לטענת התובעת פעולות הנתבע מהוות הפרת ההסכם שבין הצדדים, נעשו בחוסר תום לב משווע, על מנת להתעשר ולא במשפט על חשבונה, ולאחר שנשאה בבצוע כל העבודות הקשות בפרויקט בנטל כספי רב.
סכום התביעה מורכב מעתירת התובעת לחיוב הנתבע בתשלום שכר עבודתה המוסכם בסך 130,000 ₪ (אשר לטענתה בתוספת ריבית והפרשי הצמדה, וכן ריבית עונשית, מסתכם בסך 152,100 ₪), וכן בתשלום פיצויים בסך 30,000 ₪ בשל הפרת ההסכם).
מאחר ולא הוכח קיומו של הסכם משפטי מחייב בין התובעת לנתבע בקשר לבצוע עבודות משותפות במסגרת הפרויקט נשוא התביעה עבור המפעל המזמין, ומשאלה הם פני הדברים, מתייתר הצורך להכריע בסוגיה – האם ההסכם בע"פ שתנאיו כנטען, הופר ע"י הנתבע, ומה גובה הפצוי לו זכאית התובעת בנסיבות ההפרה, כפי שהיו מוכחות בפני ביהמ"ש.
הערות לסיום
הסעד הכספי המבוקש בתביעה
עיון בכתב התביעה מעלה כי הסכומים הנתבעים ע"י התובעת מהנתבע הנם לכאורה מופרזים וחסרי ביסוס ואינם מתיישבים עם טענות התובעת בדבר מעורבות קבלן משנה מטעמה שביצע לטענתה את כל עבודות המסגרות בפרויקט (או מרביתן), וכן עם חקירתו הנגדית של מנהל התובעת במסגרת הדיון שהתקיים ביום 14.1.18 בעתירת הנתבע לביטול עיקולים שהוטלו ברשום על זכויותיו אצל צדדי ג', שם אישר מנהל התובעת כי התובעת לא שילמה (עד למועד הגשת התביעה) לקבלן המשנה טנטורי דבר על חשבון העבודות שביצע בפרויקט (פ' הדיון עמ' 9 ש' 32 ועמ' 10 ש' 1-5), אשר לטענתה הוזמנו על ידה ממנו לצורך קיום ההסכם לבצוע העבודות עם הנתבע עבור המפעל המזמין, ועוד עולה מחקירתו הנגדית של מנהל התובעת בדיון הנ"ל (פ' הדיון עמ' 10 ש' 14-15, 23-26), כי בנגוד לנטען בתיק דנן, אופן חלוקת התמורה הכוללת עליה הוסכם בין מנהל התובעת לבין הנתבע הייתה 120,000 ₪ לתובעת (ו- 80,000 ₪ לנתבע), כאשר מתוך הסכום המוסכם שהייתה אמורה התובעת לקבל מהנתבע היא הייתה אמורה להעביר לידי קבלן המשנה טנטורי סך של 80,000 ₪, כך שהפער הכספי בסך 40,000 ₪ בלבד הוא שהיה אמור להשאר בידי התובעת (ולא סך של 130,000 ₪ כנטען בכתב התביעה, המהוה לפי הטענה כלל חלקה של התובעת מתוך התמורה הכוללת בסך 200,000 ₪ (בתוספת מע"מ) עליה סוכם עם הנתבע מול המפעל המזמין).
...
תמלול הקלטות השיחות בין מנהל התובעת לקבלן טנטורי
לאחר שעיינתי בתמלילי השיחות שצורפו לתצהיר המשלים של מנהל התובעת, וכן בתצהיר המשלים של הנתבע לו צורפה חוות דעת המומחית מטעמו (נספח א'), שבחנה את אותנטיות תמלילי השיחות אל מול קבצי הקול שהועברו למשרדה, הגעתי למסקנה כי אף בהתעלם מהמחלוקת בין בעלי הדין בשאלת אמינות ונכונות תמלילי השיחות והיותם תואמים את הקלטות המקור, הרי שניסיון מנהל התובעת להתבסס על הדברים שנאמרו ע"י הקבלן טנטורי בעת שיחותיו עמו, כראיה לאמיתות תוכנם, מהווה עדות מפי השמועה, בהינתן שהתובעת בחרה שלא להגיש תצהיר עדות ראשית מטעם הקבלן טנטורי (ולמצער לזמנו לעדות בביהמ"ש כעד תביעה מטעמה), כך שלא ניתנה לב"כ הנתבע אפשרות לחקרו בחקירה נגדית על תוכן הדברים שיוחסו לו בתמלול השיחות שצורף לתצהיר המשלים של מנהל התובעת.
המוצג נ/1 – מכתב המהנדס אילוז וצרופותיו
ראשית אעיר כי עצם העובדה כי לא ניתן ללמוד מעיון בנ/1 למי נשלח המייל (זהות הנמען), מתי הוא נשלח ובאלו נסיבות, אין בה, כשלעצמה, כדי לשנות את המסקנה המתבקשת, שמדובר במייל שנשלח למאן דהוא ע"י מהנדס מפעל זיתא (מר אילוז) שהיה מעורב אישית בפרויקט, ויכול להעיד לגביו מידיעה אישית, כך שבהעדר טענה לזיוף יש לראותו כגורם המקצועי האחראי לנכונות האמור בו.
שנית, בסעיף 6 לנ/1 מציין המהנדס אילוז כי על אף שבמייל צוין לוח זמנים לפיו תאריך 14/12/17 הוא מועד תחילת ביצוע העבודות (השלב הראשון), הרי שמתמונות שצולמו על ידו בזמן אמת (אותרו על ידו רק לאחר חקירתו בדיון ההוכחות) עולה לטענתו כי עבודות הפרויקט התחילו לפני תאריך 3/12/17.
סוף דבר
אני דוחה את התביעה, ומחייב את התובעת לשלם לנתבע הוצאות בסך 7,500 ₪ תוך 30 יום מיום קבלת פסק דין זה.
ניתן היום, ד' שבט תשפ"ב, 06 ינואר 2022, בהעדר הצדדים.
