בתא"מ (שלום חיפה) 51428-09-11 הוט – מערכות תיקשורת בע"מ נ' רחל אזולאי (23.4.2012) חויבה לקוחה של הוט בתשלום חוב להוט, אך טענת הוט לחיוב בן 100 ₪ עבור איסוף הציוד נדחתה (סעיף 8 בפסק הדין).
בכתב התביעה בסדר דין מקוצר נידרש "סך של 100 ₪ - בגין איסוף הציוד מביתם של התובעים, בעוד שלתובעים הייתה האפשרות להגיע למרכזי השרות של התובעת ולהשיב את הציוד בעצמם" (סעיף 13.
בסיכומיהם שוב לא התיחסו לכך, וממילא הוראות החוק חלות במקום שאין ללמוד אחרת מן החוזה שבין הצדדים (סעיף 2(ג)בחוק; ראה גם ת"צ (מחוזי מרכז) 38365-02-14 יניב פורת נ' 013 נטויז'ן בע"מ פסקות 22-25 (1.8.2017)).
...
גם אם ניתן לטעון כי קבוצת המיעוט יוצרת קבוצה אפשרית אחרת, כלומר שיש לבדוק קיומה של קבוצה באותם 25% בממוצע, שהחזירו את הציוד בעצמם – אני סבורה שלא ניתן לאשרם כקבוצה בבקשת אישור זו. הסיבה לכך היא שיכולות להיות סיבות שונות מדוע אדם מחזיר את ציוד הקצה בעצמו, למרות ששוב אינו נזקק לו. לדוגמא בעת מעבר דירה, כשהלקוח אינו רוצה להמתין לנציגי הוט, או כל סיבת ביטול שאינה החלפת שירותים אלו בשירותים אחרים באותה דירה ע"י אותם אנשים.
סיכום
משהתברר כי חלק הארי של הקבוצה הנטענת ידע אודות האפשרות שהוט תאסוף את ציוד הקצה בעצמה; ולגבי החלק הנותר לא נטען ולא התברר אם ואיזה חלק מאותה קבוצה ידע אודות האפשרות והעדיף העדפה אישית להחזיר את הציוד בעצמו; ומאחר שלא הובאה ראשית ראיה לנזקים הנטענים כתוצאה מן האחור באיסוף – לא ראיתי אפשרות סבירה כי טענות המבקשים תתקבלנה, ולכן אני דוחה את בקשת האישור.
בשים לב לראיות שהובאו בדבר התנהלות הוט וכן לכך שהוט אינה עומדת בזמני האיסוף לפי רשיונה ולפי הסבירות המתבקשת – החלטתי שלא להשית על המבקשים תשלום הוצאותיה של הוט.
