תביעה ייצוגית נגד סלקום בגין גביה ללא הרשאה המפרה את הוראות החוק

בהחלטה מיום 14/2/2022 הוריתי למבקשת להבהיר אם היא מסכימה למחיקת רשות האכיפה והגבייה מהבקשה ומכתב התביעה, בשים לב לכך שלא התבקש כנגדה כל סעד, ולכך שהבקשה אינה מעלה עילה המוכרת בחוק תובענות ייצוגיות כנגדה.

לדרך ארץ אין כל סמכות לקבוע או להורות לרשות האכיפה והגבייה כיצד יש לפרש או ליישם את הוראות סעיף 5(ב) לחוק פסיקת ריבית והצמדה.

המבקשת טענה, כי דרך ארץ לכל הפחות התעשרה שלא כדין כתוצאה מהפרת החוק הנטענת, שכן הסכומים שנגבו שלא כדין הועברו אליה עם גבייתם, וכי היא האחראית להשבתם ולביטול של חיובים לא חוקיים של ריבית פיגורים.

לחזוק טענותיה, הפניתה המבקשת לפסק דינו של בית המשפט העליון בע"א 7115/14 סירוגה-ברניר נ' סלקום ישראל בע"מ (3/7/2017)), בו נקבע כי אם גורם גבה כספים על פי הנחיית רשות מוסמכת, אולם הנחיה זו לא תיאמה את הדין, יראו בגורם הנתבע כמי שהתעשר "שלא על פי זכות שבדין", כמובן מונח זה בסעיף 1 לחוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט-1979, המקים זכות להשבה.

דוגמה למצבים בהם ברור כי אין בבקשה ולא כלום ניתן למצוא כאשר עילת התביעה אינה נכללת ברשימת העילות הקבועה בתוספת השנייה לחוק או בהוראת חוק מפורשת אחרת (ראו סעיף 3 לחוק תובענות ייצוגיות), כאשר התובע אינו רשאי להגיש בקשה לאישור תביעה ייצוגית (סעיף 4 לחוק תובענות ייצוגיות) וכדומה.

סעיף זה שולל אחריות בנזיקין ממי שפעל או חדל מלפעול, אם עשה כן על פי הרשאה הקבועה בחיקוק או על פי הרשאה חוקית הנתנת על ידי גורם המוסמך לתתה, ולמצער אם האמין באופן סביר ובתום לב בקיומה של הרשאה חוקית כזו, למעט אם נהג ברשלנות (ע"א 7115/14 הנ"ל, בפיסקה 29 והמקורות הנוספים שם).

...

לנוכח כל אלו הגעתי למסקנה כי יש לדחות את בקשת הסילוק על הסף.

סוף דבר לאור כל האמור, הבקשה לסילוק על הסף נדחית.

אני קובע את התיק לדיון מקדמי ביום 19/10/2022 בשעה 09:30.

המסגרת הנורמאטיבית במרכזו של ההליך דנן עומד סעיף 13א לחוק הגנת הצרכן, שעניינו בהסדר החל על עסקה צרכנית שהיא "עסקה לתקופה קצובה". עסקה מסוג זה מוגדרת בסעיף-קטן (א) של הסעיף האמור, בהתאם לחלופה הרלוואנטית לענייננו, כך: "(2) עסקה שבה, בתקופה מסוימת, נרכשים טובין או שירותים במחיר מוזל או שניתנת הטבה אחרת בעבורם, בין אם העסקה עצמה היא לתקופה בלתי מסוימת ובין אם היא לתקופה מסוימת, למעט עסקה שבמהלכה, לתקופה מוגבלת ובלא כל תנאי, הוזיל העוסק את מחיר הטובין או השירותים, או הציע הטבה אחרת". בהמשך לכך, סעיף 13א(ב) לחוק קובע הוראות הנוגעות להודעה שעל העוסק למסור לצרכן לקראת תום התקופה שבה סופקו הטובין או השירותים במחיר המוזל, כדלקמן: "בעיסקה לתקופה קצובה שבה מחייב עוסק חשבון של צרכן בתשלומים, לפי הרשאה לחיוב, יודיע העוסק לצרכן, בתקופת ההודעה, על מועד סיום העסקה או ההיתחייבות". "תקופת ההודעה", בהתאם להוראות החוק, חלה בין ששים לשלושים ימים לפני מועד סיום העסקה או ההיתחייבות (שהוא, בהקשר הנוכחי שבפנינו, מועד סיומה של התקופה שבה נרכשים הטובין או השירותים במחיר מוזל או בהטבה אחרת).

מקורו של העירעור דנן בבקשה לאישורה של תובענה ייצוגית שהוגשה על-ידי המערערים נגד סלקום בגין העלאת המחירים המתוארת לעיל (ת"צ 73252-01-18, סגנית הנשיא ג' כנפי-שטייניץ).

על כן, בכל הנוגע לחיובי התשלום עבור הממירים הנוספים, נקבע כי קמה למערערים עילת תביעה נגד סלקום המבוססת על הפרת הוראותיו של סעיף 13א לחוק הגנת הצרכן בשל אי-שליחת הודעה על מועד סיומה של תקופת ההטבה.

אשר על כן, נקבע כי התובענה מעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה, שהעיקריות שבהן הן: האם סלקום הפרה את הוראות סעיף 13א לחוק בכל הנוגע לגביית התשלום בגין הממירים הנוספים ומהו הסעד שחברי הקבוצה זכאים לו בעקבות זאת.

לא מן הנמנע כי סלקום אף סברה שמשלוח הודעה עצמאית עשוי לסייע ללקוחותיה לקבל החלטה מושכלת בקשר להמשך ההיתקשרות עימה, ובחרה מטעמיה שלא לעשות כן. כפי שציינתי לעיל, גם אם ניתן היה לפרש את הוראות החוק, במישור הסנקציה, כפי שסלקום פירשה אותם; אין הדבר כן ביחס למישור ההפרה.

...

בסופו של דבר, מקובלת עליי מסקנת חבריי, מטעמיהם (ראו: פסקאות 42-39 לחוות דעתה של השופטת ברק-ארז; ופסקאות 6-4 לחוות דעתו של השופט גרוסקופף), כי ההפניה בסעיף 13א(ד)(2)(ב) ל"הודעה בהתאם להוראות סעיף קטן (ב)", מתייחסת להודעה העצמאית הקבועה בסעיף 13א(ב) רישא, ומשכך אין די בציון מועד סיום העסקה במסגרת החשבונית בלבד (לפי סעיף 13א(ב)(2) לחוק), כדי לעמוד בחריג הקבוע בסעיף 13א(ד)(2)(ב) לחוק (להלן: מישור הסנקציה).

ואולם, כשלעצמי, אני סבור כי לטענת סלקום יש פנים לכאן ולכאן, וטוב נעשה אם נותיר את ההכרעה בשאלה זו לבית המשפט המחוזי, אשר ידון בתובענה הייצוגית לגופה.

שכן, קיימת אפשרות סבירה שייקבע, בסופו של דבר, כי נגרם לחברי הקבוצה נזק, גם אם כעת לא ניתן לאמוד את גובהו.

סעיף 13א(ב) קובע כי בעיסקה לתקופה קצובה מוטלת חובה על העוסק ליתן הודעה לצרכן בדבר מועד סיום העסקה, וזוהי לשונו: (ב) בעיסקה לתקופה קצובה שבה מחייב עוסק חשבון של צרכן בתשלומים, לפי הרשאה לחיוב, יודיע העוסק לצרכן, בתקופת ההודעה, על מועד סיום העסקה או ההיתחייבות; המועד האמור יצוין גם בכל אחד מאלה: (1) בחוזה, אם קיים חוזה בכתב [.

במסגרת היתקשרות זו הוסכם כי במהלך 12 החודשים הראשונים שלאחר ההצטרפות לתכנית תסופק למשיבים חבילת התיקשורת במחיר מוזל, ולא תגבה מהם עלות ההשכרה של ממיר נוסף שסופק להם על ידי סלקום (להלן: הממיר הנוסף).

על רקע האמור, ביום 31.1.2018 הגישו המשיבים בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד סלקום לבית המשפט המחוזי בירושלים (ת"צ 73252-01-18), שבה טענו כי סלקום הפרה את חובות היידוע הקבועות בחוק הגנת הצרכן לעניין סיום עסקה לתקופה קצובה.

לבסוף, דחתה השופטת ברק-ארז מספר טענות שהעלתה סלקום, לפיהן תובענה ייצוגית אינה הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת נושא ענייננו, ויש להחיל את פרשנות הוראות החוק העולה מפסק הדין באופן פרוספקטיבי.

כמו כן, סלקום טוענת כי ההלכה שנקבעה עומדת בסתירה ברורה ומפורשת לפסקי דין קודמים שיצאו מלפני בית משפט זה. בתוך כך מפנה סלקום, בין היתר, לעניין בזק, ומציינת כי באותו המקרה נדונה החלטה של בית המשפט המחוזי לאשר תובענה ייצוגית נוכח אי-מסירת מידע לצרכן על מחירי ההמשך שייגבו ממנו בתום תקופת ההטבה.

...

על רקע האמור, ביום 31.1.2018 הגישו המשיבים בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד סלקום לבית המשפט המחוזי בירושלים (ת"צ 73252-01-18), שבה טענו כי סלקום הפרה את חובות היידוע הקבועות בחוק הגנת הצרכן לעניין סיום עסקה לתקופה קצובה.

עוד צוין כי מסקנה זו עולה בקנה אחד עם תכליתו הצרכנית של החוק, שהסדריו מייחסים חשיבות רבה ליידוע אפקטיבי של הצרכן, שכן "אין חולק כי הודעה ייעודית המוקדשת לעניין סיומה המתקרב של תקופת ההטבה, באופן נבדל, היא האמצעי החשוב והמועיל לצורך יידוע מוצלח של הצרכן". לפיכך נקבע כי יש לפרש את תנאיו של סעיף 13א(ד)(2) לחוק כך שיחייבו לכל הפחות משלוח של הודעה סטטוטורית, וצוין כי בשלב זה אין צורך להכריע בשאלה אם ניתן להסתפק בהודעה זו לבדה כדי לקיים את חובות היידוע הקבועות בסעיף, או שיש לעמוד גם ביתר אמצעי היידוע המוזכרים בסעיף 13א(ב) לחוק.

לבסוף יודגש כי בניגוד לטענת סלקום, המסקנה שנקבעה בפסק הדין לעניין פירושו הראוי של סעיף 13א(ד)(2) לחוק, אינה עומדת בסתירה לפסקי דין קודמים של בית משפט זה. כך, בעניין בזק נדונה החלטת הערכאה הדיונית שאישרה תובענה ייצוגית מנימוקים שנוגעים "להתקשרות המקורית ולמועד בו ניתנה הודעה על ידי המבקשת למשיב לגבי תנאי העסקה" (שם, בפסקה 2).

ואולם, כפי שציינו המשיבים בצדק – קביעות אלו כשלעצמן אין בהן כדי לשלול את המסקנה כי במקרים מתאימים תקום זכאות לסעד החוזי הקבוע בסעיף 13א(ג)(1) לחוק.

מן הטעמים המפורטים לעיל הבקשה נדחית, ועמה נדחית הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין.

עילות התביעה כאמור בבקשת האישור הן כדלקמן: המבקשים טוענים כי המשיבות, בין השאר, הפרו את הוראות חוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981 (להלן: "חוק הגנת הצרכן") ובכלל זה את הוראת סעיף 13א(ב) לחוק המחייבת מתן הודעה נפרדת ועצמאית על מועד סיום תקופת ההטבה, ובהיעדרה לא ניתן היה להמשיך את ההיתקשרות לאחר מועד סיום תקופת ההטבה, ועל כן מדובר בגבייה ביתר שלא כדין.

לפי הנטען, המשיבות התעשרו שלא על פי זכות שבדין, כתוצאה מגביית תשלום ללא יידוע מראש וללא הרשאה ברורה לעשות כן (כאמור בפרק ד.2.

לטענת המבקשים עסקינן בתביעה כספית מובהקת הגם שעיקרה על דרך ההשבה, בגין גביית כספים שגבתה קופת החולים ממבוטחיה שלא כדין בנגוד לחוק הגנת הצרכן ובנגוד לפסיקה מפורשת של בית המשפט העליון – כאמור בע"א 3849/20 טמיר ואח' – סלקום ישראל (30.5.2023).

כמפורט לעיל, במקרה דנן, מדובר בבקשה לאישור תובענה ייצוגית כנגד כללית והראל בטענה כי חייבו שלא כדין הורים בגין ביטוחים סיעודיים של ילדיהם הקטינים עם הגיע הילדים לגיל 19, וזאת ללא קבלת הסכמה מפורשת עובר לתחילת החיוב או מבלי למסור הודעה כמתחייב על פי חוק הגנת הצרכן, ועל כן, לטענתם, יש להורות למשיבות להשיב את הכספים שנגבו שלא כדין.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינו בטענות הצדדים הגענו לכלל מסקנה כי דין הבקשות, להידחות ברובן.

משכך משעה שטרם נקבע בפסיקה האם עילות תביעה מכוח חוק הגנת הצרכן מוחרגות מסמכותו העניינית של בית הדין לעבודה בהתאם לסעיף 54(ב) לחוק ביטוח בריאות, ומשעה שממילא אין מקום להורות על סילוק על הסף של בקשת האישור בכללותה, אנו סבורים כי יש להותיר סוגיה זו לשלב ההכרעה בבקשת האישור.

] גם טענות הראל כי עילות התביעה התיישנו או כי חל שיהוי בהעלאתן הן טענות הטעונות בירור עובדתי, עיון במסמכים ושמיעת ראיות, ועל כן אין מקום לסלק על הסף את בקשת האישור בשל כך. אשר על כן, שתי הבקשות לסילוק על הסף נדחות למעט בכל הנוגע לעילת התביעה מכוח פקודת הנזיקין, אשר דינה להימחק.

רקע והשתלשלות העניינים ביום 7.5.2018 הגישו המשיבים, מר יובל לפינר וגב' שרית תמר (להלן: התובעים המייצגים), בקשה לאישור תובענה כייצוגית נגד בנק הפועלים ונגד בנק לאומי (להלן, יחדיו: הבנקים) לפי פרט 3 בתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006: "תביעה נגד תאגיד בנקאי, בקשר לענין שבינו לבין לקוח, בין אם התקשרו בעיסקה ובין אם לאו" (להלן: בקשת האישור).

עוד יצוין כי כל בנק מפרסם מיסמך הכולל את גובה העמלות הנדרשות על ידו בטבלה הכוללת את הפרטים המופיעים בתעריפון המלא, בתוספת שעורי העמלות שקבע ללקוחותיו שהם יחידים או עסקים קטנים.

התובעים המייצגים הוסיפו כי אם ייקבע שאין לגבות בגין הפקדה במכונה את התעריף הקבוע עבור הפקדה בשידור, אזי ניתן יהיה לגבות עמלה בגין הפקדה במכונה רק לפי פרט אחר בתעריפון המלא – פרט 1(א)(3)(9), שעניינו "פעולה בערוץ ישיר – הפקדת שיק" (להלן: עמלת פעולה בערוץ ישיר).

בנק הפועלים טען כי סעיף זה, לפיו "דין נזק שניגרם לאדם על ידי עבירה על הוראות חוק זה [...] כדין נזק שמותר לתבוע עליו פיצויים על פי פקודת הנזיקין [נוסח חדש]" (ההדגשה אינה במקור) חל רק על הפרות פליליות של חוק הבנקאות.

כידוע, בהתאם להלכה שנקבעה ברע"א 8761/09 סלקום ישראל בע"מ נ' פתאל (6.5.2010) (להלן: עניין סלקום), בקשת רשות ערעור על החלטה המאשרת ניהול תובענה כייצוגית תבחן בהתאם לשלושה שיקולים: המשמעות הכלכלית שעלולה להיות, מבחינת הנתבע, לניהול התובענה הייצוגית; משקלן של השאלות, המשפטיות והעובדתיות, המתעוררות בבקשת רשות העירעור לעומת משקלן של השאלות שנותר לידון בהן במסגרת הדיון העקרי; ולבסוף, סכויי הקבלה של הטענות המועלות בבקשת רשות העירעור לגופן – שיקול אשר בית המשפט יידרש אליו במקרי קצה בלבד (עוד ראו: רע"א 9171/10 חברת בנק בנלאומי בע"מ נ' MYRNA MANDAP, פסקה 4 (19.9.2012); רע"א 4193/22 מעדני מניה רשתות מסחר 2000 בע"מ נ' גנקין, פסקה 9 (14.8.2022)).

...

מכל מקום, נקבע כי בשלב זה של ההליך הייצוגי, די במסקנה כי קיים קושי בגביית עמלה זהה בגין הפקדה במכונה והפקדה בדלפק, ואין צורך להכריע מה גובה העמלה אותו היו זכאים הבנקים לגבות בגין הפקדה במכונה, או מהו היקף הסכום שיש לחייב אותם בהשבתו.

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור הגעתי למסקנה כי דינה להידחות, אף בלי להידרש לתשובה.

סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית.