תביעה בסדר דין מקוצר לתשלום יתרת מחיר סחורה המבוססת על שטר חוב

סמוך לאחר מכן הגישה התובעת תביעה בסדר דין מקוצר (29394-04-15) בגין שני שיקים שחוללו ושיק אחד שטרם הגיע מועד פרעונו, בסכום כולל של 50,433 ₪.

הנתבעת נסמכה על התצהירים שהוגשו בשלב מתן הרשות להיתגונן והגישה תצהיר משלים, שכל כולו הרחבת חזית, בטענה כי שילמה לתובעת כספים שהושמטו מכרטסת הנהלת החשבונות שצורפה לתביעה.

לטענתה לא מוזכרים בכרטסת התובעת תשלומים בסך 153,990 ₪ ששולמו בשנת 2014 ובנוסף כרטסת התובעת מצביעה על יתרת זכות בסכום נוסף של 62,590 ₪ שעומד לזכותה.

דיון והכרעה מועדי אספקת הסולר ושיעור החוב מכתבי הטענות עולה כי התובעת הגישה למעשה שתי תביעות שטריות בגין שיקים שמשכה לפקודתה הנתבעת.

העד הבהיר כי תנאי התשלום המקוריים עמדו על שוטף פלוס 60 ימים, ועל בסיס סיכום זה נקבעו המחירים המשתנים.

עיקר חקירת התובעת עסקה בעניינים החשבונאיים, אולם לא הוכח כי לתובעת חובה לנהל מערכת חשבונאית של רישום כרטסות או כי התביעה מבוססת על הרישום בכרטסת.

התובעת ידעה לפרט היטב את החוב בגינו נימסרו השיקים, ולמרות העידר שליטה מטעמה בהנהלת החשבונות של העסק, לא מצאתי כי מחדל זה לניהול רישומים מסודר סותר את יתר הראיות כי השיקים נימסרו כנגד סחורה שסופקה כמפורט לעיל.

...

סוף דבר הנתבעת לא הוכיחה טענות הגנה כנגד פירעון השיקים ועל כן התביעה בת"א 10436-05-15 מתקבלת, ההתנגדות בתיק הוצל"פ 520970-03-15 בגין שישה שיקים שמועד פירעונם עד לפתיחת תיק ההוצל"פ, בסכום קרן של 119,542 ₪, נדחית.

בנוסף תשלם הנתבעת לתובעת סך של 14,340 ש"ח בגין שיק מספר 6108 בסך 14,340 ₪ שמועד פירעונו 31.4.15, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד פירעונו.

התביעה הראשונה הנה תביעה כספית על סך של 330,785 ₪ שהוגשה במקור בסדר דין מקוצר (ת.א. 45242-03-14); התביעה השנייה הנה תביעה שעילתה שטרית על סך 100,000 ₪ בגין שני שטרות בסך 50,000 ₪ כל אחד שזמן פרעונם 30.3.14 ו - 30.4.14 (ת.א. 55596-12-14); התביעה השלישית, גם היא עילתה שטרית, על סך 200,000 ₪ בגין ארבעה שטרות בסך 50,000 ₪ כל אחד שזמני פרעונם 30.5.14, 30.6.14, 30.7.14, ו - 30.8.14 (ת.א. 14985-03-15).

הנתבעים טוענים כי בכפוף להבנה אליה הגיעו הצדדים לפיה נושא ההיתחשבנות ייבחן ויוסדר ולצורך המשך ההיתקשרות העתידית בין הצדדים - מסרה הנתבעת לתובעת את ששת השיטריות נישואי התביעות הנ"ל. עוד נטען על ידי הנתבעים כי בבדיקה שנערכה נימצאו אי סדרים שונים באופן ההיתחשבנות שבוצעה על ידי התובעת לרבות: הפרישי מחירים בין פריטים שהיו לכאורה אמורים להיות זהים; העדר אפשרות לזיהוי הפריט שסופק בשים לב לאופן מספורו הקטלוגי על ידי התובעת; חשבוניות שלא הוצגו בצידן תעודות משלוח תואמות; חשבונית שהופנתה לגורם אחר והוכללה בהיתחשבנות שבין הצדדים בגינה יש לערוך קזוז מכל יתרת חוב, אם קיימת.

מהסכום המתקבל יש להפחית סך 150,000 ₪ בשים לב למועד ביצועם בפועל של שני התשלומים במהלך ההליך (100,000 ₪ +50,000 ₪) ועליו יתוספו הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד. הסכום נקבע בשים לב לתיקון שערך המומחה בסעיף 18 לחוות הדעת כעולה מסעיף 5 לתשובותיו לשאלות ההבהרה לב"כ התובעת ביום 6.3.16 בהן הועמדה יתרת החוב על 465,151 ₪ ומהפחתה נוספת של 402 ₪ כעולה מתשובותיו לשאלות ההבהרה של ב"כ הנתבעים (סעיף 33) מיום 29.3.16.

הנקודות המרכזיות הן: א) האם קיים חיוב יתר בגין אספקת מוצרים בסכום כולל של 260,631 ₪? ב) האם ישנן תעודות משלוח לחשבוניות בסכום כולל של 245,828 ₪? ג) האם מגיעים לנתבעת זכויים בשל החזר סחורה בסך כולל של 73,072 ₪ ? ד) מה היו תנאי התשלום המוסכמים בין הצדדים והשלכת אותם תנאים על ההיתחשבנות בתיק, אם קיימת.

א) לעניין קיומו של חיוב יתר בסך של 260,631 ₪: המומחה הסביר כי טענת הנתבעת היא שחיובה היה אמור להתבסס על מחיר המינימום של כל פריט כפי שהיה במהלך תקופת ההיתקשרות שלה עם התובעת ומכאן עתירתה לזכותה בהפרש שנוצר, ככל שנוצר, בגין כל פריט ופריט זאת בגין כל תקופת ההיתקשרות.

...

למען הסר ספק כל יתר טענות הצדדים הן במישור התביעה הכספית והן בעילה השטרית בשתי התביעות השטריות - נדחות.

סוף דבר התביעה מתקבלת באופן חלקי בהתאם לקביעת המומחה מטעם בית המשפט ובהפחתת הסך של 402 ₪ כפי שפורט לעיל.

בשים לב לסכום שנפסק בפועל, לאופן ניהול ההליך והוצאות ההליך לרבות אגרת בית המשפט ושכ"ט המומחה מטעם בית המשפט, אני מורה כי הנתבעים ישאו, ביחד ולחוד, בהוצאות התובעת ובשכר טרחת עורך דינה בסך כולל של 45,000 ₪ שישולמו בתוך 30 יום מהיום שאם לא כן ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

כמו כן, המבקש אינו מכחיש את חתימתו על השטר.

בע"א248/89 החברה הכללית למוסיקה נ' Warner, פ"ד מו(2) 273, 277 וע"א 527/07 מזל נחום ואח' נ' קרן אהרונסון בע"מ (פורסם בנבו)) נקבע: "בתביעה המוגשת בסדר דין מקוצר יש ליתן לנתבע רשות להיתגונן, כל אימת שיש בתצהירו כדי להצביע על הגנה לכאורה, ולו בדוחק, מפני התביעה... בשלב בחינת הבקשה למתן רשות להיתגונן בית המשפט אינו בודק את מהימנות הנתבע או את הראיות לגופן, אלא בוחן הראיות על פניהן, כפוף למה שמתגלה בחקירה שכנגד על האמור בתצהיר... באין חקירה כזו עומד לפני בית המשפט אך האמור בתצהיר, ובית המשפט בוחן אם יש בדברים אלה כדי לבסס הגנה, ולו בדוחק, נגד התביעה". הלכה זו חלה גם בהתנגדות לבצוע שטר.

ולראיה, "הצדדים חתמו על מספר הסדרי תשלום כספיים שבמסגרתם הזוכה קיבל את מלוא התמורה בגין הסחורה אשר סופקה". מאידך, בסעיף 5 לתצהירו נטען כי רק חלק מהחוב כלפי המשיבה שולם וכי בכוונתו לשלם את יתרת חובו בהמשך.

המלומד שלום לרנר בספרו "דיני שטרות", ההוצאה לאור של לישכת עוה"ד, עמ' 334-336 מתייחס לטענת הגנה זו באומרו: "כשלון תמורה חלקי מתרחש בשני מקרים קלסיים: כאשר המוכר מספק חלק מכמות הסחורה המוסכמת… המקרים של הספקה חלקית של הממכר עשויים להיות כשלון תמורה חלקי קצוב, כאשר ההסכם היתייחס ליחידות זהות במחיר אחיד לכל יחידה. מסירת חלק מן היחידות המוסכמות, תהא כשלון תמורה חלקי קצוב…

...

יתירה מכך, שטר החוב קובע כי "מחזיק השטר ראשי למלא בשטר את מועד פרעונו". מקובלת עלי טענת המשיבה לכך שלכל היותר מדובר בכישלון תמורה בלתי קצוב.

לסיכומם של דברים, התנגדות המבקש נדחית בזאת.

לנוכח כל אלו, ובגין הפרישי הצמדה וריבית, הוגשה תביעה בסדר דין מקוצר של התובעת כנגד הנתבעים על סך של 230,974 ₪.

מתצהירו של נאיף נלמד כי התביעה מתבססת על כרטסת הנהלת חשבונות של התובעת בגין יחסי המסחר שלה עם הנתבע.

כתוצאה מכך קיימת חבות שטרית של אחמד ושירין לתובעת, כדי השיקים שחוללו.

ועוד טוען הנתבע כי לאור אחת החשבוניות שהונפקה ביום 28.1.10 עולה כי יתרת החוב עומדת על סך של 71,169 ₪, בנגוד לסכום התביעה.

אם אכן הייתה בדיקה, שהעלתה אחוזי חלבון אלו או אחרים, הרי עיני לא שזפה מעולם כל תעוד בעיניין זה. כל זאת לא מונע מב"כ הנתבעים, בסיכום טענותיו, לטעון כי מכל מקום יש לאמוד את הפרש המחיר בין הסחורה שסופקה לסחורה שהוזמנה "לפי אומדן בית המשפט או כפי שיוכח" (סעיף 44).

אם אכן התובעת, למשל, נהגה בדרך מירמה כלפי הנתבע בכך שספקה לו סחורה לא נאותה, ובכך שהכרטסת שלו לכאורה מפוברקת, הכיצד הוא מסביר את יחסי האמון הנטענים על פיהם הגם ששילם כספים, הוא לא דרש שיקים ולא קיבל כל קבלות בגין כך. אם אכן לא קיבל סחורה כנטען, הכיצד הוא טוען שהסחורה הנה פגומה.

...

לפיכך הנני מחייב את הנתבע 1 לשלם לתובעת סך של 230,974 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מיום 22.4.10 ועד מועד התשלום המלא בפועל, מלוא אגרת התביעה ושכ"ט עו"ד בסך 17,000 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל.

הנני מחייב את הנתבע 2, הדדית עם חיובו של הנתבע 1, לשלם לתובעת סך של 147,455 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מיום 22.4.10 ועד מועד התשלום המלא בפועל, אגרת תביעה היחסית לסכום האמור ושכ"ט עו"ד בסך 11,000 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל.

הנני מחייב את הנתבעת 3, הדדית עם חיובו של הנתבע 1, לשלם לתובעת סך של 81,519 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מיום 22.4.10 ועד מועד התשלום המלא בפועל, אגרת תביעה היחסית לסכום האמור ושכ"ט עו"ד בסך 6,000 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל.

התובעות הגישו תביעה כספית, בסך של 1,631,384 ₪, כנגד הנתבעים, בהליך סדר דין מקוצר.

הנתבעת לא עמדה בהתחייבויותיה ולא שילמה בעבור הסחורה שנרכשה בעבורה וסופקה לה. הנתבעים 2-3 חייבים מכח ערבותם והנתבע 4 מכח היותו עושה שטר החוב.

על הנתבעים היה להניח תשתית עובדתית מבוססת לגירסה זו. קרי, היה עליהם לפרט מהם המחירים המוסכמים בין הצדדים לסחורה שהוזמנה, בכמה חייבו התובעות את החברה בגין הסחורה, כמות הסחורה שסופקה, ההפרש בין המחיר המוסכם לבין המחיר בו חויבה החברה וכיוצ"ב. ככל ולטענתם המחירים היו גבוהים מהמקובל בשוק היה עליהם להניח תשתית אף לטענה זו, קרי לפרט המחירים המקובלים בשוק לאותה סחורה ולהציג אסמכתות המגבות טענה זו. למעשה, ממועד ההסכם בין הצדדים על הספקת הסוליות ועד למועד בו פסק הנתבע 2 מלנהל המפעל חלפה תקופה קצרה ביותר.

גרסת הנתבע 2 בתצהירו ביחס למחירים שנגבו בפועל לעומת המחירים אותם שילמה החברה בתקופה הקודמת לחוב נשוא התביעה, אינה עומדת בחובת הפרוט הנדרשת ובודאי אינה עומדת בחובת הפרוט והכימות של טענת הקזוז באשר לסכומים שגבו התובעות ביתר.

במסגרת הסכם זה אף הוסכם על סגירת יתרות פתוחות בתשלום במזומן, רכישות עתידיות ועוד.

טענות התובעות לפיהן נציגי התובעות נכחו במעמד חתימת הנתבע 3 על שטר החוב, מקומה להתברר בראיות שכן אין בית המשפט בוחן בשלב זה את גרסת התובעות.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם וסיכומי הצדדים, ולאחר ששמעתי חקירות המצהירים בפני, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את בקשת הרשות להתגונן של הנתבעים 1, 2 ו – 4.

נוכח האמור לעיל, ומאחר ואין לנתבעים 1, 2 , ו- 4 כל הגנה כנגד התביעה, בקשת הרשות להתגונן שהוגשה על ידם – נדחית.