תביעה בגין תיקון מערכת מיזוג אוויר לרכב

לאחר ביצוע התיקון, כאשר עוזרו של התובע, ג'קי בן שבת (להלן: "ג'קי") התניע את מנוע הרכב נדלקה נורית תקלה במנוע; הנתבעת לא ביצעה בדיקה מקיפה לגבי הסיבה לחיווי התקלה אלא חיברה את המנוע למחשב, סגרה את חיווי התקלה, והודיעה לג'קי שהרכב תקין; לאחר כשעה של נסיעה נורית התקלה חזרה ונדלקה וג'קי הסיע את הרכב למוסך הנתבעת; בירור שנעשה במוסך המרכזי של רכבי לנד רובר העלה שהנתבעת אינה מוסך מורשה של רכבים אלה והתובע העביר את הטיפול ברכב למוסך המרכזי; בדיקה של הרכב במוסך המרכזי העלתה שכתוצאה משיבוש של מערכת התיזמון של המנוע השסתומים באו במגע עם הבוכנות ונגרם נזק בלתי הפיך; המומחה מטעם התובע, דוד נמרי, שבדק את הרכב מצא שהנזק נגרם מכיוון שבמהלך החלפת המדחס לצורך תיקון מערכת מיזוג האויר פורק חלק מהמנוע וכאשר הורכב מחדש סובבו אותו בכיוון ההפוך ולהערכתו היה מקום להחליף את המנוע; עלות תיקון המנוע לפי חוות דעת שמאי עמדה על 221,110 ₪; התובע מכר בתחילה את הרכב במחיר של 322,890 ₪, בעוד שמחיר השוק עמד על 544,000 ₪, אך בהמשך הרוכש ביקש לחזור בו מעיסקת הרכישה והתובע שלח את המנוע לתיקון באנגליה.

הנתבעת טענה בכתב ההגנה המתוקן, בעקרי הדברים, כי הנתבעת החליפה את מדחס המזגן ברכב; ביום 29.6.2016 נימסר הרכב לתובע לאחר שנבדק ונימצא תקין והתובע חתם שהטיפול בוצע לשביעות רצונו; ביום 30.6.2016, לאחר שהרכב נסע כ-120 ק"מ, הרכב חזר למוסך הנתבעת בטענה שנדלקה נורת תקלת מנוע ובבדיקה במחשב אותרה תקלה של שרשרת מנוע רפויה שסיכנה את המנוע וחייבה טפול מידי; התקלה הייתה מכאנית ולא חשמלית; לתובע נימסר לגבי התקלה ועלות התיקון אלא שהוא העדיף שלא לתקן את הרכב; לתובע הוסבר כי נסיעה ברכב עשויה לגרום לנזק בלתי הפיך למנוע ומשכך מומלץ ליגרור את הרכב עד לתיקונו, אך התובע דחה ההמלצה ונסע עם הרכב מהמוסך; התקלה נגרמה בשל בלאי של הרכב ובשל רשלנותו של התובע שהמשיך לנסוע ברכב; התקלה לא ארעה בשל רשלנותה של הנתבעת; הנתבעת לא סובבה את המנוע נגד הכיוון הנידרש בהתאם להוראות היצרן ולא הייתה סיבה להתקרב למנוע; היתנהלותו של התובע ניתקה את הקשר הסיבתי בין הנתבעת לבין הנזק הנטען, ולחלופין יש לייחס לתובע אשם תורם; אין מקום לייחס משמעות לכך שמוסך הנתבעת לא היה מוסך מורשה לתיקון רכבים מאותו הסוג מכיוון שפעלה על פי הנחיות היצרן; התובע גרם לנזק ראייתי בכך שמנע מהנתבעת לבדוק את המנוע; התובע לא פעל לצורך צימצום הנזק; התובע דחה את הצעתה של הנתבעת לתקן את מערכת התיזמון בסך של 13,000 ₪ והרכב המשיך לנסוע; המדובר בתקלה מוכרת וידועה ליצרן שהוציא הודעת עידכון לגביה, והנתבעת פעלה לפי הוראות היצרן; הוכחשו הסעדים שפורטו בכתב התביעה המתוקן.

...

סבורני שאין מקום לפסוק פיצוי לתובע בגין עגמת הנפש שנגרמה לו בשל מחדליה של הנתבעת, בהינתן הקביעה לגבי האשם התורם שיש לייחס לו לגבי גרימת הנזק למנוע ובשים לב לכלל נסיבות העניין.

התובע הפנה בסיכומיו לעניין שנדון ב-ת"א (שלום י-ם) 9670/00 מילר נ' יוניון מוטורוס (10.11.2005), שבו נפסק פיצוי בסכום ניכר בגין עגמת נפש שנגרמה לתובע בשל תקלות חוזרות ונשנות ברכב חדש, אך סבורני שנסיבות העניין שנדון שם שונות באופן מהותי מהעניין הנדון בגדרו של הליך זה ולא ניתן להקיש ממנו לענייננו.

התוצאה התוצאה היא שהתביעה מתקבלת בחלקה והנתבעת תשלם לתובע את החיובים הכספיים הבאים- סך של 49,420 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד הגשת כתב התביעה ועד לתשלום בפועל.

במסגרת עבודתו נידרש התובע לבצע תיקונים וטיפולים שונים במערכות החשמל ומיזוג האויר שברכב.

עוד נפסק, כי אין מקום להפנות למומחה שאלות תיאורטיות המכוונות לבחון את ידיעותיו של המומחה ללא קשר לתביעה.

...

האם יש באמור במסמכים הרפואיים הנ"ל כדי לשנות ממסקנתך לעניין העדר קשר סיבתי בין הפגימה ממנה סובל התובע בברכו השמאלית לבין תנאי עבודתו, לרבות בנוגע למסקנה כי מדובר בממצא חד צדדי שאינו שכיח אלא במקרה של טראומה בעבר.

סוף דבר – הבקשה מתקבלת בחלקה.

האם יש באמור במסמכים הרפואיים הנ"ל כדי לשנות ממסקנתך לעניין העדר קשר סיבתי בין הפגימה ממנה סובל התובע בברכו השמאלית לבין תנאי עבודתו, לרבות בנוגע למסקנה כי מדובר בממצא חד צדדי שאינו שכיח אלא במקרה של טראומה בעבר.

תצהיריהם של חמשת חברי הקבוצה הנוספים שצורפו לתשובת המבקשים נועדו להיתמודד עם טענת המשיבות, לפיה אין כל בעיה "מגפתית" במאייד מערכת המיזוג, ולפיכך נטען בתצהירים, כי הואיל ו-6 מן המבקשים תיקנו את רכבם שלא במוסך הרשת מטעם המשיבה מס' 1, הרי שהם לא נכללו בסטטיסטיקה המצויה בידי המשיבות.

כך, למשל, בסעיף 22 של תגובת המשיבות לבקשת האישור נטען, כי דליפה ממאייד מערכת המיזוג יכולה להגרם גם כתוצאה מפירוק לא מקצועי של חלקים במערכת בקרת האקלים, או כתוצאה מטיפול שגוי או לא מקצועי של מילוי גז קרור או שמן במערכת המיזוג, וזאת הואיל ולטענת המשיבות, מערכת מיזוג האויר דורשת מילוי קרר (גז קרור) ושמן מיוחדים המתאימים לרכב הספציפי.

כך, למשל, כתבה כב' הנשיאה א' חיות ב-רע"א 2224/17 ‏חברת החשמל לישראל בע"מ נ' פרוידמן, בפִסקה 6 (27.6.2017): "... אין חובה לכלול בבקשה לאישור תובענה ייצוגית מענה מראש לטענות הגנה גם אם צפוי כי תיטענה על ידי הצד שכנגד. מענה זה מקומו "הטבעי" הוא בתשובה לתגובה.

...

אשר על כן, צודקות המשיבות שלא היה מקום לצרף את תצהיר ב"כ המבקשים לתשובת המבקשים, ולפיכך אני מורה על הוצאת התצהיר (נספח 8 של תשובת המבקשים) מתיק בית המשפט.

בסיכום הדברים, אני מקבל חלקית בלבד את בקשת המשיבות למחיקת תשובת המבקשים, ומורה על הוצאת נספח 8 של תשובת המבקשים לתגובת המשיבות (תצהירו של ב"כ המבקשים).

באשר ליתר הנטען בבקשת המחיקה מטעם המשיבות, אני מורה על דחיית הבקשה.

אין מקום להדרש לטענה חלופית, כאילו חוב דמי השכירות קוזז באמצעות תשלום של הוצאות שהוציא הנתבע לצורך תיקון מערכות מיזוג האויר במושכר.

ממילא, אין ממש בטענת הקזוז: (א) סעיף 6.7 להסכם השכירות קובע: "לאור תקופת השכירות הארוכה המוסכמת בחוזה זה ודמי השכירות שהוסכמו, השוכר מקבל על עצמו את התחזוקה השוטפת של המושכר ותשתיותיו, לרבות קלקולים עקב בלאי סביר או כל נזק או תיקון דרוש". תחזוקת המזגנים הייתה איפוא – כך על פי המוסכם – באחריות הנתבע (על העובדה כי דמי השכירות היו נמוכים יחסית, ניתן ללמוד משעור דמי השכירות שגובה הנתבע משוכרת המשנה, נספח ג' לכתב ההגנה); (ב) בהתאם לדין, טענת קזוז יש לפרט כדרך שבה מפורטות טענות בכתב תביעה (ע"א 544/81 מנחם קיהל בע"מ נ' סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ, פ"ד לו(3) 518 (1982)).

...

לגופם של דברים, החלטתי להורות על קבלת התביעה.

בהמשך הדברים – במענה לשאלת בית המשפט – העיד הנתבע: "בשביל שההוצאה תוכר לי ברשויות המיסים, עליי לקבל מסמך ממס הכנסה לנכות את המס. וכך הוא מוכר לי. עם הזמן נוצרו טענות מהצד שלי וחשבתי לנכון פשוט לקזז אחרי הבטחות מצד מנהלי העיזבון לשלם לי את הכסף עבור המזגנים שבסופו של דבר לא שולם לי. יצוין שעשיתי בשורה התחתונה קיזוז עם עצמי. לא העברתי סכום זה לרשויות המס. יצוין שבעבר פנו אליי מנהלי העיזבון על מחלוקת שהייתה ואמרו לי שאשלם קודם כל את הכסף, הפרש של חודש שכירות. בסופו של דבר שלחו לי את הבן של ג'קי. עשו לי תרגיל ולכן זוהי הסיבה שלא שילמתי את ה-8,500 ₪" (עמ' 7, ש' 31-עמ' 8, ש' 2) (ההדגשות שלי – י.נ.).

למעשה, התנהלות הנתבע – בכל הקשור לסוגיית ה"ניכוי במקור", שהסתברה כ"קיזוז עם עצמי" – היא שעולה כדי חוסר תום לב. סיכום התביעה מתקבלת.

התובע טען בטופס התביעה למחלת מיקצוע אך בסעיף 3 (פרטי הפגיעה) ציין שארעה לו פגיעה בחודש נובמבר 2016 כך: "עסקתי בעבודות חשמל, מיזוג אוויר ומכונאות, עבודות שמתבצעות במשך שעות רבות ביום ובעמידה, מצב שגרם לחץ ונזק על מפרקי הרגליים וכאבים בלתי נסבלים במשך שנים מצב שאילץ ביצוע ניתוח להחלפת ירך". בסעיף 6 לטופס התביעה תיאר את התאונה שארעה לו כ"שחיקה ונזק עקב אופי תעסוקה".

התובע מילא שאלון בגין מקרוטראומה (נספח לכתב ההגנה) ותאר את סדר יום העבודה שלו כך: "קבלת לקוחות, איתור תקלות ותיקונם לגבי עשרות רכבים בשבוע, פעילות שמתפתחת בעבודה פקוח ברובה". כמו כן תיאר הפעולות אותן ביצע והתנועות שנדרשות לבצוע כך: "הפעילות מתבטאת בכיפופים של הגוף לאיתור תקלות מנוע ואחרות , פעילות הרכבות של חלפים שדורשים פעילות כח, פעילות אחרת לרכב, עבודה בתנאים של חום מנוע, מזוג אויר ולא בתנאי משרד". (פרק ב' לשאלון).

התובע העיד כי בהתחלה היה עוזר של שותפו ובמסגרת זאת ביצע תיקונים בכל המערכות המכאניות ברכב, החלפת מכללים וכל מיני חלקים למיניהם אך לא פירט כמה זמן עסק במכונאות ולא פירט מה בדיוק ביצע בתפקידו ואלו פעולות ותנועות ביצע בתפקידו זה (ראו עדותו בעמ' 2 ש' 7 – 22 לפרוטוקול).

פרק הזמן שחלף, כשש שנים עד להגשת התביעה לנתבע וכשבע שנים עד הגשתה לבית הדין, מגביר את נטל ההוכחה המונח על התובע והתובע לא עמד בנטל זה. התובע לא נתן גרסה ברורה וקוהרנטית המקימה תשתית עובדתית בתיק זה. משכך, התובע לא הניח בפנינו תשתית עובדתית בהתאם לתורת המקרוטראומה באשר לליקוי בכתפיו דו צדדי ועל כן תביעתו להכיר בליקוי זה כפגימה בעבודה – נדחית.

...

בנסיבות אלה, התובע לא הניח תשתית עובדתית בהתאם לתורת המיקרוטראומה באשר לליקוי בירך שמאל ועל כן תביעתו להכיר בליקוי זה כפגימה בעבודה – נדחית.

פרק הזמן שחלף, כשש שנים עד להגשת התביעה לנתבע וכשבע שנים עד הגשתה לבית הדין, מגביר את נטל ההוכחה המונח על התובע והתובע לא עמד בנטל זה. התובע לא נתן גרסה ברורה וקוהרנטית המקימה תשתית עובדתית בתיק זה. משכך, התובע לא הניח בפנינו תשתית עובדתית בהתאם לתורת המיקרוטראומה באשר לליקוי בכתפיו דו צדדי ועל כן תביעתו להכיר בליקוי זה כפגימה בעבודה – נדחית.

סוף דבר: התביעה ביחס לליקוי בירך שמאל וביחס לליקוי בכתפיים דו צדדי – נדחית.