תביעה כספית בגין הפרת חוזה קורס חשבונאות ובנקאות

רקע עובדתי המבקש, עורך-דין במקצועו (להלן- רווה) הנו המחבר וההוגה של מיזם, הכולל ערכת ספרי לימוד וקורסים, שתכליתו לסייע למתמחים במקצוע עריכת הדין ליצלוח את בחינות ההסמכה הנערכות ע"י לישכת עורכי הדין, ואשר לימים זכה לכינוי "המיתמחה". פניית המבקש ללישכת עורכי הדין לשיתוף פעולה עסקי בקשר למיזם זה נענתה בחיוב, ובין רווה לבין ההוצאה לאור של לישכת עורכי הדין נערך ביום 31.07.2005 "הסכם שתוף" הקובע, בין היתר, מנגנון לחלוקת ההכנסות, ולפיו: "כספים לחלוקה ותשלומים: סך ההכנסות שנתקבלו בפועל (בנכוי מיסים עקיפים, אגרות היטלים וכיוצ"ב ככל שיחולו) פחות סך כל ההוצאות שתוקדשנה בפועל לצורך ההוצאה לאור שלה ספרים ו/או מסחורה תעמוד לחלוקה בין הצדדים ("כספים לחלוקה") כאשר כל צד יהיה רשאי למחצית הכספים" (סעיף 9.1 להסכם).

הבוררות תביעתו הכספית של רווה נגד החברה הכלכלית מיתנהלת בבוררות בפני הבוררת כבוד השופטת בדימוס ד"ר איריס סורוקר (להלן – הבוררת).

בהחליטה בבקשה לסעד זמני קבעה הבוררת בין היתר, כי החברה "מיתנהלת, ולמצער היתנהלה בשנים האחרונות ועד לאחרונה ממש בחוסר סדר חשבונאי"; כי החברה אישרה כי "במשך כ-14 שנה (!) (עד לינואר 2019) לא נשלחו לתובע דו"חות היתחשבנות"; כי מנכ"ל החברה אישר כי "מחלקות שונות במשיבה – למעט 'המיתמחה' – הן הפסדיות והחברה נימצאת ב'סכנה אמיתית'...", כי "המשיבה הפרה לכאורה את ההסכם עם התובע", וכי "הצירוף של 'בוקא ומבולקא' כללית בהנהלת החשבונות של המשיבה, לצד אי המצאת דו"חות היתחשבנות שוטפים לפי החוזה, מערימים קושי של ממש בבירור ובמיצוי זכויותיו הכספיות של התובע לפי ההסכם, ומעוררים תחושה לא נוחה של זילזול, עד כדי הפרה לכאורה של החוזה". הבוררת הגיעה למסקנה כי "חוסר הסדר הכללי בהנהלת החשבונות של המשיבה; המחדל הנמשך באי המצאת דו"חות היתחשבנות שוטפים לפי הסכם השתוף; המצב הגירעוני בו המשיבה מצויה; כמו גם הפסקת התשלומים לתובע באורח חד צדדי (ובטרם גובשה לכאורה זכות הקזוז)" – מצדיקים "להעניק לתובע סעד של הפרדת חשבונות". ואלו הן ההוראות האופרטיביות שניתנו על ידי כבוד הבוררת בהחלטתה מיום 08.09.2019, נושא הבקשה לביזיון: "א. המשיבה תפתח חשבון בנק נפרד וייעודי לניהול מיזם 'המיתמחה'... מעת פתיחת החשבון כל הכנסה וכל הוצאה הקשורה במיזם 'המיתמחה' תעשינה אך ורק באמצעות חשבון זה. חשבון הבנק הייעודי יופרד ויובחן מיתר החשבונות של המשיבה.

...

בהחליטה בבקשה לסעד זמני קבעה הבוררת בין היתר, כי החברה "מתנהלת, ולמצער התנהלה בשנים האחרונות ועד לאחרונה ממש בחוסר סדר חשבונאי"; כי החברה אישרה כי "במשך כ-14 שנה (!) (עד לינואר 2019) לא נשלחו לתובע דו"חות התחשבנות"; כי מנכ"ל החברה אישר כי "מחלקות שונות במשיבה – למעט 'המתמחה' – הן הפסדיות והחברה נמצאת ב'סכנה אמיתית'...", כי "המשיבה הפרה לכאורה את ההסכם עם התובע", וכי "הצירוף של 'בוקא ומבולקא' כללית בהנהלת החשבונות של המשיבה, לצד אי המצאת דו"חות התחשבנות שוטפים לפי החוזה, מערימים קושי של ממש בבירור ובמיצוי זכויותיו הכספיות של התובע לפי ההסכם, ומעוררים תחושה לא נוחה של זלזול, עד כדי הפרה לכאורה של החוזה". הבוררת הגיעה למסקנה כי "חוסר הסדר הכללי בהנהלת החשבונות של המשיבה; המחדל הנמשך באי המצאת דו"חות התחשבנות שוטפים לפי הסכם השיתוף; המצב הגרעוני בו המשיבה מצויה; כמו גם הפסקת התשלומים לתובע באורח חד צדדי (ובטרם גובשה לכאורה זכות הקיזוז)" – מצדיקים "להעניק לתובע סעד של הפרדת חשבונות". ואלו הן ההוראות האופרטיביות שניתנו על ידי כבוד הבוררת בהחלטתה מיום 08.09.2019, נושא הבקשה לביזיון: "א. המשיבה תפתח חשבון בנק נפרד וייעודי לניהול מיזם 'המתמחה'... מעת פתיחת החשבון כל הכנסה וכל הוצאה הקשורה במיזם 'המתמחה' תעשנה אך ורק באמצעות חשבון זה. חשבון הבנק הייעודי יופרד ויובחן מיתר החשבונות של המשיבה.

בהינתן כל אלו, אין מנוס מלגזור את הסכום המשוער של המחצית שהייתה צריכה להיוותר בחשבון הנפרד מכלל הנתונים המונחים בפני בית המשפט.

אי לכך, הבקשה מתקבלת ועל מנת לכוף על המשיבה לקיים את החלטת הבורר, הריני מורה כדלקמן: המשיבה תגרום לכך שתתאפשר לרווה לאלתר זכות עיון בחשבון שמספרו 367124 בבנק הפועלים סניף 772.

מדובר בתביעה כספית מבוססת ומוצדקת שהגישו המשיבים על סך של 3,500,000 ₪ נגד המבקשים בשל הפרת הסכם והפרות בתחום הקניין הרוחני.

עסקינן בבקשה מופרכת, נעדרת בסיס עובדתי ומשפטי, שכל מטרתה ניסיון למשוך זמן ולדחות את חובת המבקשים לגלות את כלל התעוד לרבות ובמיוחד החשבונאי המצוי ברשותם, אשר יוכיח את תביעת המשיבים.

ניסיונות המשיבים לעקוף, את סעיף 353א לחוק החברות באמצעות תקנה 519 לתקנות נידונו לכשלון, שכן התקנה האמורה כלל לא רלוואנטית ביחס לחברות בע"מ. בנוסף, לא ניתן להבטיח תשלום הוצאות בתביעה דנן באמצעות הסכמתו של המשיב 1 ליתן ערבות אישית (בין היתר משום שהמשיב 1 לא צרף שום אסמכתא לאיתנותו הכלכלית) והדרך היחידה לעשות כן היא באמצעות הפקדת הסכום המבוקש על ידי החברות בעירבון מוגבל בקופת בית המשפט או בהפקדת ערבות בנקאית אוטונומית.

...

בתשובה לבקשה טענו המשיבים כי יש לדחות את הבקשה.

נוכח כל האמור לעיל, לאחר איזון כלל האינטרסים ובחינת כל השיקולים הנדרשים והרלוונטיים, מחד זכות המשיבות לגשת לערכאות ומאידך, זכות המבקשים להיפרע את הוצאות המשפט, ככל שהתובענה נגדם תידחה וייפסקו הוצאות כאמור, אני סבור שיש להעמיד את הערובה שתופקד על ידי המשיבות 2-5 על סך של 100,000 ₪.

טרם סיום אציין, כי לא מצאתי לנכון להיעתר להצעת המשיבים לפיה המשיב 1 יפקיד ערבות אישית להבטחת הוצאות המבקשים.

לסיכום- נוכח כל האמור לעיל, אני נעתר לבקשה ומורה למשיבות 5-2 להפקיד בתוך 30 ימים ערובה (מזומן או ערבות בנקאית צמודה למדד) בסך של 100,000 ₪ להבטחת הוצאות המבקשים בתובענה העיקרית.

הנתבעים טענו כי חיים החל משנת 2001 לימד שני קורסים בהשקעות בני"ע כמרצה במשרה מלאה במכללת "מגמות" ללימודי שוק ההון, הרצה בקורסים של בנקים, באוניברסיטאות השונות ועסק בהכשרה של נבחנים לבחינות ההסמכה לרישיון מינהלי תיקים ויועצי השקעות.

לו ביקשו התובעים להיתקשר עם החברה חוזית, היה עליהם לעגן היתקשרות במיליוני ₪ בכתב והם בחרו שלא לעשות כן. לכן, ככל שלמי מהם זכויות בחשבון הבנק, אזי אלה זכויות כלפי קרן ולא כלפי חיים וזאת מכח הסכמים בכתב שלא הוצגו, בין התובעים ובין עצמם, או הסכמות בעל פה. הנתבעים טענו ובצדק בסעיף 11 לסיכומיהם שהתובעים לא העמידו ראיות להשקעת כספם בחשבון.

יריבות בין קרן ובין חיים ביום 12.6.15 קבע כבוד הרשם יעקבי כי "בעוד עילת התביעה נגד המשיבה 1 (החברה – ע.ה.) מבוססת על הסכם בין הצדדים והפרה נטענת, עילת התביעה כנגד המשיבים 2-3 נסמכת על הרמת מסך שאינה מפורטת ומבוססת דיו במסגרת הבקשה ועל כן, הראיות שיש להציג בהתייחס למשיבים אילו בנוגע "ליסוד ההכבדה" הנן מוגברות, ואילו לא הוצגו.

באותו עניין התובעת טענה כי הזדעקה לנוכח הפרות ההסכם על ידי הנתבעים, אך המשיכה להסתמך על ההסכם למשך מספר שנים וכך גדלו הפסדיה באופן ניכר.

אולם, כאמור לעיל ביהמ"ש דחה עמדה זו. הנתבעים טענו מנגד מסעיף 45 לסיכומיהם שלתובעים לא נגרם נזק והפנו לחוו"ד של המומחה לחשבונאות רו"ח דטלקרמר.

...

המומחה בדק, על פי המלצת המומחה פרופ' גרוס את היתרה לאחר כניסת תקבולים, נכון למועד הגשת חוו"ד. לאחר עיון בחוו"ד, ביהמ"ש הגיע למסקנה כי לנוכח השתהות התובעים עד מועד הפסקת ההתקשרות, יש להעמיד הפיצוי על גובה ההפסד, זמן סביר לאחר תחילת ההתקשרות, כמפורט קודם לכן.

ביהמ"ש הגיע למסקנה, כי אין מקום לקחת בחשבון הפסדים שנוצרו לאחר חלוף חצי שנה.

סוף דבר ביהמ"ש דחה תביעות כל התובעים למעט קרן וכן דוחה התביעה נגד אירית.

לטענתם, הנתבע 2 לבדו הוא זה שהתנהל מול התובעים, הוא זה שניהל את המשא ומתן עמם, היתקשר בהסכם הזיכיון מול מאפיית אריאל ובהתאם נתן שטר חוב חתום על ידו בסך 100,000 ₪, הוא היתקשר מול הספקים תוך התחייבות אישית, פתח עוסק מורשה מול רשויות המס, פתח חשבון עסקי בבנק וחלק מהכספים מושא ההשקעה הועברו לידיו.

הנתבעים לא הציגו חוות דעת כלכלית או חשבונאית מטעמם או כל ראיה אחרת לכך שהתנהלות הנתבעים היתה כושלת או בעייתית וכי היא שהביאה לקריסת העסק, הגם שבחומר הראיות מצויים דפי חשבון הבנק של העסק, דו"חות תקבולים, חשבוניות רכישה ממאפיית אריאל, ודו"חות מע"מ מס הכנסה וביטוח לאומי.

עגמת נפש לא יכול להיות ספק כי כל מקרה בו צד לחוזה מפר את החוזה או מטעה את הצד שכנגד יוצר אצל הצד הנפגע עגמת נפש, אך לא כל מקרה כזה מצדיק פסיקה של פיצוי בגין ראש נזק זה. בהקשר לראש נזק זה הורנו בית המשפט העליון זה מכבר (כאן מתוך ע"א 3437/93 אגד, אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ נ' יואל אדלר, פ"ד נד(1) 817, 835 (1998)) כי – "פסיקת פיצוי בגין נזק לא-ממוני, על רקע סיכסוך שיסודו במחלוקת על קיומם של חיובים חוזיים, נתונה לשיקול-דעת בית-המשפט (סעיף 13 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970 ...), ומכאן שהיא שמורה למקרים מיוחדים. ..." במקום אחר נקבע (ע"א 8588/06 דוד דלג'ו נ' אכ"א לפיתוח בע"מ (11.11.2010) פסקה 31) – "... נזק לא ממוני עשוי להתלוות להפסד כלכלי שניגרם עקב הפרת חוזה. אולם פיצוי לא ממוני בדיני חוזים אינו ניתן דרך שגרה. הוא מצטמצם למצבים שבהם לנזק הכלכלי נתלוותה הפרה בוטה של יחסי אמון, או של יחסי תלות ששררו בין הנפגע לבין המפר, או במצבים של זדון, היתנהגות מעליבה או פוגענית במיוחד ... הגישה השיפוטית להענקת פיצויים על נזק לא ממוני ננקטת על דרך הצמצום וההגבלה ..." בעניינינו, מבלי להקל ראש בעגמת הנפש שנגרמה לתובעים בשל ירידת השקעתם לטימיון, עגמת הנפש הנטענת נקשרה בכתב התביעה לנזקים שהם חלק בלתי נפרד מן העניין המסחרי בעקרו.

לא מצאתי כי הוכחה הטעה מכוונת כלפי התובעים, הפרה בוטה של יחסי האמון ביניהם או היתנהגות פוגענית או מעליבה במיוחד מצד הנתבעים, מעבר לכרוך בכל מקרה בו עסק כושל קורס והמשקיעים – בדרך כלל במיוחד אלו שאינם מעורבים בניהולו השוטף – יוצאים נפסדים ומאוכזבים, וזאת אף אם אכן שררו בין הצדדים קודם לכן יחסי שכנות, רעות ואמון שנפגעו.

...

בהעדר הוכחה למשיכת כספים בלתי חוקית או לאי סדרים בניהול העסק דין הטענה להידחות.

התובעים עתרו בתביעתם גם להשבה של מרכיב המימון בגין הסכומים שהשקיעו במיזם המשותף אולם מאחר שטענותיהם השונות, לבד מן הזכות להשבה מתוך מה שהתקבל ממאפיית אריאל מתוך דמי הזיכיון, נדחו באופן שאינו מקים לה עילת השבה וקל וחומר בהעדר כל ראיה התומכת בטענתם זו, דין רכיב זה של התביעה להידחות.

סוף דבר המורם מכלל האמור הוא שיש לחייב את הנתבעים, יחד ולחוד, לשלם לתובעים את הסכומים הבאים: לתובעת 1 – סך של 17,716 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד ההסדר האחרון עם נושי העסק, 31.5.20.

בית משפט השלום בחיפה חדל"פ 30478-11-22 סעיד נ' ממונה על חידלות פרעון – מחוז חיפה והצפון ואח' תיק חצוני: 370776_4 לפני כבוד השופטת מירב קלמפנר נבון יחיד טליע סעיד, ת"ז 066086190 משיבים 1. ממונה על חידלות פרעון – מחוז חיפה והצפון 2. עו"ד מיכאל גבור (נאמן) 3. אס.אר. אקורד בע"מ (נושה) 4. מס הכנסה עכו 5. המוסד לביטוח לאומי 6. בנק מרכנתיל דיסקונט - 602 - ירכא (נושה) 7. בנק לאומי לישראל בעמ (נושה) פסק דין

היחיד עובד כשכיר בשני מקומות עבודה בהקף משרה חלקי ומשתכר סך כולל של 5,600 ₪ בחודש, כפקיד במחלקת הרווחה במועצה המקומית באבו סנאן ובתפקיד אדמיניסטרטיבי בחברת "בולוס גטאס חשבונאי ויועץ מס". קריסתו הכלכלית נבעה בעיקר בשל ערבויות אישיות שנתן לטובת חברת "אלהודא לחינוך ותרבות "בע"מ , אותה הפעיל וניהל היחיד בשנים 2005-2016. חברה זו עסקה בתחום החינוך, קורסים והכשרות לגילאים שונים. החברה פורקה בשנת 2020. זהו הליך שני ליחיד, לאחר שהליך קודם בעיניינו (חדל"פ 55191-10-20) בוטל בשל מחדליו.

עוד הוצע כי מלבד רכב הפולקסוואגן שנת 2008, ימומשו רכבים בהתאם לדו"ח בעלויות ממשרד התחבורה ובכפוף להמצאת דו"ח מיסלקה פנסיונית ימומשו כספים בלתי מוגנים הצבורים ע"ש היחיד.

ב"כ הממונה הוסיפה וטענה כי במועד הגשת הבקשה העיקרית, טען היחיד כי הוא מתגורר בבית הוריו וכי נוכח הקף תביעות החוב היא עומדת על בירור זה ועל פדיון שווי כלל הרכבים הרשומים ע"ש היחיד.

כך או כך, הסכם השכירות העלה תהיות לא מועטות מטעם בעלי התפקיד ואף היחיד בעצמו לא הגדיר במעמד הדיון את סכום התשלום החודשי המשולם למשכיר, כאשר ציין טווח של 2000-2200 ₪.

הפרת תנאי תכנית הפרעון - במידה והיחיד יפר את הוראות הצוו לשקום כלכלי, הוא עלול להיות חשוף לסנקציות, על פי הוראות החוק וכמפורט  בהצעת הממונה, לרבות הארכת תקופת התשלומים, הגדלת סכומי התשלומים, הטלת הגבלות שהוסרו מחדש, ביטול ההליך והקניית נכסים לקופת הנשייה.

...

באשר לסכום התשלום החודשי, נוכח העובדה כי מדובר ביחיד צעיר, רווק, משכיל, בעל ניסיון עשיר בתחום החינוך והניהול, אשר ניהל חברה שהפעילה לפחות 5 גני ילדים, סבורני כי פוטנציאל השתכרות מוערך בכ 11,000 ₪ הוא הגיוני, סביר ואף על הצד הנמוך.

באשר לתקופת התשלום- סבורני כי נוכח מחדלי היחיד לכל אורכו, בדמות צבירת חוב פיגורים, אי המצאת דו"חות חודשיים מגובים באסמכתאות, אי מיצוי מלוא פוטנציאל ההשתכרות ואי בהירות ביחס למקום מגוריו ורכבים אשר בבעלותו, באופן המעיד כי היחיד לא נהג בשקיפות ובשיתוף הפעולה המצופה ממנו בהליך, במיוחד כאשר זהו לו הליך שני והיה מצופה ממנו להפנים דרישות ההליך וליישמן בדייקנות.

לאור כל המקובץ ובשים לב לעמדות הצדדים כולל הנושים אשר באו לידי ביטוי בדיון שלפני, אני מורה על מתן תכנית שיקום ליחיד בתנאים כדלקמן.