תביעה ייצוגית בגין דמי שירות בתחנת דלק

בפניי בקשה לאישור הסדר פשרה בהתאם לסעיף 19 לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: "חוק התובענות הייצוגיות"), אשר במסגרתה נטען כי המשיבה גבתה שלא כדין מלקוחותיה שתידלקו את רכבם בשירות מלא, מחיר העולה על המחיר המרבי לדלקים עלו בשירות עצמי, וזאת על אף שמספר המשאבות לתדלוק עצמי בתחנת הדלק היה נמוך מהקבוע בסעיף 3 לצוו הפיקוח על מחירים ושירותים (מחירים מירביים בתחנות התידלוק) תשס"ב-2002, באופן שאסר עליה לגבות את המחיר שגבתה בפועל מלקוחותיה שתדלקו בשירות מלא.

קהל הלקוחות של תחנת הדלק יוכל לקבל שירות תידלוק במשאבות המיועדות לתדלוק עצמי, והכול כפי המחיר המירבי שנקבע בדין מעת לעת לליטר בנזין בשירות עצמי – כלומר ללא דמי שירות וללא תוספת בגין שירות לילה או תוספת בגין תידלוק בימי מנוחה וחג (להלן: "הטבת השרות").

...

סוף דבר לאור כל האמור לעיל אני מאשר את הסדר הפשרה המתוקן ונותן לו תוקף של פסק דין.

המשיבה תשלם למבקש גמול בסך של 25,000 ₪ ושכר טרחה לבא כוחו בשיעור של 10% מסכום ההטבה שתינתן לציבור והכול כאמור בהתאם לאמור בסעיפים 97 ו-103 לפסק הדין.

הנני מורה על פרסום ההודעה השנייה לפי סעיף 25(א)(4) לחוק תובענות ייצוגיות בעיתונים "ידיעות אחרונות" ו"ישראל היום".

(אישור הסדר פשרה בתובענה ייצוגית) לפני בקשה לאישור הסדר פשרה בתובענה ייצוגית, אשר עניינה המחיר המשולם עבור סולר על ידי לקוחות פזומט בתחנות פז שאינן כלולות בהסדר פזומט.

לאחר שבחנתי את הסדר הפשרה הגעתי לכלל דיעה שניתן לאשרו, וזאת מהטעמים שיפורטו בפסק דין זה. רקע עובדתי המשיבה 1 (להלן: "חברת פזומט"), שהיא חברת בת של המשיבה 2 (להלן: "חברת פז") מפעילה הסדר מיוחד המאפשר ללקוחות עיסקיים לרכוש בתחנות דלק הנושאות את השם "פז" (להלן: "תחנות פז"), מוצרי נפט באופן מרוכז באמצעות התקן תידלוק מיוחד או כרטיס מיוחד (להלן: "הסדר פזומט" ו"התקן פזומט", בהתאמה).

ביחס לתדלוק בבנזין חל הסדר פזומט בכל תחנות פז, כאשר הלקוח נידרש לשלם בעבור בנזין שנרכש באמצעות התקן פזומט את הנמוך מבין שני אלו: מחיר תידלוק בשירות עצמי או מחיר תידלוק בשירות מלא בהפחתת ההנחה שסוכמה עימו (לפי האמור בהסדר הפשרה, מאז שנת 2011 מרבית הלקוחות משלמים על פי מחיר שירות עצמי, קרי ההנחה הנתנת ללקוחות הסדר פזומט ביחס לרכישת בנזין היא זעומה, ואינה עולה לרוב על דמי השרות הנגבים בגין תידלוק בשירות מלא).

...

הודעות אלו נמסרו ביחס להסכם הפשרה הראשון, כאשר לאור השוני הניכר בין הסדר הפשרה שאושר בסופו של יום, לבין הסכם הפשרה הראשון, סבורני כי יש מקום לבחון עימם אם הם מעוניינים שלא להיכלל בקבוצה גם לעניין הסדר פשרה זה. לפיכך מתבקשים באי הכוח המייצגים להביא לידיעת שני חברי הקבוצה שהגישו בשעתו בקשת הסתלקות את פרטי הסדר הפשרה, ולברר עימם האם הם מעוניינים להיכלל בו. גמול למבקש ושכר טרחה לבא הכוח המייצג במסגרת הסכם הפשרה ראשון המליצו הצדדים כי ישולם לבאי הכוח מייצגים שכר טרחה של 350 אלף ש"ח, וכי למבקשים ישולם גמול בשיעור 150 אלף ש"ח (כשלכך יצטרף מע"מ כנגד חשבוניות מס).

בסופו של יום, ולא בלי התלבטות, החלטתי לזכות את באי הכוח המייצגים בעיקר שכר הטרחה המומלץ, אולם להפחית שליש משכר הטרחה המומלץ.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל הנני מאשר את הסדר הפשרה, כמפורט בפסק דין זה. הגמול למבקש ושכר הטרחה לבאי הכוח המייצגים יהיו כקבוע בפסקה 33 לעיל.

ראו והשוו לדברי כב' השופט דותן בה"פ (מרכז) 47790-05-10 תחנת דלק "שיאונה" בע"מ נ' תחנת אורלי לדלק וסיכה בע"מ [2013], בפיסקה 49: "אפתח בכך, שהשערוך של חיוב חוזי (מקום שנעשה שיערוך) נעשה ע"י בתי המשפט באותם מקרים שבהם היתה תחושה קשה של חוסר צדק משווע, אם החיוב לא ישוערך... מדובר במקרים קצוניים, שבהם קודם כל תחושת הצדק היא שהכתיבה את הפיתרון.

מכאן החלטתו של בית המשפט, כי "המבקש לא הציג הסכם חתום עם בנק לאומי או בכלל המעגן את טענותיו כי תעריף דמי הניהול שיגבה בנק לאומי, בגובה 0.5% יהיה לעד. אין זה הגיוני שחברה מנהלת תוכל להתחייב לנצח לדמי ניהול קבועים, אשר מהוים הכנסה לחברה המנהלת, בעוד שדמי השירותים מאמירים משנה לשנה. ההסתמכות על כך שבמשך תקופה מסוימת נגבה סכום ניהול בגובה 0.5% בלבד, אינה מחייבת מסקנה חד משמעית, שלא ניתן להעלות סכום כזה" (שם, בעמ' 6), ולפיכך רשאית הראל לפעול בהתאם לתקנונה המאפשר גביית דמי ניהול עד לגובה של 2% (שם, בעמ' 7).

לכל זאת יש להוסיף, כי עצם הותרת כספי הצבירה של העמיתים בחזקתה של המשיבה עשוי לטמון בחובו יתרונות עבורה, אף אם אינה גובה בגינם דמי ניהול, שהרי הדבר מאפשר לה לנהל נכסים פינאנסיים בהקף גדול ולהאדיר בצורה כזו את סך רווחיה (ראו: פס"ד הדר הנ"ל, בפיסקה 15).

משכך ונוכח פער המידע הקיים בנושא זה בין הצדדים, מועבר נטל הבאת הראיות מן המבקש 1 אל המשיבה להראות כי עניינו של המבקש אינו חורג מדלת אמותיו (ראו: פסק דינו של כב' המשנה לנשיאה רובינשטיין בע"א 7187/12 צמח נ' אל-על נתיבי אויר לישראל [2014], פסקות פ"ג ואילך; אלון קלמנט "קוים מנחים בפרשנות חוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006" הפרקליט מט 131, 144-145 (תשס"ו)).

...

סוף דבר אני נעתר לבקשה לאישור התביעה כייצוגית, זולת לחלקה העוסק בעובדי בנק הפועלים הנדחה בזה.

על-פי דרישת סעיף 14(א) לחוק תובענות ייצוגיות, אני קובע כדלקמן: הגדרת הקבוצות היא כמפורט בסעיף 1 לעיל (זולת עובדי בנק הפועלים).

המשיבה תשלם לב"כ המבקשים את הוצאות הבקשה ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 88,500 ש"ח. סכום זה יובא בחשבון, אם אתבקש לכך, במסגרת פסק הדין הסופי.

זאת נוכח הוראות צו פקוח על מחירי מצרכים ושירותים (מחירים מרביים בתחנות תידלוק), התשס"ב-2002, ועקב העידר שיעור מספיק של משאבות בשירות עצמי בתחנות התידלוק שמפעילה המשיבה, תחנת "מגשימים" ותחנת "הכפר הירוק". רקע במסגרת ת"א 2057-07 בש"א 14184/07 דפני פרי נ' שערי דלק פתוח וניהול-שותפות רשומה (2.8.10) (להלן: "עניין דפני פרי") הוגשה בקשה לאישור תובענה ייצוגית בין היתר כנגד המשיבה בעניינינו עקב אי-עמידתה בהוראות צו פקוח על מחירי מצרכים ושירותים (מחירים מירביים בתחנות תידלוק), התשס"ב-2002 (להלן: "צו הפיקוח").

גם אם תיתקבל טענת המשיבה כי הצוו עוסק בפקוח על שירות להבדיל ממחיר התידלוק, התובענה אינה כנגד גביית דמי שירות מעל המחיר שנקבע לשירות מלא אלא שכלל לא ניתן לגבות מחיר העולה על המחיר המירבי מחמת אי עמידה בקריטריונים שבצו הפיקוח.

...

אני סבורה כי בענייננו עת נהגו ב"כ המבקשות כפי שנהגו, יש לקבוע כי הם מנועים מלייצג בהליך נוכח הרציונל של ההשתק השיפוטי.

דרך יעילה והוגנת תנאי נוסף שהמבקשות צריכות לעמוד בו הוא התנאי הקבוע בסעיף קטן (2) בסעיף 8(א) בחוק תובענות ייצוגיות לפיו "תובענה ייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות הענין". נוכח מסקנתי באשר לתקופה בה עומדת לכאורה למבקשות עילה בתובענה, קרי 27 ימים בלבד, אני סבורה כי התובענה שלפניי אינה הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת ואינה מצדיקה ניהולה של תובענה ייצוגית.

סוף דבר הבקשה לאישור תובענה ייצוגית, נדחית.

אישור בבקשות להסתלקות מבקשה לאישור תובענה כייצוגית עניינה של הבקשה לאישור תובענה כייצוגית שלפניי בטענה של המבקש כי המשיבות גובות בתחנות הדלק המופעלות על ידן מחיר גבוה יותר בעבור סולר בתדלוק בשירות עצמי מאשר בתדלוק בשירות מלא.

עוד נאמר בתצהיר כי דור אלון תיידע את התחנות שבהפעלה עצמית ואת התחנות שאינן בהפעלה עצמית "בדבר הנטען בבקשת האישור, לרבות אודות סעיף 7א. לחוק משק הדלק (קידום התחרות), תשנ"ד – 1994 הקובע בין היתר כי בשלטים המציגים את מחירי סוגי הדלק המפורטים בתוספת, הנמכרים בתחנות התידלוק, יש לפרט את המחיר בשירות עצמי והמחיר לאחר הוספת דמי שירות". המבקש הסתפק בתצהיר זה, וביום 1.9.2016 הוגשה בקשה מוסכמת להסתלקות מהתובענה נגד דור אלון ללא צו להוצאות.

...

בנסיבות העניין, אינני רואה טעם בהחלפת המבקש או באי הכוח המייצגים, ואף לא בפרסום דבר ההסתלקות או בקבלת תגובות לבקשה (וראו ע"א 1362/12 היועץ המשפטי לממשלה נ' סלקום ישראל בע"מ (ניתן ביום 3.5.2013) וכן החלטתי בעניין ת"צ 24356-04-10 הר עוז נ' כלל בריאות חברה לביטוח בע"מ (ניתנה ביום 22.12.2010)).

לעניין זה סבורני כי ראוי לפסוק גמול ושכר טרחה וזאת מהנימוקים המפורטים להלן: המבקש ביצע פניה מוקדמת, כפי שראוי היה לעשות, ובדרך זו הביא להפסקת הגביה העודפת מלקוחות שרכשו סולר במשאבות לתדלוק עצמי בשלב מוקדם (למעשה עוד קודם להגשת התובענה).

בנסיבות העניין סבורני כי הגם שאין פסול בהחלטה להגיש את התובענה הייצוגית (וזאת משלא היה משוכנע בנכונות האמור בתשובה), הרי שתוצאותיה היו מצדיקות פסיקת גמול נוסף רק בגין ההסכמה על תרומת הגביה העודפת, וזאת בהיקף הנגזר מגובה התרומה (לעמדתי בעניין הסתלקות מתוגמלת ראו ת"צ (מרכז) 1157-09-14 ברחד נ' מטריקס אי. טי. בע"מ (ניתן ב- 26.1.2016); התועלת שצמחה לציבור מפעולתו של המבקש בסופו של דבר היא בשני מישורים: האחד, והמרכזי, הפסקת הגביה העודפת; השני, שלאור היקף הגביה הוא מצומצם, הוא בתרומת הסכום העודף שנגבה ביחס לעבר.