תביעה כספית בגין הפרת הסכם הלוואה

בתמצית, הבקשה הוגשה במסגרת תובענה כספית בגין הפרת הסכם הלוואה בסך של 4,000,000 ש"ח. על-פי הנטען בתובענה, המבקש הלווה למשיב, המחזיק בזכות בשותפות לבצוע פרויקט תמ"א בבניינים ברמת-גן, סך של 1,500,000 ש"ח, ומשלא עמד המשיב בפרעון ההלוואה על-פי תנאיה, התקשרו הצדדים בהסכם ביום 3.6.2016 לפרעון ההלוואה באמצעות העברת הזכויות בשתי יחידות דיור בקומת הכניסה בפרויקט.

...

תקנה 103 (א) לתקנות מסדירה את הטלת צו העיקול הזמני וקובעת, כי "בתביעה לסכום כסף רשאי בית המשפט להטיל עיקול זמני על נכסים של המשיב שברשותו או ברשות המבקש או ברשות מחזיק, ובתביעה לדבר שבעין רשאי בית המשפט לצוות על עיקול הנכס הנתבע, והכול אם שוכנע כי קיים חשש סביר שאי-מתן הצו יכביד באופן ממשי על ביצוע פסק הדין". לאחר שעיינתי בבקשה ובתצהיר המצורף לה, ובתביעה על נספחיה, שוכנעתי בדבר קיומן של ראיות מהימנות לכאורה כי קיים חשש סביר שאי מתן הצו יכביד באופן ממשי על ביצוע פסק-הדין.

משכך, ובשלב זה, שוכנעתי להיעתר לבקשה להטלת צו זמני על נכסי המשיב.

לפניי תביעה כספית בגין הפרת חוזה, עשיית עושר ולא במשפט, הפרת חובת אמון, לשון הרע, פגיעה בפרטיות ונזיקין של התובעת, לקוחה בבנק, כנגד הנתבעות, בנק ומנהלת סניף בו. זאת, לאור אירועים שהתרחשו בסמוך לאחר שהתובעת התראיינה לכתבה בערוץ 10 ביום 13.1.2018, בו הופיעה התובעת ובן זוגה ופעולות שנקטו הנתבעים לאחר צפייה בכתבה.

בנסיבות אלה, מצאתי כי אמנם הבנק הפר את חובת תום הלב לפי סעיף 39 לחוק החוזים, כאשר פעל באופן חד צדדי ומשך כספים מחשבונה בטרם נתן התראה, ללא הסכם הלוואה בכתב שמאשר לו לעשות כן ולהצביע על התנאים למתן הלוואה, ומנגד גם התובעת בפעולותיה לא הציגה מצג מלא לבנק בנוגע להתנהלותה בעבר, ואף ביקשה לקבל הלוואות נוספות.

...

במהלך אותה תקופה פנתה התובעת מפעם לפעם לבנק בבקשה לקבלת הלוואות, והבנק לא נעתר להן.

בחודש נובמבר 2017 נעתר הבנק לבקשת התובעת לקבלת הלוואה בסך 12,000 ₪ לכל מטרה, כשההחזר החודשי הוא 700 ₪.

סיכום הנתבעות ישלמו, ביחד ולחוד, סך של 30,000 ₪, בצירוף אגרת בית משפט ראשונה ושניה, הוצאות התובעת ובן משפחתה העד בגין ההתייצבות לדיונים בסך 3,000 ₪ ושכ"ט בסך 10,000 ₪, בשים לב למורכבות הדיונים והטענות.

תביעה כספית בגין הפרת הסכם הלוואה.

...

גם טענה זו דינה להידחות.

סוף דבר התביעה מתקבלת.

בהתאם, הנתבעים ישלמו לתובע, ביחד ולחוד: 687,500 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה.

לנוכח האמור, ובשעה שלדברי התובעת נגרמו לה נזקים כספיים ואחרים, הוגשה התובענה שבפני, במסגרתה עתרה התובעת לחייב הנתבע בסכום של 1,033,494 ₪, בגין הפרת הסכם השכירות ופצוי בגין דמי שימוש בנכס, עקב ההפרה הנטענת.

וזו לשונו של סעיף 31א' לכתב התביעה: "התובעת עותרת... לזמן את הנתבע לדין ולחייבו לשלם לתובעת... השקעה כוללת של המושכר לרבות הציוד המחובר דרך קבע בסך: 241,494 ₪ (הלוואות בסך 210,000 ₪ ותשלום נוסף למינהל בסך 31,494 ₪)." משעה שהצדדים הודיעו על צימצום ירעת המחלוקת כאמור, ביהמ"ש נידרש כעת להכריע מהם הסכומים שהוכח כי הושקעו על ידי התובעת בבניית המבנה והמחובר לו בדרך קבע.

...

סבורני כי הסכמה זו מאיינת או מבטלת הטענה לזיוף ההסכם מיום 1.3.2008 והתוספת להסכם זה (נספחים א' וב' לכתב התביעה) שכן עסקינן בהסכמה מאוחרת, לפיה יש לבחון את ההשקעות שבוצעו בפועל בנכס על ידי התובעת, תוך שהוסכם שהתובעת זכאית לקבלת החזרים בגין השקעותיה בפועל ותוך שברור כי המחלקות היא רק על גובה ההשקעה ולא על עצם ההשקעה וההתקשרות החוזית.

סבורני כי בגדר הוצאות הקמת מבנה, באשר הוא, נכללים גם הוצאות עקיפות דוגמת הגשת תוכניות לרשויות, תשלום למהנדס/ת אדריכל/ית ועוד.

אשר על כן, דין טענות הנתבע 1 כי יש לקזז את התשלמים ששולמו ליועצים ולמהנדס להידחות.

מקורו של ההליך שבפני בתביעה כספית מיום 21.8.2022 שהגיש המבקש נגד המשיב לבית המשפט המחוזי בגין הפרת הסכמי הלוואה.

...

ביום 19.11.2022, לאחר שהמשיב לא הגיש כתב הגנה במועד, בית המשפט המחוזי נעתר לבקשה למתן פסק דין בהיעדר הגנה וחייב את המשיב לשלם למבקש את מלוא סכום התביעה, בתוספת ריבית והצמדה, וכן הוצאות משפט בסך של 50,000 שקלים.

בתגובתו מיום 28.2.2023 טען המבקש כי יש לדחות את בקשתו של המשיב לביטול פסק הדין, שכן לטענתו כתב התביעה הומצא למשיב כדין.

בהקשר זה ציינה רשמת בית המשפט המחוזי כי "קשה להותיר על כנו פסק דין בסכום כה משמעותי, כשמעליו מרחפת עננה העולה כדי תחושה ממשית שהוצגה תמונה חלקית". בסיכומו של דבר, נקבע כי אין בפגמים הדיוניים שנפלו מצדו של המשיב כדי למנוע ממנו להשמיע את טענותיו במסגרת בירורו של ההליך.

לאחר שעיינתי בבקשה הגעתי לכלל מסקנה שדינה להידחות אף מבלי להידרש לתשובה, בהתאם לתקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, מאחר שזו אינה עומדת באמת המידה המצמצמת לקבלת בקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי" (ראו: רע"א 5896/22 חפאג'ה נ' כהן, פסקה 10 (13.9.2022)).

סוף דבר: הבקשה נדחית.