אין חולק, כי חוק חניה לנכים אינו מנוי בתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות והוא אף אינו קובע כי ניתן להגיש תובענה ייצוגית בגין הפרתו.
...
אני סבורה, כי לו היה אפילו אורח נכה אחד אשר ביקר בבתי מלון אלו תוך שהחנה את רכבו בחניון הכיכר כדי לשמוט את הקרקע בדבר אחריותן של המשיבות לשאת בתשלום דמי החניה עבור אותו אורח, וכיצד ניתן יהיה להבדיל בין חברי הקבוצה אשר ביקשו ליהנות משירותי המשיבות אל מול חברי הקבוצה אשר ביקשו לבקר בבתי המלון הסמוכים?
יצוין, כי טענתו זו של המבקש בעניין זה אף סותרת את חוות דעתו של המומחה שפירא אשר הוגשה מטעמו בה ציין שפירא, כי במפלס הכניסה לבתי המלון ישנם אזורי חניה המיועדים לאורחיהם, אולם לדבריו, הם כולם חסומים ואינם זמינים לציבור הרחב, חלקם מהווים אזור עצירה ולא חניה, אין סימון חניות נכים לציבור הרחב ובבתי המלון שסקר – גם לא לבאי בתי המלון, ומשכך החניות אינן זמינות אף לנכים בעלי תג חניה לנכה.
אני ערה לכך, כי השאלה המשפטית המתעוררת בתובענה אשר מבוקש לאשרה כייצוגית בנסיבות המקרה דנן, הינה אחידה, ואני אף ערה לכך שסביר להניח כי רוב חברי הקבוצה לא יעמדו על זכותם בהתאם להוראת סעיף 4ב לחוק חניה לנכים, ולא יגישו תובענות אישיות, במיוחד משעה שנזקו של כל אחד מחברי הקבוצה הוא קטן, ואולם, מהטעמים לעיל ולהלן אני סבורה כי לא די בכך בכדי להצדיק העתרות לבקשה דנן.
סיכום
נוכח האמור לעיל, תוצאת ההליך הינה, כי הבקשה נדחית, ביחס לכל המשיבות.
