לשיטת הנתבע, העסקה הנטענת בין הצדדים הסתכמה בסך של 185,000 ₪ כולל מע"מ, וכי שולם לתובעת באמצעות קזוז בגין עסקת מכר אחרת סך של 65,000 ₪ בתוספת מע"מ.
לטענת הנתבע, הצדדים התקשרו באופן כזה שהוא מסר לתובעת באמצעות נציגה, מר אוסאמה מוסלם, את המשאית הראשונה שהייתה בבעלותו של הנתבע, לצורך התקנת מנוף על המשאית הראשונה והסדרת האישורים הנדרשים, לרבות שינוי מבנה במשרד הרשוי.
על פי חשבונית מס קבלה מס' 02/000661 (צורפה כנספח ג' לכתב התביעה), שולם, באמצעות שיק, סך של 28,080 ₪ עבור התקנת צלחת ורשוי משאית סוס עם מנוף.
מתמלול השיחה בין הנתבע לבין העד מר אבו נסרה, עולה כי הכסף תמורה המשאית השנייה אכן הועבר למר אוסאמה מוסלם (תמליל השיחה הוגש לתיק בית המשפט וסומן נ/3).
...
דיון והכרעה:
לאחר שמיעת העדויות, עיון במסמכים, ובסיכומי ב"כ הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להידחות, ואנמק;
ההסכם בין הצדדים:
תחילתו של הסיפור כאמור היא בהסכם הזמנת עבודה שנחתם בין הצדדים, והמחלוקת נעוצה בשאלה איזה הסכם חל ומחייב.
ובאותו עניין- במסגרת סיכומיה, ניסתה התובעת, באופן פסול, להוסיף לסכום התביעה סך של 28,000 ₪ בגין עבודות נוספות של התקנת צלחת ורישוי משאית סוס ועבודות ייצור כנפיים ופגוש אחורי, הכל בהתאם לחשבונית מס. טענה זו דינה להידחות מכל וכל.
דברים אלו גובלים בניסיון לשבש הליכי משפט ויש להצר על כך.
לאור האמור לעיל, אני מקבלת את טענת הקיזוז של הנתבע, לפיה התמורה בגין המשאית השנייה שאינה שנויה במחלוקת, בסך של 75,000 ₪, הועברה ישירות לידי של מר אוסאמה אמסלם, מנהל התובעת, כחלק מתמורת העסקה נשוא התביעה.
משכך, אני דוחה את התביעה, ומחייבת את התובעת לשלם לנתבע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 11,000 ₪ (כולל מע"מ).
