תביעה ייצוגית דוגמה למקרה לא מתאים

יפות לעניין זה, דוגמאות למקרים בהם לא יעמדו התובע הייצוגי או בא כוחו בתנאי זה, אשר הובאו בעיניין פריניר, על ידי כב' השופט מלצר: "מבלי למצות את הדיון אציין כי הצדקה לדחות בקשה לאישור תובענה כייצוגית עשויה להמצא, למשל, כאשר בית המשפט משתכנע כי התובענה הוגשה ממניעים, אשר בינם לבין התכליות שאותן נועד ההליך הייצוגי לשרת, אין ולא כלום, כגון: רצון לפגוע במתחרה עסקי, או רצון "לסחוט" פשרה (ראו: רע"א 4556/94 טצת נ' זילברשץ, פ"ד מט(5) 774, 788 (1996) (להלן: עניין טצת)); ניסיון להפעיל לחץ על הנתבע, או על באי-כחו כאמצעי להשגת מטרות אחרות, שהן זרות לתובענה הייצוגית ולתכליות שהיא נועדה להשיג (ראו, למשל: ת"צ 5567-06-08 בר נ' עטרת תעשיות 1996 בע"מ, [פורסם בנבו] בפסקה 34: "הניסיון למנף תביעה ייצוגית צרכנית כדי לקדם סיכסוך עסקי קודם הוא ניסיון פסול, אשר אין לתת לו יד [...] ניסיון שכזה מהוה חוסר תום-לב מובהק, באשר הוא עושה במכשיר התובענה הייצוגית שימוש למטרה זרה ופסולה..."; ועיינו גם: קלמנט קווים מנחים 146, הסבור כי ניתן להדוף שימוש לא ראוי בתובענה ייצוגית, למשל, כאשר התובענה מוגשת על ידי מתחרים של הנתבע במטרה להפעיל לחץ וליצור תחרות בלתי הוגנת – במסגרת בחינת התנאי הקבוע בסעיף 8(א)(2) לחוק); הגשתן של תובענות-סרק חסרות בסיס עובדתי או משפטי כנגד נתבעים בעלי "כיס עמוק" (ראו: דברי חברי, השופט א' רובינשטיין ב-ע"א 1509/04 דנוש נ' Chrysler Corporation [פורסם בנבו] (22.11.2007), ואף 'ייצור מכוון של תובענה ייצוגית בעילה של הטעה, כשזו לא קיימת בפועל' (דברי השופטת (כתוארה אז) מ' נאור, ב-רע"א 8851/12 ישרכרט בע"מ נ' שלומוביץ [פורסם בנבו] (29.11.2004))" (שם, פסקה 95 לפסק דינו של כב' השופט מלצר).

לאור כל המפורט לעיל, הגעתי לכלל מסקנה, כי המבקש לא ביסס תשתית ראייתית כנדרש להוכחת טענתו ולפיה טיסתו בוטלה בשל תרחיש קורונה – קרי לא עמד ולו בנטל הראשוני להוכחת הארוע הבטוחי ובהתאמה לא הוכיח כי קיימת לו עילת תביעה אישית.

...

ביום 22/6/22 ניתנה החלטתי ולפיה חלק מסוים זה של בקשת האישור דנן – הנסב על חובת היידוע אודות רכיב "איתור וחילוץ" – יועבר לפני בית המשפט המחוזי מרכז.

יתרה מכך, לאחר שעיינתי בסעיפי הפוליסה אליהם הפנה המבקש, לא מצאתי ממש בטענות גם לגופם של דברים.

לאור כל המקובץ לעיל, לא מצאתי כי קיימת אפשרות סבירה כי טענת המבקש ולפיה המשיבות מטעות את לקוחותיהן באמצעות הצגת מצגים מטעים ולפיהם הפוליסה מכסה כל תרחיש הקשור לקורונה, תוכרע לטובת הקבוצה.

סוף דבר; אשר על כן – הבקשה לאישור התובענה כייצוגית נדחית.

מכל מקום, נוכח האינדיקציות הסותרות בנוגע לכוונתו הסובייקטיבית של המחוקק – ושעה שבכל מקרה לא ניתן לכוונה זו "ביטוי מפורש, ברור וחד משמעי בלשונו של דבר החקיקה" – יש לבחון גם את תכליתו האובייקטיבית של סעיף 21 לחוק תובענות ייצוגיות (עניין אפרת, עמוד 749; ראו גם דנג"ץ 5026/16 גיני נ' הרבנות הראשית לישראל, פסקה 24 לחוות הדעת של הנשיאה מ' נאור, ופסקאות 12-24 לחוות דעתו של השופט נ' סולברג (12.9.2017)).

דוגמה של תביעה ייצוגית שהוגשה על ידי התובע שלא מתאים לתפקיד שקבל על עצמו בשם האחר.

...

כללו של דבר, הגם שאיני שותף לחלק מהנמקותיו של חברי השופט נ' הנדל – אם במישור הלשון, אם במישור התכלית – משנתחדדה בדיון נוסף זה המשמעות הבעייתית של הפרשנות המצמצמת מבחינה מעשית-דיונית, באתי לכלל מסקנה כי במצב הנתון נכון יהיה לבכּר את הפרשנות המרחיבה.

לפיכך החלטתי להצטרף לתוצאה שאליה הגיע חברי השופט נ' הנדל.

למרות זאת, אני מסכים לתוצאה אליה הגיע חברי, השופט נ' הנדל, מהטעמים המפורטים בפסק דינו.

ביום 21.1.20 אושר ההסדר והוחלט לאשר את התובענה כייצוגית; פירסום מודעה בדבר אישורה; מינוי רו"ח ועו"ד יוסף עפרוני כמומחה מטעם בית הדין שייבדוק ויחווה דעתו בשאלות – א. האם קיימת התאמה בין הפרשות המעסיק לבין זקיפת הסכומים לרכיבי החסכון והביטוח (risk) בפוליסות של חברי הקבוצה; ב. האם האפיון החדש במערכותיה הממוחשבות של הכשרה ימנע אי התאמות בעתיד.

נבדק שהכשרה השיבה לחברי הקבוצה את הסכומים שהם זכאים להם; כי קיימת התאמה בין הפרשות המעסיק לבין זקיפת הסכומים לרכיבי הביטוח והחסכון; וכי לא נימצאו מקרים במערכות הראל של חוסר רציפות בהטבות לאורך חיי הפוליסה.

נוסף למחדלי העבר, ההסדר הביא לתיקון כלפי עתיד שיימנע הישנות של מקרים נוספים דוגמאת המקרה דנן.

...

שנית, אנו סבורים כי אין לקבוע מראש ובאופן עקרוני, מהו שיעור שכר הטרחה באחוזים שיש לפסוק לעורך הדין המייצג.

בנסיבות שפורטו אנו סבורים שהסכום שהתבקש הוא סביר וראוי.

סוף דבר הסדר הפשרה של הצדדים מאושר וניתן לו תוקף של פסק דין; הקבוצה: כל מבוטח אצל הנתבעת בעל פוליסת ביטוח מנהלים וכן ביטוח אובדן כושר עבודה, ביחס להפקדות שבוצעו לפוליסה החל מיום 1.1.2015 ועד ליום 30.9.22.

תגובת אגד לתשובה לטענת העדר העילה טוענת אגד, כי אכן לטענתה, לכל היותר זכאים המבקשים להפרש השווי בין מניתם במועד הפרעון לסכום ששולם להם בפועל, אלא, שסעד זה אינו אחד מהסעדים בבקשת האישור (וממילא טענה שכזו מחייבת חוות דעת מומחה המתייחס לשווי הריאלי של המניה במועד פרישתו של כל אחד מחברי הקבוצה, ואינה מתאימה להליך של תובענה ייצוגית).

על מנת להכריע בבקשה לסילוק על הסף יש להניח, כי כלל העובדות המתוארות בבקשה תוכחנה במלואן (רע"א 6938/19 אילני נ' ברוך, (20.8.2020), ע"א 9413/03 אלנקוה נ' הוועדה המקומית לתיכנון ולבניה, ירושלים (22.6.2008)): "לצורך בירור טענות של סילוק תביעה על הסף, יש להניח כי העובדות הנטענות בתביעה הן עובדות מוכחות, ואינן נתונות כשלעצמן במחלוקת. שלב ההכרעה בטענת הסף הדיונית אינו מאפשר ואינו מצריך הכרעה במחלוקות עובדתיות שעניינן אמור להתברר במשפט גופו" לכללים האמורים נקבעו חריגים המצדיקים הקדמה בבירור הבקשה לסילוק על הסף וזאת, בין היתר, כאשר הטענות הדורשות הכרעה על הסף הן טענות שבדין או טענות פשוטות שבעובדה שהכרעה בהן יכולה לשמוט את הקרקע תחת בקשת האישור כולה (ראו: רע"א 2022/07 הבנק הבנלאומי הראשון לישראל בע"מ נ' אר-און השקעות בע"מ, (13.8.07)): "אין בדברים אלה כדי לומר כי לעולם לא ניתן יהיה לבקש את סילוקה על הסף של בקשה לאישור תובענה ייצוגית. ניתן להעלות על הדעת טענות שבדין או שבעובדה הדורשות בירור פשוט יחסית, ושיש בהן כדי להשמיט את הקרקע תחת הבקשה לאישור תובענה ייצוגית כולה". ועוד ראו החריגים ברע"א 5154/08 קוסט פורר גבאי את קסירר רו"ח נ' קדמי (2.4.09): "כאשר קריאה פשוטה של הדברים, על פניהם, מלמדת לכאורה כי המדובר בבקשת סרק, ודיון בבקשה לסילוקה של בקשת האישור על הסף הוא פשוט, מהיר ויכול להוביל למסקנה ברורה וחד-משמעית, אזי יש בסיס לעריכת דיון כאמור. בהקשר זה נזכיר – כדוגמאות בלבד – מספר מקרים לא ממצים: כאשר הבקשה לאישור הוגשה על-ידי גורם המנוע מלהגיש בקשה לאישור תובענה כייצוגית, או שעל פניו ברור כי אין לו עילת תביעה כנגד הנתבעים (סעיף 4(א) לחוק), או כאשר התובענה איננה מסוג העניינים המנויים בתוספת השניה לחוק, או בהוראת חוק מפורשת אחרת (סעיף 3 לחוק)" בעניינינו, טענות המשיבה מצדיקות הקדמת הדיון בבקשה לסילוק על הסף.

...

עילת התביעה התגבשה רק כעת במועד התכחשות הנאמן (האגודה והחברה) לנאמנות (ע"א 2159/19 אהרון דיוה נ' אורי סבן (9.3.2020)) ומשום כך, דין טענת ההתיישנות, כטענת סף, להידחות, שכן היא מחייבת בירור עובדתי באשר לאותה נאמנות נטענת.

לאור כל האמור לעיל, העובדה שהמבקשים בחרו לתבוע כי חובם יפרע באמצעות מניות (או לטענתם לא בחרו, אלא נכפה עליהם לקבל מניות כי כך בחרה אגד לחלק את נכסיה) והעובדה שמקור החוב הכספי בפדיון בחסר של המניה אינן מבססות עילה מכוח מעשה או מחדל הנובעים מעצם הזיקה למניה.

לאור כל האמור לעיל, דין בקשת האישור להימחק על הסף וזאת מן הטעם כי היא אינה מתאימה להידון כתובענה ייצוגית מכוח פרט 5 לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות.

מדובר במקרים בהם העילה הקבוצתית הוכרעה (בין בפצוי ובין בתיקון היתנהלות או מדיניות) והעילה האישית אינה מתאימה להידון כתביעה ייצוגית.

עוד נקבע, כי על מנת להכריע בבקשה לסילוק על הסף יש להניח כי כלל העובדות המתוארות בבקשה תוכחנה במלואן (רע"א 6938/19 אילני נ' ברוך, (20.8.2020), ע"א 9413/03 אלנקוה נ' הוועדה המקומית לתיכנון ולבניה, ירושלים (22.6.2008)): "לצורך בירור טענות של סילוק תביעה על הסף, יש להניח כי העובדות הנטענות בתביעה הן עובדות מוכחות, ואינן נתונות כשלעצמן במחלוקת. שלב ההכרעה בטענת הסף הדיונית אינו מאפשר ואינו מצריך הכרעה במחלוקות עובדתיות שעניינן אמור להתברר במשפט גופו" לכללים האמורים נקבעו חריגים; כך נקבע, כי יש לידון בבקשה לסילוק על הסף כטענה מקדמית במסגרת בקשת האישור כאשר הטענות הדורשות הכרעה על הסף הן טענות שבדין או טענות פשוטות שבעובדה שהכרעה בהן יכולה לשמוט את הקרקע תחת בקשת האישור כולה (ראו: רע"א 2022/07 הבנק הבנלאומי הראשון לישראל בע"מ נ' אר-און השקעות בע"מ, (13.8.07)): "אין בדברים אלה כדי לומר כי לעולם לא ניתן יהיה לבקש את סילוקה על הסף של בקשה לאישור תובענה ייצוגית. ניתן להעלות על הדעת טענות שבדין או שבעובדה הדורשות בירור פשוט יחסית, ושיש בהן כדי להשמיט את הקרקע תחת הבקשה לאישור תובענה ייצוגית כולה". ועוד ראו החריגים ברע"א 5154/08 קוסט פורר גבאי את קסירר רו"ח נ' קדמי (2.4.09): "כאשר קריאה פשוטה של הדברים, על פניהם, מלמדת לכאורה כי המדובר בבקשת סרק, ודיון בבקשה לסילוקה של בקשת האישור על הסף הוא פשוט, מהיר ויכול להוביל למסקנה ברורה וחד-משמעית, אזי יש בסיס לעריכת דיון כאמור. בהקשר זה נזכיר – כדוגמאות בלבד – מספר מקרים לא ממצים: כאשר הבקשה לאישור הוגשה על-ידי גורם המנוע מלהגיש בקשה לאישור תובענה כייצוגית, או שעל פניו ברור כי אין לו עילת תביעה כנגד הנתבעים (סעיף 4(א) לחוק), או כאשר התובענה איננה מסוג העניינים המנויים בתוספת השניה לחוק, או בהוראת חוק מפורשת אחרת (סעיף 3 לחוק)" בעניינינו, מצאתי לבחון את טענות המשיבה כבר עתה, שכן אם תתקבלנה, יהיה בכך בכדי לייתר את המשך הדיון בבקשת האישור.

...

מטעם זה, סבור המבקש, כי אין לאפשר למשיבה ליהנות מהעובדה שפסק הדין ניתן על יסוד מצג חסר (ולטענת המבקש אף מטעה), ובכך לפגוע בקבוצה ולאפשר למשיבה ליהנות מפירות הטעייתה.

ככל שסבור המבקש כי הקבוצה כאן אכן נכללת בענין הס וכי בית המשפט שהכריע בענין הס עשה כן על יסוד מידע חלקי (היינו – על יסוד ההנחה כי ככל שקיימים ניזוקים הרי שמדובר בבודדים בלבד שאינם מהווים קבוצה) ובשל כך קבע כי הניזוקים יוכלו להגיש תביעות פרטניות ומבקש הוא לשנות קביעה זו (ככל שאכן כיוון בית המשפט באמירה זו לשלול מהניזוקים הגשת תביעה ייצוגית בנסיבות אלה), הרי שהפורום המתאים לעשות זאת, הינו בית המשפט שנתן את פסק הדין בענין הס. השאלות האם במסגרת שיקולי הצדדים וההסכמות, עמדה לנגד עיני הצדדים קיומה של הקבוצה כאן, לגביה סוכם כי לא תקבל פיצוי ותשלל הימנה הזכות להגשת בקשה לאישור תובענה ייצוגית, וככל שלא עמדה לעיני הצדדים קיומה של קבוצה, ופסק הדין ניתן על יסוד ההנחה כי קבוצה כאמור אינה בנמצא, מה משמעות הדבר ביחס לפסק הדין בענין הס – כל אלה, אמורות להבחן על ידי בית המשפט שנתן את פסק הדין בענין הס. סוף דבר הבקשה לסילוק על הסף נדחית.

המשיבה תשלם את הוצאות המבקש בסך כולל של 7,500 ₪.