כמו כן, ראו סעיף 5 להודעה כנגד צדדים שלישיים שהוגשה על ידי הנתבע מספר 2, בה צוין מפורשות "לצורכי עריכת קטלוג".
הצדדים השלישיים העלו טענה נוספת, לפיה אם המילה "קטלוג" נשמעה מפי מישהו מהצדדים, יכולה המילה להתפרש כקטלוג דיגיטאלי ולאו דוקא מודפס, לאחר שהוכח שקטלוגים מודפסים אינם משמשים ומעולם לא שמשו את שאמא בעבר.
הנתבע מספר 1 טען, כי לכל אורך הדרך ניסו הצדדים השלישיים להעביר את האחריות בדבר הפירסום לפתחו ואף טענו כי הוא שאחראי לפירסום התמונות בשלטי החוצות והוא זה שניהל את כל הקמפיין הפרסומי.
כמו כן בחקירתו הנגדית, הנתבע מספר 2 טען, כי אישתו צילמה את התובעת בטלפון (עמוד 24 שורה 8), בהמשך העיד שגם הוא וגם אישתו צילמו (עמוד 24 שורה 23), וכי התמונות בהן עשה שימוש באתר הפייסבוק שלו היו תמונות שהוא ואישתו צילמו בטלפון שלהם ובנוסף תמונות שצד שלישי מספר 2 העביר לו. מהאמור לעיל עולה, כי הנתבע מספר 2 לא ידע להסביר או ליישב את הסתירה שבדבריו.
זה גם נכלל במסגרת שיקוליו של נפגע ואופן ניהול תביעתו.
...
בעוד ששאמא, באמצעות בא כוחו, נעתר לפניה והודיע כי הוא מסיר תמונות התובעת ובכלל זאת תמונותיה על שלטי חוצות, הנתבעים התעלמו מהפניות ועל כן נאלצה התובעת להגיש תביעתה זו.
תחילה, התביעה הוגשה כתביעה קטנה.
בנסיבות אלו, אני מחייב את הנתבע מספר 1 בפיצוי התובעת בסכום של 6,000 ₪.
כמו כן, אני מחייב את הנתבע מספר 2 בפיצוי התובעת בסכום של 18,000 ₪.
בשים לב לקביעתי לעיל, כי הצדדים השלישיים העבירו לנתבע מספר 2 לכל הפחות שתי תמונות וכי דין ההודעה לצדדים שלישיים שהוגשה על ידי נתבע מספר 2 להתקבל חלקית, אני קובע, כי על הצדדים השלישיים, ביחד ולחוד, לשפות את הנתבע מספר 2 בסכום של 5,000 ₪ מתוך הסכום שחויב בו.
בנוסף לכך, ניתן בזאת צו האוסר על הנתבעים לעשות כל שימוש בתמונותיה של התובעת.
