תביעה כספית בגין אי תשלום עבור שירותי הסעות לחולים

להלן הפלוגתות בהן עלינו להכריע במסגרת התביעה העיקרית: א. האם יש לדחות את התביעה מחמת שהוי ? האם קיבל התובע הודעה על תנאי עבודה? מתי התחיל התובע לעבוד אצל הנתבע? עד מתי עבד התובע אצל הנתבע? והאם התובע עבד אצל הנתבע בתקופה בה היו לו אישורי מחלה בשנת 2017? מה היה שכרו הקובע של התובע? (האם 5,000 ₪ נטו/5,700 ₪ ברוטו כטענתו או שכר מינימום שעתי כטענת הנתבע)? מה תוקפם של כתבי הוויתור עליהם חתם התובע? האם חל על הצדדים צו הרחבה או הסכם קבוצי בענף העץ? מה היו נסיבות סיום יחסי העבודה בין התובע לבין הנתבע והאם זכאי התובע לפצויי פיטורים ולדמי הודעה מוקדמת? האם זכאי התובע לחלף הפקדות לקרן פנסיה? האם זכאי התובע להוצאות נסיעה? האם זכאי התובע לדמי הבראה? האם זכאי התובע לפידיון חופשה שנתית? האם זכאי התובע לתשלום בגין שעות נוספות? האם זכאי התובע להפרשי שכר ? האם התובע זכאי לדמי ביגוד? להלן הפלוגתות בהן עלינו להכריע במסגרת התביעה שכנגד? האם קיבל התובע מהנתבע הלוואות במהלך התקופה בה עבד אצלו והאם נותר חייב לנתבע כספים בגין הלוואות אלו? האם לקח התובע אבזרי פרזול מעסקו של הנתבע והאם עדיין לא שילם בגין אביזרים אלו? האם יש לדחות את התביעה מחמת שהוי? לטענת הנתבע, התביעה הוגשה בשיהוי בן שלוש שנים, ואף מבלי שהתובע הקדים פנייה לנתבע.

עוד נקבע כי "הזכאות להחזר הוצאות נסיעה קיימת גם לעובד שאינו נזקק לתחבורה ציבורית ובילבד שעל-פי אמות מידה אובייקטיביות הוא "זקוק לתחבורה כדי להגיע למקום עבודתו." (דב"ע נו/ 46 -3 עילם - אטלס שירותי כוח-אדם בע"מ, (פורסם בנבו, 1996).

מעיון בתלושי השכר עולה, כי לא שולם לתובע החזר הוצאות נסיעה, אלא שהנתבע טען כי סיפק לתובע הסעה למקום העבודה.

שנה קלנדרית שנת עבודה ימי חופשה לפי הצוו (עבור שבוע עבודה בן 6 ימים) 2015 4 14 2016 5 14 2017 6 16 2018 (שנה חלקית) 7 6 האם זכאי התובע ליתרת דמי הבראה? לטענת התובע, יש לחייב את הנתבע בתשלום דמי הבראה בסכום של 15,785 ₪ (41 ימים), שכן הוא מעולם לא שילם לו דמי הבראה.

...

להלן הפלוגתאות בהן עלינו להכריע במסגרת התביעה העיקרית: א. האם יש לדחות את התביעה מחמת שיהוי ? האם קיבל התובע הודעה על תנאי עבודה? מתי התחיל התובע לעבוד אצל הנתבע? עד מתי עבד התובע אצל הנתבע? והאם התובע עבד אצל הנתבע בתקופה בה היו לו אישורי מחלה בשנת 2017? מה היה שכרו הקובע של התובע? (האם 5,000 ₪ נטו/5,700 ₪ ברוטו כטענתו או שכר מינימום שעתי כטענת הנתבע)? מה תוקפם של כתבי הויתור עליהם חתם התובע? האם חל על הצדדים צו הרחבה או הסכם קיבוצי בענף העץ? מה היו נסיבות סיום יחסי העבודה בין התובע לבין הנתבע והאם זכאי התובע לפיצויי פיטורים ולדמי הודעה מוקדמת? האם זכאי התובע לחלף הפקדות לקרן פנסיה? האם זכאי התובע להוצאות נסיעה? האם זכאי התובע לדמי הבראה? האם זכאי התובע לפידיון חופשה שנתית? האם זכאי התובע לתשלום בגין שעות נוספות? האם זכאי התובע להפרשי שכר ? האם התובע זכאי לדמי ביגוד? להלן הפלוגתאות בהן עלינו להכריע במסגרת התביעה שכנגד? האם קיבל התובע מהנתבע הלוואות במהלך התקופה בה עבד אצלו והאם נותר חייב לנתבע כספים בגין הלוואות אלו? האם לקח התובע אביזרי פירזול מעסקו של הנתבע והאם עדיין לא שילם בגין אביזרים אלו? האם יש לדחות את התביעה מחמת שיהוי? לטענת הנתבע, התביעה הוגשה בשיהוי בן שלוש שנים, ואף מבלי שהתובע הקדים פנייה לנתבע.

סוף דבר- משקיבלנו את התביעה בחלקה, הרינו מחייבים את הנתבע לשלם לתובע את הסכומים הבאים: סכום של 7,500 ₪ בגין אי מסירת הודעה לעובד.

מסכומים אלה, יקזז הנתבע סכום של 12,850 ₪ בגין רכיבי התביעה שכנגד, בהם מצאנו ממש.

הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד- לנוכח התוצאה אליה הגענו, בה התביעה העיקרית נדחתה בחלקה הארי וכך גם התביעה שכנגד, שקלנו שלא לעשות צו להוצאות אולם בסופו של דבר ובשים לב לכך שמצאנו כי לפחות בנוגע לחלק מהרכיבים בחר הנתבע להעלות טענות שהתבררו כלא נכונות בעליל וכן בהינתן כי הנתבע מסר לתובע תלושי שכר מטעים וכן מנע ממנו הפקדות פנסיוניות, על כל המשתמע מכך, החלטנו לחייבו לשלם לתובע גם את הסכומים הבאים: סכום של 2,000 ₪ בגין הוצאות משפט.

ואלו העובדות הרלוואנטיות: הנתבעת היא חברה המספקת שירותי אבטחה וסדרנות של אירועים כגון הופעות ואירועי ספורט.

] ביום 31.12.2019 התובע מסר לנתבעת מכתב (נושא תאריך 27.12.2019) ובו הודיע על התפטרותו בדין מפוטר בזו הלשון: "אני החתום מטה ג'אן נהרא, תז 321528689, ובהמשך להודעתי מתחילת חודש 12.2019 על כוונתי להתפטר ככל שלא יתוקן העיוות שניגרם לי עד כה, ובהמשך למאות פניות אליכם בבקשה כי תשלמו לי שעות עבודה שאתם מנכים וגוזלים ממשכורתי באופן חד צדדי וללא רחמנות, ובהמשך להבטחות שלכם כי תתקנו את המעוות ממר אבי אבוטבול, ובעקבות סרוב מר גולן להפגש עמי משהבין כי אני צודק בבקשתי לכסף שנגזל ממני בנגוד לחוק, ובעקבות אי תשלום תנאים סוצאליים המגיעים לי כדין, ומשלא עמדתם בהבטחותיכם מספר שנים לשינוי ותשלום משכורתי הראויה, אני מודיע לכם על התפטרותי מהעבודה בדין מפוטר בעקבות אי תשלום התנאים הסוצאליים המגיעים לי ושעות עבודתי הנכונות שרשמתי על גבי מחברת ומסרתי לכם, והבטחתכם לשלם לי המגיע לי.

משקבענו כי הנסיעה לנקודת האיסוף היא נסיעה למקום תחילת העבודה ונסיעה מנקודת הפיזור הוא נסיעה ממקום סיום העבודה, ולא בסטייה מהדרך, הרי שעניין קיסר אינו רלבאנטי לסיטואציה זו. התובע לא הוכיח קיומו של מקור נורמאטיבי המקנה לו זכאות לתשלום עבור זמן הנסיעה לעבודה בפני עצמו וזאת בשונה מהמקרים בהם נידרש להסיע עובדים לאירועים.

] התובע לא נתן התראה סבירה על כוונתו להתפטר עקב אי תשלום בגין זמן נסיעה ו/או אי תשלום עבור עבודה במחסן בשלומי.

לטענתו, הוא נעדר מהעבודה מחמת מחלה במשך 21 ימים מיום 10.6.2019 ועד ליום 30.6.2019[footnoteRef:63] ועל כן הוא זכאי לתשלום לפי חוק דמי מחלה, תשל"ו – 1976 (להלן – חוק דמי מחלה) עבור 19 ימים ובסך של 4,426 ₪, בעוד שהנתבעת שלמה לו רק 1,062 ₪, כך שהוא זכאי לתשלום היתרה בסך 3,364 ₪.

מעיון בתלושי השכר עולה כי לא שולמה לתובע תוספת מאמץ במהלך כל תקופת העבודה ועל כן לא ברור על מה מתבססת התביעה ברכיב זה וכיצד היא כומתה.

...

הנתבעת טוענת כי דין התביעה ברכיב זה להידחות על הסף משעה שמעולם לא שלמה לתובע או לכל עובד אחר בשורותיה תוספת מאמץ וזאת כפי שעולה בבירור מתלושי השכר של התובע במהלך כל תקופת עבודתו.

אשר על כן, התביעה ברכיב זה – נדחית.

סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה המזערי, כך שהנתבעת תשלם לתובע בתוך 30 ימים את הסכומים הבאים: דמי מחלה בסך 367 ₪; דמי הבראה בסך 23 ₪ ; החזר ניכויים מהשכר בסך 3,445 ₪.

עוד טוען התובע כי חל על הצדדים צו ההרחבה בענף הבנייה, וכי בגין תקופת עבודתו הוא זכאי להפרשות לפנסיה, הפרשות לקרן הישתלמות, דמי הבראה, פדיון חופשה, דמי חגים, דמי מחלה, פצויי פיטורים, פיצוי בגין אי מסירת הודעה על תנאי עבודה, פיצוי בגין אי מסירת הודעה על סיום עבודה, ופצוי בגין אי מסירת תלושים.

] [3: ע"ע (ארצי) 1466/04 תדיראן בע"מ נ' קרסנטי (מיום 15.4.07); ע"ע (ארצי) 568/06 שושן נ' קל שירותי נופש ותיירות בע"מ (מיום 3.1.08); ע"ע 548/08 לוי נ' מוסך עלית לוי 93 בע"מ (מיום 22.11.09); ע"ע (ארצי) 408/03 שמאי נ' טראוב תעשיות בע"מ (מיום 30.1.07); ע"ע (ארצי) 232/03 ליבוביץ נ' ימית שמירה אבטחה ושירותים בע"מ (מיום 7.11.04).

אכן, לא נעלם מעניינו כי חלק מהעדים ציינו כי התובע היה "הבעל הבית" שלהם,[footnoteRef:20] שילם את שכרם, הסיע אותם ואת יתר העובדים לעבודה, ומסר להם הוראות עבודה.

נוכח העידר כל פירוט מינימאלי של ימי החג אותם חגג התובע במהלך תקופת עבודתו, יש לדחות רכיב תביעה זה. דמי מחלה התובע ניפצע ביום 30.4.12, ולטענתו לא קיבל תשלום עבור ימי המחלה ולכן הוא זכאי לדמי מחלה בגובה ההפרש בין התשלום ששולם לו מהמוסד לביטוח לאומי בגין דמי הפגיעה לבין דמי המחלה שהיה אמור לקבל בפועל.

אכן לא הוכח כי נימסר לתובע האישור האמור, אולם לא ניתן לפסוק לזכותו פיצוי, שכן בחוק לא נפסק פיצוי כספי בגין אי מתן האישור אלא נקבעה סנקציה אשר יכולה להיפסק בהליך פלילי.

...

בנסיבות העניין, מצאנו כי יש להעמיד את הפיצוי בגין רכיב זה על סך של 5,000 ₪.

סיכום על יסוד כל האמור לעיל, התביעה מתקבלת בחלקה, והנתבע ישלם לתובע את הסכומים הבאים: פיצויי פיטורים 48,400 ₪ פיצוי בגין העדר הפרשות לפנסיה 34,848 ₪ פיצוי בגין העדר הפרשות לקרן השתלמות 4,400 ₪ דמי הבראה 5,949 ₪ פדיון ימי חופשה 16,500 ₪ פיצוי בגין תלושי שכר 5,000 ₪ לסכומים האמורים יתווספו הפרשי ריבית והצמדה ממועד סיום יחסי העבודה, 30.4.2012, ועד למועד התשלום בפועל.

כמו כן, ישלם הנתבע לתובע הוצאות משפט בסך 1,500 ₪ והוצאות שכ"ט עו"ד בסך 7,000 ₪.

כן נטען כי התובעת חייבת לו כספים בגין הוצאות חשמל ומים.

יוער כי בכל הנוגע להוצאות החשמל שלא שולמו, טענה התובעת כי הואיל והתובע פיצל דירה בלא היתר, הרי שתשלומי החשמל והמים היו משותפים לדירות המפוצלות וכי הנתבע דרש ממנה לשלם עבור חשמל שהיא כלל לא צרכה.

עוד טוען הנתבע, כי התובעת לא הרימה את נטל ההוכחה בדבר הנזקים שנגרמו לה. הנתבע מוסיף כי לתובעת עומד חוב בסך כולל של 47,000 ₪, בגין אי-תשלום השכירות, אי-תשלום חשבון החשמל, וכן תשלום עבודות צבע וניקיון שבוצעו במקום ותשלום דמי הפרה עד יום הפינוי.

מלבד הצדדים, העיד גם אדם בשם עופר בצלאל (להלן: "בצלאל"), בשירותיו נעזרה התובעת לצורך הסעת בנה למחלקה האונקולוגית בבית החולים.

בצלאל הוסיף והעיד כי לאחר שהפקיד בידי התובע שיקים לכסוי חוב השכירות של התובעת, הנתבע הסכים להפגש עמו ולתת לו את הבטחונות של התובעת, אך לבסוף מיאן לעשות כן. דיון והכרעה לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי את העדים ולאחר שקילה של הטענות והראיות שהוצגו, החלטתי להורות לנתבע לשלם לתובעת פיצויים בגין הנזק שניגרם לה עקב היתנהלותו, גם אם בסכום נמוך משמעותית מסכום התביעה.

...

בצלאל הוסיף והעיד כי לאחר שהפקיד בידי התובע שיקים לכיסוי חוב השכירות של התובעת, הנתבע הסכים להיפגש עמו ולתת לו את הביטחונות של התובעת, אך לבסוף מיאן לעשות כן. דיון והכרעה לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי את העדים ולאחר שקילה של הטענות והראיות שהוצגו, החלטתי להורות לנתבע לשלם לתובעת פיצויים בגין הנזק שנגרם לה עקב התנהלותו, גם אם בסכום נמוך משמעותית מסכום התביעה.

לו רצה התובע לפנות את דירתו ולהשכירה לאחר (ונראה שכך היה, כאמור) היה עליו לפעול באמצעות הכלים שמקנה הדין לשם כך. משלא עשה כן הנתבע ובחר לנתק את הדירה מחשמל וממים, אני קובע כי הופרה חובת תום הלב בהתאם לסעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי) הנ"ל, החולשת על קיום החוזה על כלל שלביו.

התוצאה: הנתבע ישלם לתובעת פיצוי בסך כולל של 5,850 ₪ תוך 30 יום.

בפני תביעה קטנה שהגיש התובע כנגד הנתבעת להשבה והחזר כספי ע"ס 20,300 ₪ אותו שילם עבור רכישת חבילת נופש זוגית באיי סיישל.

עוד טענה הנתבעת כי כפי שעולה מההתכתבויות אשר צירף התובע, הוא איננו זכאי לקבל החזר כספי כלשהוא נוכח קיומם של דמי ביטול מלאים בגין החבילה אשר שולמה לספקית השירותים, חברת קשרי תעופה, ונוכח אי כניסת הוראות או שינויים לתוקף על ידי ספקי השרות במועד הביטול.

עוד טענה הנתבעת כי במועד בקשת הביטול דמי הביטול היו בשיעור של 100% כך שפעלה כדין וכל טענה אודות שינויים או דחייה אינם בשליטתה מאחר וכלל עובדיה הוצאו לחל"ת. דיון והכרעה: הוראות החוק הרלוואנטיות לענייננו הנן, תקנות שירותי תיירות (סוכנויות), התשס"א- 2000 (להלן: "תקנות שירותי תיירות") המגדירה מהי "חבילת תיור" בזו הלשון: " צירוף של שניים או יותר משירותי נסיעות או שירותי הסעת תיירים, ולרבות שירותי מורה דרך, הנמכר או מוצע למכירה במחיר כולל, ושהוא לתקופה של יותר מעשרים וארבע שעות או שנכללה בו לינת לילה, למעט שירות שלקוח נקב לגביו את נותן השרות במפורש ושהוזמן ביוזמתו לפי תכנית או פרטים שהוא הכין ובקש; " על פי תקנות שירותי תיירות, "סוכנות נסיעות" הנה: "השירותים כאמור בהגדרה "סוכנות נסיעות" שבחוק".

מגיפת הקורונה הפתיעה את שני הצדדים לחוזה ולא היה ניתן לצפות את אופן ומידת התפשטות המחלה מראש, לכן חלקו הראשון של הסעיף מיתקיים ומגיפת הקורונה מהוה ארוע מסכל.

...

..מצד שני, אין אנו סבורים (ולמעשה אף המשיבים לא טענו זאת) כי ניתן לקבוע שדינה של המבקשת הוא כשל קבלן המספק את שירותי התיירות שהזמין הלקוח, ונושא באחריות מלאה לכך שהלקוח יקבל את שהזמין.

בנוגע לתנאי השני "קיום החוזה באותן נסיבות הוא בלתי אפשרי או שונה באופן יסודי ממה שהוסכם עליו בין הצדדים", אני סבורה שהתנאי לא מתקיים בענייננו.

סיכום: לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי את הצדדים שהופיעו לפני בשני הדיונים שהתקיימו בימים 08.08.2022 ו-30.10.2022, מצאתי כי דין התביעה ברובה הגדול להידחות וזאת לאור אי התקיימותם של תנאים המקנים זכות לביטול החוזה תוך השבת התמורה ששילם התובע על פי החוקים השונים הרלוונטיים לענייננו.