תביעה בגין תעודת משלוח ללא חתימה

התובעת טוענת כי בין הצדדים שררו יחסי אמון ולפיכך ההיתקשרות נערכה בעל-פה ותעודות המשלוח לא תמיד נחתמו.

נטען כי העד שהיה אמור להעיד מטעם הנתבעים והעיד לבסוף לטובת התובעת היה אמור להיות הנתבע 4 בכתב התביעה ולפיכך יש קושי להסתמך על עדותו שאף היתה רצופה בסתירות.

...

עם זאת, במאזן ההסתברויות לא מצאתי כי יש בכך כדי לפגום במסקנה כי התובעת העבירה את נטל ההוכחה לידי הנתבעים, לאור הראיות הנוספות שתמכו בעדותו של אדם והקשיים בעדויות מטעם הנתבעים.

התביעה נגד הנתבעים 2-3 נדחית ללא צו להוצאות בהתחשב בייצוג המשותף לנתבעים.

עוד טוען המבקש כי יש לדחות את התביעה בגין העדר עילה, ו/או העדר זכות עמידה לתבוע את החוב הנטען, מקום שהתביעה הוגשה על ידי נעאמנה שאהר (2004) בע"מ, ח.פ 513551663, בעוד שע"פ ההזמנות, תעודות המשלוח, והחשבוניות הנטענות, (המוכחשות על ידי המבקש), הונפקו על ידי חברת נעאמנה שאהר ייצור ושיווק בע"מ, ח.פ 51289909, שהנה אישיות משפטית נפרדת מהמשיבה.

לעניין סכויי הגנתו של המבקש מפני התביעה- המבקשת טוען כי החתימות הנחזות על גבי תעודות המשלוח אינן חתימות שלו, הנן מזויפות.

...

ולטענתה, יש לדחות את הבקשה על הסף.

דהיינו אף אם מתברר כי אי הגשת כתב ההגנה או אי ההתייצבות נבעו מאי הבנה, או אפילו מתוך רשלנות מסוימת מצד המבקשת ואין בכך בכדי הבעת זלזול מופגן בבית המשפט, ייטה בית המשפט להיעתר לבקשה לביטול פסק דין ולברר המחלוקת גופה במעמד שני הצדדים מבלי לשלול מהמבקשת את זכות הגישה לערכאות שהוכרה כזכות חוקתית, וכל זאת תוך ריפוי הפגם באמצעות פסיקת הוצאות.

בנסיבות אלו אני מורה כי פסק הדין שניתן בהעדר הגנה ביום 29.09.2021 יבוטל, בכפוף לתשלום הוצאות לתובעת בסך של 2,500 ₪ בתוך 30 יום מהיום.

לטענת המערערת מקורו של פסק הדין בתביעה שהוגשה על ידי טיב שתיל כנגד החייב ז"ל ובנו **** לבצוע מספר שיקים שנמסרו בשנים 2012 – 2013 כנגד אספקת שתילים לשימוש חקלאי, כאשר השתילים מעולם לא ניתנו לחייב ז"ל והשיקים מעולם לא נחתמו על ידו, וזאת משום שהחייב ז"ל היה אדם מבוגר והפסיק את פעילות במשק החקלאי בשנת 2011 והתקיים מאז בצנעה מקיצבת הביטוח הלאומי.

בכל הנוגע לחוב השותפות שמקורו בכרטסת, נטען כי החשבוניות ותעודות המשלוח אינן חתומות בחתימת החייב ז"ל או שהן חתומות בחתימות מזויפות וכי החייב אף לא קיבל את הסחורה, כיוון שהמשק שלו כבר לא היה פעיל משנת 2011 לאחר שכבר היה מעל גיל 90 וסבל מלקויות ראייה, קשיי תיפקוד וקשיי שפה.

...

מודעות המערערת בזמן אמת לחוב החייב ז"ל לנושה אינני מקבל את טענת המערערת כי לא ידעה על החוב בזמן אמת אלא רק לאחר שביקשה להעביר את המשק על שמה לאחר מות אביה ז"ל. כאמור, המערערת פירטה דבר החוב כבר בעת שמילאה בעצמה את הבקשה לצו כינוס בשם אביה ז"ל, כלומר כבר בשנת 2015, בעוד שפסק הדין ניתן רק בשנת 2016.

המסקנה העולה מן הדברים היא כי הכרטסת מהימנה, התמורה סופקה ועל כן חוב השותפות לנושה שריר וקיים.

ככל שהמערערת טוענת לחוב של **** כלפי החייב, במסגרת היחסים שביניהם, היה עליה לנקוט בהליך הנכון בתיק הפש"ר של ****; וככל שהיא טוענת לחוב של החייב כלפיה, היה עליה להגיש תביעת חוב בהליך זה. סוף דבר נוכח כל האמור, לא מצאתי מקום להתערב בהכרעת החוב של הנאמן ועל כן הערעור נדחה.

הנתבעות טענו עוד, כי שלובם של דברים, העובדה שהתובעת לא תיעדה הזמנות ולא החתימה על תעודות משלוח בגין הסחורה הפיקטיבית (לעומת היתנהלותה התקינה עם נועם שכללה גם החתמה על תעודות משלוח), יחד עם ביצוע שיוך לתמחירים רק עם הגעת החשבונית בסוף החודש, ובצוותא חדה עם העובדה שלא היה מלאי במוסכים ולא היה צורך במלאי, מובילים ולמסקנה אחת בלבד, מדובר בפעולת הונאה מתוחכמת של התובעת יחד עם העובד, אשר שייך פריטים לתמחירים באופן שיצר מראית עין של שיוך אמיתי.

נוי נישאל בחקירתו הנגדית לגבי תעודת משלוח מספר 229155, אשר התקבלה וסומנה נ/6: "ש. מפנה לתעודת משלוח נוספת מס' 229155 מיום 26.10.15 התובעת הגישה תביעה בגין תעודה זו כי לא שולמה. זה נכון שגם לגביה אתה לא יכול להגיד לי היום למי נתת ואיפה.

...

על כן, דרישה זו דינה להידחות.

למען הסדר הטוב אבהיר, כי אין סתירה בין המסקנה אליה הגעתי בעניין התביעה העיקרית לבין המסקנה בעניין התביעה שכנגד.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, אני מורה על דחיית התביעה העיקרית וכן על דחיית התביעה שכנגד.

הנתבע טען במסגרת כתב ההגנה שהכרטסת ותעודות המשלוח שצורפו לכתב התביעה אינם משקפים נכונה את הסחורה שנרכשה על ידי החברה; כי התובעת אישרה הזמנות של מי שאינם מוסמכים לבצע הזמנות מבלי לקבל את אישור הנתבע וכי ישנן תעודות משלוח שאינן חתומות בידי איש הקשר ונושאות "קשקושים" שאינם מוכרים לנתבע; כי לאחר בדיקת הכרטסת ותעודות המשלוח, הוסכם בין הצדדים, כי מעבר לתשלומים שבוצעו עד לאותו שלב, תשלם החברה סכום נוסף של 30,000 ₪; כי בהתאם לסיכום, מסר הנתבע לתובעת שיקים בסכום זה שחלקם ניפרעו וכי החברה נותרת חייבת סך של 15,000 ₪ בלבד בגין המחאות שחזרו; כי למרות שהשיקים שמסרה החברה בסך של 30,000 ₪ מופיעים בכרטסת של התובעת, יתרת החוב של החברה בכרטסת, בהתאם לסיכום בין הצדדים, לא תוקנה ולא בוצע זכוי.

לאחר שבחנתי את הכרטסת, החשבוניות ותעודות המשלוח, נמצא כי: ישנן מספר תעודות משלוח ללא כל חתימה[footnoteRef:1] המאשרת את קבלת הסחורה.

על פי הכרטסת, שלוש מתוך ההמחאות חוללו – לטענת הנתבע בשל פרוץ משבר הקורונה הוא לא יכול היה לכבד את אותן המחאות.

...

הנתבע טען במסגרת כתב ההגנה שהכרטסת ותעודות המשלוח שצורפו לכתב התביעה אינם משקפים נכונה את הסחורה שנרכשה על ידי החברה; כי התובעת אישרה הזמנות של מי שאינם מוסמכים לבצע הזמנות מבלי לקבל את אישור הנתבע וכי ישנן תעודות משלוח שאינן חתומות בידי איש הקשר ונושאות "קשקושים" שאינם מוכרים לנתבע; כי לאחר בדיקת הכרטסת ותעודות המשלוח, הוסכם בין הצדדים, כי מעבר לתשלומים שבוצעו עד לאותו שלב, תשלם החברה סכום נוסף של 30,000 ₪; כי בהתאם לסיכום, מסר הנתבע לתובעת שיקים בסכום זה שחלקם נפרעו וכי החברה נותרת חייבת סך של 15,000 ₪ בלבד בגין המחאות שחזרו; כי למרות שהשיקים שמסרה החברה בסך של 30,000 ₪ מופיעים בכרטסת של התובעת, יתרת החוב של החברה בכרטסת, בהתאם לסיכום בין הצדדים, לא תוקנה ולא בוצע זיכוי.

התוצאה התביעה מתקבלת בחלקה.

הנתבע ישלם לתובעת סך של 15,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין החל מיום 15.4.20 ועד התשלום בפועל.

בנוסף, הנתבע ישלם לתובעת הוצאות בסך של 2,500 ₪ וכן שכר טרחת עו"ד בסך של 12,000 ₪.