תביעה במסגרת תביעות קטנות נגד קבלן

במקביל, הגישו הנתבעים תביעה בבית משפט לתביעות קטנות כנגד התובעת.

במסגרת הליך גישור שהתנהל בין הצדדים, הם חתמו על הסכם, שקבל ביום 19.2.2018 תוקף של פסק דין, ובו התחייבה התובעת לתקן את גב המיטה, שידות וארבע כריות ריפוד, והנתבעים התחייבו לשלם לה סך של 13,400 ₪.

בהתאם לחוק חוזה קבלנות, תשל"ד-1974, על התובעת הנטל להוכיח את שלושת יסודות עילת התביעה: כריתת הסכם, ביצוע התחייבויות התובעת ברמה הנדרשת והעדר תשלום התמורה.

...

לפיכך, הנני מקבל את עדותו של הנתבע וקובע שעל התובעת לשאת בעלות התיקון, כך שיש להפחית 600 ₪ מסך יתרת התמורה.

לא מצאתי ממש בטענת התובעת, שהיא חברה, בדבר עוגמת נפש שנגרם לה ואין לפצותה בגין כך. התוצאה אשר על כן, הנני מחייב את הנתבעים (ביחד ולחוד) לשלם לתובעת את הסכומים הבאים: (1) 18,000 ₪ בצירוף מס-ערך-מוסף ובצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל ממועד הגשת התביעה, 25.12.2018, ועד לתשלום המלא בפועל; (2) אגרת תביעה בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל ממועד הגשת התביעה ועד לתשלום המלא בפועל; (3) שכר טרחת עורך-דין בסך כולל של 3,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

העובדה שהוגשה במסגרת הליך זה גם תביעה שכנגד וכן הודעות לצד שלישי אינה מעלה ואינה מורידה, מה גם שהנתבעת, בעצמה, אישרה, כי אין לה כל טענה כנגד הקבלן.

העובדה שניתן היתר ייצוג לתובעים, אינה מעלה ואינה מורידה לעניין זה, שהרי מטבע הדברים אין דין ייצוג במסגרת תביעות קטנות כדין ייצוג בהליך משפטי המתנהל בסדר דין מהיר בבית משפט השלום, על כל המשתמע מכך.

...

הבקשה הוגשה ביום 22.1.19 ונטען בה, כי בדיון שהתקיים ביום 4.11.18 גילה בית המשפט יחס עוין ומשפיל כלפי המבקשת, וכן גילה דעתו שאינו אובייקטיבי, כי דעתו ננעלה ומגובשת ואף השתמש "בלחצים המלווים באיומים ובהפחדות כלפי המבקשת על מנת שהמבקשת תקבל את הסדר הפשרה שהוצע לה". נטען עוד, כי בכוונת בית המשפט "לפסוק נגד המבקשת, נגד העובדות נגד החוק והתקנות והכל מתוך משוא פנים, גם אם העניין מצריך סילוף עובדות מכוון בדגש על חוות דעת מומחה על מנת להביא בסופו של דבר לעיוות דין ולהטיית משפט." עוד מפנה המבקשת לעובדה, כי בקשתה להעברת הדיון בתביעה לבית משפט השלום נדחתה על ידי מותב זה, וזאת, לטענתה, "על אף הצדדים השלישיים, ריבוי כתבי הטענות והאסמכתאות בתיק, הצורך בזימון ובחקירת עדים והרצון מצד המבקשת לקבל באותה הזדמנות את הזכות להליך הוגן." המבקשת טוענת, כי "מדובר במקרה חריג בחומרתו המבוסס על סילוף עובדות מצד כבוד הרשמת במטרה להביא להטיית משפט בתיק". יוער, כי הבקשה מתפרשת על פני עשרה עמודים ומטבע הדברים טענות המבקשת נסקרו לעיל בתמציתיות.

סבורני, כי נוכח האמור, דווקא אם אחליט לפסול עצמי מלשבת בדין בשלב זה של הדיון, אמצא חוטאת לתפקידי, שכן, כידוע, הזכות לשבת בדין היא גם החובה לעשות כן. לפסילת שופט מלדון יש השלכות מרחיקות לכת על תקינות ההליך השיפוטי והיא עלולה להאריך את הטיפול בו שלא לצורך.

מכל הטעמים האמורים לעיל, הבקשה נדחית.

כיוון שמדובר בהליך המתנהל בפני בית המשפט לתביעות קטנות, מצאתי לנכון להעיר, כי המבקשת רשאית להגיש ערעור על החלטתי לכב' נשיאת בית המשפט העליון, וזאת בתוך 10 ימים ממועד קבלת החלטתי.

הנתבעים עתרו לביהמ"ש לתביעות קטנות בתביעה בתיק 4278-05-12 כנגד הקבלן שביצע את העבודות, התובעים נתבעו כצדדי ג' וצורפו על ידי ביהמ"ש בפסק דינו כנתבעים נוספים, במסגרת תביעתם עתרו להורות על פיצוי בגין הוצאות שהוציאו לטובת הליך צו המניעה, וכן נזקים שנגרמו לשטחם בשל העבודות שביצעו התובעים, ועוד פיצוי בגין עוגמת נפש, וביהמ"ש נתן פס"ד בעיניין, (להלן: "פס"ד בתביעות קטנות").

...

בפניי בקשה לסילוקה של התובענה על סף, מחמת מעשה בית דין, וכמו כן, הוגשה בקשה להוספת טענה הקשורה לאי קיום צו שיפוטי, של הגשת חוות דעת לביהמ"ש. לאחר עיון בתגובות הצדדים, ולאור מסקנתי, לא נדרשתי לתגובה לתגובה לבקשה להוספת טענה, וניתנת החלטתי זו. ראשית אציין, כי לצורך דחייה על הסף, על בית המשפט להניח, שיעלה בידי התובע להוכיח את העובדות בכתב התביעה.

יחד עם זאת, לאור הגשת חוות דעת, והואיל וביהמ"ש אינו ממהר לסלק על סף תובענות שניתן לתקנן, אני מאפשרת לתובעים להגיש בקשה לתיקון כתב התביעה ופירוט הסעד בתוך 20 יום מקבלת החלטתי זו, בנוגע לסעד של ניהול עסק של מכון עיסוי או שימוש בבניין של הנתבעים לצורך השכרתו לפי שעה.

ביחס העילות האחרות אני מורה על סילוקם על סף מחמת השתק פלוגתא.

התובעים ישלמו לנתבעים הוצאות בסכום של 3,000 ₪ ללא קשר לתוצאות בתיק העיקרי.

המבקשת ציינה בבקשה למתן רשות לערער, כי בהליך מקביל, אשר במסגרתו הוגשה נגדה לבית משפט לתביעות קטנות תביעה דומה של רוכשים בגין טענה לאיחור במסירת דירה, החליט בית המשפט להעביר הדיון לבית משפט השלום.

כך למשל, טוענת המבקשת כי קביעתו של בית המשפט לפיה מסירת הדירה הפורמאלית ללא מעלית פועלת, אינה מהוה מסירה התואמת הוראות חוזה המכר שכן אין לראות בדירה כראויה למגורים, מהוה תקדים הפותח "פתח לאלפי תביעות כנגד קבלנים אשר מסרו את הנכסים בהם המעלית לא פעילה". בנסיבות הקונקרטיות של המקרה, המבקשת אינה מכחישה כי באותו מועד המעלית לא פעלה (תקופה ממושכת) וכך גם אין מחלוקת כי בנסיבות, בהיעדר מעלית לא היתה למשיבים גישה הולמת לדירה, המצויה בקומות הגבוהות בבניין (בעיניין גובה השכירות המשיבים ציינו כי דירתם היא דירת פנטהאוז).

...

דווקא מסקנה זו אינה נקיה מספקות.

לכן, בית המשפט מצא כי ראוי להפחית חלקית את הפיצוי לו זכאים המשיבים.

סיכומו של דבר, הבקשה למתן ערעור נדחית.

בנוסף, הגישה הנתבעת הודעה לצדדים שלישיים ביחס לתביעה כנגד קבלני הבניין שביצעו את עבודות הקמתו ובנייתו, ובין הנתבעת לצדדי ג' הסכמה לפיה ככל שמדובר בליקויים הנובעים מאופן ביצוע העבודות (בשונה מתכנונן) הרי שהחיוב יושת על צדדי ג'.

לאחר ביצוע התשלום האחרון, ולאחר החתימה על המסמך בהתאמה, הגיש התובע תביעה לביהמ"ש לתביעות קטנות ובמסגרתה ביקש לחייב את הנתבעת לשלם לו פיצוי נוסף בגין האיחור במסירה, ואולם זה משך את תביעתו טרם שהגיע מועד בירורה.

...

לאחר שבחנתי את הליקויים שבחוות הדעת, לקחתי בחשבון את העובדה ששולם פיצוי בגין איחור במסירה בעקבות מו"מ בין הצדדים, וכן לקחתי בחשבון את התיקונים שבוצעו מעת לעת ואת משך הזמן שחלף עד להגשת התביעה כאן ומצאתי כי יש לחייב את הנתבעת לשלם לתובע פיצוי בגין עוגמת נפש בסכום נמוך באופן משמעותי מן הסכום שנתבע, סכום שיש בו כדי לבטא אך ורק את ההוצאות ועוגמת הנפש המידתיים הנובעים מנסיבות העניין.

ממילא אבהיר כי מקובלת עליי טענת הנתבעת וצדדי ג' לפיה הפיצוי שניתן בגין איחור במסירה כולל בחובו פיצוי בגין עוגמת הנפש בשל אותו איחור, על כל המשתמע מכך, והפיצוי שנפסק כאן עניינו אך ורק בזמן שהוקדש לצורך טיפול בליקויים חמורים מבין הליקויים שנמצאו בחוות הדעת המקורית ו/או בחוות דעתו של מומחה בית המשפט.

לסיכום, אני רואה לנכון לחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך כולל של 77,304.50 ₪, מתוכם סך של 72,013.50 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת חוות דעת המומחה כאן – 26.1.22, וסך של 5,291 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל.