תביעה כספית בגין נכס מקרקעין בקנדה

כתב התביעה ברקע הבקשות לעיקולים זמניים תביעה כספית אשר הוגשה על ידי התובעת ובמסגרתה עתרה להשבת מלוא הסכומים אשר הועברו על ידה לידי הנתבעים או מי מהם לצורך מסחר באופציות בינריות, באמצעות אתר אינטרנט אשר כתובתו www.beeoptions.com (להלן: "ביאופשנס"), כמו גם אובדן רווחים בגין אותן השקעות ומתן פיצוי עונשי.

במסגרת הבקשה נטען כי קיים חשש סביר כי אי מתן צו העיקול יכביד על ביצוע פסק הדין, וכי פתיחתם של הליכי האכיפה בקנדה, הכוללים בחובם היתייחסות לסכומים של עשרות ומאות מיליוני דולרים קנדיים, ממחישה לנתבע כי הקף החשיפה וקיים חשש ממשי כי עקב כך יפעל להעלמת נכסיו.

באשר לפעילותה של התובעת מול ביאופשנס, הוצגו ראיות לכאורה בדבר היתקשרות ובדבר העברתם של כספים לצורך מסחר.

נוכח בקשות קודמות שהוגשו על ידי הנתבעים (ר' בקשה מס' 30) אציין כי ככל ותוגש על ידי הנתבעים או מי מהם בקשה להמיר את העיקול על המקרקעין בערבות בנקאית או הפקדה כספית בקופת בית המשפט, אשוב ואתן לכך דעתי.

...

העדרו של הנתבע מהארץ מחזק את המסקנה על פיה בהעדרו של העיקול, יקשה לכאורה על התובעת להיפרע ממנו, אם וככל ויינתן פסק דין לטובתה.

סוף דבר משנתתי דעתי לכלל טענות הצדדים והמסמכים בתיק, אני מוצאת להותיר את צו העיקול על כנו, תוך דחיית בקשת הנתבעים, ובלבד שהיקפו של צו העיקול יועמד על סך של 1,700,000 ₪ , וזאת חלף ההיקף המקורי.

לא מצאתי לעשות צו להוצאות בגין בקשה זו וזאת לאחר שנתתי דעתי להכרעה והיקפה , כמו גם להתנהלות התובעת ביחס לבקשה זו. המזכירות תתבקש להמציא העתק החלטתי זו לצדדים.

ככל ותדחה הטענה להשפעה בלתי הוגנת בחתימת המנוחה על המסמכים שבמחלוקת, התובעת הוסיפה וטענה כי אין באותם מסמכים כדי להעניק לנתבעים זכויות כלשהן ולאפשר להם המשך עבודות הבנייה, הואיל והם לא פעלו בהתאם לתקנון המוסכם, לפיו היה על הנתבעים לקבל הסכמת הבעלים של הנכס לבצוע עבודות הבנייה - קרן קיימת לישראל, רשות מקרקעי ישראל כיום - וכן לכנס אספת דיירים לצורך קבלת הסכמתם לבצוע עבודות הבנייה נשוא התביעה.

ככל והתביעה תיתקבל, התובעת מבקשת להורות על רישום הערת אזהרה ביחס לצוו המניעה הקבוע שיינתן וכן להתיר לה פיצול סעדים על מנת להגיש נגד הנתבעים תביעה כספית בגין נזקיה הנטענים.

כמו כן, בפגישה מיום 01.06.2016 נרשם "סירבה שישימו לה קוצב, מרגישה שאין טעם לחיים אך לא חושבת על היתאבדות, מחפשת טעם וזיק של תקווה כדי להתגבר על הייאוש וזה קשה במיוחד שהבת והנכדים בקנדה". קשה להפריז בחשיבות התעוד של עמותת עמך.

...

אני דוחה אפוא את טענת התובעת לעניין רישום הערת האזהרה.

לסיכום כל האמור, אני דוחה את התביעה וכתוצאה מתחייבת, צו המניעה הזמני שניתן ביום 22.05.2017, מבוטל בזאת.

התובעת תשלם לנתבעים, באמצעות בא כוחם, הוצאותיהם בגין חוות דעת המומחה מטעמם, חלקם בשכר טרחת מומחית בית המשפט ובנוסף לכך שכר טרחת עו''ד בסך של 25,000 ש''ח (כולל מע''מ).

רקע עובדתי ותמצית טענות הצדדים בין התובעת, עמידר – החברה הלאומית לשיכון בישראל, לבין הוריה של הנתבעת - פרץ אשר וריקה ז"ל - נחתם חוזה שכירות ביום 23.11.1982 לפיו התובעת השכירה להם דירה הנמצאת ברח' קהילת קנדה 6 בתל אביב (להלן: הדירה), בשכירות בלתי מוגנת.

לצד סעד הפינוי תבעה התובעת גם סעד כספי בגין דמי שכירות ראויים, סעד אשר נמחק על פי החלטה מיום 10.3.22.

זאת, בשונה מהמצב הקודם לפיו דייר ממשיך היה זכאי להמשיך ולהתגורר בדירה, כל עוד לא היה בבעלותו נכס מקרקעין.

...

הנתבעת טוענת כי היא עומדת בכל התנאים הדרושים בדין על מנת להקנות לה מעמד של דייר ממשיך ביחס לדירה 1 ולכן יש לדחות את התביעה.

סוף דבר הנתבעת הציגה מארג ראייתי המלמד במאזן ההסתברויות כי היא התגוררה בדירה עם אמה המנוחה, היא הדיירת החוזית, משך שנים רבות וברציפות, לפחות משנת 2000 ועד היום.

לכן, המסקנה המתחייבת מן הראיות היא כי עלה בידי הנתבעת להרים הנטל המוטל עליה ולהוכיח כי היא התגוררה בדירה במועדים הרלוונטים בהוראות המעבר שבחוק ההסדרים ולכן יש להכיר בה כדיירת ממשיכה הזכאית להמשיך ולהתגורר בדירה.

לכן, התביעה נדחית.

הוא אזרח קנדה, בעל תעודת זהות ישראלית ומתגורר בישראל בצורה ארעית בלבד במסגרת ביקורים שנתיים.

התביעה כזכור, נשענת על שלושה נתונים מרכזיים שמוכיחים את זיקתו של הנתבע לנכס, זאת בנגוד מוחלט להכחשתו הגורפת לכך: האחד – היותו בעל זכויות רשומות (בלוח התביעות); השני – הודעת מרואן מיום 19.8.2007 בדבר שינוי מחזיקים לשמו של מחמוד; השלישי – הנתבע מופיע בהיסטוריית המחזיקים בנכס (מוצג ת/1).

שלישית: כאשר נישאל הנתבע אם בעבר העד היה חייב לו כספים בגין השכירות, השיב הנתבע: "בזמן שהוא היה משכיר אצלי הוא היה משלם לי בשנה תשלומים, אבל הוא לא חייב לי שום דבר" (ש' 10, ע' 34).

אוסיף, כ גם בהנחה שמרואן בעל זכויות נוסף בדירה, הרי לפי סעיף 316 בפקודה המוזכרת, מותר לגבות את הארנונה המתחייבת "מאחד או מאחדים מתוך הבעלים המשותפים, ומי שנגבתה ממנו הארנונה יהיה זכאי להישתתפות של שאר הבעלים, באופן יחסי לחלקו של כל אחד בבנין או בקרקע...". אשר לחיובים הנובעים מהפיגור בתשלום החוב, מאחר ולא הוכח שנשלחו התראות לנתבע קודם לתביעה (ש' 18-17, ע' 27), וכן מאחר לא הוכח כדבעי כי התביעה הומצאה לנתבע קודם ליום 11.3.2019, כל החיובים יחושבו ממועד זה. סיכום לאור האמור, התביעה מתקבלת.

...

תחילה הוגש תצהיר עדות ראשית שלו שלא הייתה ברורה מה היא זיקתו לתביעה (ראו גם החלטתי בדיון מיום 20.12.2020), לאחר מכן הוגש תצהיר רלבנטי, ולאחר דיון ההוכחות הוגשה הודעה משלימה לעניין הליכים משפטיים שהם רלבנטיים לכאורה לאותו נכס.

מסקנה זו אמנם יש בה כביכול לחזק את הנתבע בהגנתו, ואולם להשקפתי, מסקנה זו מחזקת דווקא את ההתרשמות בדבר ההתנהלות התמוהה – בלשון המעטה – של שני האחים שהם בעלי זכויות, תוך שהם מעלים טענות סותרות בהליכים שונים.

אוסיף, כ גם בהנחה שמרואן בעל זכויות נוסף בדירה, הרי לפי סעיף 316 בפקודה המוזכרת, מותר לגבות את הארנונה המתחייבת "מאחד או מאחדים מתוך הבעלים המשותפים, ומי שנגבתה ממנו הארנונה יהיה זכאי להשתתפות של שאר הבעלים, באופן יחסי לחלקו של כל אחד בבנין או בקרקע...". אשר לחיובים הנובעים מהפיגור בתשלום החוב, מאחר ולא הוכח שנשלחו התראות לנתבע קודם לתביעה (ש' 18-17, ע' 27), וכן מאחר לא הוכח כדבעי כי התביעה הומצאה לנתבע קודם ליום 11.3.2019, כל החיובים יחושבו ממועד זה. סיכום לאור האמור, התביעה מתקבלת.

המסמך הראשון הוא מכתב מיום 14.1.2010 שכתבה התובעת למר חיים ביאלוסטוצקי בטורונטו, קנדה, מכתב עליו חתם גם מר ביאלוסטוצקי, לאמור: "בהמשך למכתבי המצ"ב הנני להורות לך להעביר את הכספים המגיעים לי לחשבון שפרטיו מצורפים כדלקמן: [הובאו פרטי חשבון בנק בתל-אביב].

הסכמת התובעת להארכת המועד יום למחרת החתימה על הסכם המכר, ביום 5.5.2010, חתמה התובעת על מיסמך שמוען למר חיים ביאלוסטוצקי שכותרתו "הארכת הסכמה מיוחדת", בו הסכימה התובעת כי מר ביאלוסטוצקי ישלם מיידית "מתוך הסכום של 3,500,000$... סך של 490,000$ לצורך תשלומי החובה החלים על הנכס [היטל השבחה, שכר שמאי, ותשלומים נוספים הנדרשים בעת ביצוע עסקת מקרקעין]..." וכי יוארך המועד לבצוע התשלומים שמר ביאלוסטוצקי התחייב לשלם לתובעת ו"המשכנתא הראשונה והכספים ישולמו עד לא יאוחר מ- 15.7.2010" (נספח 21 לתצהיר התובעת).

נוכח גרסאותיה הרבות והסותרות של התובעת, כגון הגרסה לפיה כתב הויתור נועד להליכים אתיים, או הגרסה לפיה התכוונה לוותר על תביעה בנוגע לעיסקת מקרקעין ולא על תביעה כספית, וראו למשל הסתירות בגרסאותיה ובהסבריה של התובעת לעניין כתב הויתור, בעמ' 56-55 לפרוטוקול, כשהיא משנה הסבריה תוך כדי חקירתה הנגדית, כמו גם נוכח התרשמותי שהתובעת לא חשפה את מלוא התמונה הצריכה לעניין מערכת יחסיה המורכבת עם מר ביאלוסטוצקי – כשכתב הויתור הנ"ל ניתן במסגרת מערכת יחסים זו – לא ראיתי לקבל את גרסאותיה וטענותיה בעיניין זה. זאת ועוד, התובעת בחרה שלא להעיד כעד מטעמה את מר ביאלוסטוצקי, אשר יכול היה לתמוך בגירסתה הנטענת בנוגע לפרשנות מכתב הויתור.

...

הוויתור שהתובעת וויתרה המסקנה לפיה דין התביעה להידחות נובעת גם מהוויתור שוויתרה התובעת על תביעותיה כלפי הנתבע.

לפיכך, משלא הוכחה בפניי כל גרסה הסותרת את האמור בכתב הוויתור כפשוטו, אני קובעת כי התובעת וויתרה כדין ביום 16.9.2010 וויתור מלא על תביעותיה כלפי הנתבע, לרבות התביעה הנוכחית, והיא לא הצביעה על כל עילה שבדין לחזרה מוויתורה זה. על כן, נוכח אשמה התורם המכריע של התובעת ונוכח הוויתור שוויתרה, דין תביעת התובעת להידחות.

התוצאה התביעה נדחית בזאת.