תביעה הנובעת מעבודת פחחות וצבע לקויה שגרמה לירידת ערך הרכב

לטענת התובע, לאחר רכישת הרכב התגלו בו ליקויים רבים שגרמו להשבתתו ולנזקים אשר בגינם הוגשה התביעה הנוכחית.

התובע צירף לתצהירו את החשבוניות הבאות: תאריך ביצוע תיאור סכום לתשלום 14.7.2007 רכישת הרכב 2.11.2009 החלפת מצבר ללא חיוב 12.1.2010 החלפת דיסק ורפידות 1,337 ₪ 4.3.2010 זכוכית ומחזיק למראה 414 ₪ 14.10.2010 תום תקופת האחריות 23.6.2010 חיוב בגין טפול "60 אלף" ועבודות שבוצעו 5,914 ₪ 8.11.2010 תיקונים שונים לרבות החלפת, צנור, מנורה ורפידות בלם 1,231 ₪ 23.3.2011 בדיקה כללית 516 ₪ 23.3.2011 הצעת מחיר 6,245 ₪ 14.6.2011 תיקון גל הינע קדמי והחלפת ציריה 3,080 ₪ 6.6.2011 תיקונים שונים 3,600 ₪ מצב הרכב ומקור הליקויים התובע גרס כי הליקויים שהתגלו נובעים מפגם בייצור הרכב.

תמיכה לעובדות אלו ניתן לראות בבדיקה מיום 8.9.2011 במכון "בדק ליין-2005" מטעם התובע עצמו, בה נרשם לגבי שלדה "תיקונים כלליים בגוף המרכב. בוצעו תקוני פחחות וצבע סביב הרכב, פגיעות פח קלות סביב הרכב". גם בבדיקה מטעם הנתבע, מיום 1.12.2014, ב"אוטוטסט חיפה" נרשם "סימני פגיעה מימין, פגיעה/ תיקון עמודים - אמצעי - אחורי מימין. צבע כללי לא מקורי, צבע גג לא מקורי... סימני מילוי חומר במרכב, סימני פגיעה/ תיקון בסף מדרכה מימין, פגיעות פח, תקוני מרכב, הוחלפה דלת קדמית ימין, חלודה בדלת אחורית ימין, החלפת דלת אחורית ימין, ריפוד פנימי פגום / בלוי". בעדותו אמר התובע כי הוא נידרש לצבוע את הרכב כיוון שילדים גרמו לשריטות.

הוא אמר עוד כי הוא לא ידע ולא נימסר לו מהתובע שהרכב עבר צביעה כללית, דבר אשר לדבריו עשוי לגרום לירידת ערך הרכב, ואף לא נימסר לו על תאונות שהרכב עבר.

לפיכך, אף אם התובע היה מוכיח כי הליקויים ברכב נובעים מפגם בייצור, לא עלה בידיו להוכיח את שווי ירידת ערך הרכב.

...

לאחר שהמומחה סקר את מכלול הליקויים והתיקונים ברכב, הוא הגיע למסקנה לפיה מדובר בתקלות רבות בהיקפן באופן חריג יחסית לרכב מסוג זה. לדעתו, התקלות כללו את רוב מערכות הרכב, ועל אף שניתן לראות חלק מהתקלות ככאלו שאינן חריגות, הרי שצבר התקלות ופיזורן על פני מכלולים שונים ברכב, מעיד כי הוא רכב פגום.

התוצאה משלא הוכיח התובע פגם בייצור הרכב ואת נזקיו, דין התביעה להידחות.

הנני דוחה את התביעה ומחייב את התובע לשלם לנתבעת שכר טרחת עורך דין בסך 14,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

התובע עתר לפצותו בסכומים הבאים: סך של 4,956 ₪ עלות שכרו של השמאי עידן; סך של 708 ₪ עלות בדיקת הרכב במכון הבדיקה; סך של 5,485 ₪ עבור השכרת רכבים חלופיים; סך של 8,508 ₪ בגין גרירת הרכב ואחסונו עד ליום הגשת התביעה; סך של 54,521 ₪ שווי הרכב כתשלום בגין הפעלת פוליסת הביטוח והכרזת הרכב כאבדן להלכה (פיצוי שנידרש רק מהמבטחת, ולא מהנתבעים האחרים); וסכום נוסף של 100,000 ₪ בגין עגמת נפש ובטול הזמן שנגרמו לו בשל היתנהלות הנתבעים.

המבטחת כפרה בכל טענות התובע לעניין נזקיו, הן לסכום הנטען והן לקשר בינה לבין התאונה המהוה את "מקרה הביטוח". המוסך טען כי בוצעה עבודת תיקון מקצועית ויסודית של רכב התובע בהתאם לדו"ח השמאות שערך הנתבע לצורך זה. המוסך טען כי ככל שנגרמו ברכב נזקים שלא תועדו בדו"ח השמאי, לא היתה לו חובה לתקנם ולמרות זאת, לבקשת התובע, תוקנו עבורו ליקויים שאינם קשורים לתאונה.

השמאי עידן היה סבור כי הנזק שמצא בקורת הרוחב הקדמית נובע מהתאונה, וזאת למרות התמונות שצולמו על ידי הנתבע בעת בדיקת הרכב ותיקונו, והערכת הנתבע כי מדובר בחלק שבו ישנה חלודה המעידה על כך שהנזק אינו קשור לפגיעה שנגרמה בסמוך לפני כן (הערה ראשונה בעמוד 5 לחוות הדעת).

השמאי עידן העריך כי נגרמה לרכב ירידת ערך בשיעור של 25% בשל האיכות הירודה והחריגה של עבודות הפחחות והצבע.

...

סוף דבר מתוך תביעה שהועמדה על סכום כולל של 174,177 ₪, הוכיח התובע נזקים בסכום של 1,514 ₪ (פחות מ-1%).

משמעות הדבר היא, כי התביעה הועמדה על סכום שרובו שלא בוסס ולא הוכח, ודינה להידחות כמעט כולה.

על כן, אני מורה על דחיית התביעה.

לאחר שקילת הראיות, החלטתי לקבל את תביעת התובע בכל הנוגע לירידת הערך הנובעת כתוצאה מהתיקון הלקוי של הרכב לאחר התאונה, ולדחותה בכל הנוגע לירידת הערך המסחרית שנגרמה לרכב, לטענת התובע, מעצם קרות התאונה, וללא קשר לאיכות התיקון.

השמאי עידן העריך בחוות דעתו כי לרכב נגרמה ירידת ערך בשיעור של 10% בגין תיקון לקוי, עבודות פחחות וגימור באיכות ירודה ועבודת צבע באיכות בינונית.

...

לאחר שבחנתי מכלול הראיות, איני סבורה כי עלה בידי התובע להוכיח את היקפה של ירידת הערך.

אין בידי לקבל טענת ב"כ התובע לפיה הסירוב של אוטודיל לרכוש את הרכב בעסקת טרייד אין מלמד על ירידת ערך מוחלטת בשווי הרכב.

נוכח האמור לעיל, התביעה מתקבלת בחלקה ובכל הנוגע לירידת הערך שנגרמה כתוצאה מהתיקון הלקוי.

התובעת פנתה לשמאי הרכב ויקטור עידן אשר בדק את הרכב, ובחוות דעתו קבע בין היתר את הממצאים והמסקנות הבאים: בשומה הסופית שערך הנתבע 3 מצוינים 19 חלקים שהוחלפו, כאשר בהצעת התיקון הראשונית מצוינים 4 חלקים בלבד, ללא כל רישום לעלות העבודות; בחוות הדעת של מכון דינמומטר, הנזק בשלדה הוגדר כלקוי בעל משמעות גבוהה, המעיד כי הרכב עבר תאונה קשה, המרתיעה כל קונה סביר מלרכוש את הרכב או גורמת לו להפחית סכום ניכר מערכו; עבודות פחחות, צבע וגימור בוצעו באיכות ירודה מאד.

בסיכום חוות דעתו קבע השמאי עידן כדלקמן: נוכח הנזק הישיר שניגרם לרכב בסך 33,475 ₪ לאחר מע"מ בהתאם לחוות דעת הנתבע 3, המהוה כ- 38% מערך הרכב, וירידת הערך הנכונה הצפויה בגין התאונה (30% ללא 10% עבודה לקויה) - החלטת שמאי הנתבעת לתקן את הנזק הייתה שגויה לחלוטין, במיוחד לנוכח האשמה המוחלטת של הנתבע 4, אשר פגע ברכב בדופן האחורי והדפו על הרכב שלפניו.

לעניין אחריות הנתבעת 1 טענה התובעת כי אחריותה נובעת מכוח חבותה על פי פוליסת הביטוח, היא לא שילמה לה את כל תגמולי הביטוח, תוך שהיא פועלת בחוסר תום לב, וכי עליה לשלם לתובעת את מלוא ערך הרכב בתוספת תשלום רבית מיוחדת.

כן טענו הנתבעים 4 ו-5 שיש לדחות את התביעה כנגדם, מהסיבות כדלקמן: עצם הפנייה לשמאי נוסף לצורך שומת שיעור ירידת הערך הנו ניסיון לעשיית עושר ולא במשפט, חוסר תום לב וניסיון להתעשר על גבם של הנתבעים, ואין כל היגיון שהתובעת תבחר שני שמאים מטעמה לצורך הערכת ירידת הערך, על כן תביעת התובעת מהוה שימוש לרעה בהליכי בית המשפט; הנתבע 3 הוא שמאי חוץ אשר נבחר על ידי התובעת בעצמה לשום את הנזק לרכב, ואשר שומת הנזק שנקבעה על ידו הנה השומה הקובעת, וזאת בהתאם וכפי שנקבע והוגדר בחוזר שמאות ביטוח רכב (רכוש וצד ג') 2007-1-8 של משרד האוצר – אגף שוק ההון, ביטוח וחסכון (להלן-"החוזר"); התובעת לא הוכיחה בשום צורה שניסתה למכור את הרכב ללא הצלחה וכי עשתה מאמץ כן ראוי למכירת הרכב; טוענת התובעת שהרכב היה צריך להיות מוכרז אבדן להלכה, אזי הנזק שניגרם לתובעת הוא ערך הרכב פחות שרידיו, ואין להטיל עליה אחריות למעשיהם של האחרים; אם יקבל בית המשפט את חוות הדעת של מר עידן, אזי מדובר בירידת ערך נוספת כתוצאה מהתיקון הלקוי, שיש להשית אותה על המוסך; מהפסיקה עולה שבתי המשפט אינם מקבלים את חוות דעתו של מר עידן, ובתי המשפט דחו את חוות דעתו פעם אחר פעם; שכר הטירחה ששולם למר עידן הנו מופרז ביותר; התובעת לא הקטינה את נזקיה, ויש לקחת בחשבון שהתובעת עושה שימוש ברכב מאז התיקון ועד היום.

...

לאור האמור לעיל, סבור אני שיש לדחות את טענת התובעת לעניין הצורך להכריז על הרכב אבדן להלכה.

לאור האמור לעיל, סבור אני שהנתבע 3 לא התרשל בעת קביעת ירידת הערך לרכב.

סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, על הנתבעת 2 לשלם לתובעת את הסך 5,171 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום 5.6.18 ועד ליום התשלום בפועל.

ההעדפה העקרונית של חוות דעתו של השמאי עידן על פני חוות דעתו של השמאי ברגר, נובעת מכך שרק השמאי עידן בדק את הרכב לאחר התיקון, ולבדיקה קונקרטית זו, על דרך העקרון, יתרון על פני הערכה תיאורטית שנעשית לפני התיקון (ראו לעניין זה פסק דינה של כב' השופטת איריס סורוקר בת"א (ראשל"צ) 6310/04 איתי נ' הראל חברה לביטוח בע"מ (28.2.07)).

המחלוקת בין השמאי עידן לבין השמאי דרנוב במחלוקת שבין השמאי עידן לבין השמאי דרנוב, המתייחסת לירידת ערך של 10% בגין צביעה לקויה של הרכב, מצאתי להעדיף את חוות דעתו של השמאי עידן.

ברם, השאלה שלפנינו היא מהי ירידת הערך של הרכב מיד לאחר גמר התיקון, שזהו המועד הרלבנטי לתביעה (ומכאן גם רלבאנטי שווי הרכב במועד התיקון, ולא שוויו במועד הבדיקות המאוחרות).

אני ער לכך כי חלק מירידת הערך, אותו חלק שניגרם עקב העבודה הלקויה של המוסך, לא נגרם במישרין מהתאונה וניתן לכנותו "נזק עקיף". ברם, במקרה דנא מצאתי כי מדובר בנזק קרוב דיו שמוצדק להשית אף אותו על הנתבעים (תוך קבלת ההודעה נגד צד ג' 2, המוסך) בשים לב לכך שהתובע פעל באופן סביר ופנה למוסך מורשה, והמוסך, הגם שהתרשל, לא פעל בזדון ואף לא ברשלנות רבתי בשים לב לניסיונות התיקון החוזרים.

על מוסך פאר לשפות את הנתבעים בסך ירידת הערך בגין הליקויים בעבודות הפחחות והצבע (11,400 ₪) וכן בגין חלק מעגמת הנפש, אשר אותה אני מעמיד על 45% מסך הנזק הלא ממוני: 3,150 ₪.

...

הודעת צד ג' נגד מוסך פאר מהטעמים המפורטים מעלה, דין ההודעה נגד מוסך פאר להתקבל בעיקרה.

הודעת צד ג' כלפי איי.די.איי (התובעת 1) מהטעמים המפורטים מעלה, דין ההודעה נגד התובעת להתקבל באופן חלקי, ביחס לרכיב עגמת הנפש, שאני מעמידו על 45% מסך הנזק הלא ממוני: 3,150 ₪.

סוף דבר דין התביעה להתקבל באופן חלקי.