תביעה כספית בגין נזק לציוד הנדסי עקב פריצה לאתר עבודה

ולעומת זאת היזם טוען כי הקבלן כשל בעבודתו, ולא רק שסילוקו היה מוצדק אלא שעליו לפצותו בגין הנזקים שגרם לו. בטענות אלה, על נגזרותיהן השונות, יש להכריע.

היא צרפה לכתב תביעתה המתוקן שתי חוות דעת של המומחה מטעמה, מהנדס הבניין מר משה מלכה (להלן: מר מלכה); אחת באשר לשווי העבודות שביצעה בפועל, והיתרה שנותרה לתשלום בגינן; והשנייה באשר לשווי העבודות הנוספות שביצעה התובעת מחוץ להתחייבויותיה בחוזה ושטרם קיבלה תשלום עבורן.

עוד עתרה התובעת לפיצויים בשל ראשי נזק נוספים, בגין ציוד וחומרים שהשאירה באתר; בגין שכר פועלים שנאלצה להוציא בשל תקלות בעגורן ובגנרטור שפרץ סיפקה לאתר; בגין הוצאות שמירה על הציוד שלה שהושאר באתר; ובגין מכירת ציוד ונכסים בהפסד בשל עיכוב תשלומים מצד פרץ.

היא זנחה למעשה את הפיצויים בגין ראשי הנזק האחרים שהופיעו בכתב תביעתה; אך כפי שנראה להלן, ממילא המומחה מטעם בית המשפט קבע שלא עלה בידיה להוכיח לפניו את טענותיה בעיניין זה (למשל בגין שמירה; השבתת עבודות בשל תקלות בעגורן; הפסדים כתוצאה ממכירת אדמה וציוד לצורך מימון הפרויקט ועוד).

כמו כן, לאור העובדה שלפי חוות דעת המומחה גולדקלנג, התובעת ביצעה רק כ-70% מהעבודה (לפי חישוב השווי הכספי החוזי - של 12,786,086 ₪ מתוך 18,050,000 ₪), עולה כי היא לא הייתה מספיקה לסיים את יתרת העבודות תוך 3-4 חודשים.

...

שעה שנמצא כי פרץ אחראית לעיכוב שנגרם עד לחודש אוגוסט, שזהו איחור של כחודש ומחצה יחסית לסיכום נובמבר, לא נראה לי כי פרץ ביססה כדבעי רכיב זה של נזקיה, ואני דוחה אותו.

לפיכך אני קובע שעל ג'ובראן לשלם לפרץ סך של 79,264 ₪ בגין הפרשי הריבית השנתית.

אלא שלא נראה לי שעל בסיס אמירות אלה אוכל לקבוע ממצא המצדיק הרמת מסך.

התביעה ובעלי הדין בפנינו תביעה כספית על סך 550,000 ₪ לקבלת תגמולי ביטוח בעקבות נזק רכוש שניגרם למחפר זחל שבבעלות התובעת.

עוד העיד בחקירתו כי מי שעבד אחרון על המחפר לפני קרות ארוע השריפה היה מוחמד כעביה (סמנכ"ל אצל חב' כ.מ הנדסה בע"מ) אשר עבד במקומו כמפעיל הקבוע של המחפר (מאחר ולגירסתו הוא נסע להביא את בנו משדה התעופה), וכי הוא חזר לאתר הבניה ביום שישי (16/12/16) רק כדי לכבות את המחפר והלך לדרכו (פ' עמ' 9 ש' 31-36).

הפוליסה הקיימת לא מצריכה אזעקה? ללא הרחבה היא לא צריכה וגם לא מכסה נזק בזדון" תמיכה נוספת באשר לנכונות גרסת הנתבעת לפיה היא הנפיקה לתובעת (לפי בחירת המבוטח), כסוי בטוחי מפני נזק תאונתי בלבד, ניתן למצוא בנוסחה הברור של הרשימה המהוה חלק בלתי נפרד מהפוליסה, לפיה הכסוי הבטוחי הנרכש הנו בגין נזק תאונתי בלבד שייגרם לרכוש המבוטח בתקופת הביטוח (השכבה הבסיסית בלבד), כאשר הדבר מודגש בשני מקומות שונים בדף 1 לרשימה שהופקה לתובעת: ראו: חותמת בדף 1 של הרשימה בצד שמאל עליון : "שים לב!!! הכסוי הבטוחי לנזק תאונתי בלבד ולא כולל גניבה, פריצה, ונזק בזדון" ראו: גם דף 1 לרשימה מעל הכותרת "הרכוש המבוטח": "מוצהר ומוסכם בזאת כי הכסוי הבטוחי אינו כולל ניזקי גניבה, פריצה ונזק בזדון, אלא אך ורק נזק תאונתי בלבד!" התובעת בעצמה בכתב התביעה מודה למעשה כי הפוליסה נשוא התביעה חלה בכל מקרה שבו ארע נזק תאונתי לרכוש המבוטח, למעט נזק שניגרם במסגרת אחד מהחריגים (גניבה, פריצה, נזק בזדון): "1.3 מיותר לציין כי בפוליסה צוין כי "מוצהר ומוסכם בזאת כי הכסוי הבטוחי אינו כולל ניזקי גניבה, פריצה ונזק בזדון, אלא אך ורק "נזק תאונתי בלבד", ללמדך כי הפוליסה חלה בכל המקרים האחרים למעט שלושת המקרים שפורטו בחריג".

עמ' 2 לפוליסה "תנאי מיוחד לסכוני גניבה, פריצה, שוד ונזק בזדון": "ביטוח סכוני גניבה, פריצה, שוד ונזק בזדון, מותנה בכך שהרכוש המבוטח לא יושאר ללא השגחה של שומר קבוע, בנוכחות רצופה ובעירנות מתמדת. ההשגחה תבוצע באמצעות ובאחריות חברת שמירה בעלת רישיון תקף על פי חוק חוקרים פרטיים ושרותי שמירה, תשל"ב – 1972, עימה קשור המבוטח ו/או שוכר הציוד המבוטח בחוזה כתוב לעניין שמירת הרכוש המבוטח". (ההדגשה אינה במקור ג'.

...

הודעת צד ג' נדחית.

התובעת תשלם לנתבעת הוצאות בסך 5,000 ₪ תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.

הנתבעת תשלם לצד ג' 1 הוצאות בסך 3,000 ₪ תוך 30 יום.

בחודש ינואר 2022, עקב סיכסוך כספי שפרץ בין המבקשות לבין איכות הנדסה, הגישו המבקשות תביעה כספית בסך של כ-2,500,000 ש"ח נגד איכות הנדסה בבית משפט השלום בבאר שבע (ת"א 12951-01-22) בה טענו כי הן עמדו בחלקן על פי הסכמי קבלני המשנה, אולם איכות הנדסה לא עמדה בהתחייבויותיה ולא שילמה להן את שכרן.

ביום 4.3.2022 התקבלה בקשת המבקשות למתן צו עיקול זמני על זכויות, כספים או נכסים של איכות הנדסה ושל בעל השליטה בה. על רקע הליכים אלה, ביום 16.3.2022 הגיעו המבקשות לאתר הפרויקט ופרצו את המנעול בשעריו כדי "לממש את זכאותן לזכות עיכבון" על הציוד והכלים השייכים להן והמצויים בשטח הפרויקט.

אלא שבמקרה זה, וכפי שקבע בית המשפט המחוזי, לא הוכח כי למבקשות הייתה חזקה באתר הפרויקט או בנכסים שיש בו. למעשה, גם המבקשות עצמן מודות בכך שעה שהן מציינות כי לצורך הכניסה לאתר הפרויקט והוצאת הציוד והעבודות, הן נאלצו לשבור את מנעול שער הכניסה לאתר.

סעד זמני שיש בו משום שינוי המצב הקיים יינתן רק במצבים חריגים, כאשר התערבותו של בית המשפט חיונית למניעת תוצאה קשה ביותר וכי לולא התערבותו צפוי להגרם למבקש הסעד הזמני נזק משמעותי אשר אינו ניתן לתיקון באמצעות פיצוי כספי (רע"א 5843/05 איגוד ערים לאיכות הסביבה דרום יהודה נ' שרון דן השקעות בע"מ, פסקה 5 (13.12.2005)).

...

דיון והכרעה לאחר עיון בטענות הצדדים מזה ומזה הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

במסגרת החלטתו נדרש בית המשפט המחוזי למכלול השיקולים האמורים וקבע שהם מוליכים למסקנה כי יש לדחות את בקשת המבקשות ולקבל את בקשת המשיבה.

כפועל יוצא מכך בנסיבות העניין לא מצאתי מקום להתערב בכך שבית המשפט מצא לנכון לשעות לבקשת המשיבה כי תיאסר כניסתן של המבקשות לאתר לצורך פירוק העבודות, הוצאת רכוש וכיו"ב. הבקשה נדחית אפוא.

בית משפט השלום בבת ים ת"א 4462-12-18 וי. גולד פיתרונות הנדסיים לבנייה בע"מ נ' טז טלאל בע"מ ואח' תיק חצוני: 5324820918 בפני כבוד השופט אודי הקר תובעת וי. גולד פיתרונות הנדסיים לבנייה בע"מ ע"י ב"כ עוה"ד אסתי לזרוב-זלצמן נתבעות 1. טז טלאל בע"מ (בפרוק) 2. אסתר קונדה ז"ל (המנוחה) 3. ציונה טביב זדה ע"י ב"כ עוה"ד שלמה אביטן ואסנת צ'חה פסק דין

מטעם הנתבעות העידו: הנתבעת 3 ובן זוגה, מר טופן טביב זדה (להלן: "טופן") שעבד בטלאל כמנהל עבודה, מר אלי טביב זדה (להלן: "אלי") שעבד בטלאל כמנהל עבודה ומר יחזקאל אלברט, שעבד בטלאל כנהג ומחסנאי, אשר תצהירו נמשך מהתיק, משלא הצליחו הנתבעות לאתרו לקראת ישיבת ההוכחות (עמוד 41 לפרוטוקול, שורה 23).

לטענתן, בשל מחדלים של התובעת בעת יציקת קיר בטון שביצעה טלאל עבור כי"ל, התפרץ בטון מתבנית היציקה וגרם להן נזק של 1,781,694.03 ש"ח. לטענתה הנזק האמור מורכב מסך של 432,540 ש"ח שכי"ל לא שילמה לה בגין "פריצת הבטון", בשלב ראשון, ובהמשך נימנעה מלערוך עימה "גמר חשבון" לא שילמה לה סך של 1,781,694.03 ש"ח שהיו מגיעים לה בגין עבודתה.

הכול בשל פריצת הבטון האמורה.

בו התחייבה טלאל לשלם חלק מהחוב בגין החסרים בציוד ובגין הנזקים.

בנוסף, אני עמדתי על זה שלכל אתר יהיה לי שטר חוב, תהיה ערבות שלנו, הניירת, כי אני עבדתי בשני כיוונים גם כקבלן ראשי וגם כקבלן משנה, ואני בשביל להוריד סכומים של כסף לקבלני משנה ולתפוס להם כסף בחשבונות לקבלני משנה הייתי חייב את הערבויות האלה כנגד שאם יהיו נזקים או משהו ידעו שי לי ערבויות ושאני לא מירמה אף אחד ושיש לי מאיפה לשלם ובתור קבלן משנה במידה שאני עובד מול קבלן משנה ויש איזושהי תביעה ויש תרופות וסעדים באתר יכולים לקחת את הציוד, יש לי ערבות ואת שטרי החוב ואת התעודות משלוח שלהם שהציוד הזה לא שייך לקבלן הראשי.

...

די באמור כדי להוביל למסקנה שהנתבעות ערבות לחובות טלאל.

מכל מקום, כאמור להלן – לאור כל האמור לעיל מצאתי לדחות את ההתנגדות.

סוף דבר: לאור כל האמור, משקבעתי את סכום חובה של טלאל לתובעת, משדחיתי את טענת הקיזוז וקבעתי שהנתבעות ערבות לחוב זה. ומשקבעתי כי טענת הנתבעות ששטר החוב לא ניתן להבטחת כל חובותיה של טלאל (אלא לפרויקט חדרה בלבד) לא הוכחה, אני מורה כדלקמן: תיק ההוצאה לפועל מספר 532482-09-18 ישופעל.

עניינו של פסק דין זה הנו בעתירת התובע לחיוב הנתבעת בסך 166,800 ₪ בגין נזקים ישירים ועקיפים שמקורם בדליקה בכלי צמ"ה (ציוד מכאני הנדסי).

ממצאים שאותרו על-ידי המומחה היחיד שפעל מטעם הנתבעת (מוליך חשמלי עליו סימני התכה וגולות בקצה) לא אותרו על-ידי זוג המומחים שפעלו מטעם הנתבעת ולכן בדיקתם אינה מלאה ולא יכולה לתמוך בטענות הנתבעת בעיניין הגורם לארוע שאינו ידוע לה. הקף הנזקים כפי שתואר על-ידי שמאי הנתבעת אינו ידוע למומחה הנתבעת שכן רשימת חלקים אלו לא נבחנה על-ידם במסגרת חוות דעתם.

כפי שציין המומחה מטעם בית המשפט, קיימת תמימות דעים בין כל המומחים כי התכת בידוד מוליכי החשמל נגרמה בשל התחממות, והגם שהמומחה מטעם בית המשפט הגדיר כ"תעלומה" את הסיבה להתחממות מסקנתו הייתה כי פרצה דליקה, כשהספק שנותר באשר לפרוץ הדליקה, צריך לפעול בנסיבות העניין לרעת הנתבעת ולא לרעת התובע.

אם לא היה די באמור, הרי שהתובע לא הפנה לסעיף הרלוואנטי בתנאי הפוליסה המקים לו זכאות לפצוי בגין נזק עקיף מסוג זה. בכל הקשור לסעד הכספי בנוסף בדמות הפסד ימי עבודה ו/או נזק לא ממוני, הרי שמלבד זאת שגם במקרה דנן עסקינן בנזק שאינו מכוסה בהוראות הפוליסה (ויכול להיות מופנה כלפי מי שעילת תביעתו מבוססת על פקודת הנזיקין) אלא שגם במקרה דנן אין באסמכתא שצורפה בדמות כרטסת הנהלת חשבונות כדי ללמד על ההפסד הנטען.

...

ניכויים והפחתות; באשר לסכומים שנטען על-ידי הנתבעת שיש להפחיתם מסכום הפיצוי, מצאתי להכיר רק בהפחתה בגין השתתפות עצמית אשר תעמוד במקרה דנן על סך 9,650 בהתאם לקבוע בפרק א' לפוליסה הקובע כי זו תחושב לפי שיעור 1% "מבסיס הביטוח של הכלי הניזוק אך לא פחות מ-4,000 ש"ח". בכל הקשור לניכוי ערך הבלאי והפחת (שעוגן בסיפת סעיף 5(ב) לפרק א' לתנאי פוליסה), הרי שאיני נעתרת להכיר בניכוי המבוקש נוכח זאת שאיני מוצאת לראות בחלפים נשוא הפיצוי כעונים להגדרה של "חלק גוף של הרכב" (כפי ההגדרה שאליה הפנתה הנתבעת במסגרת נספח 5 מחודש 9/1974 לסיכומיה).

סוף-דבר: לאור כל האמור, דין התביעה להתקבל בחלקה.

הנני מחייבת את הנתבעת לשלם לידי התובע סך של 56,500 ₪ (סכום הפיצוי שהכרתי בו בניכוי השתתפות עצמית וכשהוא משוערך ממועד מכתב הדחייה ועד היום).