה ששהתה שתי שנים ולא תבעה מזונות, או עשירה ששהתה שלש שנים ולא תבעה, ויתרה ואין לה מזונות משנים שעברו. ואם שהתה פחות מזה אפילו יום אחד, לא ויתרה" ויעויין בראשונים שביארו, שדין זה אמור דוקא באלמנה, מה שאין כן באשה נשואה שאפילו עיכבה את תביעתה יום אחד, אנו מניחים שמחלה לבעלה על מזונותיה ומסיבה זו לא מימשה זכות תביעתה.

דין זה איננו רק בהלוואה גרידא, אלא בכל תובע חוב כספי בגין עבודה כלשהיא שלא קיבל את התמורה לעבודתו, והחייב דוחהו בלך ושוב, עד שהוציא התובע מפיו מילים כדוגמת "אני מיתייאש מהכסף. לעולם לא נראה יותר את הכסף ממנו", אף על פי כן לא מהני יאוש בזה, ועדיין מוטלת חובת הפרעון על החייב.

מאחר והמקרה בו הוא דן שם דומה עד מאד לנידוננו ולתועלת המעיין, אצטט את התשובה במלואה וזה לשונו שם: "יעקב מת והניח בת קטנה בת שנת' והניח כל נכסיו וכתביו ביד אפטרופוס, ויהי אחר ימים רבים שהיתומ' הגיעה לפרקה מצאה בתוך הארגז שלה שטר אח' מקויים איך ראובן חייב לאביה כ"כ סך מעות, באופן שתבעה הנערה מאותו ראובן שיפרע לה זה השטר, וגם אפטרו /אפטרו'/ טוען איך לא מצא מימיו זה השטר ולא ראה אותו לכן לא תבעו לפי שזה השטר היה שמור במקום טוב עם כתובות שהיו ביד יעקב הנזכ' בפיקדון, וראובן טוען פרוע הוא רוצה לישבע לפי שטען שזמן פירעון השטר הגיע ג' שנים לפני מותו ואיך לא תבעו אביה בחיים חייתו, והנערה בל ידעה מה אלא שטרך בידי מאי בעי אם פרוע הוא, והדיין בראותו שתביעה ישנה היא זו שהוא כמו עשרים שנה שנעשה אתעכב /התעכב/ הדין כמו כמו /תיבת כמו כפולה במקור/ ד' חדשים והניחם בקטטות אולי יבאו לידי איזה פשר ביניהם, סוף דבר שא"א שיתפשרו ביניהם לפי שהנערה אומרת שיתברר בעדים איך הוא פרוע ויפטר ועדים ליכא בדבר אלא שראובן רוצ' לישבע איך הוא פרוע, לכן יורנו מורה הצדק הדין עם מי ולך תהיה צדקה להטיל שלום בין איש לרעהו דמאן דבעי דינא בעי שלמא:

לחיבת הדברים אצטט את דבריו של שו"ת עבודת הגרשוני בסימן נ"א, וזה לשונו: "נראה לע"ד שבנו של שמעון מחויב לשלם המנה מנכסי אביו לאחר שישבע ראובן כנ"ל, וטעמא דידי הוא כי האחרון שבאחרונים ה"ה בעל שפתי כהן אסף וקיבץ כל הפוסקים ראשונים ואחרונים והכריע שאין אדם נאמן לומר פרעתי נגד פסק דין (בח"מ סימן ל"ט ס"ק כ"ו ובסימן פ"ט ס"ק ל"ב), וכדאי הוא לסמוך עליו בנ"ד, שנראין הדברים שלא שילם שמעון כלום כמו שבא בשאלה אומדנות כנ"ל, ומה גם שאין כאן טוען ודאי שפרע שמעון, כללא דמילתא אם יש בירור על מה שבא בשאלה ששמעון נתן כתף סוררת לשלם, אזי מחויב בנו לשלם המנה מנכסי אביו, אמנם אם אין בירור שראובן תבע מעותיו משמעון כמה פעמים, אזי אנו אומרים מדשתק כולי האי ולא תבעו סברא הוא שפרעו כמבואר בש"ע ח"מ סימן ל"ט סעיף יוד. כן נ"ל גרשון אשכנזי:" הרי ששפתיו ברור מללו שההכרעה כדעת הש"ך שאי"נ לטעון 'פרעתי' נגד פסק דין, ויש לבדוק בכל מקרה לגופו מהי האומדנא שנראית לבית הדין.

...

ויעויין עוד ב'נתיבות המשפט' (חושן משפט סי' ר' ביאורים ס"ק א') שמדבריו שם עולה כביאור השיטה מקובצת בביאור התוס', ואכמ"ל. על פי הדברים האמורים נמצאנו למדים, שהתוס' בכתובות מ"ז: חידש לנו שני יסודות חשובים למדי: שכל מה ששנינו ש'אומדנא' עתידית משפיעה על 'חלות המעשה לשעבר' זהו רק היכא שיש כאן צד אחד של הנותן והכל תלוי אך ורק בדעתו, מה שאין כן היכא שישנם שני צדדים בעשיית עסקה כלשהי דאז אי אפשר לילך אחר האומדנא שהרי הצד השני גם הוא יש לצדו 'אומדנא' שהוא לא היה מוכן לעסקה זו אם וכאשר יש תנאי זה או אחר המגביל את קיום המקח לאור מה שיתרחש בעתיד.

נמצא א"כ שאין זו 'אומדנא דמוכח' בגדר של 'אנן סהדי' ואשר על כן ולאור כל האמור אין לפשר ולבוא לקראתו.

סוף דבר.

חיוב הנתבעת לשלם לתובעת סך של 7,297,130 ₪ עבור ולצורך ביצוע עבודות חפוי האבן במעטפת הבניין, כפי שפורט בחוות הדעת של המומחה מטעם התובעת מר אמיר סובעי שצורפה לכתב התביעה וכן לקבוע בפסק דין הצהרתי שהנתבעת תהא אחראית לכל נזק או הוצאה נוספת או תשלום או שיפוי בו תחויב התובעת בגין עבודות בחיפוי האבן בבניין ובמסגרת כך תחויב הנתבעת לשלם לתובעת הוצאות ועלויות ביצוע השלמת העבודות או התיקונים שיבוצעו על ידי התובעת בגין מרכיב זה. לחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 1,732,122 ₪ לצורך השלמת ותיקון העבודות שנדרשו על ידי הדירים ברכוש המשותף ובהתאם לחוות הדעת של המהנדס יוגב פלד שצורפה לתביעה.

כחודשיים לאחר הגשת התובענה, הגישה התובעת בקשה להטלת עיקול עצמי זמני אצלה על מלוא הכספים שייקבע (אם ייקבע) שעל התובעת לשלם לנתבעת הן מכוח פסק הבוררות אשר ניתן על ידי הבורר עו"ד אסא זוהר ביום 22.8.2021 והן מכוח כל הליך או מקור נוסף עד לגובה סכום התביעה דנן.

העד גם נישאל לגבי אבנים שלא נימצאו מעוגנות, והשיב שאם יש אבן אחת שתימצא ללא עגון היא עטופה תמיד בעוגנים אחרים והסכוי שהיא תפול הוא קלוש.

...

המסקנה המתבקשת היא, שלא הוכח באופן מספק הבסיס העובדתי, לקבל את הבקשה להטלת העיקול, גם בהקשר זה. גם אם יאמר שקיימת עילת תביעה בנוגע לצו עשה שהתבקש הרי שעה שאין מחלוקת שחובת התיקון מוטלת על הנתבעת, העילה הכספית טרם התגבשה ולא בוססה דיה להנחת הדעת בשלב הזה.

אחר כל האמור לעיל, ניתן לקבוע שבאיזון המתבקש, בין הזכות לכאורה לבין מאזן הנוחות, וכן בהקשר מידתיות הסעד המבוקש על סך כל הסכום התביעה, אין מקום להטיל עיקול עצמי על כספים המצויים בידי התובעת.

סוף דבר, מכל הטעמים לעיל דינה של בקשת העיקול להידחות.

הצדדים התקשרו בשלושה הסכמים לבצוע עבודות ע"י התובעת כדלקמן: הסכם מיום 12.6.2018, לבצוע עבודות להסרת חלודה בהתאם למיפרט הנתבעת ועיגון אבנים באמצעות סנפלינג, בבניינים ברחוב הנביאים 58 ו-60 בבת ים (להלן: "פרויקט הנביאים" ו"הסכם הנביאים" בהתאמה).

התובעת טוענת, כי הנתבעת הפרה את ההסכמים, לא שילמה את מלוא התמורה והעבירה תשלומים חלקיים באיחור ניכר.

זוהר נישאל בחקירתו הנגדית, מדוע הנתבעת שילמה יותר מ-120,000 ש"ח והשיב: "כיוון שפחדתי להסתבך שם, זה היה פרויקט ראשון מסוגו בארץ. זאת הסיבה שהמשכתי לשלם כסף, מדובר בסכומים עגולים, תשים לב" (פ' ע' 112 ש' 6-8).

בהודעת דוא"ל מיום 6.3.2019, העלה בני על הכתב הסכמות שהושגו לאחר דין ודברים ולפיהן: התובעת תעמיד עובד לפרויקט הנביאים עד לסיום העבודות או לחודש ימים לפי המוקדם; הנתבעת תשלם לתובעת בגין העבודות בפרויקט הנביאים סך נוסף של 30,000 ₪ וכן "מכיוון שאנחנו ספגנו את ההפסדים בפרויקט בני וזהר ימשיכו ללחוץ על בוני התיכון לקבלת מענק נוסף שיעבור לטכנוגובה"; הנתבעת תעביר לתובעת "כעת" את היתרה בגין פרויקט פריד ע"ס 20,000 ₪; בגין פרויקט אלקטרה יופחת מהחשבון המאושר סך של 10 ₪ למטר, באופן שישולם סך 130 ₪ בתוספת מע"מ למטר.

הסיכום אושר ע"י זוהר שכתב "מבחינתי אפשר לצאת לדרך". אמנם בוני התיכון סרבו להעביר סכום נוסף בגין פרויקט הנביאים, אולם גם הנתבעת עצמה, לא העבירה לתובעת את מלוא הסכום אותו הסכימה לשלם בגין פרויקט הנביאים ולא העבירה את הסכומים שהוסכמו בגין פרויקט פריד ופרויקט אלקטרה, אף שגם לשיטתה, ובהתאם לחשבון המאושר נותרה בגין פרויקט אלקטרה יתרת חוב בסך 44,615 ₪ בתוספת מע"מ. ביום 1.5.2019, הודיעה התובעת על הפסקת העבודות בפרויקט אלקטרה וכפועל יוצא טוענת הנתבעת שההסכמות שהושגו מבוטלות.

בשוקלי שיקולים אלה, בהיתחשב בשווי הסעד שנפסק ביחס לסכום התביעה ובניסיון הנתבעת לשלם חלק מיתרת החוב טרם הגשת התביעה, תישא הנתבעת בהוצאות התובעת כדלקמן: סכום אגרת המשפט ביחס לסכום פסק הדין בתוספת הפרישי הצמדה וריבית כדין ממועד תשלום האגרה ע"י התובעת.

...

העולה מהמקובץ, יש לדחות את טענות הקיזוז ולחייב את הנתבעת לשלם לתובעת את יתרות החוב בגין פרויקט פריד ופרויקט אלקטרה.

סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה.

הנתבעת תשלם לתובעת סך 23,400 ₪, בגין העבודות בפרויקט פריד וסך 85,422 ₪, בגין העבודות בפרויקט אלקטרה.