תביעה כנגד הסנגוריה הציבורית

בית משפט השלום בירושלים ת"פ 42956-11-19 מדינת ישראל נ' ללוש תיק חצוני: 338419/2019 בפני כבוד השופטת הבכירה שרון לארי-בבלי מאשימה מדינת ישראל באמצעות תביעות ירושלים נאשם ירון ללוש באמצעות הסנגוריה הציבורית הארצית ע"י עו"ד קרן אבלין-הרץ החלטה

לא ברור האם הערכה כאמור בוצעה, אם לאו (וראו: ענין מושיא, פס' 14), ובהעדר נוהל רלבאנטי ועדכני, אין לי אלא להניח שפג תקפו של נוהל זה. טענות הצדדים כאמור, ההגנה העלתה טענה מקדמית, בהתאם לסעיף 149(4) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן- חסד"פ), ולפיה עובדות כתב האישום אינן מהוות עבירה, באשר צו ההרחקה שהוצא נגד הנאשם ניתן בחוסר סמכות.

...

סוף דבר נוכח כל האמור לעיל, אני סבורה שצו ההרחקה שהוצא נגד הנאשם הוצא בחוסר סמכות, ומשכך לא ניתן לראות בו כ"הוראה שניתנה כשורה", לפי סעיף 287(א) לחוק העונשין המיוחס לנאשם.

המסקנה היא אפוא שהנאשם לא ביצע עבירה.

בהתאם לסעיף 150 לחסד"פ התוצאה היא אפוא ביטול כתב האישום- וכך אני מורה.

בית משפט השלום בחיפה ת"פ 14788-04-14 מדינת ישראל נ' מחרום בפני כבוד השופט שלמה בנג'ו בעיניין: המאשימה מדינת ישראל באמצעות לישכת תביעות חיפה הנאשם כימאן מחרום ע"י הסניגוריה הציבורית באמצעות עו"ד רומן קלוגרמן הכרעת דין

במבחן זה, על בית המשפט לבחון בשלב הראשון, כל ראיה נסיבתית בפני עצמה, כדי לקבוע האם ניתן להשתית עליה ממצא עובדתי; בשלב השני, נבחנת המסכת הראייתית כולה, על מנת לקבוע אם היא מובילה למסקנה לכאורית לפיה הנאשם אכן ביצע את המעשים המיוחסים לו בהסתמך על ניסיון החיים והשכל הישר; ובשלב השלישי, על בית המשפט לבחון הסברים חלופיים למערכת הראיות הנסיבתית אשר עשויים לשלול את המסקנה המפלילה שקמה בשלב השני של המבחן (ראה ע"פ 2697/14 חדאד נגד מדינת ישראל).

...

עדויות הרופא והמתלונן, התיעוד הרפואי ועדות עדי הראיה, כולם מובילים למסקנה אחת ויחידה שכאשר נכנס הנאשם לחדר הרופא ושהה איתו לבד שם, המתלונן לא היה פצוע וחבול, וכאשר יצא ממנו יצא אחריו המתלונן פצוע וחבול.

זוהי מסקנה חד משמעית אחת ויחידה העולה מהמכלול הראייתי שבפני בית המשפט ולא מצאתי כי גרסתו של הנאשם, מסתברת או מערערת ולו במעט מסקנה עובדתית זו. מכאן שהמסקנה הסופית לעניין הפללתו של הנאשם לא הייתה משתנה, גם לו הייתה מתקבלת טענת ההגנה כי התיק מבוסס על ראיות נסיבתיות בלבד.

סוף דבר אשר על כן, אני קובע כי המאשימה הוכיחה מעל לכל ספק סביר את עובדות כתב האישום, ועל כן אני מרשיע את הנאשם בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום.

בית משפט השלום בחיפה ת"פ 38673-12-14 מדינת ישראל נ' ואכד לפני כבוד השופט שלמה בנג'ו המאשימה מדינת ישראל באמצעות לישכת תביעות חיפה הנאשם סאמר ואכד באמצעות הסניגוריה הציבורית על ידי בא כוחו עו"ד ליאור בר זוהר גזר דין

עפ"ג (מחוזי ב"ש) 16509-11-12 ישראל בונפיטו נגד מדינת ישראל – העובדות: הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירות של פציעה בנסיבות מחמירות ושיבוש מהלכי משפט, בכך שקפץ על המתלונן, כשהוא דוקר אותו באמצעות אולר בעורפו ותוך שהוא גורם לו פצע של כסנטימטר בעורפו ושריטה היקפית בצואר.

...

יפים לכאן הדברים שאמר בית המשפט העליון בע"פ 4434/10 אבי יחזקאל נ' מדינת ישראל (2011): "...לשיהוי ממושך בהליך הפלילי, ובין היתר בהגשת כתב האישום, יש לתת משקל בשלב גזירת הדין, דברים אלה נקבעו במשפטנו מקדמת דנא...בית משפט זה כבר פסק לא אחת, כי עינוי דין כגון זה, יש בו נסיבה משמעותית לקולא, אשר לטעמנו לא ניתן לה המשקל הראוי בשלב גזירת הדין, היא השיהוי הניכר בהגשת כתב האישום כנגד המערער. ידוע הוא כי עצם העמדתו של אדם לדין פלילי, יש בה משום פגיעה בזכויותיו החוקתיות, הפיכתו של אדם לנאשם בפלילים משנה את חייו, יש לה השלכות כבדות משקל, והשלכות רבות על כל תחומי חייו. "המעמד של נאשם קשה הוא לאדם, עם הגשת כתב האישום משתנה עולמו, שיווי המשקל הנפשי והחברתי ממנו נהנה מתערער. הוא נתון לסיכונים חדשים. הוא נפגע חברתית. הוא נפגע כלכלית. ימיו ולילותיו אינם כתמול שלשום...". הדברים, בשינויים המחויבים, ישימים אף לענייננו, ואפילו שבעת מונים, במיוחד נוכח הימים אלה, ימי בין כסה לעשור, בהם ניתן גזר הדין.

אשר על כן, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: 6 חודשי מאסר בפועל.

4 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים, והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור בתוך תקופה זו, עבירה מהעבירות בהן הורשע בתיק זה. אני מחייב את הנאשם לשלם למתלונן מר גיל אשבל פיצוי בסך של 10,000 ₪.

בית משפט השלום בחיפה ת"פ 29782-07-22 מדינת ישראל נ' זנו בפני כבוד השופט שלמה בנג'ו בעיניין: המאשימה מדינת ישראל באמצעות לישכת תביעות חיפה הנאשם שלמה זנו באמצעות הסניגוריה הציבורית ע"י באת כוחו עו"ד גב' מורן שלזינגר הכרעת דין

המתלונן ניגש משם עם אישתו למישטרה והשניים התלוננו נגד יצחק.

...

סוף דבר - כפי שפתחתי וציינתי בתחילת הכרעת הדין, מדובר בהתלהמות ואלימות מצד כל הנוגעים בדבר, על דבר פעוט ערך, אף אחד מהצדדים לא התנהג בצורה תקינה ומכבדת, בלשון המעטה, כעולה ברורות מסיכום יומן האירועים שלהלן: אשתו של המתלונן ירדה למטה לטייל עם כלב פיטבול מסוכן, מבהיל, כשאין בפיו זמם וללא רצועה.

אך גם אחרי כל זה, לא היה הדבר סוף פסוק מצד הצדדים, ובאופן 'מקרי' לחלוטין, נפגשו הניצים בגן חרוב, והתקוטטו שוב, וגם כאן באורח ניסי, לא גלש האירוע לפגיעות קשות יותר בגוף.

התוצאה היא, שבית המשפט מוצא שיש ספק באם הנאשם התבטא כנטען בכתב האישום, ומספק זה רשאי ליהנות הנאשם, ועל כן, נמצא לזכות אותו בדין, מחמת הספק.

הסניגוריה הציבורית ציינה, כי קשה להעריך מראש את מיגוון התועלות שעשויות לצמוח להגנה מהידיעה על הוצאת צוים שפוטיים אשר הוצאו בשלב החקירה, גם אם אלו לא מומשו, בפרט כאשר מדובר בצוים שהוצאו נגד הנאשם עצמו.

בא-כוחו של המשיב 7 הטעים כי ביכולתו של סנגור לעשות שימושים שונים במידע שיתקבל בנוגע לצוים השפוטיים שהוצאו בחקירה, לרבות האפשרות לבסס טענת הגנה מן הצדק וכן להגיש תביעה אזרחית נגד רשויות החקירה במקרים המתאימים.

...

בענייננו, הנימוקים שהציגו באת-כוח המדינה ונציגי המשטרה בדיון במעמד צד אחד, והדוגמאות שהביאו, אשר מטבע הדברים לא ניתן לפרטם, הביאו אותנו למסקנה כי אכן במקרים מסוימים עצם פרסום הידיעה על מתן צווים שיפוטיים עלול לחשוף את אופן פעולתה של הרשות החוקרת, לרבות שיטות ואמצעי חקירה שהיא נוקטת.

שוכנענו כי יש הצדקה שלא לנקוב בשם המפורש "צו" וניתן להסתפק בכותרת כללית יותר כגון "פעולת איתור", "פעולת חקירה שלא מומשה" או "פעולת חקירה שלא הניבה תוצר רלוונטי" (ראו לעניין זה הפירוט בסעיף 28(ב) להנחיית ראש חטיבת המודיעין).

סוף דבר: הערר נדחה.