הרקע לבקשה ופסק דינו של בימ"ש קמא:
מדובר בתביעה שהגיש המשיב, בעלים של מבנה מסחרי באבו סנאן, נגד המבקשים בגין הסכם שכירות לחמש שנים עם אופציה להארכה של הקומה השנייה במבנה המסחרי, שנכרת ביום 22.04.2015 בינו ובין המבקשת 1 (להלן: "המבקשת") שבבעלותו של המבקש 2 (להלן: "המבקש").
בהמשך הגישה המבקשת ביום 28.11.18 נגד המשיב תביעה כספית/נזיקית/בגין הפרת חוזה במסגרת ת"א 65634-11-18 על סך של 1,515,283 ₪, בטענה שהמשיב לא התקין במושכר חשמל תלת פאזי כפי שהתחייב ובכך נאלצו לעזוב את המושכר בטרם עת (מכתב התראה על הפרת ההסכם מטעם המשיב בגלל חיבור חשמל לא חוקי נשלח בתאריך 01.07.17 כאשר השנתיים הראשונות של השכירות התנהלו באופן חלק).
בימ"ש קמא ציין בפסק דינו כי הבורר בחן ובירר את טענות הצדדים ואת התחייבות המשיב לעניין החשמל וכן בחן את השאלה האם המשיב הסכים בעל פה לאפשר נקודת יציאה למבקשים במידה שלא יעלה בידו להסדיר חיבור חשמל חוקי למושכר.
...
דיון והכרעה:
לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, את פסק הבורר ואת פסק דינו של בימ"ש קמא הגעתי למסקנה כי יש לדחות את בקשת רשות הערעור.
לאור האמור, סבורני כי מדובר בפסק דין העולה בקנה אחד עם האינטרס הציבורי להגן על מוסד הבוררות ולא להכשילו או לגרוע מתכליתו ומיעדיו כמנגנון חלופי יעיל לפתרון סכסוכים [ראו: רע"א 2723/14 הנ"ל; רע"א 6233/02 אקסטל בע"מ נ' קאלמא ווי תעשיה, שיווק אלומיניום זכוכית ופרזול בע"מ ואח', פ"ד נח(2) 634 (2004)].
על כן, הבקשה למתן רשות הערעור נדחית.