תביעה ייצוגית שיזמה רשות הדואר נדחתה

תאגיד שהוקם בחוק משמעו תאגיד סטאטוטורי שהחוק הוא זה שהקים אותו, כגון בנק הדואר או רשות השידור.

ואמנם ההגדרה של "רשות" בחוק תובענות ייצוגיות מאמצת את ההגדרה של "רשות" בסעיף 2 לחוק בתי משפט לעניינים מינהליים, ועל כך מבוססת הילכת יונס האמורה.

כעת הסמכות להורות על סילוק תובענה מחוסר סמכות אינה מעוגנת בתקנות באופן מפורש, לא בתקנה 41 העוסקת במחיקה ולא בתקנה 43 העוסקת בדחייה; אולם בשתיהן קיימת הסמכות להורות על סילוק התובענה מ"כל נימוק אחר".

משנדחתה טענתה, יש לחייבה בהוצאות לטובת המשיבה 3, שטענה בעיניין, ואף העלתה את הסוגיה מיוזמתה עוד בטרם ביקשתי את היתייחסות הצדדים (זאת במסגרת תשובתה לבקשת העותרת להארכת מועד להגשת העתירה).

...

ואולם המונח "דחייה" מקושר אסוציאטיבית לדוקטרינה של מעשה בית דין, ולכן אני סבור שנכון יותר יהיה כעת, משהשתנו התקנות, להורות על מחיקה מחוסר סמכות.

סופו של דבר, אני מוחק את העתירה על הסף מחוסר סמכות עניינית.

לאור כל האמור לעיל, אני מחייב את העותרת לשלם למשיבה 3, לידי ב"כ, תוך 30 יום מהיום, שכ"ט עו"ד בסך 4,000 ₪ בלבד.

בבית המשפט העליון עע"מ 2152/19 לפני: כבוד הרשמת שרית עבדיאן המערער: אנטי טפיו נ ג ד המשיבים: 1. רשות המיסים 2. משרד התעשייה 3. משרד האוצר בקשה למחיקת העירעור על הסף ][]החלטה

עוד אוסיף כי לא מן הנמנע כי מתן זכות "וטו" למבקש המייצג תוך הפקעת הכוח בשאלת הגשת ההליך הערעורי מידיו של בא-הכוח המייצג, עלולה לפגוע בתמריציו של בא-הכוח המייצג להגשת ההליך הייצוגי, אשר כאמור, במרבית המקרים משמש כיזם של ההליך וכמנהלו (השוו: אריאל פלביאן "מינוי והחלפה של עורך דין על ידי בית המשפט במסגרת תובענה ייצוגית" דין ודברים ט 331, 345-344 (2016)).

אכן, שאלת קיומו של מעשה בית דין מכוח החלטה הדוחה בקשה לאישור תובענה ייצוגית (להבדיל מפסק דין בתובענה הייצוגית עצמה) היא מורכבת וטרם הוכרעה בפסיקתו של בית משפט זה (ראו: ע"א 6887/03 רזניק נ' ניר שיתופי אגודה ארצית להתיישבות, פיסקה 12 (20.7.2010); ע"א 2505/06 בקר נ' סלקום ישראל בע"מ, פיסקה 17 (9.12.2008); רע"א 6340/07 עריית תל אביב נ' טיומקין, פיסקה 28 (13.2.2011); רע"א 3068/15 חברת דואר ישראל בע"מ נ' טנוס, פיסקה 9 (3.9.2015)).

...

סוף דבר נוכח כל האמור לעיל, לא מצאתי כי יש בהתנגדותו של המערער להגשת ההליך כדי להביא לסילוקו של הערעור על הסף כבר בשלב זה על-ידי רשם בית המשפט.

אשר על כן, הבקשה למחיקת הערעור על הסף נדחית.

החלטתי זו תתויק גם בתיקי השופטים.

בבית המשפט העליון ער"א 6042/21 לפני: כבוד השופט ד' מינץ המערער: זהר וייס נ ג ד המשיבים: 1. בנק מזרחי טפחות בע"מ 2. המוסד לביטוח לאומי 3. מדינת ישראל – רשות האכיפה והגבייה 4. רשות הדואר, חברת דואר ישראל, השירות הבנקאי בנק הדואר 5. בנק איגוד לישראל בע"מ 6. בנק אוצר החייל בע"מ 7. בנק דיסקונט לישראל בע"מ 8. בנק דקסיה ישראל בע"מ 9. בנק הפועלים בע"מ 10. בנק יהב לעובדי מדינה בע"מ 11. בנק ירושלים בע"מ 12. בנק לאומי לישראל 13. בנק מסד בע"מ 14. בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ 15. בנק ערבי ישראלי בע"מ 16. בנק פועלי אגודת ישראל בע"מ 17. הבנק הבנלאומי הראשון לישראל בע"מ 18. יו בנק בע"מ ערעור על החלטת הרשם ר' גולדשטיין בע"א 8325/20 מיום 15.8.2021 בשם המערער: עו"ד יורם יהודה ][]פסק-דין

] לפנַי ערעור על החלטת הרשם ר' גולדשטיין בע"א 8325/20 מיום 15.8.2021 במסגרתה, בין היתר, נדחתה בקשת המערער לפטור מהפקדת ערובה.

ברם, בכל הנוגע להפקדת הערובה, לא ניתן להיתעלם מכך שהמערער הנו בעל דין שיזם הליך של בקשה לאישור תובענה ייצוגית כלפי שורה ארוכה של בנקים וכי בקשת האישור נמחקה לבסוף בשל אי-תשלום אגרה כמתחייב בדין.

...

בנוסף, משנדחה הערעור על ההחלטה שלא להעניק למערער פטור מאגרה והאגרה לא שולמה, הורתה רשמת בית המשפט המחוזי על מחיקת בקשת האישור.

דין הערעור להידחות.

הערעור נדחה.

לתגובה לתשובה צורף כנספח 8 גם מה שנחזה להיות דואר אלקטרוני מרשות התחרות, מיום 23.2.2020, בו צוין כי חוק המזון חל על אדם קשור לקמעונאי גדול ללא קשר לשאלה אם הוא מופיע ברשימת הקמעונאים הגדולים אם לאו, וזאת מבלי לחוות דעת ביחס לסופר קופיקס באופן ספציפי.

טענת ההגנה של המשיבות – שנדחתה בפסק הדין – הייתה, כאמור, שהמשיבות לא היו מחויבות בפירסום המחירים בסניפי רמי לוי בשכונה וסופר קופיקס לפי סעיף 30 לחוק המזון, וזאת כל עוד סופר קופיקס המפעילה את הסניפים הללו לא הופיעה ברשימת הקמעונאים הגדולים (כלומר עד מאי 2021).

במכלול השיקולים, ובהעדר טעמים נוספים כאמור, אין הצדקה לטעמי ליתן הוראות בדבר איתור תובע ייצוגי או בא כוח מייצג ביוזמת בית המשפט בתיק זה. איסור על קבלת טובת הנאה בנסיבות של מחיקה עקב היתעלמות מהחלטות בית המשפט אציין עוד שיש לראות, לטעמי, במחיקת הבקשה לאישור התובענה כייצוגית, בנסיבות העניין, כהסתלקות של המבקשת ובאי כוחה מהבקשה לאישור.

...

אי הגשת בקשה כלשהי בפרק הזמן שחלף מעידה על רצונם של המבקשת ובאי כוחה במחיקה ולמצער על הסכמתם למחיקה, ובהתאם אני סבור שיש לראותם כמי שהגישו בקשת הסתלקות וחלה בעניינם הוראת סעיף 16 לחוק תובענות ייצוגיות האוסרת על קבלת טובת הנאה כלשהי מהמשיבות וכך אני מורה.

מסקנה אחרת תעשה פלסתר את הוראות החוק משום שהיא עשויה להוביל להתנהלות טקטית של התעלמות בעלי דין מהחלטות בית המשפט במטרה שההליך יימחק וניתן לתת בידי המבקש ובא כוחו טובת הנאה בגין התוצאה של מחיקת ההליך.

סוף דבר הבקשה לאישור התובענה כייצוגית שבכותרת נמחקת.

רקע והליכים בקשת האישור בקשת אישור התובענה שבנידון הוגשה ביום 2.4.20 ביחס לקבוצה שהוגדרה כלהלן: "1. כל יחיד שביצע עסקה במקרקעין שבגינה חויב במס שבח (לרבות עסקה שבוטלה בשלב מאוחר יותר), ושומת מס השבח שלו תוקנה בשלב מאוחר יותר, בין אם ביוזמתו ובין אם ביוזמת מנהל מסוי מקרקעין;

"לגבי שומות מס הכנסה שתוקנו עד לסוף שנת 2012 – ניתנה הנחייה למשרדי פקיד השומה ולגובים הראשיים במשרדים אלו, המפרטת את שמות התיקים, בהן יש לתקן באופן ידני את יתרות קנסות הפיגורים שהוטלו וטרם שולמו בגין שומות מס הכנסה שכאמור תוקנו עד לסוף שנת 2012". כן נכתב מטעם המשיבה כי "בשים לב לכך שמועד מסירת/קבלת הדואר לא תמיד ידוע לרשות הוחלט, לפנים משורת הדין, להקל על הנישומים ולהטיל את הקנס רק מהיום ה-45 ממועד שידור השומה". הודעת החדילה נתמכה בתצהירי מנהלת אגף א' גביה מיסים ישירים במשיבה, וסמנכ"לית לגביית מס הכנסה וניכויים לשירות עיבודים ממוכנים במשיבה.

אציין עוד כי מבקשי האישור טענו כי המשיבה הודתה כי "פקודת החדילה" לא פעלה באופן תקין עד ליום 1.12.21, וזאת במסגרת הליך אחר – ת"צ 33620-10-21, ואולם הם לא צרפו כל מיסמך המעיד על כך. המשיבה השיבה לבקשה ביום 1.5.23, ובה ביקשה לדחות את הבקשה לאישור לפי סעיף 9(ב) לחוק תובענות ייצוגיות.

לטענת המשיבה לא הוצגו אף ראיות לכאורה המצדיקות מינוי מומחה, פראקטיקה שלא נהוגה בשלב בחינת הודעת חדילה, ושטענות מבקשי האישור מהוים אף "מסע דיג". באשר לטענות הנוגעות לאופן משלוח השומות, הפניתה המשיבה לכתבי בית דין קודמים, וטענה כי מדובר "בניסיון להסיט את הדיון למחוזות לא רלבאנטיים ולסרבלו". דיון והכרעה סעיף 9(ב) לחוק תובענות ייצוגיות קובע "בית המשפט לא יאשר תובענה ייצוגית בתביעת השבה נגד רשות, אם הרשות הודיעה כי תחדל מהגביה שבשלה הוגשה הבקשה לאישור והוכח לבית המשפט כי היא חדלה מהגביה כאמור לכל המאוחר במועד הקובע". הצדדים לפניי חלוקים בשאלת קיומו של הרכיב השלישי הנידרש בסעיף – האם הוכח לבית המשפט כי המשיבה חדלה מהגביה.

...

בהמשך הדברים, חידדו מבקשי האישור כי "מירוץ המועדים לתשלום השומה מתחיל רק עם קבלת הודעת השומה אצל הנישום במסירה ידנית או בדואר רשום, ולא ממועד הוצאת השומה". הודעת החדילה ביום 9.8.20 הגישה המשיבה "תגובה מטעם המשיבה והודעה למען הזהירות על חדילה". באותו היום החלטתי לקיים דיון בהודעה לגופה.

ב-ת"מ 139-07 איצקוביץ מוטי נ' עירית נס-ציונה (7.7.14) נמצא כי ניתן לקבל הודעה על חדילה חלקית אף היכן שלא הוכתרה ככזו, וכך נכתב: "במקרה דנן לא ניתנה הודעה נפרדת של הרשות – העירייה – על חדילה מהגבייה, שכן העירייה לא בחרה להודיע כי תחדל לחלוטין לגבות את אגרת השמירה. זאת משום שהיא ביקשה להתמודד עם טענות התובע לגופן במסגרת תשובתה לבקשת האישור. אולם, אני סבורה כי רשות יכולה להודיע גם על חדילה חלקית של ההתנהלות שלגישת התובע היא בלתי חוקית, וגם אם ניתנה הודעה כזו, יש לראות ליישם את הוראות ס' 9(ב) לחוק.

לאור כל האמור, בהיעדר הצדקה למינוי מומחה ובהיעדר בסיס לסתור את ראיות המשיבה ואת חזקת תקינות המנהל ביחס להודעת החדילה הנוגעת לקנסות פיגורים שהוטלו בגין שומות מתוקנות, כאשר המועד הקובע לעניין הקנס נובע ממועדים של שומות קודמות, בחלוף שנים ממועד הודעת החדילה, נראה שהדיון בהודעת החדילה מוצה ודינה להתקבל בעניין זה. סוף דבר הודעת החדילה מתקבלת בחלקה, כך שבקשת האישור נדחית ביחס לראשה הנוגע לקנסות פיגורים שהוטלו בגין שומות מתוקנות, כאשר המועד הקובע לעניין הקנס נובע ממועדים של שומות קודמות.

בקשת מינוי המומחה בעניין נדחית.