בכתב התביעה טענה התובעת, בין היתר, כי הנתבע הפר את ההסכם בכך שלא עמד בלוחות הזמנים, וגם לאחר חלוף פרקי זמן ממושכים ביותר לא העמיד לרשות התובעת אתר אינטרנט תקין ומתפקד העונה על דרישות ההסכם שנחתם בין הצדדים, וזאת למרות שפעם אחר פעם ניתנה לו היזדמנות לבצע את התיקונים הנדרשים.
שימוש בכלי פיתוח שמקלים על העבודה אך אינם מתאימים למאפייני הפרוייקט
בחוות דעתו, ציין המומחה כי בעולמות היתכנות יש שתי אפשרויות לכתוב תוכנה: האחת היא להשתמש במערכות קיימות לניהול תוכן CMS והשנייה היא לכתוב "הכל מאפס". מערכת ניהול תוכן היא תוכנה שנועדה לפשט יצירה ותחזוקה של אתרי אינטרנט.
בהתאם לסעיף 4 להסכם כמובא לעיל, במקרה כזה התחייב הנתבע להשיב לתובעת את הכספים ששילמה לו.
מעבר לכך, לא יכולה להיות מחלוקת של ממש שכשלונו של הנתבע להעמיד אתר מתפקד, ובפרט בהיתחשב בכך שהמוצר שסיפק לא ניתן היה לתיקון אלא שנידרש היה להתחיל את כל העבודה מחדש – מהוה הפרה יסודית של ההסכם, כהגדרתה בחוק.
פיצוי על הוצאות שהוציאה התובעת בקשר לפרוייקט
התובעת טענה כי כתוצאה ישירה מההפרה נגרמו לה נזקים רבים, שעיקרם בהוצאות שהוציאה לצורך הצלחת הפרוייקט, ואשר ירדו לטימיון עקב הפרת ההסכם וכשלון הנתבע לספק לה את האתר.
...
מקובלת עליי טענת ב"כ התובעת כי מצופה היה מן התובעת להמשיך ולנסות להציל את מה שניתן, ולא ניתן בחוכמה בדיעבד להסיק כי ההוצאות שהוציאה לצורך התיקון היו מיותרות.
על רקע האמור, אדון להלן בהוצאות שהציגה התובעת כסדרן (חלק מן ההוצאות הוצגו לפי שנים וחלקן לפי נושאים; אתייחס לדברים כפי שהוצגו בראיות התובעת):
הוצאות לשנת 2015 (נספח ט) – התובעת תבעה סך של 2,934 ₪.
סוף דבר – התביעה מתקבלת באופן חלקי, כמפורט לעיל, ואני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעת סך כולל של 348,152.85 ₪ (מתוכם 91,405 ₪ בתוספת מע"מ, וסה"כ 106,943.85 ₪ השבה של הסכום ששילמה לנתבע; וסך של 241,209 ₪ כפיצוי בגין ההוצאות שהוציאה בשל הסתמכותה על התחייבויות הנתבע לפי ההסכם).
