תביעה ותביעה שכנגד: הסכם השכרת מטע זיתים

פתיח ותשתית עובדתית מוסכמת התובע, בן 92 במועד הגשת התביעה, נפל בחודש ספטמבר 2013 מטרקטור במהלך עבודתו במטע הזיתים שבנחלתו ושבר את מפרק הירך.

בחקירתה הנגדית, העידה בתו של התובע ועוה"ד מטעמו, שהוריה קיבלו רשות מאחיה לשכור את הדירה ממנו ולהשכיר למישהו אחר.

כשנשאל מדוע בחר לפעול אחרת ביחס לדירה שבמחלוקת, השיב: "יש לי 2 אחיות ואח, האחיות גרות במרחק של שעתיים נסיעה, אחי עובד הייטק ולא צריך להסביר מה זה אומר. כפועל יוצא שאני זה שמטפל בהוריי בעיקר" לשאלה: "איך זה קשור לשאלה"? השיב: "אני איתם בקשר יום יומי. בזמן שקדם לחוזה הזה, לפני 9.5.13, היה פרק זמן שבו הדירה הייתה ריקה, היה לי רעיון להקים שם בית בד קטן, זה לא יצא לפועל, הוריי שמגלים מעורבות רבה, לפעמים רבה מידי, היתעקשו כי עלי להשכיר את הדירה" (פרוטוקול, עמ' 9).

...

אלא, שלא מצאנו בטענות אלה ממש, שכן המחלקות העיקרית עניינה בשכר הדירה כפי שפורט לעיל ובה דנו והכרענו.

בשל כל המפורט לעיל, ומשלא הוכח כי נפל פגם בהחלטת הנתבע להפחית את זכאותו של התובע לכדי 50%, בהתאם להוראות החוק והתקנות, דין התביעה להידחות.

סוף דבר התביעה נדחית.

בהמשך לכך, הגישה המשיבה לבית משפט השלום בירושלים ביום 8.7.99 שתי תביעות: האחת, תביעה נגד המערערים בה עתרה למתן צוים המורים למערערים "לתקן את כל ההפרות" קרי: "לפרק ולהרוס את כל המבנים והתוספות, הסככות והאוהלים המוצבים בשטח ולהחזיר את המצב בשטח לקדמותו"; "לפעול לסילוקן של המשפחות המתגוררות בשטח באישורם ו/או בהסכמתם של הנתבעים, ולא לאפשר לכל אדם או צד ב' לתפוס חזקה ו/או להתגורר בשטח"; ולפעול ל"עקירתם של המטעים שנטעו ע"י הנתבעים בלא הסכמת התובעת ובלא אישורה".

בית משפט קבע כי פסק הדין הראשון היתייחס לפינוין של שלוש המשפחות הנוספות המתגוררות בחווה וכן לתיקון הפרותיהם של המערערים ע"י הריסת מבנים וסככות ועקירת מטע זיתים.

משלא הוגשה חוות דעת נגדית מטעם המערערים, ראה בית משפט קמא לאמוד את דמי השמוש הראויים בדרך של אומדנא על יסוד דמי השכירות הקבועים בהסכמי השכירות שבין הצדדים, בתוספת מסוימת בגין מגורי המערערים במקום ושימושים נוספים שאינם חקלאיים, וקבע כי על המערערים לשלם דמי שימוש בסך 5,000 ₪ לשנה כערכם כיום.

אין לקבל טענה זו. כפי שקבע בית משפט קמא, בשתי התביעות שהוגשו נגד המערערים טענה המשיבה להפרת חוזה השכירות ועתרה לאכיפתו ע"י תיקון ההפרות: סילוק המבנים שניבנו ללא הרשאת המשיבה ופינוי המשפחות הנוספות המתגוררות במקרקעין.

...

מאחר שהמערערים מצביעים בטיעוניהם על עמדת היועץ המשפטי לממשלה כמקור לזכויותיהם במקרקעין (תוך ציטוט חלקי מן האמור בעמדתו), נביא את עמדת היועץ, בכל המתייחס למערער, כמעט במלואה: "17. אין חולק כי למשיב מס' 8 [המערער] אין כל זכויות במקרקעין נשוא העתירה מעבר לזכויות שהוענקו לו בחוזים שנחתמו עם מינהל מקרקעי ישראל. יחד עם זאת, בהתחשב בכך שהמשיב מס' 8 מתגורר כחמש עשרה שנים בשטח, בהסכמת מינהל מקרקעי ישראל, לו משפחה רחבה, הוא השקיע עמל וממון בפיתוח המקום, ומאחר שאין בכוונת מינהל מקרקעי ישראל, בשלב זה, לפנותו מן השטח, אני סבור, לא בלי לבטים מרובים, כי הוא רשאי היה לבקש מן המינהל לאפשר לו לנסות ולקבל היתר מרשויות התכנון, אשר יאפשר לו לשפר את תנאי מחייתו בשטח (בקשת המשיב מס' 8 לקבלת הכרה כמתיישב בודד מיום 2.3.93 צורפה כנספח מש/32 לכתב התשובה מטעם המשיבים). יודגש – פשיטא כי "רשאי" אין בו כדי לומר דבר לגבי התוצאות או כי מוטלת חובה כלשהי על רשויות התכנון.

משסברנו כי יש לדחות את הערעור שכנגד לגופו, לא ראינו צורך להידרש לטענותיהם הדיוניות של המערערים בכל המתייחס להעדר הזיקה הנדרשת בין הערעור שכנגד לערעור.

בנסיבות אלה לא מצאנו הצדקה לעיכוב נוסף של פסק הדין.

סיכומו של דבר, שהערעור והערעור שכנגד נדחים.

זוהי תביעה ותביעה שכנגד בעיניין הסכם להשכרת מטע זיתים בבעלות הנתבע.

...

לפיכך, אני מורה על דחיית התביעה שכנגד.

לסיום, אני מקבלת חלקית את התביעה ומחייבת את הנתבע לשלם לתובע סך של 35,800 ₪, בתוספת ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום הגשת התביעה 27/4/15 ועד ליום התשלום המלא בפועל.

התביעה שכנגד – נדחית.

הנתבע הגיש תביעה שכנגד ובמסגרתה הוא עותר לפינוי התובעת מהמושכר ותביעה כספית של 500,000 ₪ שמתייחסת לפיצויים מוסכמים בגין אי פינוי המושכר במועד, נזקים שנגרמו למושכר, העידר דיווח על אירועים שהתנהלו ונזק לא ממוני.

כרם הזיתים אינו שייך למושכר וניתנה לתובעת אך ורק זכות שימוש בו. על פי ההסכמים היה על התובעת לדיווח על האירועים לנתבע, ולשלם לו אחוזים מהרווחים באירועים.

התביעה שכנגד כפי שנקבע קודם לכן בוטל ההסכם כדין, הן עקב הפרתו על ידי התובעת בכל הנוגע לקבלת היתרי בניה ורישיון עסק והן עקב פגם בכריתת ההסכם, כאשר הנתבע היתקשר עם התובעת בידיעה שמר לימברק הנו בעליה, והתברר שמניותיו הועברו בנגוד להתחייבותו על פי נ/1.

לטענת הנתבע נגרם נזק למטע הזיתים.

...

אם לא יבוצע הפינוי עד ליום 15.6.13, יהפכו ההשקעות והשיפוצים לרכושו של הנתבע, ובמקרה כזה ישלמו הנתבעים שכנגד את עלות הפירוק והפינוי המוערכת על ידי בסכום של 20,000 ₪.

אני מחייב את הנתבעים שכנגד יחד ולחוד לשלם לנתבע את דמי השכירות בגין החודשים עליהם לא שולמו דמי שכירות בסך 4,280 ₪ לחודש בתוספת הצמדה למדד כפי שנקבע בהסכם, ובתוספת מע"מ עד ליום 30.6.13.

אני מחייב את הנתבעים שכנגד בהוצאות התביעה ובנוסף לכך בשכ"ט עו"ד בסך 60,000 ₪.

מר לוי הוגדר בחוזה כ"בעלים" ואת זכויותיו במקרקעין הגדיר מר לוי כדלקמן: "הואיל: והבעלים הנו הבעלים היחיד והבלעדי של הזכויות במקרקעין הידועים כמגרשים 51 ו-29ב' עליהם בנוי בית בד, מרכז מבקרים ומטע זיתים והידוע גם כגוש 4084 חלקה 5 חלק וגוש 4087 חלקה 23 (חלק) המצויים בכרמי סיידון גזר – נאות אוריאל שבתחום המועצה האיזורית גזר (להלן: "המקרקעין").

תביעת מר לוי כנגד גב' בר-עוז, מר רון טל ומר יגאל טל: מר לוי הגיש תביעה שכנגד נגד גב' בר-עוז, מר רון טל ומר יגאל רון בטענה שהשוכרים הפרו את חוזה השכירות בכך שניהלו במקרקעין גן אירועים בנגוד להתחייבויותיהם שבחוזה השכירות.

לאחר תקרית השופל, נחתם בין הצדדים הסכם מיום 1.9.08, והוא פעל על פי חוזה זה. בהתאם לחוזה זה תובע מר לוי מהנתבעים שכנגד את הסך 200,000 ₪ על פי הפרוט כדלקמן: - תיקונים וחוסרים שונים והוצאות משפט שונות כולל פיצוי בסך 30,000 ₪ בגין עצי זית 87,826 ₪ · תיקונים ועבודות שבוצעו במקרקעין, בבית הבד, במכונה ובציוד, לצורך תקונם, השמשתם והשבת מצבם לקדמותו 116,025 ₪ · נזקים בגין אבדן הכנסה בשל חוסר יכולת להפעיל את בית הבד בעונת המסיק 2008 – 2009 עקב הזנחת הנתבעים שכנגד את המכונה 30,000 ₪ - פיצויים בגין עגמת נפש 35,000 ₪ מסכום זה הפחית מר לוי את סכום הערבות הבנקאית בסך 65,000 ₪ אותה מימש, והפחית את תביעתו לסך 200,000 ₪.

...

מר לוי לא הוכיח מהי עלות הפנסים, ולכן יש לדחות תביעתו בעניין זה. לאור כל האמור לעיל, סבור אני שמר לוי זכאי לכל היותר לפיצוי בדך 400 ₪ עבור הפרוג'קטורים.

לאור האמור לעיל, יש לדחות את התביעה שכנגד של מר לוי כנגד השוכרים וכנגד מר יגאל רון.

סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, תוצאת פסק הדין היא כדלקמן: 1) אני מחייב את הנתבע מר חביב לוי לשלם לתובעים גב' לימור בר-עוז ומר רון טל, ביחד ולחוד, כדלקמן: (1) את הסך 212,750 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום הגשת התביעה (19.5.09) ועד ליום התשלום בפועל; (2) את הסך 100,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל; (3) את הוצאות המשפט בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל; (4) שכ"ט עו"ד בסך 30,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל; 2) אני מחייב את הנתבע מר חביב לוי ליתן לאלתר לתובעים גב' לימור בר-עוז ומר רון טל חשבונית מס על דמי השכירות ששילמו לו עד ליום 15.1.09; 3) אני מחייב את הנתבע מר חביב לוי להשיב לאלתר לתובעת גב' לימור בר-עוז את הטרקטור מסוג אינטרנשיונל 454; 4) התביעה שכנגד שהגיש מר חביב לוי כנגד גב' לימור בר-עוז, מר רון טל ומר יגאל רון נדחית.