מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

תביעה כספית בגין חוב עבור שירותי בניית ותחזוקת אתרי אינטרנט

בהליך תיק אזרחי בסדר דין מהיר (תא"מ) שהוגש בשנת 2020 בשלום עפולה נפסק כדקלמן:

התובע טוען, כי הוא זכאי לפצוי כספי בגין הנזק לדלת הכניסה על פי חוות דעת השמאי, שכ"ט השמאי, תשלום שכ"ט עו"ד ובגין נזקים עקיפים של עוגמת נפש, פגיעה בנוחות, טירדה, ביזבוז זמן והנאה במשך למעלה מחמש שנים.
כן, הנתבעת הבהירה כי אין אחריות לניזקי מזג אויר גם בסעיף 17 לתנאים הכלליים בחוזה ההזמנה, חוזה עליו חתום התובע, אתר האנטרנט שלה מבהיר באופן מפורש כשמדובר בדלתות כניסה מעץ, יש לשים לב שרצוי לבנות חופה המגנה מפני גשם ושמש.
במקרה דנן, אף שהיה קירוי הוא לא הועיל, מכיוון שפתח הדלת פונה לכיוון דרום מערב החשוף לגשמים באופן מוגבר, וכן השטיפה של הריצפה בתחזוקת הבית הספיקו כדי שציפוי ה- MDF יספח מים, יתעוות והדלת לא תוכל למלא את ייעודה.
איך אני כאדם נורמאטיבי יכול לדעת ש – 4 דלתות פלדה הן לא לכניסה? איך אני יכול לדעת שדלת של 2 כנפיים דקורטיבי היא תהיה בחזית של גשם דרום מערב? לא עלה בדעתי שהתובע ישים אותם בחזית ומעולם לא הייתי אצלו בבית אלא רק כעבור 3-4 שנים כשהוא ביקש קריאת שירות והוא גם לא שילם 250 ₪ שהתחייב לשלם אני לא שוכח את זה" (ראה: עמ' 25-26 לפרוטוקול).
המומחה נישאל בשאלה 16 לשאלות ההבהרה, כדלקמן : "בסעיף 8 אתה קובע כי MDF אינו מומלץ לשיווק בדלת פנים או חוץ. האם קביעה זו מסתמכת על אישור מכון התקנים בישראל (אשר אישר שימוש בחומר זה עבור דלתות) ?". תשובתו הייתה: הקביעה מסתמכת על כך שהחומר לא ממלא את ייעודו כקנט תחתון.
בעיניין זה, תמוה בעיני עד מאוד, אם וככל והתובע נותר חב לנתבעת, מדוע שקטה היא על השמרים, וגם אם אקבל את גירסתה בנוגע לשליחת המכתבים, תמוה בעיני מדוע למעט המכתבים שהוצאו בשנים 2013, 2014, ובהתעלם מגירסת התובע בנידון, ובכלל זה האמור במכתב משנת 2017 בו מציינת את החוב בסך של 6,376 ₪, לא תבעה היא את החוב הנטען שעה שראתה לשיטתה שהתובע אינו משלמו, עד שהוגשה תביעה דנא ואז העלתה את טענת החוב במסגרת כתב ההגנה.
אומנם התובע העלה במסגרת חקירתו טענה אשר לא באה אל זכרה בכתב התביעה, ולפיה לא סופקו לו כל הדלתות : "לא קבלתי את כל הכמות בהזמנה, זו היתה הזמנה כללית אח"כ היו כמה שינויים שהורדתי כמה דלתות. לא סופקה כל ההזמנה כפי שהיא אבל כל פעם ששלח לי כמה דלתות הוא קיבל כסף מראש על כל דלת שהוא שלח ובכך סיימנו וזה לא קשור זו הזמנה מקורית אבל לא קבלתי 13 דלתות אולי רק 10 ולא קבלתי 4 דלתות פלדה אלא רק 3" (ראה : עמ' 24 לפרוטוקול, שורות 3-6).
...
משהתובע בעדותו לא העיד על כל נזק לא ממוני ואף לא שוכנעתי כי נגרם לו נזק כזה, אני דוחה רכיב זה. סיכום בסיכומו של דבר, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע פיצוי בסך של 10,000 ₪ בתוספת מע"מ, בגין שיקום הדלת.
בנוסף, תשלם הנתבעת לתובע סך של 1,638 ₪, בגין שכ"ט המומחה מטעמו, כאשר סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 29.11.18 ועד למועד התשלום בפועל.
כמו כן, תשלם הנתבעת לתובע את חלקו בשכר טרחת המומחה מטעם בית המשפט, שכר טרחת עו"ד בסך כולל של 4,500 ₪ והוצאות משפט בסך של 379 ₪.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2017 בשלום תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

התביעה דנן על סך 330,078.85 ₪ הוגשה ע"י התובעת - חברת אינטרנט המספקת שירותי הזמנה אונליין ממסעדות, ושירותים נלווים לתחום המסעדנות, נגד הנתבעים שהנם מסעדה והבעלים שלה.
בהסכם זה התחייבה התובעת לספק שירותי עיצוב והקמת אתר אינטרנט, מערכת הזמנות און ליין, התאמת האתר למנועי חפוש וניהול קמפיין PPC מיתקדם בגוגל, בהתאם לתקציב שייקבע.
בתמורה התחייבה הנתבעת לשלם מדי חודש רק על תיחזוקה חודשית הכוללת תמיכה טכנולוגית באתר ובמערכת ביצוע הזמנות, (להלן "הסכם הפיתוח") ביום 10.6.2012 עידכנו הצדדים את התעריף בהסכם הפיתוח, במסגרת העידכון הוזילה התובעת את התעריף החודשי ששלמה נתבעת 3 מתוך רצון לשמר את נתבעת 3 כלקוחה.
האתר הורד בשעה 16:00, ובשעה 16:02 העלו הנתבעים אתר חדש עם קנין רוחני שהעתיקו מהתובעת, מה שמוכיח לטענתה, שהנתבעים לא התכוונו לשלם ורק "משכו זמן" עד אשר יסיימו את בניית האתר החדש ע"י חברה מתחרה לתובעת.
נתבעת 3 הפרה את הסכמי ההיתקשרות עימה ולא שילמה את חובה עד עצם היום הזה, ובהתאם לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) התשל''א 1970- עומדת התובעת על זכותה לתשלום פיצוי כספי בגין ההפרה, ועל תשלום החוב וסה"כ פיצוי כספי בסכום של 30,078.85 ₪.
הנתבעת טוענת שהיא זו ששילמה עבור התמונות, שכן בהסכם הפירסום מיום 1.10.07 בטבלת העלויות רשום בס' 4 "הטבה בשווי 280$ מומלץ מאוד. צלום קולינרי מקצועי לתפריט בדיסק שנשמר ללקוח לכל צרכי המסעדה בעתיד. (נספח ב'1 לכתב התביעה). משכך, הנתבעת היא ששילמה עבור התמונות ששייכות לה 280$. מדובר בתמונות של המסעדה והתפריט שלה שצולמו בחצריה ואיש לא יכול לעשות בהן שימוש. כפי שמפורט בהסכם (נספח ב' 1 לכתב התביעה) נאמר לנתבעת שהיא תוכל לעשות בתמונות שימוש בעתיד ולכן נימסר לה דיסק שנשמר עבורה.
...
בפועל, נתבע 1 לא חתם על ערבות אישית ואין כל יריבות בינו לבין התובעת אני דוחה את התביעה נגד נתבעים 1-2 החוב לטענת הנתבעים, בעת שההתקשרות הייתה בתוקף, התנהל מו"מ לגבי יתרת החוב, והתובעת הסכימה לפריסתו.
אני קובעת, שבהתאם להסכם מיום 1.10.07, נתבעת 3 שילמה עבור התמונות והדיסק, הם שייכים לה והיא יכולה לעשות בהם שימוש.
אני דוחה את טענת התובעת לגזילת זכויות יוצרים סוף דבר אני דוחה את התביעה במלואה התובעת תשלם לנתבעים ביחד ולחוד הוצאות שכר טרחה בסך 15,000 ₪.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין מהיר (תא"מ) שהוגש בשנת 2014 בשלום תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

אין מחלוקת בין הצדדים כי ההסכם אכן נכרת וכי התובעת היתה אמורה לספק לנתבעת בנייה ועיצוב אתר תבניתי + צלם סטילס בעלות חד פעמית של 1,000 ₪ וכן שירותי הופעה, איחסון ותחזוקה באתר אינטרנט + הופעה ב- waze בעלות חודשית בסף 640 ₪ בצרוף מע"מ למשך 12 חודשים.
בעוד הנתבעת טענה (כבר בתצהיר התומך בהתנגדות לבצוע התובענה) כי הודיעה לתובעת על בטול ההסכם עקב אי ביצוע כבר סמוך לאחר ביצוע החיוב בבנק וכתוצאה מכך הושבו לה הכספים שנגבו, טענה התובעת כי הנתבעת זוכתה בחיוב משום שבספטמבר טרם הועלה אתר האנטרנט לאויר והתובעת בקשה להמנע מחיוב הנתבעת בגינו אלא רק לאחר שהאתר יעלה לאויר חודש לאחר מכן.
בע"א 2321/07 (מחוזי ת"א) דונה חברה להנדסה ובנין בע"מ נ. שריון שיווק דלתות ומצרי בטחון בע"מ מיום 11.1.10 נקבע באשר לחובת ההוכחה בתובענה: "חובת ההוכחה מורכבת למעשה משתי חובות: נטל השיכנוע מבטא את החובה העיקרית המוטלת על בעל דין להוכיח את טענותיו כלפי יריבו, ואי עמידה בה - משמעה דחיית הטענה; חובת הראיה מבטאת חובה "נלווית" לפיה חובה להביא ראיות לעמידה בנטל השיכנוע, היינו חובה להביא ראיות להוכחת כל היסודות המקימים את עילת התביעה.
רק מקום בו עמד בעל הדין עליו חל נטל השיכנוע גם בחובת הראיה - עובר הנטל אל בעל הדין שכנגד, כאשר עבור בעל הדין שכנגד, חובת הראיה משמעה, החובה להביא ראיות להשמטת הבסיס מהראיות שהובאו כנגדו [י' קדמי על הראיות (חלק שלישי, תשס"ד) (להלן: "קדמי"), בעמ' 1505-1506, 1538-1540].
טוען ב"כ התובעת כי הפירסום לא בוטל למרות אי התשלום במשך תקופה ארוכה משום שממילא על פי תנאי ההסכם תיאלץ הנתבעת לשלם את מלוא סכום השירותים ולכן העדיפה התובעת ליתן לנתבעת את השירותים בגין כספה.
...
כל האמור לעיל, אינו חל על החיוב בתשלום סך של 1,000 ₪ בגין בנייה ועיצוב של אתר תבניתי ובכלל זה צלם סטילס.
סוף דבר הוא כי שוכנעתי שהתובעת לא הוכיחה את טענותיה וגרסתה אף נדחית מפני גרסת הנתבעת.
אשר על כן, התביעה נדחית והתובעת תשלם לנתבעת הוצאות משפט בסך 3,500 ₪.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין מהיר (תא"מ) שהוגש בשנת 2019 בשלום עכו נפסק כדקלמן:

בפני תביעה כספית בסך 19,539 ₪ בגין חוב עבור שירותי בניית אתרי אינטרנט ותחזוקתם, אותם סיפק התובע לנתבעת.
...
לסיכום: כעולה מהמקובץ לעיל, לא עלה בידי התובע להוכיח את רכיבי תביעתו וכי הוא זכאי לתשלום מעבר לסך של כ-9,800 ₪ ששולמו לו. התובע מחזיק בלא פחות משלוש גרסאות לסכום התביעה כאשר החשבוניות שצירף, אשר נערכו בדיעבד לצורך התביעה, אינן תואמות לסכומי התביעה ואין בהן כדי לבססה.
יפים לעניין זה הדברים שנפסקו בפסק דינו של ביהמ"ש השלום בתא"מ 32058-05-12 (חי') הרט נ' די.ג'י.אי מדיה בע"מ מיום 7.6.2016 [פורסם בנבו], אשר דן בעניין דומה, בדחותו תביעה שהגיש בעל עסק לפרסום באינטרנט כנגד לקוחתו: ".... סבורני כי אין במסמכים שהציג התובע כדי להרים את הנטל המוטל עליו בנסיבות העניין. אין מדובר במסמכים חתומים על ידי הנתבעת ולא הוכח באופן כלשהו כי אי פעם הועברו אליה או אישרה אותם, או כלל הובאו לידיעתה בזמן אמת...". .
התוצאה מהאמור לעיל הינה כי התובע, אשר נטל ההוכחה מוטל על שכמו לא הצליח להרים נטל זה ועל כן אני מורה על דחייתה של התביעה.

בהליך פירוקים (פר"ק) שהוגש בשנת 2018 בהמחוזי תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

לחלופין מבקשת המבקשת לקבוע כי היא נושה מובטחת בסכום הנשייה הנ"ל. רקע החברה עסקה בבניה, עיצוב, קידום, שיווק, תמיכה, ניהול ותחזוקה של אתרי אינטרנט עבור לקוחות שונים.
לפי ההסכם, החברה שכרה את שירותי המבקשת (שהוגדרה בהסכם כ"קבלן") לצורך ביצוע עבודות להנגשת אתרי אינטרנט באמצעות הרכיב, שלטענת המבקשת פותח על ידה.
עוד צוין בסעיף 14.2 להסכם כי "התחייבויות הצדדים על פי הסכם זה הן אישיות ובלתי ניתנות להעברה או הסבה ללא הסכמת הצד השני להסכם מראש ובכתב". במלים פשוטות, טיעונה של המבקשת הוא כדלקמן: המבקשת מילאה אחר חיוביה בהסכם והתקינה את הרכיב באתרי האנטרנט של לקוחות החברה; החברה לא שילמה את חובה למבקשת בגין התקנות אלה; לפי ההסכם הרכיב נותר בבעלותה של המבקשת; מכאן שלמבקשת זכות עקיבה אחר הרכיבים שהותקנו ובמקרה זה אחר התמורה שהתקבלה ממכירתם, כך שחלק מכספי התמורה שקבל המנהל המיוחד מן הרוכשת בגין מכירת פעילות החברה צריכים להיות משולמים למבקשת.
המבקשת מסרה עוד כי ביום 15.5.2017 הגישה תביעת-חוב בסכום זהה למנהל המיוחד, בצרוף בקשה להארכת מועד להגשת התביעה (נספח 5 לבקשה).
באותו עניין טען הספק כי יש בידיו זכות עכבון על "קוד המקור" של אתרים שבנה עבור לקוחותיה של דרונט ומכוח זה ביקש להורות כי אין לבצע מכירה של האתרים הנוגעים ללקוחות מסוימים, אשר דרונט לא שילמה את התמורה המלאה עבורם, וזאת עד לתשלום מלוא החוב לספק.
...
אף-על-פי-כן, אני סבורה כי בטיעון הבסיסי של המבקשת קיימת סתירה פנימית מהותית.
ניתן להמחיש מסקנה זו גם מן הכיוון המשפטי-מעשי.
מכאן, שאם המבקשת סבורה כי נמכרו לרוכשת נכסים הכפופים לכאורה לזכויותיה של המבקשת וכי בידיה תביעות נגד הרוכשת או צדדים שלישיים אחרים כלשהם, עליה לפנות בעניין זה לרוכשת ו/או לנקוט בהליכים המתאימים ולא בהליך שבפניי; ובלשונו של המנהל המיוחד שכבר צוטטה לעיל במסגרת החלטתי בבקשה מס' 31: "עם מכירת פעילותה ונכסיה של החברה לידיה של הרוכשת, למעשה הרוכשת נטלה על עצמה סיכון שכרוך בכך שרכיבים בהם עשתה החברה שימוש אינם בבעלותה או כי זכויות החברה ברכוש מותנות בזכויות של גורמים אחרים ועל-כן עליה להסדיר את זכות השימוש בהם. דברים אלה הובהרו לרוכשת מפורשת, הן בטרם ביצוע המכר והן לאחר מכן". מכלל האמור לעיל, הבקשה נדחית.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו