מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

תביעה כספית בגין אספקת שירותי כביסה לבית מלון

בהליך תביעה קטנה (ת"ק) שהוגש בשנת 2020 בשלום אשדוד נפסק כדקלמן:

במקרה של התובע, בוצעה ההזמנה באמצעות צד ג' אשר סיפקה שירותי סוכנות נסיעות.
לטענתה, מדובר במקרה קצוני וחריג ולא בעוד תביעה מנופחת בניסיון מצד צרכן להשיב לעצמו בשיטת המצליח את הכספים ששולמו בגין החופשה.
נהפוך הוא, צד ג' צרפה אסמכתא המלמדת על התשלום למלון עבור מיני בר, מסעדה, בר בלובי ובבריכה, רכישת משקאות, שירותי כביסה וגו'.
כמו כן, ביקש התובע לייחס לנציגת הנתבעת מסירת מידע כוזב לגבי דחיית תביעות נוספות שניהל והציג חוות דעת שבכוונתו להגיש בהליך הנוסף, בעוד שהתברר במהלך הדיון כי המידע הכוזב נימסר על ידי התובע אשר טען כי התקבלה בקשת רשות ערעור על פסק דינו של כב' הרשם אביטל בו נדחתה תביעתו הנוספת נגד הנתבעת וכי בית המפשט המחוזי הפך את פסק הדין אך משהתבקש להציג את פסק הדין של בית המשפט המחוזי הציג אישור על הפקדת פקדון והודה כי בקשת רשות ערעור טרם נדונה.
...
לטענתה, התובע המציא סיפור שלם שמעולם לא התרחש מבלי לחשוב על הנזק אשר ייגרם לכל המעורבים בדבר ולכן יש לדחות את תביעתו תוך פסיקת הוצאות חריגות.
עוד טוענת צד ג' כי מדובר בתביעה מנופחת ומוגזמת שכן התובע תובע סך של 15,000 ₪ כאשר עלות החבילה כולה, לרבות הטיסות והעברות עומדת על סך של 6,691 ₪ דיון והכרעה: לאחר שעיינתי בכל אשר הובא לפניי ושמעתי את הצדדים ואת סיכומיהם, נחה דעתי כי דין התביעה להידחות.
מנגד, יש לקבל את גרסת הנתבעת וצד ג' אשר נתמכה בשלל ראיות, כי התובע קיבל את החדר בהתאם להזמנה וככל שחל עיכוב קל בקבלתו בשל תקלה בערכת המחשבים של המלון – עיכוב שטופל תוך זמן סביר לכל הדעות - הרי שאין לייחס לנתבעת או לצד ג' כל אחריות בשל כך. סוף דבר, דין התביעה להידחות – וכך אני מורה.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2021 בשלום באר שבע נפסק כדקלמן:

התובע מס' 1 הנו בעל חברת בניה ואילו הנתבע מס' 2 הנו אדם פרטי, בעל ידע במכבסות ואשר התקשרו עם התובעת בהסכם לפיתוח המקרקעין מושא התובענה, לצורך הקמת מכבסה שתספק שירותים למלונות באילת.
הם עתרו לקרקע בגודל של 4 דונם, ושאפו להקים בה מכבסה אשר תספק שירות למלונות באילת.
לאור כל האמור, טוענים הנתבעים, לאור ההשקעה הכספית הגבוהה שהשקיעו ולאור העובדה כי ניתנה ארכה אשר לא מומשה הלכה למעשה, יש לאפשר לנתבעים לסיים העבודות ולהחיל ולהכניס לתוקף את הסכם החכירה שבין הצדדים, על מנת שהנתבעים יוכלו לממש את השקעתם.
באשר לטענת ביטול ההסכם בשל הפרה יסודית, וכי על תובעת לנהוג בתום לב בעת עמידתה על זכות הביטול, ראה האמור בפסק הדין ע"א 6319/05 קנדרה ישראל נגד מינהל מקרקעי ישראל שם קבע בית המשפט העליון בנסיבות דומות כלהלן: "זכותו של צד הנפגע מהפרת חוזה לבטל את החוזה קבועה בסעיף 7 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970 (להלן - חוק התרופות). בעיניין זה קיימת הבחנה מהותית בין הפרה יסודית, המזכה את הנפגע באפשרות לבטל את החוזה מייד לאחר ההפרה, לבין הפרה לא יסודית, המחייבת מתן ארכה לתיקונה. במקרה דנא מדובר בהפרה שבחוזה הפיתוח הוסכם כי תיחשב להפרה יסודית (ראו סעיף 6 לחוק התרופות). על כן זכאי היה המינהל לבטל את החוזה בלא מתן ארכה. אכן, הפסיקה הכירה בכך שישנם מקרים בהם עמידה על זכות הביטול של החוזה בגין הפרתו תיחשב לפעולה בחוסר תום לב, הנוגדת את סעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 (בג"ץ 59/80 שירותי תחבורה צבוריים באר-שבע בע"מ נ' בית הדין הארצי לעבודה בירושלים, פ"ד לה(1) 828, 836 (1980); ע"א 158/80 שלום נ' מוטה, פ"ד לו(4) 793, 811 (1982)). גם כאשר מדובר בהפרה יסודית עלול ביטולו של החוזה להחשב כפעולה בחוסר תום לב, אולם זאת רק במקרים יוצאי דופן. עמד על כך בית משפט זה, באומרו כי:
...
כמו כן אני קובעת כי הנתבעים לא הוכיחו כי הסכם הפיתוח בין הצדדים בסופו של יום הוארך ואף לא הוכיחו כי ניתנה הסכמה ע"י הגורמים המוסמכים להאריך את תוקפו של הסכם הפיתוח.
כפועל יוצא מהאמור- דין התביעה להתקבל בכל הנוגע לסעד הפינוי ואני מחייבת את הנתבעים לפנות את המקרקעין מושא התביעה מכל אדם ומטלטלין ומכל אשר הוצב בהם, נבנה, נטע בהם בתוך 6 חודשים מהיום.
וכפועל יוצא לחייב את הנתבעים בהוצאות הפינוי וההריסה, ככל שתידרש לעשות כן. כמו כן אני מורה לנתבעים ומי מטעמם להימנע מלהיכנס למקרקעין מושא התביעה ולתפוס בהם חזקה וכן להימנע מלהפריע לתובעת או למי מטעמה לבצע במקרקעין כל פעולה שהיא בעצמה ובין באמצעות מי מטעמה לאחר מועד הפינוי שנקבע על ידי.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2021 בשלום חיפה נפסק כדקלמן:

הוצאות שוטפות בסך של 611,000 ₪ כדלקמן : הוצאות חשמל, מים וכביסה – 6000 ₪ ; עזרה לעבר במהלך השהות בבתי החולים במשך 214 יום (7 חודשים) בסך של 42,000 ₪ ; עזרה צד ג' במהלך תקופת האישפוז הביתי בסך של 384,000 ₪ (16,000 ₪ לחודש במשך שנתיים) ; בנוסף דורשים התובעים פיצוי בגין כאב, סבל וימי אישפוז בסך של 179,000 ₪.
מנגד, הנתבעת טוענת כי המנוח הסתייע במהלך התקופה שבה שהה באישפוז ביתי בנכדו אשר שכרו מומן על ידי המוסד לביטוח לאומי וכי לא היה כל צורך בסיוע נוסף של מטפל נוסף זולתו מעבר לזו אשר אושרה על ידי המל"ל. לטענת הנתבעת, הילכת אקסלרד אינה רלוואנטית לענייננו משום שאין מדובר בסיוע של עובד מקצועי זר, אלא בסיוע של בני מישפחה ותו לא ולכן בהעדר מינוי של מומחה בתחום השקום, הרי שלא ניתן להעריך מהו הקף הסיוע שלו נזקק המנוח, כך שגם אין מקום לייחס משמעות רבה לבדיקת התלות אשר בוצעה על ידי המל"ל וגם לעדותו של בנו של המנוח, משום שמדובר באדם שהנו בעל אינטרס של ממש בהליך זה. בנוסף לכך, טוענת הנתבעת כי במהלך התקופות שבהן המנוח שהה בבית החולים הרי שצרכיו סופקו על ידי הצוותים הרפואיים וכי ביקוריהם של בני משפחתו בבתי החולים הנם עניין שיגרתי שאינו מצדיק מתן פיצוי כספי לבני המשפחה.
אשר על כן, הנני פוסק לטובת התובעים פיצוי כספי בגין ראש נזק זה בסכום גלובלי של 30,000 ש"ח.  כאב וסבל : התובעים עותרים בסיכומיהם לשפותם בגין ראש תביעה זה בסכום של 179,000 ₪ בעוד שהנתבעת סבורה כי יש להחיל בנסיבות העניין את הוראת סעיף 2(ב) לחוק הפלת"ד ולכל היותר לשפות את התובעים בסכום של 17,000 ₪.
בהתאם להוראת סעיף 225 ו – 225(א) לחוק המוסד לביטוח לאומי גמלת הסיעוד, כולה או מקצתה לידי נותן שירותי הסיעוד למעט במקרים שבהם ניתן לזכאי טפול רפואי של מטפל "צמוד" במשך שישה ימים בשבוע במשך רוב שעות היממה ורק במקרים שבהם המוסד קבע שאין שירותי סיעוד זמינים שניתן לספק לו או שלא סופקו לו שירותי סיעוד החל במועד שבו נוצרה זכאות לגימלת סיעוד.
עם פטירת המנוח הרי שגמלת השארים שאותה קיבלה החל מיום מותו מגלמת בחובה גם את קצבת הזיקנה שלה הייתה זכאית החל ממועד פטירתו של בעלה המנוח ועד למועד פטירתה (ראה : ע"א 326/81 אסתר אבודרהם נ' מלון הילטון תל-אביב בע"מ, פ"ד לח(1), 745, א(י-ם) 5052/05 המוסד לביטוח לאומי נ' ביטוח ישיר חברה לביטוח בע"מ ואח' מיום 11.4.2006).
תביעת המוסד לביטוח לאומי בתיק 25247-10-19 : רקע עובדתי : בתאריך 22.10.2019 הגיש המוסד לביטוח לאומי לבית משפט השלום בקריות תביעה כספית כנגד הנתבעת בסכום של 160,581 ₪ בהתאם להסכמים אשר נחתמו בין המל"ל לבין חברת הביטוח בתאריכים 14.7.1979 וביום 12.8.2015 אשר מחייב את הנתבעת כמבטחת חובה לפצות את התובע בגין הגימלאות ששילם ו/או ישלם למבוטחי תאונות דרכים בעקבות אותן תאונות.
...
ניכוי קצבת הסיעוד : באשר לקצבת הסיעוד טוענת הנתבעת כי ככל שייקבע שלא מתקיים קש"ס בין העזרה לה נזקק המנוח לאחר התאונה לבין התאונה עצמה, הרי שאין מקום לנכות את קצבת הסיעוד מהפיצוי ובמקביל יש לדחות את תביעת המל"ל בגין תשלום קצבה זו, ברם ככל שייקבע קיומו של קש"ס סיבתי מלא או חלקי בין התאונה לבין העזרה שלה נזקק המנוח הרי שיש מקום לנכות את מלוא קצבת הסיעוד ששולמה עבור מימון הטיפולים שבוצעו על ידי נכדו של המנוח בסך של 108,315 ₪ ובמקביל לחייב את הנתבעת להשיב למל"ל את שיעורה המלא של קצבת הסיעוד בסך של 60,055 ₪ או חלק יחסי ממנה באותו יחס שייקבע בתביעת העיזבון.
סוף דבר : תביעת המל"ל כנגד הנתבעת מתקבלת באופן חלקי.
הנתבעת תשלם למל"ל את הסך של 123,135 ₪ ₪.

בהליך תביעה קטנה (ת"ק) שהוגש בשנת 2022 בשלום באר שבע נפסק כדקלמן:

לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים ובשים לב כי התובעים בחרו שלא להביא לעדות נוסעים נוספים אשר היו איתם באותם 26 שעות, ובשים לב כי התובעים הודו כי לנו במלון, כי סיפקו להם שירותי תחבורה כי סופקו להם כריכים ע"י הנתבעת, סבורתני כי התובעים לא הרימו את הנטל להוכיח כי הנתבעת לא סיפקה להם את כל אלו ולמעשה אף מטיעוניהם ומכתב תביעתם עולה כי הנתבעת סיפקה את כל זאת בהחלט.
בית המשפט מביע אמפטיה ואף הבנה למצב זה, אולם לאחר ששמעתי את עדותם, ובשים לב כי עדותם היתה עדות יחידה של בעל דין, ובשים לב כי בני משפחתם של התובעים ששהו איתם באותם שעות ובאותה טיסה נימנעו מלהעיד בפניי ובשים לב לעדותה של הנתבעת בפניי כי סיפקה להם את כל שירותי הסיוע על פי חוק, אני קובעת כי התובעים לא הרימו את הנטל הנידרש מהם להוכיח כי הנתבעת לא סיפקה להם את שירותי הסיוע על פי סעיף 3(א) (1) לחוק שירותי תעופה.
במועד הדיון בפני טענו התובעים כלהלן: "...היינו שבוע שלם בצרפת. התארגנו עם ביגוד. נשארנו עוד יום, נשארנו עם אפס. מבחינת ביגוד נשארנו עם אפס. היינו עם מזוודות, כביסה מלוכלכת.
בנסיבות אלו, דוחה אני את טענות התובעים בעיניין ההחזרים הכספיים המגיעים להם, וקובעת כי האוכל, ההסעות, השתייה והלינה שסופקו להם היה כעולה מלשון חוק שירותי תעופה והתובעים לא הרימו את נטל ההוכחה להוכיח את ההוצאות שהוציאו בפועל וכי הוצאות אלו קשורות רק אליהן ולא לאנשים נוספים, וכי הוצאות אלו היו הכרחיות לצורך שהייתם בפריז למשך 26 שעות נוספות.
...
לסיכום עתרו התובעים לחיוב הנתבעת לשלם להם את הפיצוי הסטטוטורי הקבוע בחוק, החזר הוצאות ממשיות שנגרמו להם, פיצוי בגין עוגמת נפש ופיצויים לדוגמא .
דיון והכרעה לאחר שעיינתי בהוראות החוק הרלוונטיות בכתבי טענות הצדדים ושמעתי את הצדדים אשר הופיעו בפני, הגעתי להכרעה כי דין התביעה להתקבל בחלקה ורק בנוגע לפיצוי הסטטוטורי הקבוע בחוק שירותי תעופה (פיצוי וסיוע בשל ביטול טיסה או שינוי בתנאיה), התשע"ב – 2012.
דה עקא שבענייננו, שוכנעתי כי הנתבעת פעלה כנדרש ושילמה את מה שהיה מוטל עליה לשלם ואף הציעה מעבר לכך ומשום כך הטענה הזו, גם היא דינה להידחות.
הנתבעת סברה ועדיין סוברת כי החריג הקבוע בחוק התקיים ולאחר ששמעתי את טענותיה ובשים לב כי העד מטעמה לא התייצב בשל מחלת הקורונה, סבורתני כי היא פעלה בענין בתום לב ואין כל הצדקה לחיובה בפיצויים לדוגמא במקרה דנן.
סיכום: נוכח כל האמור לעיל אני מחייבת את הנתבעת לשלם לכל אחד מהתובעים את הפיצוי הסטטוטורי הקבוע בחוק, בסך של 2,120 ₪ אשר ישולמו בתוך 30 יום ואם לא הסכום יישא ריבית והצמדה מהיום ועד התשלום בפועל.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2022 בשלום נתניה נפסק כדקלמן:

בית משפט השלום בנתניה ת"א 5793-06-19 אריה.ש 770 גרופ בע"מ נ' מנדין בע"מ תיק חצוני: בפני כבוד השופטת ליאת הר ציון תובעת אריה.ש 770 גרופ בע"מ ע"י ב"כ עו"ד אשאוול הנתבעת מנדין בע"מ ע"י ב"כ עו"ד בית און פסק דין
עוד קובע ההסכם בסעיף 13 כי הנתבעת "תספק מענה של איש אספקה ואיש נקיון לכל תקלה ומתן שירותי אחזקה למתקנים ולחדרים שיהיו זמינים במקום לכל תקופת האירוח ..." בתביעה זו עותרת התובעת להחזר כספי בגין הוצאות שהוצאו על ידה בגין הוצאות שוטפות ושכר עובדים, אשר הנתבעת מחוייבת על פי ההסכם בהשבתן.
התובעת הוכיחה זכאותה להחזר הוצאות התובעת טענה כי הנתבעת מחויבת בהשבת הוצאות שוטפות בסך של 23,825 אשר שולמו במקום הנתבעת ולדרישתה (כביסה, ביטוחים, תיקשורת).
בקבלות שהוצאו על ידי התובעת לנתבעת בגין סכומים אלה נרשם "תשלום הוצאות מלון אל ים", וכן "החזר הוצאות בגין מלון אל ים". כאמור, הנתבעת הכחישה את חובתה לתשלום שכר העובדים.
...
סיכומו של חלק זה; אני מקבלת את טענת התובעת לפיה שולם על ידה שכר לעובדים (שני עובדים: עובד אחזקה ועובדת נקיון).
התובעת טענה לחיוב הוצאות ריבית בסך של 3,077 שח. אולם אני סבורה כי ראש נזק זה לא הוכח בהעדר הוכחת קשר סיבתי בגין אי תשולם ההחזרים לנטילת ההלוואה.
סוף דבר לאור האמור, אני מקבלת את התביעה.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו