מונחת בפני תביעה כספית על סך של 4,000 ₪, שעניינה בבטול חבילת נופש.
השניים העידו וסיכמו טענותיהם בעל פה.
בתמצית טענות התביעה
כתב התביעה מבוסס בכותר על "תביעה להשבת תמורה בגין ביטול עסקת מכר מרחוק לרכישת שירותי תיירות הניתנים במלואם מחוץ לישראל, בהתאם לתיקון לחוק הגנת הצרכן שניכנס לתוקף החל מ 6.2.2019".
לשיטת התובע, ביום 06.02.2019 יצר קשר עם הנתבעת, ביקש לבטל את העסקה ולדאוג לו לטיסות מחברה אחרת.
תמורת כרטיסי הטיסה שולמה ומשולמת ככל חברות התעופה, באופן ישיר ומלא באמצעות מערכות דיגיטאליות עולמיות, ומשכך לא ניתן לקבל החזר כספי ומעמד התובע לעניין זה הוא ככל נושי חברת התעופה.
דיון והכרעה
השאלה הדורשת הכרעה – האם יש להורות לנתבעת להשיב לתובע את מלוא כספו, בגין כשלון התמורה?
כבר עתה אומר, שלאחר שעיינתי בכל אשר הובא בפניי, השתכנעתי לקבל את התביעה בחלקה, ולהלן נימוקיי בתמצית, כמצוות תקנה15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז-1976.
לטענתו, הנתבעת לא קיבלה תמורה עבור ההזמנה, ואם התובע היה חותם על כתב הוויתור, היה מקבל את הכסף דרך "בא לי גם", ולא דרך הנתבעת.
...
דיון והכרעה
השאלה הדורשת הכרעה – האם יש להורות לנתבעת להשיב לתובע את מלוא כספו, בגין כישלון התמורה?
כבר עתה אומר, שלאחר שעיינתי בכל אשר הובא בפניי, השתכנעתי לקבל את התביעה בחלקה, ולהלן נימוקיי בתמצית, כמצוות תקנה15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז-1976.
כאמור, אינני מקבלת את טענת הנתבעת כי היא רק מתווכת.
לאחר ששמעתי את העדויות, הטענות והראיות, בראי הפסיקה נחה דעתי להורות לנתבעת להשיב לתובע את יתרת העלויות, זולת כרטיסי הטיסה.
סוף דבר
לאור האמור לעיל, הנתבעת תשלם לתובע סך של 2,000 ₪ וכן הוצאות משפט על סך של 1,000 ₪, בתוך 30 ימים.