תביעה בסדר דין מהיר בגין פתיחת תיק הוצאה לפועל שלא כדין

גלגולה של תביעה ותקציר הפרקים הקודמים: התביעה בסדר דין מקוצר ותיק ההוצאה לפועל: תיק ההוצאה לפועל מושא תביעתנו, שמספרו 02-53520-11-3, ניפתח ע"י הנתבעת כנגד התובעת בעקבות תביעה בסדר דין מקוצר שהוגשה ע"י הנתבעת כנגד התובעת ביום 27.11.11, בגין חוב על סך של 4,952 ₪, כאשר סכום זה נובע מחיוביה התקופתיים של התובעת אצל הנתבעת, שלא כובדו על ידה, וכן: ריבית והפרשי הצמדה בגין חובות אלו והוצאות גביה.

אין בידי לקבל היתנהלות זו, במיוחד נוכח ההזדמנויות הרבות שניתנו לתובעת להביא את ראיותיה, ובשים לב לכך שענייננו בהליך של תביעה בסדר דין מהיר, אשר הצדדים נדרשים לשחק בו בקלפים פתוחים ולהמציא ראיותיהם בתחילתו, או למצער במסגרת תצהירי העדות הראשית מטעמם.

פסיקת חיוב לנתבעים בגין פתיחת תיקי הוצל"פ – ההיבט המשפטי: למעלה מן הצורך וחרף המסקנה שאליה הגעתי כי התובעת לא הוכיחה את עילת תביעתה, לא את נזקיה ולא את הקשר הסיבתי שבין הנזקים שנגרמו לה לטענתה לבין היתנהלות הנתבעת, הרי שמן הראוי להפנות מבטנו אל ההיבט המשפטי של פתיחת הליכי ההוצאה לפועל שלא כדין: בהתאם לפסיקה (ר' למשל: ת"א (מחוזי ת"א) 1952/05, ג'בארה פואד נ' טומי ריגלר (פורסם בנבו, 09.09.2009): "באשר לפיצויים בגין ההוצל"פ ועוגמת הנפש : במקרה זה יש לבדוק את הקשר הסיבתי בין נזק זה שניגרם לתובע, לבין מעשי הנתבעים (ר' ע"א 3912/90-EXIMIN S.A, נ' טקסטיל והנעלה איטל סטייל, פ"ד מז(4), 64).... השאלה אותה צריך לשאול, היא שאלת מבחן הצפיות (ר' ע"א 1439/90, מדינת ישראל (רכבת ישראל) נ' שירות רכבת, פ"ד מז(2), 346); האם הנתבעים ראו, או שהיה עליהם לראות מראש כי התובע יתבע בגין אי החזרת ההלוואה אשר נטל? "אין זה תנאי, שהמפר צפה או צריך היה לצפות מראש את שיעורו המדויק של הנזק, ודי לעניין זה שצפה או שצריך היה לצפות את סוג הנזק (ר' ע"א 411/87, עמי חזן ואח' נ' פנינה דגן ואח', פ"ד מג(2), 273). במקרה דנן, לא ידעו הנתבעים על ההלוואה שלקח התובע, כך שלא "ראו" את הנזק מראש.

...

עולה מכל המקובץ כי אין מנוס מדחיית התביעה תוך פסיקת הוצאות לחובת התובעת.

תוצאה: נוכח כל האמור לעיל אין לי אלא לדחות את תביעתה של התובעת.

באשר לסוגיית הוצאות המשפט ולאחר שהוכח כי לא היתה לתובעת עילת תביעה וכי לא הוכיחה את הנזקים הנטענים על ידה ונוכח הימשכות ההליכים שלעניין בכלל הערכאות, כמפורט לעיל, וכן בשים לב לסכומים המופרכים אשר נתבעו במסגרת ההליך דנא ולהצעות של מותב זה לתובעת לשם קידום פשרה מחוץ לכתלי ביהמ"ש או בין כתליו וסירובה של התובעת לכל הצעה, אין מנוס מפסיקת הוצאות משפט לחובתה.

משכך הפך התצהיר התומך בהתנגדות לכתב הגנה והתיק הועבר לפסים של תביעה בסדר דין מהיר.

יהודה האוחז בשטר (בעניינינו –התובעת) עשוי לתבוע את ראובן המושך (בעניינינו –הנתבעת), שחתם עליו בעקבות עסקה שהתחייבה בה כלפי שמעון ולעיתים אף קיבל משמעון את התמורה שהובטחה לו. לרנר מביע דעתו כי במצב זה מורה סעיף 23 "כי חתימה מזויפת אינה מעבירה את הקניין בשטר. הווי אומר, כתוצאה מהחתימה המזויפת אין הגנב וכל מי שבא מכוחו הופכים לבעלי קניין בשטר, ואין הם זכאים לתבוע את המושך שחתם עליו לפני שזויפה חתימתו של שמעון. הגנב ומי שבא מכוחו אינם אוחזים בשטר במובן של דיני השיטריות, שהרי לא קיבלו את השטר כתוצאה משרשרת היסבים תקינה. כמו כן החזקתם בשטר אינה כדין. סיכום התוצאה העולה מסעיף 23 לפקודה היא, שמי שמחזיק בשטר מכוח חתימה מזויפת, קרי – הגנב והבאים מכוחו, אינו זכאי לתבוע בעילה שטרית את מי שחתם על השטר קודם לחתימה המזויפת" (שם, סעיף 14.14 בעמוד 416).

יש לזכור עוד כי תיק ההוצאה לפועל ניפתח גם כנגד אנרגיית השחר, אשר לא הגישה היתנגדות מטעמה ולא העלתה כל טענה בדבר זיוף חתימתה או שזו בוצעה בהיעדר הרשאה.

...

לפיכך אני סבורה כי התובעת פעלה בתום לב סובייקטיבי.

לאור כל האמור, באתי לכלל מסקנה כי טענת כישלון התמורה שהעלתה הנתבעת לא הוכחה כנדרש, ואף לו היתה מוכחת, הרי שהתובעת היא בגדר אוחזת כשורה הגוברת על טענת כישלון התמורה.

סוף דבר ההתנגדות נדחית.

בעיניין: בקשה לביטול פסק דין בחודש יוני 2015 הגיש התובע, עו"ד במקצועו, נגד הנתבעת תביעה בסדר דין מהיר על סך 8,138 ₪ בגין ייצוג שניתן לנתבעת בבית הדין לעבודה בלישכת ההוצאה לפועל ובבית הדין השרעי.

המבקשת טוענת כי גילתה לאחר זמן מה שהמשיב נעלם לאחר שסגר את התביעה שלה נגד המעביד בפשרה ללא הסכמתה, פתח תיק הוצאה לפועל בשמה ללא הרשאה, גבה סכומים וקיזז תשלומים ללא ידיעתה והסכמתה.

בנסיבות אלו, קבעתי כבר ביום 8/9/16 כי מדובר במסירה כדין.

...

העובדה כי התובע הורשע בסופו של דבר על פי הודאתו בקובלנה מתוקנת אשר נוסחה במסגרת הסדר טיעון בהליך המשמעתי, אינה מלמדת בהכרח כי בירור העובדות כפי שמופיע בקובלנה המתוקנת משקף באופן מלא את המעשים והמחדלים שביצע התובע והביאו להגשת הקובלנה.

אשר על כן, אני מורה על ביטול פסק הדין שניתן בתיק זה ביום 8/11/15 ומחייב את הנתבעת לשלם לתובע הוצאות משפט בסך של 1,000 ₪.

בהתאם הנני מורה על סגירת תיק ההוצאה לפועל שמספרו 511310-02-16.

התובע טען כי עקב פתיחת תיק הוצאה לפעול ע"י הנתבע , נאלץ הוא לנהל תיק מורכב מעל שלוש שנים, יכולתו הכלכלית לא אפשרה לו לשכור שירותי ייצוג משפטי ועל כן, נאלץ להשקיע זמן רב בלימוד בסיסי של נושא התיק וסדרי הדין והכנת כתבי דין רבים וכי הוא מעריך כי השקיע מעל 300 שעות עבודה בניהול התיק בנוסף לעלויות נוספות הקשורות לבצוע תשלומים דרך ההוצאה לפועל בסך 2,232.54 ₪, פניות ומכתבים לנתבע במהלך ולאחר סגירת תיק ההוצאה לפועל שגזלו ממנו 8 שעות עבודה וכן, נגרמה לו עוגמת נפש רבה.

הנתבע טען כי לאחר שחודשו תשלומי המזונות לגרושתו של התובע ביום 1.11.17, הוגשה ביום 14.4.18 בקשה לפתיחת תיק הוצאה לפועל נגד הנתבע, התקבלה הודעה כי יש להגיש בקשה להחייאת התיק, הוגשה בקשה, התובע הגיש תגובה כי הגיש תביעתו דנן וכי הוא מבקש כי התיק יעבור לבירור בבית המשפט וכך בהיעדר תיק הוצאה לפעול, נוצר חוב לתובע החל מחודש 1/2018.

באשר לטענות התובע לגבי היתנהלות הנתבע ע"י פתיחת תיק ההוצאה לפועל נגדו שלא כדין בהיותו ביתרת זכות וכי כתוצאה מכך נגרמו לתובע הוצאות , נזקים ועוגמת נפש: טענות התובע כי פתיחת תיק ההוצאה לפועל נגדו הייתה שלא כדין בהיותו ביתרת זכות וכי בהיעדר חוב, לא היה מקום לפתיחת התיק ולא היה צורך בנקיטת הליכים נגדו, מקומה להידון בתיק ההוצאה לפועל במסגרת הבקשה בטענת פרעתי, אותה הגיש התובע או במסגרת בקשה לחיוב בהוצאות .

טענות כנגד החלטות הנתבע לגבי אופן ביצוע תשלומים, המדיניות והשיקולים לכך לרבות סבירות ההחלטות הן טענות בתחום המשפט המינהלי ואין מקומן להידון במסגרת תביעה כספית בסדר דין מהיר וכך גם הסעד המבוקש בדמות צו עשה כנגד הנתבע בנוגע לאמצעי תשלום מסוים.

...

התובע טען כי בעקבות כך נאלץ לפנות לקבלת ייעוץ משפטי, להגיש בקשה בטענת פרעתי מורחבת וכי בסופו של דבר עמדתו , כי כל התשלומים עד 30.4.2015 שולמו ישירות לנתבע וכי החל מחודש מאי 2015 כל התשלומים שולמו להוצאה לפועל ומעוכבים שם, התקבלה , הדיון בוטל וניתנה החלטה לשחרר את הכספים .

הנתבע טען כי לא ניתן להיעתר לבקשת התובע לשלם חוב מזונות ישירות לנתבע באמצעות שוברי תשלום בהעדר אפשרות כזו מאז כניסת תיקון 42 לחוק לתוקפו.

אקדים תוצאה להנמקה ואומר כבר עתה כי לאחר עיון בכתבי הטענות, ובחומר הראיות ובסיכומים, ולאחר שמיעת הצדדים בדיון שנערך בפני, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל בחלקה.

מכאן המסקנה כי רק בהתקיים חוב, ניתן לאוכפו ולהגיש בקשה לביצוע ברשות האכיפה והגבייה.

לגופו של ענין, מדובר בתביעה בסדר דין מהיר בגין ארוע תאונתי שבמסגרתו נגרמו נזקים לרכבה של המשיבה.

המשיבה טוענת כי המבקשת מסתירה בכוונה מבית המשפט מתי בוצעו העיקולים ולא מגלה מתי נודע לה על ההליכים כדי לזכות שלא כדין בבטול פסק דין חלוט.

בהמשך, ניפתח תיק בהוצאה לפועל ובוצעה המצאה של כתב האזהרה למבקשת.

המבקשת טוענת כי חתימתה על אישור המסירה זויפה ואולם היא מיתעלמת מכתב האזהרה שנימסר בהוצאה לפועל ולא מגלה מתי נודעה על פסק הדין.

...

לסיכום, המשיבה טוענת כי דין הבקשה להידחות תוך חיוב המבקשת בהוצאות ושכ"ט עו"ד. המבקשת השיבה לאמור וחזרה בין היתר על האמור בבקשתה המקורית והוסיפה כי המשיבה עושה שימוש לרעה בהליכים המשפטיים וכי היא שומרת לעצמה את הזכות לתבוע את המשיבה בגין נזקים חמורים וקשים שנגרמו כתוצאה מנקיטת הליכים נגדה.

התעלמות זאת וחלוף זמן רב ובהעדר כל טעם מיוחד אני סבור כי מדובר במבקשת שהתעלמה מדעת מההליך השיפוטי עד כדי זלזול בבית המשפט ובצד שכנגד.

לאור המפורט לעיל, הבקשה לביטול פסק הדין נדחית בזאת.