תביעה בגין תאונת דרכים שגרמה לשברים בעצמות הסירה והרדיוס

התובע הגיש נגד הנתבעים תביעה, לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975, לפיצויים בגין הנזקים שנגרמו לו עקב התאונה.

בקבלתו אובחנו שברים בקרסול, בשוק ובברך שמאל, שברים בעצם הסירה ורדיוס רחיקני ביד שמאל.

...

יחד עם זאת, בשים לב לנכותו, הסכום הנידרש בגין עזרה בעתיד נראה לי מוגזם ולפיכך אני מעמידה את הפיצוי בגין עזרת צד ג', לעבר ולעתיד, על סכום של 140,000 ₪.

יחד עם זאת, מאחר והסכום הנתבע הנו מינימאלי – 1,328 ₪ (משוערך למועד הסיכומים), איני סבורה כי יש מקום לבחון האם בפועל נעשה בשים לב למגבלותיו של התובע או אחרת, ואני מאשרת לתובע את הפיצוי המבוקש.

ב"כ הנתבעים טען בסיכומיו כי בהיות התאונה תאונת עבודה, זכאי התובע לכסוי כל הוצאותיו בעקבות התאונה ודין תביעתו בגין ראש נזק זה להדחות.

כתוצאה מתאונה זו ניחבל התובע בגפו הימנית (הדומינאנטית), שם אובחנו, בין היתר, שברים בהומרוס, באולנה וברדיוס יד ימין, עם נפיחות ודפורמציה.

קיים סיכוי, אמנם קטן, שהגשר הגרמי האמור ילך ויתעבה בעתיד, עד לדרגה בה השבר יתחבר ויגיע לחוזק מכאני המאפשר הסרת הקיבוע הפנימי.

תחת תת-הכותרת 'תולדות המקרה' קובע ד"ר ליברטי (עמ' 1 לחוות הדעת): "[התובע] היה מעורב בתאונת דרכים בתאריך 14.7.14. נהג בקטנוע ועצר על מנת לתת זכות קדימה להולכי רגל במעבר חצייה. הוא נפגע מרכב מאחור שהפילו ארצה. סבל משבר פריקה בקרסול ימין. פונה לבית החולים תל-השומר בחדר המיון בוצעה החזרה של הפריקה בקרסול ולאחר מכן קובע בגבס. צלומי בקורת לאחר החזרת הפריקה, על פי שיפוט הרופאים במחלקה, לא הצריכו בצוע ניתוח פתוח. הוחלט להמשיך בטיפול שמרני – קיבוע בגבס עד להתאחדות השברים." בהמשך חוות הדעת זו בעיניין תוצאות התאונה השניה, כאמור, קובע המומחה תחת תת-הכותרת 'סיכום' (עמ' 2 לחוות הדעת): "מפרק הקרסול הוא מפרק מפונק ובעייתי הרגיש לפגיעות ונקעים. גם שינוי ארטריטי קל או רפיון סמוי של הרצועות המייצבות אותו, יכול לגרום לכאבים והפרעה יומיומית. נכותו של [התובע] בעקבות השבר והפריקה האחורית מהם סבל במהלך תאונת הדרכים בתאריך 14.7.14, היא בשיעור של 10% לפי סעיף 35(1) ב'". קביעות המל"ל – בנכות כללית על פי המסמכים שהתובע צירף מתיקי המל"ל, פנה התובע למל"ל בתביעה ב"תביעה לקיצבת נכות כללית" כשבע שנים טרם התאונה הראשונה, ב-1998, ונקבעה לו כבר אז נכות רפואית ביעור 20% בגין הפרעת אישיות [מיסמך 117 בנספח י' לתצהיר התובע].

בנסיבות, ולאחר שעיינתי בממצאים ובקביעות שבחוות הדעת שנתנו המומחים הרפואיים, לא מצאתי לסטות מהן, ואני מקבל את המלצת המומחים לגבי הנכויות הרפואיות שיש ליחס לתובע בגין שתי תאונות הדרכים, כדלקמן: בגין אי-היתחברות השבר בעצם הזרוע הימנית בגין התאונה הראשונה נכות קבועה בשיעור 30% לפי סעיף 40(3) לתקנות המל"ל; שלשונו, כאמור: "אי-התאחות עצם הזרוע בלי היתהוות פרק נד מדומה כגון (Fibrous union)"; אחוז הנכות מתאים לנכות זו - ביד ימין.

...

אם כן, מכל האמור לעיל עולה כי, כמפורט לעיל – דין תביעה זו להתקבל בסכום כולל של 677,000 ₪; כאשר מסכום זה יש לנכות קצבאות מל"ל בסכום של 257,841 ₪, וכן יש לנכות את התשלומים התכופים בסך 22,052 ₪.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, אני פוסק כדלקמן: התביעה הנדונה מתקבלת, כך שהנתבעת תשלם לתובע סכום כולל של 397,107 ₪.

בנוסף תשלם הנתבעת לתובע החזר שכר טרחת עורך דין בסך 60,400 ₪, וכן - החזר האגרה ששילם התובע בנדון.

המשיבה (והמערערת שכנגד) היא המבטחת שממנה תבע המערער פיצוי בגין הנזקים שנגרמו לו בתאונה זו, בתביעה שהוגשה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975.

לעומת זאת, נתגלעה מחלוקת בשאלת שיעור הנכות שיש לייחס לתאונה השניה בשל הפגיעות – בשיעור כולל של 20% – שאובחנו בידו הימנית של המערער (שברים בעצם הסירה ובעצם הרדיוס).

על נכות זו הוסיף בית-המשפט נכות נוספת בשיעור 5% בשל הערכתו "כי אילמלא התאונה השניה, היה התובע [המערער – א' ר'] נותר עם נכות מסוימת, שניתן להעריכה בשיעור של 5 אחוזים, בגין התאונה הראשונה". לאור כל האמור, הועמדה נכותו הרפואית המשוקללת של המערער בגין התאונה השניה על שיעור של 22.75%.

...

על נכות זו הוסיף בית-המשפט נכות נוספת בשיעור 5% בשל הערכתו "כי אלמלא התאונה השניה, היה התובע [המערער – א' ר'] נותר עם נכות מסוימת, שניתן להעריכה בשיעור של 5 אחוזים, בגין התאונה הראשונה". לאור כל האמור, הועמדה נכותו הרפואית המשוקללת של המערער בגין התאונה השניה על שיעור של 22.75%.

עיינו בפסק-הדין של בית-המשפט המחוזי, ובחנו בתשומת לב את טענות הצדדים בכתב ובעל-פה, ומצאנו כי אין מקום לקבל את הערעורים.

ממצאי הבדיקה היו כדלקמן: "נצפים שני פסי שבר בעצם הנביקולריס עם חלוקתה לשלושה פרגמנטים, שניים קטנים פרוקסימליים, מעט סקלרוטיים, יתכן ועברו נקרוזיס. בתוכם גם שינויים ציסטיים קטנים. הפרגמנט השלישי הגדול הינו המרוחק ומראה תגובת קאלוס סביבו וכן שינויים ציסטיים בתוכו. המשטח הפרקי של הרדיוס עם הנביקולריס לא סדיר עם סקלרוזיס". הנכות הרפואית: 8.

ד"ר ליברטי ייחס את הנכות במידה שווה לתאונת הדרכים מיום 31/5/95 ולתאונת הדרכים נשוא תביעה זו מיום 1/3/99 כך שנכותו הרפואית של התובע בעמוד השדרה הועמדה על 1.5% בגין התאונה דנא.

פרופ' אברהם גנאל בדק את התובע ביום 22/5/06 וציין בחוות דעתו מיום 28/5/06 בפרק דיון ומסקנות כדלקמן: "דיון ומסקנות: לדר' חסון, שהיה מעורב בתאונת דרכים ב-1.3.1999, נגרמה בתחום האורתופדי חבלה בשורש כף יד ימין. ברישומים מחדר המיון צוין כי בצילומי רנטגן נראה שבר ישן בעצם הסירה. בהמשך היה חשד לשבר בעצם הטרפזיום. בדיקת CT של שורש כף היד, שבוצעה ב-23.4.1999, הדגימה רק שבר ישן בעצם הסירה, היו סימנים לנמק שמחוסר אספקת דם בחלק המקורב של עצם הסירה ונצפו שינויים ניווניים במפרק הרדיו-קרפלי.

מכאן, ועל רקע העובדה שקיימים שני מסמכים רפואיים, הן גיליון חדר המיון מיום 1/3/99 והן פענוח בדיקת הסי.טי. מיום 23/4/99, המצביעים על כך שהשבר בעצם הסירה היה ישן ומשתועדו השינויים הניוניים בבדיקת הסי.טי. מיום 23/4/99, מקובלת עלי עמדתו של פרופ' אברהם גנאל כי אכן השבר לא נגרם באירוע התאונה נשוא התביעה.

...

בנסיבות אלה סבורני כי יש לפסוק לתובע פיצוי בגין עזרת צד ג' לעבר לתקופה שבסמוך לתאונה ובשיעור של 1,500 ₪.

סוף דבר: 24.

הנתבעת תשלם לתובע סך של 82,451 ₪.

התובע הגיש נגד הנתבעים תביעה, לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה- 1975, לפיצויים בגין הנזקים שנגרמו לו עקב התאונה.

בקבלתו אובחנו שברים בקרסול, בשוק ובברך שמאל , שברים בעצם הסירה ורדיוס רחיקני ביד שמאל.

...

יחד עם זאת, בשים לב לנכותו , הסכום הנדרש בגין עזרה בעתיד נראה לי מוגזם ולפיכך אני מעמידה את הפיצוי בגין עזרת צד ג', לעבר ולעתיד, על סכום של 140,000 ₪.

יחד עם זאת, מאחר והסכום הנתבע הינו מינימלי – 1,328 ₪ (משוערך למועד הסיכומים) , איני סבורה כי יש מקום לבחון האם בפועל נעשה בשים לב למגבלותיו של התובע או אחרת, ואני מאשרת לתובע את הפיצוי המבוקש.

ב"כ הנתבעים טען בסיכומיו כי בהיות התאונה תאונת עבודה, זכאי התובע לכיסוי כל הוצאותיו בעקבות התאונה ודין תביעתו בגין ראש נזק זה להידחות.