תביעה ייצוגית נגד סלקום בגין גביה ללא הרשאה של תשלומים

רקע המבקשים הגישו בקשות לאישור תובענה ייצוגית נגד המשיבות 1 ("סלקום"), 2 ("פרטנר") ו – 3 ("פלאפון") (להלן יחד "החברות").

המשמעות היא שאם תיתקבל התובענה הייצוגית עלול להווצר מצב שבו רשות המיסים תחויב בעקיפין להשיב לקבוצה את כל סכום המע"מ שנגבה שלא כדין בשבע השנים שקדמו להגשת בקשת האישור.

המבקשים בקשו להעמיד את שיעור ההשבה על 70%: נוכח קביעות בית המשפט העליון בעיניין סיגורה, לו היה ההליך מיתנהל עד תומו, היו חברי הקבוצה מקבלים 100% מהסכומים ששלמו שלא כדין; כך עולה גם מפסק הדין בעיניין גווילי ומן השינויים בדפוסי הגביה בעקבות התובענה.

חלקם עוברים לחברות שלא הוגשה נגדן תביעה ייצוגית בנושא גביית מס ערך מוסף בגין שירותי תיקשורת מחוץ לישראל, וכך ייצאו מרשת החלוקה הראשונה של הכספים לפי ההסדר, ולא יקבלו את כספם בחלוקה זו. החלק האחר יכלל במנגנוני החזר, בהתאם לתכנית החלוקה שתגובש לאחר סבב החלוקה הראשון, אך אין וודאות כי הדבר יתאפשר.

באשר לתנאי שלפיו המדינה רשאית לקזז תשלומים המיועדים לחברי קבוצה כנגד חוב מס שלהם, ובילבד שקיים לגבי החוב כתב הרשאה בהתאם לסעיף 4 לפקודת המיסים (גבייה) סביר בנסיבות הענין: הובהר כי מדובר בחובות שנמצאים בהליכי גבייה, שבהם ממילא המדינה יכולה לנקוט הליכי עיקול, תפיסה ומכירה של המטלטלין (עמ' 65, שורות 17-19 ו-22).

...

החלטתי לאשר את המלצת הצדדים, שעולה בקנה אחד עם האמור בע"א 2046/10 עזבון המנוח משה שמש נ' דן רייכרט (23.5.2012) ועם סעיפים 22 ו-23 בחוק תובענות ייצוגיות.

אני מאשרת גם פעימות אלו.

סיכום לנוכח האמור לעיל, אני מאשרת את הסדר הפשרה, ונותנת לו תוקף של פסק דין.

עוד טענה כי ברוח זו קבעה רשות המים במסגרת כלל 3(ג) לכללי תאגידי מים וביוב (חישוב עלות שירותי מים וביוב והקמת מערכת מים וביוב), תש"ע- 2009 (להלן: "כללי התאגידים") כי "חיוב בעד שירותי ביוב יהיה לפי כמות מים במטרים מעוקבים (מ"ק) שנצרכו בפועל, למעט מים לגינון צבורי או למטרת חקלאות". לטענתה, בהתאם לכללים החלים על תאגידי מים וביוב, אגרת הביוב נגבית בגין כלל הצריכה הנמדדת על ידי מד המים ללא הפחתה כלשהיא של קצובת מים להשקיה.

תמצית תביעת סנדלר וטענותיו חברי הקבוצה שהוגדרה בבקשת האישור: "כל מחזיקי הבתים הפרטיים המצויים בתחום העיר רחובות שמחזיקים בגינה, שהמשיבה גבתה מהם אגרת ביוב בגין מים להשקיית גינות מ-8.10.10 ועד 18.10.12 זכאי לפטור מתשלום אגרת ביוב" (להלן: "הקבוצה").

מהסיכום של חברת יוזמה, שמינה שר הפנים לבדוק את תחשיבי האגרות וההיטלים של הרשויות ברחבי הארץ, ואשר בדקה את התחשיב האמור עולה כי "אגרת הביוב למגורים לא תגבה עבור תצרוכת מים להשקיית גינות" (נספח 3 ,תביעה, להלן: "דו"ח חברת יזמה").

לנתבעת עומדת הגנה לפי סעיף 6 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] שקובע: "בתובענה שהוגשה על עוולה, חוץ מרשלנות, תהא הגנה שהמעשה שמתלוננים עליו היה לפי הוראות חיקוק ובהתאם להן או שנעשה בתחום הרשאה חוקית או מתוך אמונה סבירה ובתום לב בקיומה של הרשאה חוקית; בסעיף זה "מעשה" – לרבות מחדל".

ההגנה לפי סעיף 6 לפקודת הנזיקין אינה חלה בעילה של עשיית עושר כפי שנקבע בע"א 7115/14 סירוגה-ברניר נ' סלקום ישראל בע"מ (נבו, 3.7.2017) (להלן: "עניין סירוגה"): "גם אם אניח לצורך הדיון כי נתונה לאגד ההגנה הקבועה בסעיף 6 לפקודת הנזיקין וכי היא מחוסנת מפני תביעות נזיקיות הקבועות בפקודה או בחיקוקים אחרים, כגון חוק איסור הפליה, אין בכך כדי להוליך לדחיית בקשת האישור כולה שכן זו נסמכת גם על עילות תביעה שאינן נזיקיות למשל מדיני עשיית עושר ולא במשפט". מעבר לכך, ספק אם בנסיבות העניין לאור עדותו של מר רוזנטל יש לראות במעשהו מעשה שנעשה בהרשאה חוקית.

סעיף 20(ד)(1) בחוק תובענות ייצוגיות קובע: "הכריע בית המשפט לטובת הקבוצה, כולה או חלקה, בתובענה ייצוגית, כולה או חלקה, שהוגשה נגד המדינה, רשות מרשויותיה, רשות מקומית או תאגיד שהוקם על פי דין, רשאי הוא, בבואו להחליט בדבר שיעור הפיצויים ואופן תשלום הפיצויים, להיתחשב גם בנזק העלול להגרם, בשל תשלום הפצוי, שיעורו או אופן תשלומו, לנתבע, לציבור הנזקק לשירותי הנתבע או לציבור בכללותו לעומת התועלת הצפויה מכך לחברי הקבוצה או לציבור". בת"צ(מרכז) 17527-11-11 שמואל רחמים נ' עריית רעננה (נבו 16.7.2019) בפיסקה 86 שם, עמדתי על כך שלא ברור כלל אם סעיף 20(ד)(1) חל על השבה, להבדיל מ"פיצויים" ו "פיצוי", שזהו הסעד הנתבע בעניינינו.

...

הסכום הכולל הוא 2,835,000 ₪ ובצירוף מע"מ – 3,316,950 ₪ - וכך אני מורה.

אשר לגמול לתובעים המייצגים אני מורה כי זה יעמוד על 695,000 ₪ (5% מסכום ההשבה).

סוף דבר נוכח כל המפורט לעיל, התובענה הייצוגית מתקבלת.

המסגרת הנורמאטיבית במרכזו של ההליך דנן עומד סעיף 13א לחוק הגנת הצרכן, שעניינו בהסדר החל על עסקה צרכנית שהיא "עסקה לתקופה קצובה". עסקה מסוג זה מוגדרת בסעיף-קטן (א) של הסעיף האמור, בהתאם לחלופה הרלוואנטית לענייננו, כך: "(2) עסקה שבה, בתקופה מסוימת, נרכשים טובין או שירותים במחיר מוזל או שניתנת הטבה אחרת בעבורם, בין אם העסקה עצמה היא לתקופה בלתי מסוימת ובין אם היא לתקופה מסוימת, למעט עסקה שבמהלכה, לתקופה מוגבלת ובלא כל תנאי, הוזיל העוסק את מחיר הטובין או השירותים, או הציע הטבה אחרת". בהמשך לכך, סעיף 13א(ב) לחוק קובע הוראות הנוגעות להודעה שעל העוסק למסור לצרכן לקראת תום התקופה שבה סופקו הטובין או השירותים במחיר המוזל, כדלקמן: "בעיסקה לתקופה קצובה שבה מחייב עוסק חשבון של צרכן בתשלומים, לפי הרשאה לחיוב, יודיע העוסק לצרכן, בתקופת ההודעה, על מועד סיום העסקה או ההיתחייבות". "תקופת ההודעה", בהתאם להוראות החוק, חלה בין ששים לשלושים ימים לפני מועד סיום העסקה או ההיתחייבות (שהוא, בהקשר הנוכחי שבפנינו, מועד סיומה של התקופה שבה נרכשים הטובין או השירותים במחיר מוזל או בהטבה אחרת).

מקורו של העירעור דנן בבקשה לאישורה של תובענה ייצוגית שהוגשה על-ידי המערערים נגד סלקום בגין העלאת המחירים המתוארת לעיל (ת"צ 73252-01-18, סגנית הנשיא ג' כנפי-שטייניץ).

אשר על כן, נקבע כי התובענה מעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה, שהעיקריות שבהן הן: האם סלקום הפרה את הוראות סעיף 13א לחוק בכל הנוגע לגביית התשלום בגין הממירים הנוספים ומהו הסעד שחברי הקבוצה זכאים לו בעקבות זאת.

...

בסופו של דבר, מקובלת עליי מסקנת חבריי, מטעמיהם (ראו: פסקאות 42-39 לחוות דעתה של השופטת ברק-ארז; ופסקאות 6-4 לחוות דעתו של השופט גרוסקופף), כי ההפניה בסעיף 13א(ד)(2)(ב) ל"הודעה בהתאם להוראות סעיף קטן (ב)", מתייחסת להודעה העצמאית הקבועה בסעיף 13א(ב) רישא, ומשכך אין די בציון מועד סיום העסקה במסגרת החשבונית בלבד (לפי סעיף 13א(ב)(2) לחוק), כדי לעמוד בחריג הקבוע בסעיף 13א(ד)(2)(ב) לחוק (להלן: מישור הסנקציה).

ואולם, כשלעצמי, אני סבור כי לטענת סלקום יש פנים לכאן ולכאן, וטוב נעשה אם נותיר את ההכרעה בשאלה זו לבית המשפט המחוזי, אשר ידון בתובענה הייצוגית לגופה.

שכן, קיימת אפשרות סבירה שייקבע, בסופו של דבר, כי נגרם לחברי הקבוצה נזק, גם אם כעת לא ניתן לאמוד את גובהו.

סעיף 13א(ב) קובע כי בעיסקה לתקופה קצובה מוטלת חובה על העוסק ליתן הודעה לצרכן בדבר מועד סיום העסקה, וזוהי לשונו: (ב) בעיסקה לתקופה קצובה שבה מחייב עוסק חשבון של צרכן בתשלומים, לפי הרשאה לחיוב, יודיע העוסק לצרכן, בתקופת ההודעה, על מועד סיום העסקה או ההיתחייבות; המועד האמור יצוין גם בכל אחד מאלה: (1) בחוזה, אם קיים חוזה בכתב [.

במסגרת היתקשרות זו הוסכם כי במהלך 12 החודשים הראשונים שלאחר ההצטרפות לתכנית תסופק למשיבים חבילת התיקשורת במחיר מוזל, ולא תגבה מהם עלות ההשכרה של ממיר נוסף שסופק להם על ידי סלקום (להלן: הממיר הנוסף).

על רקע האמור, ביום 31.1.2018 הגישו המשיבים בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד סלקום לבית המשפט המחוזי בירושלים (ת"צ 73252-01-18), שבה טענו כי סלקום הפרה את חובות היידוע הקבועות בחוק הגנת הצרכן לעניין סיום עסקה לתקופה קצובה.

כמו כן, סלקום טוענת כי ההלכה שנקבעה עומדת בסתירה ברורה ומפורשת לפסקי דין קודמים שיצאו מלפני בית משפט זה. בתוך כך מפנה סלקום, בין היתר, לעניין בזק, ומציינת כי באותו המקרה נדונה החלטה של בית המשפט המחוזי לאשר תובענה ייצוגית נוכח אי-מסירת מידע לצרכן על מחירי ההמשך שייגבו ממנו בתום תקופת ההטבה.

עוד טוענים המשיבים כי ההלכה שנקבעה בפסק הדין אינה סותרת הילכות קודמות שנקבעו על ידי בית משפט זה. בהקשר זה, נטען, בין היתר, כי עניין בזק עוסק בסעיף 13א(ד)(2)(א) לחוק, שלא נדון בפסק הדין, ושעניינו במסמך שיש למסור לצרכן בעת ההיתקשרות, ובו מפורטים התשלומים שייגבו ממנו לאחר סיום העסקה.

...

על רקע האמור, ביום 31.1.2018 הגישו המשיבים בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד סלקום לבית המשפט המחוזי בירושלים (ת"צ 73252-01-18), שבה טענו כי סלקום הפרה את חובות היידוע הקבועות בחוק הגנת הצרכן לעניין סיום עסקה לתקופה קצובה.

עוד צוין כי מסקנה זו עולה בקנה אחד עם תכליתו הצרכנית של החוק, שהסדריו מייחסים חשיבות רבה ליידוע אפקטיבי של הצרכן, שכן "אין חולק כי הודעה ייעודית המוקדשת לעניין סיומה המתקרב של תקופת ההטבה, באופן נבדל, היא האמצעי החשוב והמועיל לצורך יידוע מוצלח של הצרכן". לפיכך נקבע כי יש לפרש את תנאיו של סעיף 13א(ד)(2) לחוק כך שיחייבו לכל הפחות משלוח של הודעה סטטוטורית, וצוין כי בשלב זה אין צורך להכריע בשאלה אם ניתן להסתפק בהודעה זו לבדה כדי לקיים את חובות היידוע הקבועות בסעיף, או שיש לעמוד גם ביתר אמצעי היידוע המוזכרים בסעיף 13א(ב) לחוק.

לבסוף יודגש כי בניגוד לטענת סלקום, המסקנה שנקבעה בפסק הדין לעניין פירושו הראוי של סעיף 13א(ד)(2) לחוק, אינה עומדת בסתירה לפסקי דין קודמים של בית משפט זה. כך, בעניין בזק נדונה החלטת הערכאה הדיונית שאישרה תובענה ייצוגית מנימוקים שנוגעים "להתקשרות המקורית ולמועד בו ניתנה הודעה על ידי המבקשת למשיב לגבי תנאי העסקה" (שם, בפסקה 2).

ואולם, כפי שציינו המשיבים בצדק – קביעות אלו כשלעצמן אין בהן כדי לשלול את המסקנה כי במקרים מתאימים תקום זכאות לסעד החוזי הקבוע בסעיף 13א(ג)(1) לחוק.

מן הטעמים המפורטים לעיל הבקשה נדחית, ועמה נדחית הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין.

על כן הגישה המבקשת את הבקשה הנוכחית, לאישור התביעה כייצוגית להשבת תשלומי היתר שגבתה המשיבה מכל אחד מחברי הקבוצה בשל איחור בתשלום האגרה.

דרך ארץ הוסיפה וטענה כי עומדת לה הגנה לפי סעיף 6 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], בשים לב לכך שפעלה בתחום הרשאה חוקית שניתנה לה או לכל הפחות מתוך אמונה סבירה ובתום לב בקיומה של הרשאה חוקית.

זאת, בין היתר לאור ההלכה שנפסקה בע"א 7115/14 סירוגה-ברניר נ' סלקום ישראל בע"מ (3/7/2017) ולפיה אם גורם גבה כספים על פי הנחיית רשות מוסמכת, אולם הנחיה זו לא תיאמה את הדין, יראו בגורם הנתבע כמי שהתעשר "שלא על פי זכות שבדין", כמובנו של מונח זה בסעיף 1 לחוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט-1979, המקים זכות להשבה.

בקשת האישור הנוכחית הוגשה לפי הפרט הראשון לתוספת, המתיר הגשת תובענה ייצוגית "נגד עוסק, כהגדרתו בחוק הגנת הצרכן, בקשר לענין שבינו לבין לקוח, בין אם התקשרו בעיסקה ובין אם לאו". המשיבה טענה כי היא אינה 'עוסקת' בהקשר של בקשת האישור, שכן היא לא זו שמבצעת את הגבייה ולא קובעת את שיעור הריבית ואת שיטת חישובה.

...

טענות נוספות משהגעתי למסקנה כי החיוב בוצע כדין, מתייתר הצורך לדון בשאלה האם חלה בנסיבות העניין הגנת סעיף 6 לפקודת הנזיקין, והאם תובענה ייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכריע במחלוקות.

סוף דבר לנוכח כל האמור לעיל, אין סיכוי סביר שבקשת האישור תוכרע לטובת חברי הקבוצה, ועל כן אני מורה על דחיית בקשת האישור.

המבקשת תשלם למשיבה הוצאות ושכר טרחה בסך כולל של 10,000 ₪ .