תביעה בסדר דין מקוצר עקב הפרה צפויה

זאת, גם מכיוון שנתבעו סעדים נוספים של אכיפת ההסכם, סעד בגין "הפרה צפויה" וכן בקשת התובעת לפיצול סעדים, אשר לא ניתן לעתור לה במסגרת הליך "בסדר דין מקוצר". לסכום קצוב - נטען כי בחישוב הסכומים הנתבעים, היתעלמה המשיבה מרכיבים מהותיים אשר לא נילקחו בחשבון על ידה ואשר לא מאפשרים "חישוב אריתמטי פשוט". זאת, לאור העובדה כי דמי השכירות ישתנו לאורך השנים.

ברם, בעת שהוכח כי החל מאפריל 2020 ועד היום התקבלו דמי שכירות, אף בשיעור גבוה מזה שהיה נקוב בהסכם, בהיעדר טענת הגנה כלשהי, הרי שאני דוחה את בקשת הרשות להגן בגין רכיב זה וממועד זה ומקבלת את התביעה לתשלום סך של 25,179.57 אירו בגין החודשים אפריל עד דצמבר 2020, וכן ממועד הגשת התביעה ועד היום, ינואר עד יוני 2021 (כולל) במסגרת ראש הנזק בגין ההפרה הצפויה שהתממשה.

...

עוד, יתכן שלאחר החלטתי תשכיל המבקשת לשאת בתשלומים, תעשה התחשבנות מתאימה ואף תפעל להמצאת הנדרש בהתאם לסעיף 3.1.20 להסכם ותהא זכאית לקבלת התשלום בהתאם לפעימה השלישית, אשר יקנה לה את הזכות לקזז מדמי השכירות את התשלום כאמור לעיל.

בנסיבות אלו, הרשות להגן נדחית והתביעה מתקבלת גם באשר לרכיב זה. לסיכום, הבקשה למחיקת כותרת נדחית.

הבקשה לרשות להתגונן מתקבלת באופן חלקי, רק באשר לתקופה אשר בהתאם לנטען לא התקבלו בה דמי שכירות וכן בגין התביעה לאור הפרה צפויה בגין התשלומים החל מחודש יולי 2021 ועד לתום תקופת ההסכם אוקטובר 2025.

בנסיבות אלה התביעה להפרה צפויה על בסיס הפרה שכבר הוכחה, כשירה להתברר בסדר דין מקוצר (תא"ק (מחוזי תל אביב יפו) 54359-12-14 רנסנברג ואח' נ' מ.א.ע.מ., 31.3.2015, פורסם בנבו, בהפנייה ל-ע"א (מחוזי תל אביב יפו) 1132/99 ניצולת הקרטל נ' פרוטרום, 6.2.2000, פורסם בנבו): "17. נראה כי המקרה שבפני שבו המבקשות לא שילמו עד היום עשרה תשלומים מתוך 18 שעוד נותרו להם דומה במהותו למקרה שנידון בע"א (ת"א) 1132/99 ניצולת הקרטל בע"מ נ' פרוטרום סחר ושיווק (1990) בע"מ (6.2.00), שבו נקבע כי ניתן להגיש תביעה בסדר דין מקוצר בגין חוזה אשר הופר בחילול שתי המחאות ראשונות שניתנו על פיו.

...

אני קובעת כי העובדה שהמשיב לא חתם על ההסכם ולא הסכים לאמור בו, אינה שוללת מחתימת המבקש, החברה ומר גרינהולץ, המהווה ראשית ראיה בכתב להתחייבות לערוב להתחייבויות החברה.

מכל האמור עליל, אני דוחה את הבקשה למחיקת כותרת, ומחייבת את המבקש להגיש בקשת רשות להתגונן לא יאוחר מיום 5/10/16.

המבקש ישלם למשיב הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בגין הבקשה, ללא תלות בתוצאות פסק הדין בסך 1,755 ₪.

מונחת לפני בקשת המבקשות למחוק את הכותרת בסדר דין מקוצר, בעיקר בשל כך שהמשיבה 2 אינה חתומה על ההסכם מכוחו הוגשה התביעה בסדר דין מקוצר; וכן משום שחלק הארי של התביעה הוא בגין "הפרה צפויה", אשר על פי הפסיקה אינה ראויה להתברר בסדר דין מקוצר; ובשל היות התביעה נידרשת לשמיעת עדויות וראיות רבות.

נראה כי המקרה שבפני שבו המבקשות לא שילמו עד היום עשרה תשלומים מתוך 18 שעוד נותרו להם דומה במהותו למקרה שנידון בע"א (ת"א) 1132/99 ניצולת הקרטל בע"מ נ' פרוטרום סחר ושיווק (1990) בע"מ (6.2.00), שבו נקבע כי ניתן להגיש תביעה בסדר דין מקוצר בגין חוזה אשר הופר בחילול שתי המחאות ראשונות שניתנו על פיו.

...

"גילה צד לחוזה את דעתו שלא יקיים את החוזה"; "או שנסתבר מנסיבות הענין שלא יוכל או לא ירצה לקיימו". כלומר, יש להבחין בין מקרה שבו הצד המפר גילה דעתו במפורש כי לא יקיים ¬ובמקרה כזה אין פגם לתבוע בסדר-דין-מקוצר על-ידי הגשת החוזה ופירוט אופן גילוי הדעת שלא לקיים את החוזה לבין מקרה שבו על בית-המשפט לקבוע כי מנסיבות הענין מסתבר כי הצד המפר לא יוכל או לא רצה לקיים את החוזה - ולדעתי, במקרה זה תנאי מוקדם להפעלת סעיף 17 הוא קביעת בית-המשפט על-פי הנתונים שהובאו בפניו כי אכן המסקנה היא שהמפר לא יקיים את החוזה גם בעתיד.

סוף דבר אני מוחקת את כותרת התביעה ומעבירה אותה לפסים של סדר דין רגיל.

המשיבים ישלמו הוצאות הבקשה בסך של 3,000 ₪.

מונחת לפניי בקשות רשות להיתגונן לתביעה בסדר דין מקוצר בגין הפרת חוזה שכירות.

לו לא הייתה מכירה של הנכס, יכול וגם אם טרם הגיע המועד בעת הגשת התובענה לתבוע עבור חודשים שטרם הגיעו לעולם, ניתן היה לומר כי מדובר בהפרה צפויה אולם אין נפקות להפרה צפויה אם הנכס אינו בבעלות המשיבה ואכן עולה שאלה, אם המשיבה ידעה מחודש דצמבר 2020 כי החוזה בוטל, מעבר לכך שגם השוכרת הייתה יכולה לחפש שוכר חלופי, מדוע לא הקטינה את נזקיה בחיפוש אחר שוכר חלופי? מנגד, נטען כי הקטינה נזקים בכך שמכרה את הנכס למעשה חודשיים לאחר מכן וכן הרלוואנטיות להקטנת הנזק היא לאחר מועד ביטול החוזה ולא כשהמבקשת מחזיקה בנכס ולא מודיעה על ביטול גם אם לא פעילה במקום והראיה שלטענתה שלה המשיכה לשלם גם כאשר לא הייתה בנכס ועד חודש מרץ 2020.

...

בהתאם לפסיקה זו, הרי מקום שאין מדובר בהגנת בדים והגנת המבקש היא "אפשרית, ולו בדוחק", והיא אינה "הגנת בדים", כי אז המסקנה המשפטית המתחייבת היא שנכון הוא לאפשר למבקשת את ההתגוננות מפני ההליך" (רע"א 40983-05-19 ערנת-טק בע"מ נ' שלמה מורסיאנו (22.7.2019)).

זאת, על מנת שבית המשפט לא יידרש לקיים הוכחות ולאחר מכן להגיע למסקנה אשר יגיע עת מלכתחילה יכול היה להפעיל את שיקול דעתו האם יש מקום לנהל הליך שלם אם לאו מש"זמנו של בית המשפט הינו מוגבל, ותור המתדיינים ארוך" ואין מקום להאריך את ההליך לריק על דרך שמיעת ראיות (ראו והשוו: ע"א 3801/06 שרית עובדיה נ' עיריית הרצליה (18.2.2018)).

אומנם לא סיכויי התביעה נבחנים אלא סיכויי ההגנה אולם כן יש משמעות להפרכת הטענה העיקרית לאי תשלום בשל העבודות מצד המשיבה וכן בשל הקורונה, ועל פניו נראה כי על המבקשים לשלם את החוב, גם אם יופחת בשל טעמים שהעלו כהגנה, עת מותר להם בשלב זה לטעון טענות בע"פ כנגד מסמך בכתב, עת לא ברור מהו היקף הפגיעה של מגיפת הקורונה ובכל זאת אין בכך כדי לפטור אותו מתשלום מלא, אני סבורה כי יש ליתן לו רשות להתגונן משגילה סיכויי הגנה, הגם שנמוכים הם עד כדי דוחק אולם אני מתקשה להגדירם כמקשה אחת כהגנת בדים.

תחילתו של הליך זה בין הצדדים ביום 12/10/08, עת הגישה המשיבה את כתב התביעה בסדר דין מקוצר, כנגד המבקשת, בת.א. 1256/08 (אשדוד), כשהסעד המבוקש במסגרתו הוא פינוי המושכר.

המבקשת גילתה דעתה כי אין בכוונתה לפנות את המושכר ולאור ההפרה "הצפויה" יש להורות על סילוק ידה.

...

בשל האמור לעיל, טוענת המבקשת כי דינה של הבקשה להדחות, כמו גם דין התביעה.

לטענת המשיבה, שני מכתבים יצאו מטעמה אל המבקשת, האחד ב – 19/11/07 והשני ב – 23/12/07 ולמרות זאת, רק ביום 14/01/08 הגיבה המבקשת כי התשלומים נערכים בהתאם לסיכום מול מנהל המשכירה הקודמת, באמצע כל רבעון, ואולם המדובר בטענה מופרכת, שמבט קלוש על ההמחאות מוכיח כי אין בה ממש.

המשיבה מגיבה לטענת המבקשת, כי בעיניין הסיכום הנטען באשר לשימוש בשטח נוסף, דינה של טענה זו להידחות ולו מהטעמים הבאים: המדובר בטענה ערטילאית ל"סיכום"; לא הוצג בדל ראיה לעניין זה; אם נעשה שימוש כשר בשטח, מדוע פינתה המבקשת אותו בחודש ינואר 08'?; בהתאם ל"סיכום" היה על המבקשת לשאת בתשלומי הארנונה, ואילו במהלך הדיון, הודה נציג המבקשת כי זו טרם שולמה במלואה; לאחר מועד הדיון, קיבלה לידיה המשיבה, דרישות תשלום ארנונה עבור אותם שטחים נוספים.

אני מקבל את טענתו של ב"כ המבקשת כי סע' 15 להסכם בין הצדדים אינו מחייב את הצדדים להסכם לשלוח כל "הודעה בכתב", כהגדרתה בהסכם, בדואר רשום דוקא, אלא קובע חזקה ראייתית בדבר מסירתה לנמען אם תישלח בדואר רשום.