כלפי הנתבעת 5, תעבורה, העלה התובע טענות של רשלנות והפרת חובתה כלפיו בכך שמסרה לטיפולו משאית ללא כסוי ביטוח.
מדובר באחריות של שומר שכר, ומכאן שבכל מקרה, גם אם היה ביטוח מקיף למשאית, ואף אם זה היה מורחב לכסות גם נזק למנוף ככלי עבודה, חברת הביטוח מנורה היתה מפצה את הנתבע בגין הנזק שניגרם לו עקב הגניבה וחוזרת על התובע בתביעת שבוב לאור אחריותו המוחלטת לנזק שניגרם, כי אז התובע היה מחויב לשפות את חברת הביטוח או את הנתבע בסכום שהוציאו מהכיס.
במקרה כאן, שלח הנתבע או מי מטעמו ביום 31.5.16 לתעבורה אישור לקיום הביטוחים חתום ע"י סוכנות הביטוח של הנתבע, ולפיו תוקף הביטוחים של המשאית הוא מיום 31.5.16 ועד 31.5.17, וכן תעודת ביטוח חובה של חברת מנורה לתקופה זו.
תעבורה טענה כי עד מועד הגשת התביעה, מעולם לא פנה אליה התובע בכל פניה ו/או תלונה בקשר לאירועים המתוארים בכתב התביעה ולתעבורה אין כל מושג ביחס לפעולות הנטענות שבוצעו כביכול ע"י מי מהנתבעים לעניין שינוי פוליסת הביטוח.
...
סוף דבר
אני מורה אפוא על דחיית התביעה.
לאחר שלקחתי בחשבון את ההשקעה והזמן שנדרשו לבירור הטענות, את מהות הטענות, את התוצאה הסופית אליה הגעתי ואת התנהלותם של הנתבעים 1,3 ו-4 ביחס לאישור הביטוח הפיקטיבי, אשר על אף שלא היתה לו השפעה על תוצאת ההליך, היתה לו תרומה להארכתו, זאת לצד חוסר הנוחות שמעוררת הפקת האישור, אני מורה על חיוב התובע, מר ג'ורג' ג'רייס, ת.ז. 057017329 בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום של 5,000 ₪, לטובת הנתבע 1 וסכום דומה לנתבעים 3 ו-4, יחדיו.
התובע ישלם לנתבעת 5, חברת תעבורה, הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 10,000 ₪.
