תביעה ייצוגית נגד יזם פרויקט בנייה פגום

רקע תמציתי ופסק דינו של בית המשפט המחוזי לפי המתואר בכתב התביעה, המערערת הקימה פרויקט בניה של שמונה בנייני מגורים בתחום שיפוטה של המשיבה (להלן גם: הערייה).

עוד נטען כי תקיפת התחשיב מצריכה בירור עובדתי ושמיעת עדים; כי בהיעדר יכולת לברר אם התחשיב שגוי, האזרח ייאלץ להגיש עתירה מינהלית בין אם ידוע לו על פגם ובין אם לאו; כי נקודת הזמן שבה מתקבל ההיתר היא נקודת זמן רגישה ביותר שבה היזם זקוק לרשות המינהלית, מה שיקשה עליו להגיש עתירה מינהלית בזמן אמת; וכי הותרת פסק דינו של בית משפט קמא על כנו תוביל לפיצול הליכים ביחס לאותה דרישת תשלום.

הילכת אלפריח נקבעה בפסק דינו של השופט מ' מזוז במילים אלה: "מן הדין היה לדחות על הסף את בקשת המערער לאישור תובענה ייצוגית מהטעם שמדובר בתובענה המכוונת למעשה נגד חוקיותו וסבירותו של חוק העזר. תקיפה כזו אין מקומה בהליך של תקיפה עקיפה אלא בהליך של תקיפה ישירה בפני בית המשפט המנהלי המוסמך, ומכל מקום, תובענה ייצוגית אינה "הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות הענין" כנדרש בסעיף 8(א)(2) לחוק תובענות ייצוגיות.

אוסיף ואעיר, כי כאשר בית משפט לעניינים מנהליים קובע, בגדרי הילכת אלפריח, כי בהחלטת הרשות, או במעשה שהרשות עשתה, נפל פגם משפטי – כדוגמת חוסר סמכות או הפרת כללי המשפט המנהלי – חזקה היא שהרשות תתקן את אשר טעון תיקון ותחזיר לאזרח את הכסף שגבתה ממנו שלא כדין, מבלי שהלה יידרש להגיש נגדה תביעת השבה לבית משפט אזרחי רגיל.

...

לבסוף, בית המשפט הוסיף כי אף אם היתה המערערת מעלה את טענותיה במסגרת עתירה מינהלית (להבדיל מתביעה אזרחית), דינה של זו היה להידחות, אם מחמת שיהוי – משום שלא השיגה על ההיטלים בסמוך למועד שבו חויבה; אם מחמת חוסר ניקיון כפיים – לנוכח התכחשותה של המערערת לתנאי המכרז שבו זכתה; ואם לנוכח העדר טענות מבוררות להיותם של התעריפים בלתי סבירים, העדר מחלוקת כי אלה נקבעו לאחר עבודת מטה מסודרת, ואי הצבעה על פגמים בקביעות העירייה ובאופן הטלת החיוב שנקטה.

אוסיף ואציין כי אני סבורה כי יש טעמים טובים לדברים שלעיל גם במישור המשפט הרצוי.

ההלכה הפסוקה קבעה בהקשר זה כי אין לאפשר תביעות הצהרתיות חלקיות ללא חלק אופרטיבי כאשר סביר להניח שבית המשפט יזדקק להליכים נוספים כדי ליישב את הסכסוך בין הצדדים (ראו רע"א 84/98 צעד בריא נ' Ensograph Belgium NV (11.3.1998).

לאור כל האמור לעיל ובכפוף להערות שצוינו על ידי, אני מסכימה כאמור לתוצאת פסק דינו של השופט עמית.

בבית המשפט העליון בש"א 1679/24 לפני: כבוד השופטת ג' כנפי-שטייניץ המבקשים: 1. הו מאימא בע"מ 2. אביר (אברהם) קארה נ ג ד המשיבים: 1. צח שניר 2. טופ פיקס לבית בע"מ 3. גמא א.כ. ייזום פרויקטים בע"מ 4. עזריאל ברוך סאפראן 5. אזורים בנין (1965) בע"מ 6. עקיבא זוריבין יזום בניה והשקעות 2000 בע"מ 7. קבוצת חג'ג' ייזום נדל"ן בע"מ 8. כוכבית סטארפון ישראל בע"מ 9. בי.בי רינט ליס (2021) 10. צמחים לתרופה בע"מ 11. גרכאן שיווק פרויקטים בנדל"ן בע"מ 12. אספרסו בול בע"מ 13. אס.וי טקפרו בע"מ 14. דיאיי טכנולוגיות בע"מ 15. אם בי מוטורוס בע"מ 16. נוימר חברה לרכב 17. נוף מיגדל בנייה בע"מ 18. מאסטר אופטיק בע"מ 19. ט.מ. אבו ראס לחומרי ביניין וברזל 20. אילון שחר חברה וסוכנות רכב בע"מ 21. אולג ברושטיין 22. אוטו ישר בע"מ 23. מאיר אלקטריק יוטיליטז (2015) בע"מ 24. אוטו גו בע"מ 25. לוסיא גלס בע"מ 26. בורכוב רדיק 27. אדירים (תבור-שניידר) בנין והשקעות בע"מ 28. איילון מוטרוס בע"מ 29. סופר אלקטריק ס.פ בע"מ 30. רובר קיו נדל"ן בע"מ 31. רידיפיין מיט בע"מ 32. י.ח דברי בניה ופיתוח בע"מ 33. קבוצת יהונתן פירסום ותוכן בע"מ 34. בשבילכם כאן בע"מ 35. א.אהרוני גרופ פיננסים בע"מ 36. אחוזת ראשונים-רובינשטיין 37. מ.ש.י אלפא יזמות בע"מ 38. אקספרט סוכנות לביטוח פנסיוני (2010) בע"מ 39. קרן-טל השקעות בע"מ 40. ציפורי אירוח ואירועים בע"מ 41. תעבורה על בטוח (2007) בע"מ 42. השטיח האדום - ייבוא שטיחים בע"מ בקשה לאיחוד תובענות בשם המבקשים: עו"ד ענר בר-אילן בשם המשיב 1: עו"ד ראובן מילמן ][]החלטה

לפניי בקשה לפי תקנה 40(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות), לאיחוד הדיון בבקשה לאישור תובענה ייצוגית בת"צ 47316-02-24 המתנהלת בבית משפט השלום בתל אביב-יפו, עם הדיון ב-41 בקשות לאישור תובענות ייצוגיות נוספות המתינהלות בבתי משפט שלום שונים ברחבי הארץ.

המשיב 1 מסר בתגובתו שצורפה לבקשה כי הוא מיתנגד לה. בתוך כך, הוא פירט כי הבקשה לאיחוד התובענות אינה עומדת בדרישות החוק ותפגע באותם נתבעים שהמבקשים "חפצים ביקרם". כן נטען, כי בקשות האישור הוגשו כנגד כל נתבע במחוז של מקום מגוריו, בהתאם לכללי הסמכות המקומית, וכי ממילא עיון בבקשות האישור מגלה שונות בעילות ובקבוצות המיוצגות בכל אחת מהן.

בתגובתו מיום 3.4.2024 הרחיב המשיב 1 אודות הפגמים שנפלו לשיטתו בבקשה, ובכלל זה נטען כי המבקש 2 כלל אינו בעל דין בהליכים דנן; כי המבקשים לא פנו לקבלת עמדת המשיבים 42-2 חרף ההכבדה הכרוכה בבקשה; וכן כי בחלק מההליכים כבר ניתנו פסקי דין.

...

לבסוף, נטען כי לא יהיה באיחוד התובענות משום ייעול הדיון בהליכים, ואף מטעם זה יש לדחות את הבקשה.

דין הבקשה להידחות.

הבקשה נדחית, אפוא.

הבקשה המקורית לאישור תביעה נגזרת הוגשה על ידי המבקש מר ירון עזיזי (להלן: "מר עזיזי") שהיה בעל מניות בחברה בשמה התבקשה הגשת התביעה – חברת א. דורי בניה בע"מ (להלן: "החברה").

בבקשה צוין כי צנציפר רכשה מחברה יזמית נכס במגדל משרדים בתל אביב.

במסגרת כתב התחייבות שקיבלה צנציפר לתיקון ליקויים, התחייבה החברה כלפי צנציפר בהתחייבות ישירה לתקן את כל הליקויים, הפגמים ואי ההתאמות ולהשלים את כל החוסרים שיתגלו אם יתגלו בנכס.

כן הם טענו כי אף לו היתה נושה שלה, לא ניתן לקבל את הבקשה שהיא למעשה בקשה להחלפת תובע נגזר, החלפה שאינה אפשרית במסגרת בקשה לאישור תביעה נגזרת, בנגוד לבקשה לאישור תביעה ייצוגית.

לגישתה, החברה קיבלה על עצמה התחייבות ואחריות כלפי הרוכשים והבעלים של היחידות ובכלל זה אחריות לתיקון ליקויים ביחידות הפרויקט בתקופת הבדק.

מובן שלאור האמור היא גם לא ציינה ולא טענה כי היא הגישה נגד החברה תביעה כספית (ומובן שלא עומד לזכותה פסק דין חלוט).

...

בנסיבות אלה, אני סבורה כי לא ניתן לראות בצנציפר נושה של החברה כמובנו של מונח זה בסעיף 204 לחוק החברות, ולאפשר לה – אם בקשתה תתקבל – לפעול בשמה של החברה, להגיש תביעה עבורה ולנהל את התביעה הזו.

כאמור, גם אם יתכן ש"נושה" לצורך ס' 204 אינו כולל רק מי שיש לזכותו פסק דין חלוט, אני סבורה כי מי שלא טוען אפילו שעומדת לו בעת הגשת הבקשה עילת תביעה או שתעמוד לו עילה כזו בעתיד – אינו יכול להיחשב כנושה.

לכן, הבקשה נדחית.

עניינה "האישי" של המבקשת - המבקשת הגישה בקשה למתן היתר בנייה למגורים במסגרת פרויקט תמ"א 38 המצוי ברחוב רש"י 42 בראשון לציון.

התחשיב אושר על ידי חברת יוזמה בע"מ מטעם משרד הפנים ביום 18.3.2001.

באותו עניין קבע השופט מזוז כי: "מן הדין לדחות על הסף את בקשת המערער לאישור תובענה ייצוגית מהטעם שמדובר בתובענה המכוונת למעשה נגד חוקיותו וסבירותו של חוק העזר. תקיפה כזו אין מקומה בהליך של תקיפה עקיפה אלא בהליך של תקיפה ישירה בפני בית המשפט המנהלי המוסמך, ומכל מקום, תובענה ייצוגית אינה "הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות העניין..." (פסקה 9 לפסה"ד).

חריג נוסף הוא: "שמדובר בפגם חוקיות מובהק שאינו שנוי במחלוקת או שהוא גלוי על פניו ותוצאתו ברורה כגון מעשה שנעשה על פניו ללא סמכות או בהעדר פירסום כדין של חיקוק או חוק עזר שלא אושר על ידי שר הפנים. לא כן מקום בו נתקף שיקול הדעת השלטוני גופו, כגון בטענות סבירות ומידתיות" (פסקה 23 לפסה"ד בעיניין אלפריח).

בע"א 1711/02 עירית חולון נ' ארגון הקבלנים והבונים חולון (2.6.2004) קבע בית המשפט כי "מתוך חובתה של הרשות לנהוג בהגינות ובסבירות נגזרת החובה המוטלת עליה לבסס את החלטותיה על תשתית עובדתית ראויה...", משמע, טענות כנגד התשתית העובדתית שעליה התבססה הרשות בקביעת תעריפי ההיטלים, היא עניין של סבירות פעילותה של הרשות, ועל כן כפי שנקבע בעיניין אלפריח, התקיפה של חוק העזר במקרה כזה מקומה בתקיפה ישירה.

...

על כן, נוכח ההזדמנות שהייתה למבקשת לתקוף את חוק העזר בתקיפה ישירה כאמור, אינני מקבלת את טענת המבקשת כי נוכח שינוי חוק העזר ביום 21.6.20 יש לאפשר לה את התקיפה העקיפה.

אינני מקבלת את טענת המבקשת כי נוכח העובדה שבקשת האישור, הוגשה בחודש אוגוסט שנת 2018, לפני מתן פסק דין אלפריח, אין מקום "להחיל רטרואקטיבית" את ההלכה שנקבעה שם. נקודת המוצא בדין הישראלי היא כי הלכה שיפוטית חדשה חלה הן רטרוספקטיבית הן פרוספקטיבית (ר' רע"א 8925/04 סולל בונה בניין ותשתיות בע"מ נ' עזבון המנוח אחמד עבד אלחמיד ז"ל (27.2.2006)) (ר' פסקאות 5, 17).

סוף דבר לאור כל המפורט לעיל בקשת האישור נדחית על הסף.

מספר הדירות שניבנו בפרוייקט הנדון עומד, לפי מסמכי שרבט, על 292 (כשהן מתחלקות בין שני פרוייקטים, האחד בן 178 דירות והשני כלל 114 דירות).

טענה זו מעוגנת בעובדה, שבת"א 492/98 של בית המשפט המחוזי בתל-אביב התנהל הליך של תובענה ייצוגית, אותו יזמו שניים מבין רוכשי הדירות בפרוייקט הנידון, הליך אשר הסתיים בפשרה וניתן בו פסק-דין, הכל כפי שיפורט להלן.

כב' השופט טלגם הגדיר את הקבוצה כדלהלן: "כל רוכשי דירות ויחידות דיור ביישוב בית"ר שרכשו אותן מהנתבעים האחים שרבט חברה לבנין בע"מ ישירות או מחברה אחרת הקשורה לחברה זו, או באמצעות שבת עופר ייזום והשקעות בע"מ". אכן, על פי הגדרת הקבוצה הנ"ל, נראה, כי פועלו של פסק הדין בתביעה הייצוגית משתרע גם על הנתבעת מס' 2, אף שלא היתה בעלת דין בהליך התביעה הייצוגית, שכן זו חברה הקשורה בנתבעת מס' 1, כפי שהודו באי-כוחה בבקשה בבש"א 6169/01, וגם לא נטען אחרת ע"י התובעים.

במקרה דנן, כפי שנפרט בהמשך, טענות התובעים כנגד פסק הדין שניתן בתביעה הייצוגית אינן מסוג הטענות שיכולות להביא להצהרה על בטלות פסק הדין הנ"ל, כלפי התובעים, שכן אין התובעים מצביעים על חריגה מסמכות או "פגם חמור". עם זאת, אין להוציא מכלל אפשרות, שכאשר מדובר בחבר קבוצה שלא היה שותף פעיל להליך התביעה הייצוגית, ואשר מושתק מכוחו של הליך זה מלתבוע את הנתבעת בהליך מאוחר יותר, הרי שבשל הסיטואציה המיוחדת שטבועה באופייה של התביעה הייצוגית, היקף העניינים שעל יסודם ניתן יהיה לתקוף את פסק הדין בתקיפה עקיפה, יהיה רחב יותר.

...

ואולם, גם ענין זה אינו אלא פגם טכני ודין הוא שאין מסלקים תובענה על הסף בגין עניינים אלה שניתנים לתיקון פשוט ואינם מהותיים כלל; (ב) עופר מוסיפה וטוענת, כי יש לדחות את תביעתם של התובעים, או חלק מהם, בשל קיומו של מעשה בית דין (תקנה 101(1) לתקנות).

מקובלת עלינו ההגדרה, כי מסכת העובדות המעמידה את זכות התובע לקבל את הסעד המבוקש-היא עילת תביעה.

התוצאה היא, שחלק מהתובעים מושתקים מכוחו של מעשה בית-דין שנוצר ע"י פסק הדין בתביעה הייצוגית ודין תביעתם, בנושא המקדמה להידחות.

התביעה שהגישו כל יתר התובעים בנושא המקדמה נדחית בזה מחמת מעשה בית-דין.