תביעה חוזית ונזיקית בגין התקנת מערכת גז ברכב

בכתב התביעה יוחסה לנתבעת רשלנות בגין התקנת מתקן הגז האמור ברכב, ובכלל זה – אי בדיקת תקינותו בטרם ההתקנה, אי-עריכת בדיקות לכשלים/אי תקינות במיתקן והתקנת מתקן גז פגום/בלתי בטיחותי.

כפי שצויין לעיל, כתב התביעה ייחס לנתבעת אחריות נזיקית בתור מי שספקה והתקינה את מערכת הגז ברכב.

...

סוף דבר; נוכח כל המפורט, מסקנתי היא כי לא עלה בידי התובעת להוכיח את עילת תביעתה נגד הנתבעת, דהינו – כי הנזק שנגרם לרכב בשריפה אירע עקב רשלנות מצד הנתבעת.

אשר על כן התביעה נדחית.

התביעה דנן הוגשה בעילה נזיקית חוזית וברמת מסך ההתאגדות.

הנתבעים כאן הינם בעלי מניות ודירקטורים בהליבוט, אך מניותיהם הוחזקו בנאמנות על ידי עורכי דין בחברת נאמנות "אייל שטרנברג חברה לנאמנות בע'מ". ביום 21.2.07 הזמינה הליבוט אצל התובעת התקנת מערכות מיוד וכיבוי גז 200 = FM, בסכום של 346,327 ₪ כולל מע"מ עבור חברת ויזה.

חברת הליבוט הזמינה מהתובעת עבודה להתקנת מערכת כיבוי בגז בבית כ.א.ל. מיום 31.2.07 (נספח ג' לכתב התביעה) בטופס ההזמנה החתום על ידי הליבוט, מפורטת העבודה המוזמנת, שעלותה 299,850 ₪, מועד האספקה ותנאי התשלום שהינם שוטף+ 60 מהאספקה בכפוף להצגת חשבונית מס. ביום 15.4.07 (נספח ד' לכתב התביעה), שלח מנהל התובעת שמוליק שלו לנתבעת מסמך ליקויים בלוחות החשמל, ופרט כי עלות הליקויים 13,727 ₪ בצירוף מע"מ. הליבוט אישרה את עלות התיקונים.

התובעים, בהתאם להחלטת כב' השופט אגמון, כך לטענת שמואל שלו, משכו כספים מהליבוט לרכישת מכוניות, מה שמצדיק הרמת המסך.

...

סבורני כי המקרה בתביעה דנן, הינו זה שכדוגמתו מפורט בסיפא של הציטוט מע"א 313/09 הנ"ל. שני הנתבעים בהתנהגותם חסרת תום הלב, תרמו להפרת ההסכם על ידי הליבוט בכך שסיכלו את העברת תמורת העבודה לידי התובעת; שכן, וויזה שילמה להליבוט את תמורת העבודה שביצעה התובעת, בחשבון הבנק של הליבוט היה גם היה כסף לתשלום לתובעת, ואילו הנתבעים, בחוסר תום לב, כל אחד מסיבותיו הוא, לא העבירו את הכסף לתובעת.

איני רואה לנכון לקבוע כי יש להרים את המסך לאור קביעת בית המשפט בעניין רנכאווי כי: לאחר תיקון מס' 3, העילה להרמת מסך, מקום בו מצא בית המשפט כי בנסיבות הענין הדבר "צודק ונכון", שוב לא עומדת כעילה עצמאית לבדה, אלא נידרש בנוסף, כי יתקיים אחד המצבים המתוארים בסעיף 6, קרי, שהשימוש באישיות המשפטית הנפרדת של החברה נעשה כדי להונות אדם, או לקפח נושה של החברה; או באופן הפוגע בתכלית החברה, ותוך נטילת סיכון בלתי סביר ביחס ליכולתה לפרוע את חובותיה.

סוף דבר כפי שפרטתי לעיל, אני קובעת כי הנתבעים נהגו בחוסר תום לב בכך שלא שילמו לתובעת את התחייבות הליבוט, למרות שבחשבונה היו כספים לתשלום התמורה, אשר התקבלו מוויזה, בגין העבודה שביצעה התובעת.בכך גרמו הנתבעים להפרת החוזה בין הליבוט לתובעת.

רקע המבקש, טכנאי גז. המשיבה, חברה אשר עוסקת בתכנון, ייצור, אספקה, התקנה, מתן שירותים ותיקונים של מערכות גז למטבחי הסעדה גדולים.

ביום 23.12.2014, נחתם בין הצדדים הסכם המצורף לכתב התביעה ומסומן א' (להלן: "ההסכם") ועיקריו הם שהמבקש יספק למשיבה שירותיו כטכנאי גז, לא יהא במצב של ניגוד עניינים עימה וישמור על המידע שלה בסודיות, לרבות על רשימת הלקוחות והמחירים שמקבלים הלקוחות וכן לא יעשה שימוש במידע האמור, אלא לטובתה.

יחסי העבודה בינו לבין המשיבה המשיכו להתקיים לאחר חתימת ההסכם:- לרבות שימוש המבקש ברכב ובציוד המשיבה, לבוש חולצת עבודה הנושאת כיתוב של שמה של המשיבה, מילוי אחר דרישותיה, לרבות איסור על יידוע הלקוחות על פתיחת עסקו ובצוע שיחות ממספר חסום על חשבונה ותוך הכנסת שמה כמבוטח נוסף בכיסוי הביטוי של עסקו.

דיון והכרעה בסעיף 24(א)(1) לחוק בית הדין לעבודה נקבע: "(א) לבית דין איזורי תהא סמכות ייחודית לידון – (1) בתובענות בין עובד או חליפו למעסיק או חליפו שעילתן ביחסי עבודה, לרבות השאלה בדבר עצם קיום יחסי עבודה ולמעט תובענה שעילתה בפקודת הנזיקין [נוסח חדש] " הלכה היא כי "על מנת לברר האם סמכות הדיון מסורה לבית הדין לעבודה לפי סעיף 24 (א)(1) לחוק בית הדין לעבודה או לבית המשפט האזרחי צריכים להתקיים שלושה תנאים: זהות הצדדים (עובד ומעסיק; עילתו של הסיכסוך ביחסי עבודה; וזיהויה של העילה ככזו שאינה בפקודת הנזיקין" (רע"א 2407/14 מורן רוחם נ' אנג'ס פרנס פרס בע"מ (מיום 14.10.15), פס' 38).

באשר לזיהוי עילת הסיכסוך, נראה כי לצד העילה החוזית, קיימת ונטענת עילה נזיקית של גזל סוד מסחרי בהתאם לסעיפים 5-6 לחוק עוולות מסחריות.

...

יישום התנאים המנויים לעיל על נסיבות המקרה שלפניי מוביל למסקנה כי יש להורות בענייננו על העברת הדיון לבית הדין האזורי לעבודה בת"א. התביעה שלפני עוסקת בטענות להפרת הסכם שנכרת בין הצדדים.

זאת ועוד, מקובלת עלי טענת המשיב כי יתכן כי המדובר בנזקים זהים וחופפים.

סוף דבר מכל אלו, אני מורה על העברת ההליך לבית הדין האזורי לעבודה בת"א. לפיכך, איני נדרשת לבקשה לסילוק התביעה על הסף.

לפניי תביעה חוזית נזיקית אשר עניינה בהתקנת מערכת גז ברכב מסוג ניסן קשקאי, לאחר רכישתו.

טוענת הנתבעת 2 כי הסבת רכבים לגז מצריכה הכנה מראש של מערכות שונות במנוע הרכב על מנת למנוע נזקים עתידיים עקב התקנת מערכת גפ"מ, ולפיכך הנתבעת 2 אינה מוכרת רכבים המותאמים להסבה לפג"מ. הודעה בענין זה אף נימסרה ע"י הנתבעת 2 למשרד התחבורה עוד בשנת 2010 לעניין רכבי רנו וניסן מטעמה.

...

עם זאת אני סבורה כי התנהלות הנתבעת 2, כפי שעלה מעדויות העדים מטעמה הובילה להליך יקר, הבאת ארבעה מומחים, לשמיעת חמש ישיבות הוכחות, שהתמשכו שעות ארוכות מאוד, יש לפסוק הוצאות שיצביעו על היקף ניהול התיק כפי שאכן נוהל בפועל, ומשכך אני פוסקת כי הנתבעת 2 תשלם לתובע הוצאות ושכ"ט מעבר לסכום שנקבע לעיל כהוצאות ישירות בסכום של 30,000 ₪.

בנוסף אני סבורה כי הנתבעת 2 לאחר קבלת חוות הדעת מטעמה אשר הוכיחה לעמדתה שהתקלה לא נבעה מהתקנת מערכת הגז, הייתה אמורה להודיע כי היא מסכימה למחיקתה של הנתבעת 1 מכתב התביעה.

עמדת הנתבעת 2 הובילה לכך שהנתבעת 1 נותרה בהליך עד סיומו, ומשכך אני סבורה כי הנתבעת 2 צריכה לשאת בהוצאות הנתבעת 1 בסכום של 15,000 ₪.

ראה לעניין זה תאור התקלה בחקירתו הנגדית של מנהל התובעת, מר אבו אלעסל: " לשאלת בית המשפט, התקלה היא שכשאתה נוסע אין לך דוושת גז, אתה נותן גז והרכב נוסע במהירות נמוכה לגמרי, במקום 90 קמ"ש, המהירות יורדת פיתאום ל-20 קמ"ש ממש תוך כמה מטרים. יכול להגרם אסון...בדקו את זה ואומרים לי טורבו וכל הזמן אני מתחנן, עברתי את כל המוסכים בארץ, כולם אני מביא את הרכב , עובדים כמה שעות, פותחים הפנייה ובקשו שאני אביא את הרכב ברגע שיש תקלה. חלק לא בודקים את הרכב ואומרים הוא נוסע בסדר ואחרי כמה קילומטרז אני מתקשר. אני כמה פעמים נתקעתי בשוליים" (פרוטוקול, עמ'4, שו' 1 -9) .

הוא בודק לחצים כאשר הוא עולה מעל גודל מסוים מערכת המחשב מעבירה את המנוע למוד חרום כדי שהמנוע לא ינזק.

עוד נטען להרחבת חזית אסורה שכן לטענתה, עילת התביעה כפי העולה מכתב התביעה הנה חוזית בלבד לעניין הטעה ולפיכך לסעד של ביטול עסקת רכישת הרכב ולא עילה בנזיקין לפצוי ניזקה של התובעת.

לפיכך מצאתי כי נטל השיכנוע עובר לנתבעת להוכיח כי לא מדובר בפגם בייצור, אלא שהנתבעת לא עמדה בנטל זה ואף לא הוצגה כל ראיה בעיניין זה. בין אם הותקן החיישן השגוי בסדרת הייצור ובין אם באחד ממוסכי הנתבעת במסגרת אחד הטיפולים השוטפים בתקופת אחריות הנתבעת, הרי שעל הנתבעת לפצות את התובעת על הוצאותיה שכן הופרה החובה כלפיה לספק רכב תקין לחילופין, לתקן את התקלה החמורה שאירעה, בזמן סביר.

...

בית המשפט כבר עמד על הסיכון הרב בו הועמדו עובדי התובעת בגין מחדלי הנתבעת כמפורט לעיל ואין ממש בטרוניה כלפי מנהלה על כי לא תמיד נעתר לדרישת המוסכים להשבית את הרכב פעם אחר פעם, לפרקי זמן ממושכים.

מכל האמור מתבקשת המסקנה, כי הונח בפני בית המשפט ברמת הסבירות הנדרשת בהליך אזרחי כי הנתבעת הפרה את חובתה כלי התובעת לספק רכב תקין ולחילופין לפעול בזמן סביר בין אם באמצעותה ובין אם באמצעות מוסכיה המורשים לאיתור התקלה ברכב בזמן סביר.

לפיכך סבורני כי בנסיבות העניין יהא זה סביר לקבוע יירידת ערך בשיעור כ- 5% , בסך- 10,000 ₪.

סיכום התוצאה היא כי על הנתבעת לפצות את התובעת בסך- 27,000 ₪, בצירוף החזר מחצית שכ"ט חוו"ד שמאי התובעת, בסך- 2,000 ₪ וכן החזר אגרת בית משפט ושכ"ט עו"ד בסך – 6,000 ₪ כולל מע"מ. סכומים אלה ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל.