תביעה בגין שכר טרחה על חוות דעת חשבונאית

לאחר התחרות, ביום 15.7.2017, פירסם הנתבע הודעת ווטספ בקבוצה בה חברים חברי ההתאחדות וכן התובעת אודות היתנהלות התובעת ובגין הודעה זו הוגשה תביעת התובעת בעילה של לשון הרע.

הנתבע ניסה להיבנות מעדות התובעת אודות עלויות החוג והתשלומים ששולמו לה, נסיון שאינו יכול לסייע לו בהיעדר ראיות ממשיות שילמדו על הפסד, דוגמאת רשימת התלמידים הרשומים והשוואת השנים הרלוואנטיות, דו"חות כספיים, חוות דעת חשבונאית וכיוצ"ב ראיות שיכולות לבסס טענת נזק.

בשים לב לסכומה המופרז של התביעה אשר הוגשה ע"ס 400,000 ₪ בגין פירסום אחד בודד, ללא טענה ממשית לנזק, ובשים לב לתוצאה אליה הגעתי, ולאחר שהבאתי בחשבון את האופן המכביד בו נוהלה התביעה (וראו בעיניין זה מספר החלטות שניתנו, לרבות בפרוטוקול), אפסוק לתובעת הוצאות ושכר טירחת עו"ד על הצד הנמוך בסך כולל של 3,000 ₪.

...

אשר על כן, דין התביעה שכנגד להידחות.

סוף דבר בתביעה העיקרית, אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעת סך של 8,000 ₪.

התביעה שכנגד נדחית.

לטענת התובעים, הנתבעים שילמו בגין שכר הטירחה הבסיסי ושכר הטירחה על פי התוספת להסכם, סך 82,963 ₪ + מע"מ בלבד, ונותר חוב בסך 32,009 ₪ + מע"מ. נטען כי על פי ההסדר שהושג לסילוק החוב, תמורת סך 3,375,000 ₪, הופחת חוב הנתבעים לבנק ב 4,027,828 ₪.

שכר טירחת עורך דין בנסיבות שבהן הופסק הייצוג – מסגרת נורמאטיבית בת.א מחוזי ת"א 1468-06 עו"ד גרנות יוסף ואח' נ' בנייני המשתלה , כב' השופט אבי זמיר, נסקרה התפתחות הפסיקה בעיניין: "הלכה מרכזית בהקשר זה גובשה בע"א 136/92 ביניש-עדיאל-עורכי דין נ' דניה סיבוס חברה לבניין בע"מ, פ"ד מז(5) 114, 124 (1993) (להלן: "הילכת ביניש-עדיאל"): "בהתקשרות שבין עורך דין ללקוח, ככל שמדובר בשכרו של עורך הדין, אם לא הוסכם במפורש אחרת, יש לקרוא תנאי מכללא, ולפיו רשאי הלקוח לנתק את הקשר עם עורך הדין ולחדול מלהזקק לשירותיו בכל עת, אפילו טרם הושלמה העיסקה שבקשר אליה נתבקשו שירותיו של עורך הדין, ובתנאי שיובטח שכר ראוי עבור השרות שכבר ניתן. בכך יש כדי ליצור את האיזון הראוי שבין זכות הלקוח לייצוג תוך שמירה על יחסי אמון מלאים בינו לבין פרקליטו, לבין זכותו הלגיטימית של עורך הדין לקבל שכר בגין טירחתו". בהמשך פסק הדין נקבע, כי הבסיס הנורמאטיבי לקביעת שכר ראוי מעוגן בהוראת סעיף 46 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג - 1973, לפיה: "חיוב לתשלום בעד נכס או שירות שלא הוסכם על שיעורו, יש לקיים בתשלום של סכום שהיה ראוי להשתלם לפי הנסיבות בעת כריתת החוזה", ואילו באשר לאופן קביעת השכר הראוי, נקבע כי: "קביעת השכר הראוי בגין טירחת עורך-דין צריך שתעשה בכל מקרה ומקרה לפי נסיבותיו. שיעורו של השכר הראוי אינו בגדר ידיעה שיפוטית, ואין בית המשפט מוסמך לקובעו על-פי שיקול דעתו בלבד, בלי שקביעותיו תתבססנה על ראיות שהובאו לפניו... שכר טירחת עורך-דין יכול שייקבע על-פי שיטות שונות: שכר לפי אחוז מסוים משווי העיסקה נושא הטירחה; שכר לפי שעות העבודה שהושקעו בפועל לצורך מתן הטיפול המשפטי; שכר לפי ישיבות בבית-משפט או בבוררות שכר על בסיס חודשי או שנתי ועוד. שיעורו של שכר הטירחה, לפי כל שיטה ושיטה, גם הוא אינו קבוע, אלא תלוי במכלול של גורמים שיש לשקללם. בין הגורמים המשפיעים על קביעת שיעורו של השכר, ניתן למנות שיקולים כגון: הקף העיסקה שבה מדובר, הקף העבודה המשפטית שבוצעה בפועל, מידת מורכבותה, סוג העבודה - טכנית ושיגרתית או יצירתית ומקורית, טפול עבור לקוח קבוע או מקרי, הכישורים, הותק ומעמדו של עורך הדין, וכן המוניטין שיצא לו כמומחה בנושא... בתחום האזרחי יש לקחת בחשבון גם את התוצאות שהושגו. עקב הרב-גווניות, המורכבות והדינמיות של הטיפול המשפטי-מקצועי, לענפיו השונים, יש להוכיח את אמות המידה והשיקולים הרלוונטיים לקביעת השכר הראוי, בכל מקרה ומקרה לגופו, באמצעות מומחים אשר, על סמך ניסיונם המקצועי, מחווים את דעתם על הנוהג הקיים בקשר לכך באותו מגזר מקצועי" (עמ' 125 – 126).

קזוז עבור חווד חשבונאית סעיף 3א להסכם שכר הטירחה קבע כי "שכר הטירחה כולל גם חוות דעת מומחה חשבונאי לדבר בדבר גובה חוב הפיגורים לבנק, שתצורף לבקשה לצוו מניעה זמני – חוות הדעת הנ"ל תוכן על יסוד החומר הבנקאי שבידי הלקוח. במקרה שנקבל מסמכים בנקאיים מהותיים נוספים, ותידרש הכנת חוות דעת מומחה חדשה/ נוספת, יסוכם על תוספת שכר טירחה". טענתם של הנתבעים, כאילו לא קיימת חוות דעת חשבונאית כפי שנקבע בהסכם נדחית.

לטענת הנתבעים , שילמו סכומים נוספים עבור חוות דעת חשבונאית לעו"ד צברי ( סעיף 68 לתצהיר הנתבעת 1) אך לא צירפו אסמכתות ופירוט של אותם סכומים, כך שלא ניתן לקזז סכומים אלו מסכום התביעה.

...

אני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד , לשלם לתובע סך 399,653 ₪ , הסכום יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 9.5.10 ( המועד בו קיבל ההסדר תוקף של פס"ד), ועד לתשלום בפועל.

אני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע את ההפרש שנותר לתשלום בגין שכר הטרחה הבסיסי בסך 32,009 ₪, הסכום יישא הפרשי הצמדה וריבית החל מיום 15.10.07 (המועד האחרון לתשלום ) ועד לתשלום בפועל.

אני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע הוצאות דיון, כולל בגין אגרה, בסך 12,500 ₪ , וכן שכר טרחת עו"ד בסך 17.55% מהסכומים שנפסקו בסעיף 2 ו- 3 לעיל, הסכום יישא הפרשי הצמדה וריבת מהיום ועד לתשלום בפועל.

טענות הצדדים בסיכומים תמצית סיכומי התובע הנתבע הפר חובות חקוקות, ובין היתר, לא ניהל את חשבון הפרוק לפי כללי החשבונאות הראויים, לא ניהל את כספי הפרוק בחשבון נפרד על שמו כמפרק החברה, לא החזיק את כספי הפרוק בחשבון בנק שאושר על ידי שר האוצר או הכנ"ר, לא הפקיד ומשך כספים מאותו חשבון בדרך שנקבעה, עיכב כספים למעלה מעשרה ימים ללא הסבר המניח את דעתו של בית המשפט, לא הפקיד כספים שקבל מתוקף תפקידו בתכוף ככל האפשר לאחר קבלתם, הפקיד כספים בחשבון הבנק הפרטי שלו, לא הגיש פעמיים בשנה כנדרש ממפרק דו"ח על תקבולים ותשלומים לכנ"ר או למי מטעמו, לא הגיש בקשה לשכר טירחה לאישור בית המשפט בלווי דו"ח כספי כשהוא מאומת בתצהיר ומבוקר בידי רו"ח ולא היה כפוף להשגחת בית המשפט בעת הפעלת סמכויותיו ובצוע תפקידיו כפקיד בית המשפט.

כך גם, ששת הדו"חות והטיוטות שערך הנתבע הופקו בשתי פעימות, ב-1998 וב-2002 ואף זאת באופן רטרואקטיבי, כאשר רק הדו"ח של 1998 מהוה דו"ח כספי אך נכללה בו הסתייגות "כאמור בביאור 1 לדוחות הכספיים, החברה נימצאת בהליכי פרוק ולפיכך קיימת אי ודאות לגבי מרכיבים שונים של הדוחות הכספיים. לאור אי הודאות, כאמור לעיל, אין אנו מחווים דיעה על הדוחות הכספיים הנ"ל". נטען כי המועד להוצאת הדו"חות אינו מקרי, אלא קשור להוראות מטעם בית המשפט, הראשונה ביום 6.1.1998 כי על הנתבע להעביר דו"חות על פעולותיו וכן דו"חות כספיים מפורטים לועדת הבקורת והשנייה מיום 15.11.1999, הוראה לנתבע להגיש בקשה לשכר טירחה תוך פירוט השכר והבסיס לחישובו וכן הוראה דומה לגבי בקשה להחזר הוצאות (להלן: הוראת לויט).

עוד נטען כי התובע לא זנח את הטענות לגבי משיכת שכר טירחה על ידי הנתבע, אלא הקדיש לכך פרק שלם בסיכומיו, בהיתחשב בעיקר בכך שמשיכותיו של הנתבע נרשמו בספרי החברה תחת כותרות אלו ואחרות באופן אקראי ולפי גחמות.

כך אין בחוות הדעת אשר הוגשו על ידי התובע כדי לבסס עילת תביעה בגין עיכוב במסירת הדירות ולא הוכח כי ההתנהלות של הנתבע בכלל, וההתנהלות הכספית בפרט, היו אלה שגרמו לעיכוב במסירת הדירות.

...

אוסיף ואבהיר; אין עסקינן בכשל מקרי, פרי טעות בודדת או תנאי השוק; המסקנה המסתברת יותר בנסיבות המקרה, הינה כי עניין לנו בשיטת ניהול פסולה אשר יצרה מצב דברים המתמשך על פני תקופה ארוכה, ולא ניתן לפסול קשר סיבתי הדוק בינו לבין סבלם ונזקם של הדיירים.

כך גם לא ראיתי מקום להיעתר לבקשתו של הנתבע להורות כי הסכומים ישולמו ללא ריבית, כאשר נטען על ידו, בין היתר, כי אין מחלוקת כי כנגד תשלומים אלו הנתבע הוציא הוצאות מכיסו, אך למעשה בפני בית המשפט לא הובאו ראיות באשר להוצאות שהוציא הנתבע ובכל מקרה בקשתו של הנתבע לשכר טרחה והוצאות אמורה להתברר, ויכול והנתבע יידרש לטיעון האמור במסגרת התביעה האמורה.

בכל הקשור לטענות לנזקים אשר נגרמו בגין אי פתיחת תיק מע"מ – אף דינן להידחות מחמת התיישנות.

בהתחשב בגובה התביעה, 18,504,158 ₪, ואשר נפסק בפועל וכפי שפורטו הדברים לעיל אני מחייב את התובע (קופת הפירוק) לשלם לנתבע שכ"ט עו"ד בסך 75,000 ₪ אולם בכל הקשור להוצאות המשפט כל צד ישא בהוצאותיו.

דיון והכרעה לצורך נוחות הקורא על אף שבפניי תביעה ותביעה שכנגד, התובעים והנתבעים שכנגד יכונו להלן "התובעים" והנתבע והתובע שכנגד יכונה להלן "הנתבע". בפני בית המשפט העידו מטעם התובעים והנתבעים שכנגד : עו"ד פרידמן יצחק שייצג את בני הזוג רייז בין השנים 2011-2017, רו"ח אברהם עזרא שהגיש חוות דעת חשבונאית מטעם התובעים, מנחם רייז, שירלי רייז.

לאחר שמיעת העדויות מכאן ומכאן ובחינת הראיות מטעם שני הצדדים שהוגשו לבית המשפט, מסקנותיי בנוגע לטענות התובעים הן כי כל ההסכמות שהתקבלו על ידי נציגות הבית המשותף מחייבות את התובעים, למעט הסכמות הועד בנוגע לתשלום שכר הטירחה על פי ההסכם משנת 2007, שלגביו שוכנעתי כי לא נימסרה הודעה לתובעים שכן קולנשר העיד שלא נשלחו הודעות ולא נעשה שתוף של בעלי הדירות בעיניין זה , כך שלמעשה הוא נודע לתובעים רק בדיעבד.

יתר טענות הנתבע לחיוב התובעים בגין שעות עבודה בשל מענה לדרישות מופרזות או חיוב התובעים בגין ניהול תביעות נגד צדדי ג', טענות שאינן מבוססות על הסכם כלשהוא, אינן ברורות .גם אם סבר הנתבע כי בכוונתו לגבות שכר טירחה החורג מהתחייבויות מפורשות של הועד ובעלי הדירות, מצופה היה כי יודיע מראש לתובעים או למי מטעמם בדבר החיוב הצפוי על מנת שהתובעים יבחנו האם בנסיבות אלו שלדרישותיהם מצורף תעריף לחיוב שעתי או כל חיוב אחר ,זאת בטרם עמדו על דרישותיהם לקבלת מענה מהנתבע.

...

משכך, אין מקום לדון בפיצוי בגין רכיב זה ויתרה מכך ,חלק מהטענות ייתכן והיו מבססות נזק ממשי שנגרם לנתבע, לו היו נתמכות בראיות, אולם לא שוכנעתי כי פיצוי בגין עגמת נפש הוא הראוי בנסיבות העניין.

סיכום לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את התביעה העיקרית והתביעה שכנגד במלואן.

לאור תוצאה זו, אני מורה כי כל צד יישא בהוצאותיו ובשכר טרחת באי כוחו.

בפנינו ערעור שהוגש על ידי המערער כנגד פסק דינו של בית משפט השלום בקריות (כב' השופט מיכאל ארדמן) במסגרת ת"א 22221-10-14 מיום 22/04/22 במסגרתו חויב המערער אשר שימש כבעל שליטה במשיבה בזמנים הרלבאנטיים לתביעה לשלם למשיבה סך של 936,817 ₪ בצרוף הפרישי הצמדה וריבית מיום 25/12/13 ועד לתשלום המלא בפועל ובצרוף הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 50,000 ₪.

בהסתמך על חוות דעת המומחית ועדותה ציין בית משפט קמא כי המומחית לא מצאה לנכון לקבל את כרטסת הנהלת החשבונות של המשיבה כלשונה.

בית משפט קמא הבהיר כי בהקשר זה לא נידרש למסמכים שצורפו לבקשה 84, שכן בקשה זו נדחתה על ידו ביום 25/11/20, נוכח העובדה כי לא הייתה הצדקה להמציא מסמכים נוספים למומחית בשלב כה מאוחר לאחר הגשת חוות הדעת המשלימה, ולאחר שהליכי גילוי מסמכים התנהלו במשך שנים בתיק זה. לאחר שיקלול מלוא מסקנותיו עם חוות דעת המומחית סבר בית משפט שיש לחייב את המערער כאמור בסך של 936,817 ₪ בצרוף הפרישי הצמדה וריבית מיום 25/12/13 ועד לתשלום המלא בפועל ובתשלום הוצאות ושכר טירחת עורך דין בסך כולל של 50,000 ₪.

עוד עולה מתיק בית משפט קמא כי ביום 14/08/16 הורה בית משפט קמא על מינויו של רו"ח בועז יפת כמומחה מטעמו על מנת שערוך חוות דעת חשבונאית על רקע טענות הצדדים ביחס לשעור חובו של המערער למשיבה.

...

כן נטען על ידי המערער כי יש לדחות את התביעה כנגדו בגין אי התאמות בין הכרטסת לכרטיסים קשורים, רישום פעולות יומן רטרואקטיבית, פקודות יומן חסרות, והפרשים בהעברת יתרות פתיחה.

על רקע האמור סבורים אנו כי צדק בית משפט קמא משקבע כי היה על המערער הנטל להוכיח כי העביר או השיב את הכספים לחשבונות המשיבה ומשלא עשה כן, הגם שיכול היה לעשות כן, ביחוד לנוכח הארכות שנתנו על ידי בית משפט קמא להמצאת מסמכים למומחית, אין מנוס מן המסקנה כי בדין חייבו בית משפט קמא בחיוב האמור.

לאור כל האמור סבורים אנו כי לא נפלה כל שגגה בפסק דינו של בית משפט קמא המבוסס היטב עובדתית ומשפטית ואין להתערב בקביעותיו או בתוצאה אליה הגיע ומשכך אנו מורים על דחיית הערעור.

לנוכח האמור אנו מחייבים את המערער לשלם למשיבה הוצאות הערעור בסך כולל של 20,000 ₪.