תביעה כספית בגין אי תשלום עבור ציוד לטיפול בשפכים

עוד מוסיפה א.צ.מ.ת, שמחקירתה הנגדית של ד"ר אביטל דרור אהרה, אשר ניהלה את המכון לאחר עזיבת א.צ.מ.ת (להלן – ד"ר דרור) בהתייחס למוצג 27 למוצגי א.צ.מ.ת עולה, שסוכם במסירה, שהעירייה רוכשת מא.צ.מ.ת ציוד בסך של 66,000 ₪, מקזזת 10,000 על תיקונים, ומשלמת את היתרה בסך של 56,000 ₪ ובנוסף, משלמת ביטוח בסך של 9,506 דולר.

תשלום בגין כמויות שפכים עודפות א.צ.מ.ת תובעת סך של 290,817 ₪ בגין רכיב זה, בהתבסס על סעיף 49.3 לחוזה הקובע כדלהלן: "הואיל והצעתו הכספית של הקבלן עבור התפעול והתחזוקה של המכון מבוססים על תחזית שפיעת שפכים לתקופת התפעול והאחזקה (הכל כמפורט בטבלה שבסעיף 3.2 לחלק 3 של המכון המתוכנן ופרוגרמת הפיתוח) והואיל וידוע ומקובל בין הצדדים כי ערכים אלה הם אומדנים וצפויים לשינויים בתחום של 20%+/-;

הערייה, לטענתה, שילמה לא.צ.מ.ת בגין בטיפול בכמויות השפכים מעבר לאותו צפי שנתי - 20%, על פי הכמות הנכונה, בקיזוז הפצוי המוסכם בגין איכות הקולחין הגרועה, הכל בהתאם להוראות החוזה בין הצדדים.

...

טענות העירייה נדחות באשר העירייה לא השכילה להוכיח קיומו של מוניטין בהקשר זה וכן לא השכילה להוכיח את הנזקים הנטענים על ידה.

לאור כל האמור, דרישת העירייה לתשלום בגין רכיב זה, נדחית.

סוף דבר לאור כל האמור, הן התובענה העיקרית והן התביעה שכנגד, נדחות.

מונחת לפניי תביעה כספית ע"ס של 21855 ₪ אשר עילתה אי תשלום עבור ציוד שספקה התובעת לנתבעת.

התובעת היא חברה לייצור, שיווק ומכירת ציוד טכנולוגי לטפול במים ושפכים.

התובעת במענה לדברים אלו ציינה כי ביום 21.2.18 הזמינה הנתבעת ציוד נוסף מהתובעת אלא שבהזמנה זו ובשל אי התשלום החשבונית מושא תובענה זו, דרשה התובעת המחאה מראש עבור ההזמנה החדשה.

...

התביעה מתקבלת במלוא סכומה.

הנתבעת תשלם לתובעת את סכום התביעה בסך של 21855 ₪ כשהוא נושא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התובענה על סכום קצוב ועד יום פסק-הדין.

משהופקדו בתיק 10000 ₪ סכום זה, על פירותיו, יועבר לתובעת באמצעות בא כוחה באופן שהנתבעת תשלם את ההפרש.

התובעת הגישה ביום 18.12.08 תובענה כספית נגד הנתבעת ("התביעה המקורית"), שבה היא תבעה סכום של כ-3.3 מיליון ₪ כפצוי על נזקים שנגרמו לה כתוצאה מהפרת הסכם המכר מצדה של הנתבעת.

עם זאת, חלק מחומר הראיות שהוגש בתיק זה הוא חומר ראיות שהוגש גם בתיק תביעת איגוד ערים וכמסתבר, יש לכך חשיבות להכרעה בתיק זה. מחומר הראיות שהוגש בתיק זה ניתן להסיק שתביעת איגוד ערים נגד התובעת ונגד המועצה המקומית אעבלין נסבה על איכות ירודה של הטיפול בשפכים המוזרמים על ידי התובעת למט"ש, ועל כך שערכים של ריכוזי חומרים ויסודות מסוימים בשפכים חרגו מן המותר או המקובל.

טענה אחת, שכפי שיוסבר להלן יש בה כדי לחרוץ את גורל התביעה לשבט, היא כי ביטול הסכם המכר על ידי התובעת נעשה שלא כדין, ללא זכות ובחוסר תום לב, ולכן אין לו תוקף משפטי.

כאן המקום להוסיף גם שעל אף תפקידו הבכיר של בן אהרון אצל התובעת, הוא לא העיד מטעמה במשפט וממילא לא ניתן היה לשמוע מפיו מה כוונת הדברים במכתבו האמור (לעניין התוצאה של אי הבאת עד ראו ע"א 9656/05 נפתלי שוורץ נ' רמנוף חברה לסחר וציוד בניה בע"מ (27.7.08)).

האם הייתה אי התאמה במערכת המשלימה? בסעיף 13 לכתב התביעה המתוקן טענה התובעת שהנתבעת הפרה את הסכם המכר, שכן המערכת המשלימה סופקה כשחסרים בה רכיבים שבגינם חויבה התובעת בתשלום נוסף; איכות השפכים ביציאה מן הסוליקווטור, כמו גם איכותם ביציאה מן המסנן, שונה וגרועה מן המובטח והמוסכם; המערכת המשלימה נעדרת איכות ותכונות הדרושות לשימוש רגיל בה או למטרה המיוחדת שלשמה היא נרכשה; המערכת המשלימה אינה מתאימה למה שהוסכם בין הצדדים.

בין השאר נטען שרשלנות הנתבעת מתבטאת בכך שלא וידאה כראוי את הקפם של התשלומים שיהיה על התובעת לשלם עבור רכישת כימיקלים לצורך הפעלת המערכת המשלימה; שלא וידאה שהמערכת המשלימה יכולה לספק את הערכים שעליהם התחייבה הנתבעת בהיתחשב בתנאי המקום, הסביבה ואיכות השפכים; שלא ערכה נסויים מקדימים טרם ההיתקשרות בהסכם המכר ועוד כיוצא באלה.

...

אין צריך לומר שקביעה גורפת, שלפיה מי שמפר הסכם מכר אחראי גם כמעוול בנזיקין, היא מרחיקת לכת והתובעת לא הראתה אסמכתא לכך שמסקנה כזו מתחייבת בנסיבות העניין כפי שהוכחו.

סיכומו של דבר, התביעה נדחית.

התובעת תשלם לנתבעת שכר טרחת עורכי דין בסכום של 40,000 ₪, וכן תשלם לנתבעת סכום של 7,500 ₪ בגין תשלום מחצית שכר טרחתו של בלנק.

רקע עובדתי לפני תביעות הדדיות לתשלום פיצויים בשל נזקים אשר נטען כי נגרמו לצדדים כתוצאה מהפרת הסכם קבלנות, לפיו התחייבה התובעת לבנות עבור הנתבעות מכון לטיהור שפכים.

התביעה העיקרית הנה תביעה לתשלום סך של 2,700,000 ₪, בשל אי-תשלום הסכומים המגיעים לתובעת על פי ההסכם, לרבות תשלום פיצויים בגין עיכובים בהשלמת הבניה.

עובר לחתימת ההסכם זכתה גאון במיכרז מטעם החברה לטפול בשפכים - רמת לבנים בע"מ לתיכנון, הקמה, הפעלה, אחזקה ומסירה של המט"ש (סעיף 3 לתצהיר אופיר).

הנזקים הנגרמים לקבלן בשל עיכוב בהשלמת פרויקט הם הרבה מעבר לצורך בהעסקת מנהל עבודה בתקופת התמשכות הבניה, והם עשויים לכלול גם הוצאות נוספות בשל הצורך להחזיק עובדים וציוד באתר הבניה, אובדן רווחים מפרויקט נוסף שניתן היה לבצע בתקופה זו, וכו' (התובעת לא דרשה פיצוי בגין ראשי נזק שכאלו).

בכתב התביעה נטען כי הנזקים שנגרמו לתובעת בחשבונותיה, כתוצאה מתשלום ריביות לבנקים, מסתכמים ב-150,000 ₪, ובנוסף היא התחייבה לשפות את מנהלה, עזאת, בגין נזקים שנגרמו לו עקב הזרמת כספים מהונו האישי, בסך של 200,000 ₪.

...

עם זאת, עדיין צריך להתמודד עם טענת הנתבעות כי המומחה לא היה רשאי להסתמך על מספר שהיווה ממוצע בין גרסאות הצדדים, וכי יש להעניק תוקף לסיכום בכתב שהושג בין הצדדים לאחר הבניה (נ/2).

לסיכום החשבון הסופי: המומחה קבע בחוות דעתו המשלימה כי החשבון הסופי מסתכם בסך של 4,018,152 ₪ לפני מע"מ (15.5% באותה עת).

לכן יש לחייב את הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת את הסכום שנפסק לה. סיכום התביעה העיקרית נגד הנתבעות מתקבלת באופן חלקי, וגם התביעה-שכנגד והודעת הקיזוז של הנתבעות מתקבלות באופן חלקי.

עדי העמיד תביעתו על סך של 33,048 ₪ גילאור העמיד תביעתו על סך של 10,125 ₪ בקיזוז כספי ההפרשות לקופת הפיצויים; לאור הפגמים שנפלו בתלושי שכרם של התובעים, בשים לב לכך כי הנתבעת לא ציינה בהם את מספר הימים והשעות בהן הועסקו, מספר השעות הנוספות, הכללת רכיבים פקטביים ואי המצאתם לידי התובעים, עתר עדי לתשלום פיצוי בגין אי עריכת תלושי שכר כדין בסך של 24,500 ₪, גילאור העמיד תביעתו על 7,500 ₪ (500 ₪ בגין כל תלוש).

טענות הנתבעת הנתבעת חברה העוסקת בטיפול שפכים ובמערכות ביוב והיא עובדת עם חברות חיצוניות כדוגמת חברת חשמל תחנת כח, מועצות אזוריות וכו' על בסיס חוזים או הזמנות למקרים ספציפיים.

עדי נקלט כעוזר נהג במשאית ובמסגרת תפקידו נידרש להפעיל את הציוד שעל המשאית וזאת ללא כל הכשרה מקצועית או ידע מוקדם.

סוכם עם התובעים עבודה במשרה מלאה ומאחר שלא ניתן היה לפקח על עבודתם, שולמה להם תוספת גלובלית בגין עבודה בשעות נוספות, שהייתה אמורה לכסות את השעות העולות על משרה מלאה, בימים שבהם היו נדרשים לעבוד שעות נוספות; חוק שעות עבודה ומנוחה אינו חל על העסקת התובעים; היו ימים בהם התובעים לא היו נדרשים להגיע כלל לעבודה ובימים שבהם היו מגיעים, לעיתים עבדו שעות ספורות; לא בכל ימי הששי נדרשו התובעים לעבוד; בנגוד לטענת עדי הוא לא עבד בימי שבת, שכן הנתבעת לא הייתה כלל פעילה בשבת ואף עדי היה איש דתי; נוכח אופי עבודתם, התובעים לא היו מחתימים כרטיס נוכחות, והם היו מסתובבים בין נותני השירותים ויכלו לעשות הפסקות רבות במהלך יום העבודה שכן התובעים ניהלו את יום עבודתם על פי ההזמנות שניתנו בידם; תנאי שכרם של התובעים סוכמו עימם ולראיה, שכרו של עדי אף עלה והתובעים אף קיבלו בונוסים עליהם לא הלינו; תלושי שכרם של התובעים עמדו לטובתם בכל חודש ושכרם שולם באופן קבוע עבור משרה מלאה.

...

סוף דבר לאור כל שפורט לעיל, על הנתבעת לשלם לתובעים הסכומים הבאים: לעדי: א. הפרשי שכר בגין עבודה בשעות נוספות- 138,206 ₪; הפרשות לפנסיה- 20,336.7 ₪; ג. הפרשות לפיצויים- 20,072.59 ₪; ד. השבת חלק עובד בהפרשות לפנסיה- 900 ₪; ה. חופשה שנתית- 18,384 ₪; ו. פיצוי בגין אי עריכת תלושי שכר כדין- 4,000 ₪.

הנתבעת תשלם את הסכומים בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין אחרת הסכומים יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום סיום העבודה ועד התשלום המלא בפועל.

הנתבעת תשלם את הסכומים בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין אחרת הסכומים יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום סיום העבודה ועד התשלום המלא בפועל.