תביעה כספית בגין חוב כספי עבור אחסון סחורה

מבוא תביעה כספית בגין הפרת הסכם לאספקת סחורה.

לטענת הנתבעים, התובעת היתחמקה מלהעביר את התשלום עבור העסקה השנייה, לקחה חלק מהסחורה שהוזמנה עבורה במסגרת העסקה השנייה, וגררה את הנתבעים להוצאות בגין איחסון הסחורה הנותרת, תוך שהיא מנסה לבקש הנחות ולהקטין את החוב.

מאיר אמר בחקירתו: "אני מודה שקבלתי את הכסף עבור עסקה שלא בוצעה, שנימנע ממני לספק לו את הסחורה. הוא היה מודע לזה שאין לי איך להחזיר את הכסף, לא היה לי באותה תקופה להחזיר. היו לנו כמה ישיבות איך אנחנו פותרים את הבעיה." (פרוט' עמ' 16 ש' 16-18).

...

הנתבעים טענו כי יש לדחות את התביעה נגד מאיר מטעמי העדר יריבות.

סוף דבר התביעה מתקבלת.

הנתבעים ישלמו לתובעת, ביחד ולחוד, את הסכומים כדלקמן: 171,100 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה.

פתח דבר: לפניי תביעה כספית שתחילתה בבקשה לבצוע שטר בגין בשלושה שיקים, שהוגשו לבצוע בהוצאה לפועל.

עוד טענה התובעת כי עומדת לה זכות עיכבון על סחורה הנמצאת אצלה לשם איחסון, כדי גובה החוב של מאחסן הסחורה עבור האיחסון, השמירה והטיפול בה וזאת בהתאם לחוק המיטלטלין (סעיף 11), חוק חוזה קבלנות (סעיף 5) וחוק השומרים (סעיף 9).

אי לכך ספגה הנתבעת נזק כספי – הפסד הסכום האמור אשר קוזז מחוב לב הארץ אליה, תוך שהתובעת מספקת ללב הארץ סחורה חלופית בשווי הסחורה שניזוקה (סעיף 7 לתצהיר עדות ראשית).

(סעיף 7 לתצהיר עדות ראשית) חוק המיטלטלין עניינו בפן המיידי של זכות העכבון, המאפשר לנושה לעכב נכס מיטלטלין שאינו שלו בגין חוב המגיע לו. זכות זו מאפשרת לנושה להמנע מהשבת הנכס לחייב, וללא חשש שיתחייב בעוולה כלשהיא.

...

טענות הנתבעת בשנת 2018 פנתה נציגת התובעת, גב' חלי איגלר (להלן: "גב' איגלר") למנהל הנתבעת מר סמימי ברק (להלן: "מר סמימי") בהצעה לפיה הנתבעת תאחסן סחורה במחסניה של התובעת ובגין כל קונטיינר תשלם הנתבעת סך של 800 ₪ לחודש, בצירוף מע"מ. על פי הנטען, גב' איגלר נהגה להתקשר למר סמימי, עם דיווח על סכום החשבונית לתשלום ובהתאם היה מר סמימי מבצע העברה בנקאית לחשבון התובעת.

חיוב קצוב : משהגענו למסקנה כי שני החיובים אינם נובעים מתוך 'עסקה אחת' עלינו כעת לבדוק האם הוכח חיוב בסכום קצוב.

אני סבורה כי נכון יהיה לקבל את ההתנגדות ביחס לנזק שנגרם לשלושת המשטחים, על פי הנתונים שעולים מהמסמכים שלעיל.

סוף דבר ההתנגדות מתקבלת בהתייחס לסכום של 12,941 ₪, אשר יופחת מהסכום של השיקים שהוגשו לביצוע בתיק ההוצאה לפועל.

לנוכח האמור לעיל, עתרו הנתבעים בכתב התביעה שכנגד לתשלום הסעדים הכספיים הבאים: תשלום סך של 185,750 ש"ח בשל חוב עבר של אריזונה לקולורדו אשר קדם להסכם העקרי; תשלום סך של 481,182 ש"ח בגין שיקים של אריזונה שמסר טוביה כתשלום עבור סחורה של קולורדו ואשר בוטלו על ידו או חזרו; תשלום סך 3,682 ש"ח - 432,006 ש"ח בגין סחורה שנטלו מפיצים שאותם העמיד טוביה לרשות קולורדו ולא הועבר בגינה תשלום לקולורדו, בקיזוז יתרת זכות שעמדה לאריזונה כלפי קולורדו בסך של 428,324 ש"ח; תשלום סך של 848,453 ש"ח עבור הישתתפות במחצית מהפסדי מחלקת תוצרת גמורה לשנת 2017.

פיצוי ללא הוכחת נזק בסך של 100,000 ש"ח בגין ביצוע עוולות מסחריות; פיצוי ללא הוכחת נזק בסך של 100,000 ש"ח בגין ביצוע עוולה של לשון הרע; פיצויים עונשיים בגין עוגמת הנפש שגרמו מעשי האלימות של התובעים, בסך 100,000 ש"ח. כמו כן, בכתב הגנתם המתוקן עתרו הנתבעים לקזז מכל סכום שייפסק לתובעים: (א) את הסכומים האמורים לעיל; (ב) חוב בסך 400,000 ש"ח שחב **** לנתבעים על פי פסק דין שניתן בתיק פשיטת הרגל שלו; (ג) חוב בסך 138,054 ש"ח בגין דמי שימוש שחייבים התובעים לקולורדו, עבור איחסון של אריזות של אריזונה בשטחי האיחסון במפעלה של קולורדו.

...

לסיכום, לסכום הפיצויים לו זכאים התובעים בגין הפרת ההסכם העיקרי, בסך של 1,263,156 ש"ח, יש להוסיף ריבית והפרשי הצמדה לפי חוק פסיקת ריבית החל מיום 1.1.2017, הוא המועד אליו הוון שיעור הרווחים הצפויים בחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט, ועד למועד התשלום בפועל.

סוף דבר נוכח כל האמור לעיל, התביעה מתקבלת בחלקה נגד קולורדו (הנתבעת 1) ונדחית נגד הנתבעים 4-2.

בנסיבות העניין, לאחר שנתתי דעתי לשיקולים הקבועים בתקנה 153(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, הגעתי למסקנה כי יש מקום לקבוע שכל צד יישא בהוצאותיו.

עוד טוען כי השקעתו הרבה ירדה לטמיון, בעוד שיתרת הסחורה נותרה מאוחסנת.

עוד טוען כי אינו חב בחובות חברת יוגה , ועל כן אין כל עילה לחייב את הנתבע באופן אישי בשל חובות החברה, וביתר שאת, פסק הבוררות מתייחס לחברה בלבד, ואינו מחייב את הנתבע באופן אישי.

נטען כי הנתבע הפר הפרה יסודית את הסכם שתוף הפעולה, לא שילם עבור מוצרים שקבל , לקח לכיסו את כספי המכירה, והסתתר מאחורי חב' יוגה, כאילו החברה פשטה את הרגל ואין באפשרותה לשלם עבור המוצרים.

נטען כי הנתבע שיקר לאורך חקירתו בביהמ"ש , וכך מנצל את ההשקעה הכספית של התובעים, ורק כאשר נידרש לשלם, נזכר לפתע שיבואו לקחת את הסחורה, לאחר כ חצי שנה, שקבל את ההזמנה , וכשבינתיים הוא מקבל שתי הזמנות נוספות .

נטען כי אין זה מעניינו של הנתבע, לבקש לבטל את פסק הדין כנגד החברה, משום שאין לו שום משמעות מבחינתו, אלא מבחינת החברה בלבד, החברה אינה סולבנטית והנתבע לא אמור להשקיע כספים נוספים כדי להיתגונן בשמה מפני תביעה נגדה.

כמו כן, נקבע כי קיימים שני מקורות להטלת אחריות אישית מכוח תורת האורגנים: האחד, דיני החברות, הכופפים את מקבלי ההחלטות בחברה להסדרי דין שונים, כמו חובות אמון, חובת תום הלב וכדומה, כך שבמקרה של הפרה של אותם ההסדרים ניתן לתבוע את המפר; המקור השני הוא הדין הכללי, כמו דיני חוזים (הפרת חובת תום הלב למשל) ודיני הנזיקין, כאשר במקרה של הפרה יכול הנפגע לתבוע את נושא המשרה (ע"א (ת"א) 5156-12-09 אדלר נ' פסקין [פורסם בנבו] (2.2.12)).

...

משכך אני סבור כי על הנתבע אישית, לשלם סכומי האספקות שפורטו לעיל , ובשיעור של 23,849 יורו.

לפיכך על הנתבע לשלם לתובעים סך 23,849* 3.88 ₪ = 92,534 ₪ התביעה לגבי יתר רכיבי התביעה ובסכומה המוקטן נדחית, באשר לא הוכחה באופן מספק בפן האישי הנדון כאן.

סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה.

במשך כשנתיים, התובעת סיפקה שירותים אלו כולל שיחרור סחורות ו/או מכולות שהנתבע הזמין לטובת לקוחותיו.

במסגרת הסכמה זו, הנתבע פתח תיקים ללקוחותיו במערכת של התובעת, כל הוצאות הלקוחות עבור תשלומי מכס, נמלים, איחסון וכו' שולמו מחשבון התובעת, והנתבע היה אמור להעביר לה כנגד תשלומים אלה את הכספים שגבה מהלקוחות.

נטען כי כתב התביעה חסר תום לב והנו בגדר נסיון להעביר אל כתפי הנתבעים חובות של לקוחות התובעת, אשר לטענת התובעת חבים לה כספים, לקוחות שברובם הנם תושבי הרשות הפלסטינית ואין בכוחה לנקוט כנגדם הליכים לגביית חובה מהם.

ניתן לראות כי גם כאשר המצב התזרימי של התובעת בכי רע, ומאיר אומר "הכל נופל אין לי מאיפה להביא" (10.7.20, עמ' 792), אין לו כל תלונה לנתבע על כך שהוא חייב את הכספים לתובעת, אלא רק מבקש ממנו עזרה תזרימית זמנית, והנתבע משיב בהתאם: "נסעתי להורים לבקש, אין להם, אין לי איך לעזור הפעם, גם לי אין ממי להביא, אני עוד חייב להורים 90,000 מהפעם הקודמת". מאיר אומר: "אין לי ממי לבקש" והנתבע משיב "ניסיתי קמתי במיוחד נסעתי להורים אין להם". מאיר עונה: "אולי תנסה אתה לדבר עם הבגט הכל מתרסק מזה", והנתבע משיב: "הוא לא עובד בששי והוא לא יודע לעשות העברות לבד". בשלב זה מאיר מדבר על נכונותו להשיג מימון אפילו מהשוק השחור (עמ' 793), ועדיין אינו בא בטרוניה לנתבע ואינו טוען שבגלל חובו לתובעת נגרם הגירעון.

...

לפיכך, נטען כי יש לדחות את התביעה.

לסיכום, לא הוצגה כל ראיה לנטילת התחייבות אישית מצד הנתבע או הנתבעת לתשלום חובות הלקוחות שהביא הנתבע לתובעת, ואשר עבורם נפתחו כרטסות הנה"ח נפרדות בספרי התובעת.

לפיכך אני דוחה את התביעה.