תביעה כספית בגין הפרת הסכם מכירת פעילות בתחום אספקת מוצרי ספורט

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"א 13742-06-12 מ.ב.ש.ג. השקעות בע"מ נ' היכלי הספורט תל - אביב - יפו בע"מ תיק חצוני: בפני כבוד השופטת הבכירה רונית פינצ'וק-אלט תובעת מ.ב.ש.ג. השקעות בע"מ ע"י ב"כ עו"ד אורן טננבוים ועו"ד שרון תובל-שביט ממשרד מ. פירון ושות' נתבעת היכלי הספורט תל - אביב - יפו בע"מ ע"י ב"כ עו"ד איל יפה פסק דין

עיקר טענות התובעת בכתב התביעה התובעת היא חברה בע"מ המנהלת עסק של תחנת טוטו-לוטו ומזנון למכירת דברי מזון, טבק, אלכוהול, מוצרי מפה שאינם נאפים במקום, חטיפים, ממתקים, משקאות וכו' בחנות המצויה במבנה הידוע כהיכל נוקיה ברחוב יגאל אלון 51 בתל אביב (להלן: "החנות" ו"ההיכל").

גם מהנספח המכונה "תאור היחידה המושכרת" תאור החזיתות וכניסות לתחום המושכר מתוך המבנה אתה למד על כניסות האפשריות לחנות, הן חיצוניות והן פנימיות.

ביום 19.1.10 פנתה התובעת אל מנכ"ל הנתבעת דאז, מר ניר פרצלינה וטענה בפניו כי הנתבעת מפרה את ההסכם וכי הדבר גורם לה נזק כספי כבד.

הנתבעת מספקת לתובעת, כמו ליתר השוכרים בהיכל את השירותים הבאים: שירותי ניקיון, חיבור למיזוג אויר, אחזקה, תיחזוקה שוטפת ודחסן לאשפה.

התובעת לא טענה כי פעילותה במקום הפסדית, אלא כי נגרם לה אובדן רווח כתוצאה מהפרת ההסכם על ידי הנתבעת, וכי היא זכאית לפצוי בגין אותו אובדן רווח.

התובעת השקיעה בשפוץ החנות, ובנוסף היא זכאית לכך שההסכם אתה יקוים כפי ההתחייבויות שנטלה על עצמה הנתבעת ולחילופין לפצוי בגין הפרת ההסכם, ולא מוטלת עליה חובה לקבל את הפרת ההסכם בידי הנתבעת כדי "להקטין את נזקיה". מנגד אינני מקבלת את טענת התובעת בסיכומיה על כך שיש לאפשר לתובעת לפתוח את דלתות הפנים והחוץ בו זמנית בעת קיומם של אירועים, ולו בשל כך שבכתב התביעה ובכתב התשובה לכתב ההגנה טענה התובעת כי הסיכום בין הצדדים הי כי במהלך האירועים הדלת החיצונית תסגר והדלת הפנימית תהיה פתוחה על מנת לשרת את המבקרים במעטפת הפנימית (סעיף 14 פסקה שלישית לכתב התביעה).

...

פסיקתא הנתבעת תשלם לתובעת פיצוי בסך של 337,500 ₪ (מהוון נכון ליום 2010), בצירוף הפרשים עד למועד התשלום בפועל ע"י הנתבעת.

כמו כן תשלם הנתבעת לתובעת את חלקה של התובעת בתשלום שכר טרחתו של מומחה ביהמ"ש, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום התשלום ע"י התובעת ועד למועד התשלום ע"י הנתבעת, הוצאות אגרה יחסיות, כיחס שבין סכום פסק הדין (ללא הוצאות) לסכום התביעה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום התשלום ע"י התובעת ועד למועד התשלום ע"י הנתבעת, וכן שכ"ט עו"ד בשיעור של 15% מסכום פסק הדין (ללא הוצאות), בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

לאור כל האמור לעיל, התביעה לצווי מניעה וצווי עשה, נדחית.

על פי כתב התביעה, התובעת, בעלת שם המותג-"SURF POINT – ענבר", היא חברה פרטית שמקום מושבה בישראל, המפעילה בתי ספר לספורט ימי ומועדוני גלישת ים, משווקת ציוד ספורט במגוון רחב באמצעות חנויות שבבעלותה, ובעלת זירת מכירות של מוצרי אקסטרים ופנאי באתר הנושא את השם SPORT X. הנתבעת היא חברה שמקום מושבה בהוואי, ארה"ב, העוסקת בשיווק ומכירה של ציוד ספורט ימי תחת שם המותג NAISH.

התובעת עתרה למתן סעד הצהרתי לפיו היא תמשיך לשמש כזכיין יחיד ובלעדי של הנתבעת עד ליום 31/8/09 או עד ליום 31/8/07, ולחיוב הנתבעת בפיצוי כספי.

תקנה 500(5) מאפשרת להתיר המצאת כתב תביעה מחוץ לתחום, במקרה שבו התביעה היא בגין הפרת חוזה בתחום המדינה, ואין נפקות למקום עריכת החוזה (וזאת גם אם קדמה לאותה הפרה או נלוותה אליה הפרה מחוץ לתחום המדינה, ששללה את האפשרות לקיים את אותו חלק מהחוזה שצריך היה לקיימו בתחום המדינה).

מר צ'רץ' טען, כי לנתבעת אין סניף או נציגות בישראל, אין לה פעילות עסקית בישראל והיא אינה משווקת או מפיצה מוצרים בישראל.

לטענתו, המוצרים סופקו לישראל, על סמך התחיבות התובעת להפצה בתחומי ישראל, החוזה הנטען נחתם בישראל, התובעת שימשה מפיצה בלעדית בישראל, המוצרים סופקו לאחר העברת התשלום באמצעות הבנק הישראלי, הפסקת ההתקשרות בוצעה בישראל, העובדות נתמכות בידי עדים ישראליים וטענות התביעה נסמכות על מסמכים שנערכו בישראל.

...

הבקשה נדחית.

אני מחייב את הנתבעת בהוצאות בסך 10,000 ₪ + מע"מ. ניתנה היום כ"ח ב אדר א, תשס"ח (05/03/2008) בהיעדר הצדדים.

רקע עובדתי א.התובע עסק בעת הרלוונטית בהפקה והוצאה לאור של יומן ספורט לנוער (להלן: "היומן") אותו שיווק והפיץ באמצעות גורמים שלישיים.

טענות הצדדים א.התובע תבע פיצויים "בגין הפרת חוזה, קיומו בחוסר תום לב, קיום משא ומתן לקראת חוזה בחוסר תום לב, פגיעה במוניטין ובגין עשיית העוולות בגזל, יצירת מצג שווא ותרמית, גרם הפרת חוזה ועשיית עושר ולא במשפט הנעשית על ידיהם ע"י אי תשלום החוב הכספי". (סעיף 54 לכתב התביעה מתוקן) ב.לטענת התובע, בעת המגעים על תיקון ההסכם עם הנתבע 2 לא נאמר לו דבר אודות מצבה של מדן.

לטענתו, אלמלא סמך על יועציו ומנהליו "ואלמלא האמין אישית כי יש לבצע השקעות לעתיד, ברור שלא היה מתחייב מהונו הפרטי בסכומים של כ – 15 מיליון ₪". (עמ' 20 ס' 81 לסיכומי הנתבע) יד.לטענת הנתבע 3, הסיבות שהביאו לקריסת החברה היו הפיחות החד בשערי המטבע, הקשיים בתחום הנייר הרציף והצפת השוק במוצרים זולים ממזרח אירופה.

. אז בדצמבר החלה ההתדרדרות" (עמ' 32 לפרוטוקול שורה 16), גם מר שמרלינג העיד כי "אני זוכר שהיה פיחות גדול והדולר הגיע מ – 3.6 ל – 4.3 שאני לא יודע את המצב לאשורו, אך בעיקרון החברה הייתה פרושה עם הספקה של מוצרים בארץ בשקלים, כל ההתחייבויות בנייר היו בדולרים או מטבעות סקנדינביים וכשהיה פיחות גבו כסף בשקלים והיה צריך לשלם את ההפרש וזה יצר חוב לחברה" (עמ' 69 לפרוטוקול מול שורה 11).

חברת מדן א.א.מ שבבעלות מר ובר שבצעה כל המכירות עבור מדן, העבירה לאחרונה את כל שקיבלה בלא כל תמורה "מדן זכתה בכל הכסף שבו נמכר המוצר ללקוח" (עמ' 30 לפרוט' ש' 18-21).

הכוונה אם כן למקרים כגון, ערבוב נכסים פרטיים ועסקי החברה, שימוש בכספי החברה לרכישת נכסים פרטיים על ידי בעלי מניות והברחתם מהחברה, קיום פעילות עסקית המתחרה עם החברה, העברת רכוש החברה לבעלי עניין ועוד.

...

בעניינינו לא שוכנעתי כי לא הגורמים האובייקטיבים כפי שנמנו לעיל לא גברו על אופן הניהול.

ז.לעניין טענות המירמה מתייחס הכונס לאור דברים ששמע "אני ככונס ומפרק לקחתי רואה חשבון כדי לבדוק מעשים מסוימים – כן. אלה סיפורי דרורי. הכל היה עורבא פרח. אני לא יכול לומר אם היו מעשי מרמה או זדון אך בהסתמך על דברי דרורי ובדקנו לא מצאנו, אלה דברים שוליים שמתיישבים עם טעויות אנוש. אולי לא יפה שנתנו תלוש כפול ל****ה אבל זה עדיין לא משפיע על קופת החברה.

מטבעם של עסקים שלא תמיד מרויחים בהם ועל כן ולאור כל האמור לעיל נדחית התובענה.

רקע עובדתי וטענות התובע בת.א. 72652/04 / הנתבע 1 בתביעה הנגדית בת.א 72874/04, מר עמיר דמרי (להלן: "עמיר"),איש עסקים המנהל את עסקיו בארץ ובחו"ל ופועל בעיקר לשיקום חברות שנקלעו למשבר כלכלי עקב ניהול כספים כושל.

לאחר העברת הצעה עסקית שוב ניתקו נתן ואריה את הקשר וחידשוהו בתחילת 2004 והפעם במטרה למצוא מימון לפעילות החברות בתחום הפעלת חדרי כושר ע"י התובעת הנגדית 1 ושיווק ומכירת ציוד ספורט משוחזר ע"י התובעת הנגדית 2.

לפיכך הגיש תביעה בסך של 322,470 ש"ח על הפרת תנאי הסכם ההלוואה: אי העברת התמורה שהתקבלה ממכירת סחורות לידיו ואי פריעת מלוא סכום ההלוואה עד יום הגשת התביעה.

מן הראיות בתיק עולה כי הסכום שהעביר עמיר בפועל לספק בחו"ל לשם שיחרור הסחורה עמד על 75,908 $.יש ויכוח לגבי 2,050$ נוספים לגביהם גלובל פיטנס לא נתנה אישור כי נתקבל בפועל אך לטענת עמיר אלמלא ביצוע תשלום זה לא היתה משוחררת הסחורה.

טיוטת ההסכם שצורפה מדברת על מיזם של שיווק מוצרי בריאות בעוד שהמסמכים השונים שהתגלגלו בין הצדדים כאן מדברים על מיזמים בקשר לציוד כושר.

...

סיכום לאור כל האמור לעיל הנני קובע כדלקמן: בת.א. 72652/04 הנני מחייב את הנתבעים לשלם לתובע את הסך של 2,873 ₪ בצירוף הפרישי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום המלא בפועל וזאת ללא צו להוצאות.

התביעה בת.א. 72874/04 נדחית.

באשר לנתבע 2 הנני מחייב את התובעים בתיק זה לשלם ביחד ולחוד לנתבע 2 שכ"ט עו"ד בסך 30,000 ₪ (כולל מע"מ).

כללי בפניי תביעה כספית על סך של 112,959 ₪ שמהותה חוב כספי בגין סחורה שסופקה.

את התביעה הגישה התובעת כנגד חברת עיר המותגים בע"מ, המחזיקה בחנות להנעלה ומוצרי ספורט בשם "נבחרת פתח תקווה" הנמנית על לקוחות התובעת (להלן-"הנתבעת 1" או "החייבת"), וכנגד מר ברוך ליבר, שהינו כביכול בעליה של הנתבעת 1 והערב לחובותיה (להלן-"הנתבע 2" או "הערב").

על-פי כתב התביעה, הפרו הנתבעים 2-1 את התחייבויותיהם לשלם תמורת סחורות שרכשו, וחרף דרישות חוזרות ונשנות מצדה של התובעת, לא שולם החוב בגין הסחורות.

בנוסף, נסמך הנתבע 2 על הוראת סעיף 4(ג) לחוק הערבות, אשר קובעת כך: "היה היקף הערבות מוגבל, אין הערב חב אלא בתחום ערבותו." לפי גרסת הנתבע 2, בעת שחתם על כתב הערבות, נאמר לו על-ידי הנתבעת 1 ומר גבאי, כי "ערבותו הנה מוגבלת לגבי הזמנת עבודה שתבצע החייבת עד לסך של 60,000 ₪ וכי מלבד סכום זה אין הוא נושא ו/או ערב בשום תשלום". אין בידי לקבל את טענותיו של הנתבע 2.

מר יחיאל עזריאל, מי ששימש סוכן מכירות של התובעת במועד הרלבנטי לתביעה והגיש תצהיר עדות ראשית מטעמה, העיד כי הנתבע 2 הוא שחתם על ההסכם נשוא התביעה: "ש. מתי נחתם ההסכם הזה? ת. מתישהו במהלך 2008.

כעולה מן האמור בסעיף 4 להסכם הקונסיגנציה: "הלקוח מתחייב לפרוע את החשבונות ולשלם את מלוא התמורה הכספית בגין הסחורה שירכוש בהתאם לתנאי האשראי האמורים בהסכם זה, ולחלופין להחזירה מבלי תשלום במועד שיקבע לכך עפ"י תנאי הקונסיגנציה." באותו הסכם, בפרק הדן בנושא הבטוחות, נקבע כדלקמן: "14. להבטחת התחייבויותיו לספק יעמיד הלקוח את הבטוחות הבאות, כולן או חלקן:-14.1 ערבות אישית בלתי מוגבלת של בעלי/החברה/החנות/העסק.

בהקשר זה, הוא מבקש להיכנס לגדרו של סעיף 7(א) לחוק הערבות הקובע כי: "כל טענה שיש לחייב כלפי הנושה בקשר לחיובו עומדת גם לערב." אין בידי לקבל טענה זו, וזאת לנוכח העובדה כי מחד גיסא, מכחיש הנתבע 2 כל קשר לנתבעת 1 וטוען כי: "לא ביצע הזמנת סחורה מהתובעת ו/או קיבל סחורה מהתובעת והרוח החיה והפועלת הנו הבעלים של החייבת, כפי שיודעת היטב התובעת" (סעיף 31 לתצהירו), ומאידך גיסא, טוען כי המוצרים שסיפקה התובעת לא הגיעו במועדם או שהגיעו פגומים ולכן מדובר בתמורה שנכשלה.

...

כידוע, על הנתבע 2 הטוען קיזוז להוכיח את טענתו, ומשלא מצאתי כל בסיס, הן עובדתי והן ראייתי, לטענה זו, הרי שדינה להידחות.

סוף דבר לאור האמור לעיל, הגעתי לכלל מסקנה, כי התובעת הוכיחה את תביעתה במידה הנדרשת בהליך אזרחי, בעוד שהנתבע 2 לא הוכיח את הגנתו.

אשר על כן, התביעה מתקבלת.