תביעה בגין רשלנות מקצועית בהליכי גירושין

השופט י. אטדגי: המשיב 2 (להלן – "המשיב"), עורך דין והבעלים של המשיבה 1 (להלן – "המשיבה"), ייצג את המערערת בהליכים משפטיים שהתנהלו בינה לבין בעלה לשעבר (להלן- "הבעל"), תוך כדי הליכי גירושין.

בבית המשפט קמא התבררו שלוש תביעות: התביעה האחת – תביעה כספית של המערערת נגד המשיבים בסך 1.5 מיליון ₪ בגין נזקים שנגרמו לה לטענתה בשל רשלנות מקצועית, הפרת הסכם ועוד.

תביעת המערערת בית המשפט קמא דחה את כל טענות המערערת ביחס לרשלנות המקצועית והפרת הסכם וביחס לפגמים ברצון בכריתת הסכמי שכר הטירחה, וקבע כי למרות טענתה, שהמשיב סרב לנהל משא ומתן עם הבעל כדי להגיע להסכם, המערערת – עורכת דין בעצמה – חתמה על שני הסכמים נוספים עם המשיבים; כי הערכתו של המשיב בדבר הדרך להגיע לתוצאה טובה יותר עבור המערערת – תוך כדי נקיטת הליכים משפטיים נגד הבעל – היתה הערכה סבירה בנסיבות עניין; כי בפני המערערת עמדה האפשרות לדחות את דרך הייצוג של המשיב ולהפסיק את ייצוגה על ידו, אך היא בחרה להמשיך בהתקשרות עמו; כי המערערת לא הוכיחה שההסכם הראשון, שלטענתה הגיעה אליו עם הבעל אך לא נחתם על ידה בעקבות המלצתו של המשיב, טוב יותר מההסכם שנחתם בסופו של דבר (הסכם שנעשה בינה לבין הבעל, ללא מעורבות המשיב וללא ידיעתו); כי המערערת העידה שהבעל אינו מקיים גם את ההסכם שנחתם ביניהם, ולכן ספק אם הוא היה מקיים גם את ההסכם הראשון שהוצע, ומכל מקום הוכח בדיעבד שדוקא עצתו של המשיב תיאמה יותר את המציאות; כי לא הוכחו שום כפיה או איום שהביאו אותה לחתום על הסכמי שכר הטירחה, ולו משום שהיא הודתה בדיון כי המשיב הציע לה להפסיק את ההיתקשרות עמו, אך למרות זאת היא בחרה להמשיך בכך, מטעמיה; כי לא הוכחו בעניינינו יסודות עילת העושק; כי המערערת לא ביטלה במועד סביר את הסכמי שכר הטירחה שנחתמו, והיא עשתה זאת רק לאחר שההסכם בינה לבין הבעל נחתם ואושר בבית המשפט, ללא מעורבות המשיב וללא ידיעתו, כשבכל הזמן הזה הוא המשיך לפעול עבורה.

...

תביעת המערערת בית המשפט קמא דחה את כל טענות המערערת ביחס לרשלנות המקצועית והפרת הסכם וביחס לפגמים ברצון בכריתת הסכמי שכר הטרחה, וקבע כי למרות טענתה, שהמשיב סירב לנהל משא ומתן עם הבעל כדי להגיע להסכם, המערערת – עורכת דין בעצמה – חתמה על שני הסכמים נוספים עם המשיבים; כי הערכתו של המשיב בדבר הדרך להגיע לתוצאה טובה יותר עבור המערערת – תוך כדי נקיטת הליכים משפטיים נגד הבעל – היתה הערכה סבירה בנסיבות עניין; כי בפני המערערת עמדה האפשרות לדחות את דרך הייצוג של המשיב ולהפסיק את ייצוגה על ידו, אך היא בחרה להמשיך בהתקשרות עמו; כי המערערת לא הוכיחה שההסכם הראשון, שלטענתה הגיעה אליו עם הבעל אך לא נחתם על ידה בעקבות המלצתו של המשיב, טוב יותר מההסכם שנחתם בסופו של דבר (הסכם שנעשה בינה לבין הבעל, ללא מעורבות המשיב וללא ידיעתו); כי המערערת העידה שהבעל אינו מקיים גם את ההסכם שנחתם ביניהם, ולכן ספק אם הוא היה מקיים גם את ההסכם הראשון שהוצע, ומכל מקום הוכח בדיעבד שדווקא עצתו של המשיב תאמה יותר את המציאות; כי לא הוכחו שום כפיה או איום שהביאו אותה לחתום על הסכמי שכר הטרחה, ולו משום שהיא הודתה בדיון כי המשיב הציע לה להפסיק את ההתקשרות עמו, אך למרות זאת היא בחרה להמשיך בכך, מטעמיה; כי לא הוכחו בענייננו יסודות עילת העושק; כי המערערת לא ביטלה במועד סביר את הסכמי שכר הטרחה שנחתמו, והיא עשתה זאת רק לאחר שההסכם בינה לבין הבעל נחתם ואושר בבית המשפט, ללא מעורבות המשיב וללא ידיעתו, כשבכל הזמן הזה הוא המשיך לפעול עבורה.

המסקנה הנובעת מכך היא, שהחיוב של המערערת על פי פסק הדין הוא בהתאם לאמור בסעיף 63 בלבד ולא בהתאם לסעיף 61, ולכן על המשיבים לפעול לתיקון הסכום שנתבע בתיק ההוצאה לפועל הנוסף בהתאם לכך.

בשולי חוות דעתי אוסיף, כי אני סבור שאין להיעתר לבקשת המערערת להוספת הראיות החדשות – תמלילי הקלטות – משום שלא הוכח שהמערערת לא יכלה להגישן בבית המשפט קמא, כפי שהגישה תמלילי הקלטות אחרות, ומהתגובה המפורטת של המשיבים בבקשה זו עולה, כי בית המשפט קמא אף הורה למערערת להגיש את כל תמלילי ההקלטות שבידה, והיא לא עשתה כן. אוסיף שקבלתם של התמלילים היה מחייב התייחסות של המשיבים ואולי קיום חקירות בנוגע אליהם, כל זאת שעה שלא הוכח כי היה בכוחן של ראיות אלה להשפיע על התוצאה בערעור.

שלומית יעקובוביץ, שופטת התוצאה הערעור נדחה, למעט ההבהרה בסעיף 14 לפסק דינו של השופט אטדגי.

הנתבע ייצג את התובע בנאמנות, ובמקצועיות, הן במסגרת ההליכים שהתנהלו בבית המשפט לעינייני מישפחה בטבריה, לרבות בקשת רשות העירעור על החלטה בעיניין פסיקת מזונות זמניים שהוגשה לבית המשפט המחוזי בנצרת, והן בהליך הגירושין שהתנהל בבית הדין השרעי בנצרת, תוך שתוף התובע ומשפחתו בכל פרטי ההליכים וקבלת הסכמתם ביחס לכל צעד או החלטה שנגעו לניהול התיקים.

כאמור לעיל, בתובענה נגד עורך דין בגין רשלנות מקצועית, אין די לתובע להוכיח כי תוצאת ההליך בו טיפל עורך הדין לא הייתה מוצלחת, לא השביעה את רצונו או לא ענתה על ציפיותיו, אלא על התובע הנטל להוכיח מעשים או מחדלים ספציפיים של עורך הדין, אשר בעת עשייתם היו בנגוד לסטאנדארט ההיתנהגות שכל עורך דין סביר היה נוהג לפיו, ואשר גרמו נזק לתובע.

...

על כן, דין התביעה להידחות.

סוף דבר על יסוד האמור לעיל, אני מורה על דחיית התביעה.

התובע ישלם לנתבע הוצאות משפט בסך של 4,000 ₪ כולל מע"מ. בקביעת סכום זה, לקחתי בחשבון, בין היתר, את העובדה שהנתבע הינו עורך דין במקצועו אשר ייצג עצמו בהליך זה. הסכום הנ"ל ישולם בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן, יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל.

זאת לציין כי הסכם שכר הטירחה עוסק בייצוג "עבור ייצוג הלקוח בהליכי הגירושין בינו לבין אישתו המתקיימים בפני ביהמ"ש לעינייני מישפחה ובפני ביה"ד הרבני , לא כולל ערעורים ..." מדובר בהסכם ייצוג שנוקב בסכום שכר טרחה גלובלי אליו הגיעו הצדדים לאחר משא ומתן בו בהחלט נוכחתי מראיות הצדדים !.

לכאורה בנסיבות אלה , והגם שהתובע בחר להיתעלם מהתחייבותו כאמור , הגיש תביעתו ל"החזר" בגין התרשלות הנתבע , והפרת ההסכם על ידי התובע ולא הפסקת ייצוג או ביטול מיוזמתו .

אשר לטענות התובע להתרשלות הנתבע השיב הנתבע כי בסמוך לאחר ההיתקשרות ובמקביל לבקשה למחיקת התביעות שהוגשו שלא כדין החל לעמול על הגשת תביעות משפטיות בשם התובע – לכשיסתיים שלב עיכוב ההליכים בעקבות הליך יישוב הסכסוכים .

בשים לב להסכם שכר הטירחה שנקב בסכום גלובלי – ובשים לב לעובדה שהתובע הוא שהפסיק את הייצוג שלא בעילה ראויה – לאמור לא הופר הסכם הייצוג גם לא נוכחתי ברשלנות מקצועית מצד הנתבע , הרי שדין התביעה שבפני להדחות!.

...

בשים לב להסכם שכר הטרחה שנקב בסכום גלובאלי – ובשים לב לעובדה שהתובע הוא שהפסיק את הייצוג שלא בעילה ראויה – לאמור לא הופר הסכם הייצוג גם לא נוכחתי ברשלנות מקצועית מצד הנתבע , הרי שדין התביעה שבפני להידחות!.

מסקנתי היא שהתובע נקט על דרך שימוש לרעה בהליכי בית משפט , תוך שהטריח את הנתבע בהליך זה בגיבובי עובדות והקלטות לא רלבנטיות שבעיקר לא הקימו לו כל עילה ! לאור מסקנותיי אלה אני פוסקת שהתובע אינו זכאי להחזר שכר טרחה ששילם לנתבע לא כל שכן לפיצוי בגין הוצאות התובע או פיצוי בגין "עוגמת נפש" נטענת !.

התוצאה היא שדוחה את התביעה שבכותרת .

בעניינינו, נוכח ההלכה הנוהגת בעת בירור תביעות רשלנות אשר המבקשת לבחון את המצב העובדתי והמשפטי אלולא ההפרה, אני סבור כי היתנהלות התובע, ובפרט החלטתו שלא למצות את ההליכים המשפטיים בקשר עם החבות בהיטל השבחה – הן ההליכים המשפטיים מול עריית הרצליה בועדת הערר בקשר לעצם דרישת התשלום, והן מול הגרושה שעל פי הנטען הייתה חייבת על פי הסכם הגירושין לשאת בהיטל ההשבחה – גרמה לריחוק הקשר הסיבתי עד לכדי נתוקו.

בעיניין חוטר ישי עמד בית המשפט על מהות הדברים אשר יפים גם לענייננו כאן: "יהא הדבר אשר יהא, ואין אפשרות לקבוע מימצא בעיניין זה, חיננזון אינו יכול לנקוט דרך קיצור זו, המקבלת מראש את דעתו שהחיובים שבהם חויבו האגודות היו עומדים על כנם בעירעור, כי הסכום הנטען נכון הוא, וכי לא הייתה אפשרות גבייה מאיסתא. בין שתאמר שהקשר הסיבתי בין הרשלנות הנטענת לתוצאה לא הוכח או נותק, כפי שהתבטא בית-המשפט המחוזי, ובין שתאמר שחיננזון מנוע מלנקוט דרך זו, דין עירעורו של חיננזון בנושא הרשלנות המקצועית להדחות. אין אפשרות לקבוע בהליך שלפנינו, ולו לפי מאזן ההסתברות, כי אילו תבע חטר-ישי את איסתא ליינס לתשלום חובה של איסתא היה חיננזון זוכה, בסופו של יום, ב-22,000,000 ש"ח, וכי אילו נמשכו ההליכים לא היה עולה בידו להפרע מאיסתא." באותו עניין עמד בית המשפט גם על החובה המוטלת על הלקוח להשלים את הבירור המשפטי מול החייב האמתי עד תום, בטרם יפנה לעורך הדין בתביעת רשלנות מקצועית, בין היתר, כחלק מהחובה המוטלת על הניזוק להקטין את נזקיו (ההדגשות אינן במקור): "חיננזון מבקש שנחייב את חטר-ישי לשלם לו בגין רשלנות מקצועית במקום החיובים המוטלים לטענתו על החייבים האמתיים. אכן, קיומם של חיובים שלא ניתן לגבותם אינו שולל את האפשרות להוכיח, במקרים מתאימים, רשלנות של עורך-דין בדרך של קביעה, ולו לפי מאזן ההסתברות, בשאלה "מה היה קורה אילו" נהג עורך-הדין כהלכה: כך נעשה למשל בע"א 8001/95 קורן נ' ויסברג, עו"ד [7], שניתן בעירעור על פסק-דיני בבית-המשפט המחוזי בת"א (י-ם) 369/93 קורן נ' ויסברג, עו"ד [8].

...

לטענת התובע, עו"ד שיבר התרשל מקצועית ובעקבות התרשלותו נאלץ לשאת בתשלום היטל ההשבחה כתוצאה מהעברת זכויותיו בבית המגורים לידי הגרושה; עוד טוען התובע, כי על עו"ד שיבר להשיב חלק משכר הטרחה ששולם על ידו בקשר עם כינוס הנכסים של בית המגורים, זאת, משום שבסופו של דבר לא התקיים הליך כינוס נכסים, ובית המגורים לא נמכר במסגרת הליך כינוס נכסים, אלא זכויותיו הועברו לגרושה.

אלא שלא זו בלבד שעו"ד שיבר לא עותר לביטול הנספח להסכם שכר הטרחה, במסגרת כתב ההגנה שהגיש בתביעת התובע, מבהיר עו"ד שיבר, ברחל בתך הקטנה, מדוע הנספח להסכם שכר הטרחה שריר וקיים, ומדוע אין לאפשר לתובע להשתחרר מההתחייבות שנטל על עצמו בהסכם.

סוף דבר מהטעמים המפורטים לעיל, מצאתי כי דין שתי התביעות להידחות – וכך אני מורה.

אבהיר, כי לא נעלמו מעיני כל יתר טענות הצדדים בשתי התביעות, אולם לא מצאתי כי יש ביתר הטענות כדי לשנות מהמסקנה או התוצאה הנ"ל, ומשכך גם לא מצאתי להידרש להן באופן פרטני.

תביעה לתשלום פיצויים בגין רשלנות מקצועית של עו"ד. כללי: בעלי הדין: התובעת הנה אזרחית ישראלית, סוכנת ביטוח, ובעבר התגוררה ביישו4.

השאלה הנוספת האם ההתרשלות הנ"ל אכן גרמה נזק לתובעת? סבור אני שעל שאלה זו השיב המשנה לנשיאה, כב' השופט רובינשטיין בפסק הדין ב-רע"א 2373/17, שם כתב בסעיף י', כדלקמן: "יתר על כן חוששני, כי אין להלום את טענות המבקשת לגבי סיכויה הגבוהים של בקשת הביטול אילו היתה נדונה לגופה. בעקרו של דבר נטען, כי מחיקת כתבי הטענות בתביעה הראשית ובתביעת הנגד מטעם המשיבה 1 גרמו לעיוות דין כלפי המבקשת, כיון שתביעות אלה – העוסקות בלשון הרע – אינן נוגעות למחדל שעניינו אי תשלום שכר הטירחה של המומחה. אף שעמדה זו שובת לב על פניה, ובפרט נוכח היקפה המצומצם – ככל הנראה – של מעורבות המבקשת בליקויי הבניה הנטענים, דומה שאין בה כדי להושיע את המבקשת. עיון בפרוטוקול הדיון שנערך בבית משפט השלום ביום 17.4.16, אשר בעקבותיו הוחלט על השלכות אי תשלומו של שכר המומחה (כמתואר בפיסקה ג' מעלה), מעלה כי בני הזוג היו מודעים היטב לדבר כריכתן של התביעות יחדיו, ואף הודיעו לבית המשפט על הסכמתם העקרונית לפיצולן. ודוקו – בהחלטה האמורה נקבע, בין היתר, כי נושא הפיצול יידון לאחר שיוסדר נושא שכר המומחה, ומכאן הקושי בהלימת טענות המבקשת במסגרת הבקשה הנוכחית כנגד התנית המשך בירורן של התובענות בסוגית התשלום." התובעת הודתה בכל הבקשות לבית המשפט המחוזי ולבית המשפט העליון כי ניתקה את הקשר עם הנתבע 1 עקב הליכי הגירושין.

...

בנוסף לסעיף 79 לבקשה אותו ציטטתי לעיל, כתבה התובעת בסעיף 71 לבר"ע כדלקמן: " באשר למחדלי של המבקשת: יובהר מיד - מבלי שיהיה בכך כדי חלילה להמעיט מחשיבות החובה שהייתה על המבקשת לפעול כנדרש ממנה במסגרת ההליך ובמהירות המתבקשת, ועל כך המבקשת מצירה עד מאוד - כי ההליך כולו התנהל בתקופה קשה מאוד עבור המבקשת; ככל שלא פעלה למלא אחר חובותיה הדיונים הדבר אינו נובע, חלילה, כלל ועיקר, מחוסר כבוד כלפי בית המשפט. ההתנהלות של המבקשת היא פועל יוצא של כובד משקל הליך הגירושין הקשה והמתמשך וכל שליווה אותו – לפני ולפנים. כל זה כאשר המבקשת צריכה להישאר חזקה עבור ילדיה ולהמשיך לעבוד לפרנסתה ופרנסתם. מועקות אלו הסיחו את דעת המבקשת מההליך באופן שבסופו של דבר הוביל לפגיעה קיצונית ובלתי מידתית בה, וכפי שיובהר, בלתי מוצדקת." בית המשפט העליון מםי המשנה לנשיאה, כב' השופט רובינשטיין דחה את הבר"ע, וקבע בסעיף י' לחוות דעתו כדלקמן: "הבקשה מעוררת שאלה מתחום המשפט הדיוני, שעניינה פרשנותה תקנה 131(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, והשלכותיה על יישום תקנה 201 שעניינה ביטול החלטה על פי צד אחד. למען הבהירות, נביא את לשון תקנה 131(ב) במלואה:

השאלה הנוספת האם ההתרשלות הנ"ל אכן גרמה נזק לתובעת? סבור אני שעל שאלה זו השיב המשנה לנשיאה, כב' השופט רובינשטיין בפסק הדין ב-רע"א 2373/17, שם כתב בסעיף י', כדלקמן: "יתר על כן חוששני, כי אין להלום את טענות המבקשת לגבי סיכויה הגבוהים של בקשת הביטול אילו היתה נדונה לגופה. בעיקרו של דבר נטען, כי מחיקת כתבי הטענות בתביעה הראשית ובתביעת הנגד מטעם המשיבה 1 גרמו לעיוות דין כלפי המבקשת, כיון שתביעות אלה – העוסקות בלשון הרע – אינן נוגעות למחדל שעניינו אי תשלום שכר הטרחה של המומחה. אף שעמדה זו שובת לב על פניה, ובפרט נוכח היקפה המצומצם – ככל הנראה – של מעורבות המבקשת בליקויי הבניה הנטענים, דומה שאין בה כדי להושיע את המבקשת. עיון בפרוטוקול הדיון שנערך בבית משפט השלום ביום 17.4.16, אשר בעקבותיו הוחלט על השלכות אי תשלומו של שכר המומחה (כמתואר בפסקה ג' מעלה), מעלה כי בני הזוג היו מודעים היטב לדבר כריכתן של התביעות יחדיו, ואף הודיעו לבית המשפט על הסכמתם העקרונית לפיצולן. ודוקו – בהחלטה האמורה נקבע, בין היתר, כי נושא הפיצול יידון לאחר שיוסדר נושא שכר המומחה, ומכאן הקושי בהלימת טענות המבקשת במסגרת הבקשה הנוכחית כנגד התנית המשך בירורן של התובענות בסוגית התשלום." התובעת הודתה בכל הבקשות לבית המשפט המחוזי ולבית המשפט העליון כי ניתקה את הקשר עם הנתבע 1 עקב הליכי הגירושין.

סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את תביעת התובעת נגד הנתבעות.